(ח) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (ט) וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃ (י) וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (יא) וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ (יג) אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃ (יד) וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃ (טו) וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃ (טז) וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹקִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (יז) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (פ)
(8) And God said to Noah and to his sons with him, (9) “I now establish My covenant with you and your offspring to come, (10) and with every living thing that is with you—birds, cattle, and every wild beast as well—all that have come out of the ark, every living thing on earth. (11) I will maintain My covenant with you: never again shall all flesh be cut off by the waters of a flood, and never again shall there be a flood to destroy the earth.” (12) God further said, “This is the sign that I set for the covenant between Me and you, and every living creature with you, for all ages to come. (13) I have set My bow in the clouds, and it shall serve as a sign of the covenant between Me and the earth. (14) When I bring clouds over the earth, and the bow appears in the clouds, (15) I will remember My covenant between Me and you and every living creature among all flesh, so that the waters shall never again become a flood to destroy all flesh. (16) When the bow is in the clouds, I will see it and remember the everlasting covenant between God and all living creatures, all flesh that is on earth. (17) That,” God said to Noah, “shall be the sign of the covenant that I have established between Me and all flesh that is on earth.”
(א) ואני הנני. מַסְכִּים אֲנִי עִמְּךָ, שֶׁהָיָה נֹחַ דוֹאֵג לַעֲסֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּבָּ"ה שֶׁלֹּא לְשַׁחֵת הָעוֹלָם עוֹד, וְכֵן עָשָׂה וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר לוֹ הִנְנִי מַסְכִּים לַעֲשׂוֹת קִיּוּם וְחִזּוּק בְּרִית לְהַבְטָחָתִי וְאֶתֵּן לְךָ אוֹת:
(1) ואני הנני AND I BEHOLD I — “I am in agreement with you”; He said this because Noah feared to fulfil the duty of propagating the species until the Holy One, blessed be He, promised him that he would not again destroy the world and this promise God made (Midrash Tanchuma, Noach 11). Ultimately He said to him, “If you are still anxious I am willing to give to My promise the permanence and strength of a covenant and I will give you a sign.”
(א) וכן עשה ובאחרונה כו'. ר"ל וכן עשה בפעם שנית כלומר אע"פ שהבטיחו כבר לעיל מ"מ היה דואג לפי שהבטחתו של הקב"ה על תנאי הוא אם עושין רצונו מקיים הבטחתו ואם לאו אין מקיים הבטחתו ולכך היה דואג עד שהבטיחו הקב"ה שלא להביא מבול עוד כנ"ל. ובזה יתורץ גם כן למה צוה לנח על מצות פריה ורביה הא כבר צוה לאדם אלא משום שהיה נח דואג מ"ה היה צריך לצוות לו ואין להקשות למה היה דואג הא כבר נשבע הקב"ה כדפירש רש"י לעיל (ח כא) לא אוסיף כפל הדבר לשבועה די"ל לפי שכתוב ויאמר יקוק אל לבו לא אוסיף וגו' ר"ל כך עלה בלבו של הקב"ה אבל נח לא ידע כלום בדבר. [רא"ם]: נ"ל שלמד ממה שהתיר הקב"ה לנח תשמיש ביציאתו מן התיבה כמ"ש (לעיל ח טז) צא אתה ואשתך וגו' והוא לא עשה כן אלא שיצא הוא ובניו ואשתו וגו' הרי שלא רצה לעסוק בפריה ורביה לכן אמר הנני מסכים. [נח"י]:
(1) Hashem did so eventually... Meaning, Hashem did so a second time. Although Hashem had already promised Noach, he was still concerned. For Hashem’s promises are conditional: if they fulfill His will [and do not sin as the generation of the Flood did,] He will keep His promise; and if not, not. Therefore Noach was concerned, until Hashem promised him again that He would never bring another Flood. This also explains why Noach was commanded to have children. For even though Adam had already been commanded — Hashem needed to command Noach again because Noach was concerned. We need not ask: Why was Noach concerned? Hashem already swore He would never again smite mankind! As Rashi explained (8:21), “Never again, never again” serves as an oath. The answer is: It says (ibid), “And Adonoy said in His heart, ‘Never again...’” I.e., Hashem thought this [oath], but Noach knew nothing of it. (Re’m) It seems that Rashi deduced [that Noach was concerned] from the fact that Noach was permitted marital relations when he left the ark, as it says (8:16), “Depart from the ark, yourself and your wife” — yet he did not engage in relations. Rather, they left in separation (ibid v. 18): “Noach departed from the ark together with his sons, his wife and son’s wives.” So we see that Noach did not wish to have children. Therefore Hashem said, “I agree with you...” (Nachalas Yaakov)
(א) בין אלקים ובין כל נפש חיה. בֵּין מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵינֵיכֶם, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב בֵּינִי וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶלָּא זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ כְּשֶׁתָּבֹא מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לְחַיֵּב אֶתְכֶם, אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאוֹת וְנִזְכָּר:
(1) בין אלהים ובין כל נפש חיה BETWEEN GOD AND EVERY LIVING SOUL — Between Divine Justice and you; for otherwise it should have written “between Me and every living thing”. But this is its explanation: when Justice will come to accuse and condemn you I will look upon the sign and remember the covenant (see Genesis Rabbah 35:3).
(א) והיתה הקשת בענן, תהיה זה לאות, וראיתיה לזכור, על דרך משל כמו שכתבנו, והחכם ר' אברהם בן עזרא פירש שהיא תמיד בענן בכח שלא יראה אותה אלא האל קודם צאתם לפועל. (ב) בין אלקים, כאלו אמר ביני, כמו שאמר למעלה, וכן "ואל משה אמר עלה אל יקוק" (שמות כ"ד) והדומים לו; ואמר אלקים שפירושו דיין ומנהיג ר"ל כי כשהיה הדור רע שראוי לדונם ברשעם ולהשחיתם אזכור הברית ואחדל מלהשחיתם:
(1) והיתה הקשת בענן, it will be there as a sign, וראיתיהו לזכור, a figure of speech, as already commented upon by us elsewhere. Rabbi Avraham Ibn Ezra writes that actually, the rainbow is not a passing phenomenon but is in the clouds or sky at all times but at times is visible only to G’d. (2) בין אלוקים, as if the Torah had written this in the first person, i.e. ביני as earlier in verse 12. This formulation of G’d speaking of Himself in the third person is also found in Exodus 24,1 ואל משה אמר עלה אל ה', “and to Moses He had said: “ascend to G’d, etc.” The word אלוקים is used as G’d’s attribute when He wants to be perceived as judge and leader. It is usually found when the generation concerning whom this attribute is used was found wanting, was disobedient.