יָאִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה לָקַח | צפנת פענח מטות מסעי

תורת רפאל, ח"ג סי' וביאור הירוש׳ בענין חיוב בכורים בחלק חצי שבט מנשהירושלמי ביכורים פ״א ה״ח ר׳ יוסי הגלילי אומר אין מביאין ביכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש. ובגמ' תני אשר נתתה לי ולא שנטלתי לי מעצמי, מה ביניהון אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון, מ״ד אשר נתתה לי ולא שנטלתי לי מעצמי, חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן. מ״ד ארץ זבת חלב ודבש, אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש, ע״כ. ובביאור הירוש׳ נראה, דהנה בספרי פ׳ כי תבוא אי׳ נמי לדרשה זו דולא שנטלתי מעצמי, אבל לא מהפסוק דאשר נתתה לי אלא מפסוק הקודם לו בפרשה, אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו, ר״ש אומר פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמם. ומבואר דס״ל להספרי דחיוב ביכורים הוא תלוי בהארץ שהי׳ עלי׳ שבועה וכריתת ברית לאבותינו, ומה שלא הי׳ הבטחה וכריתת ברית זו מיקרי שנטלו מעצמם ופטורה מן הביכורים.ונראה דברייתא זו לירוש׳ דמייתי לפטור דביכורים מאשר נתת לי, יסודה ג״כ כדרשת הספרי מקרא דאשר נתת לנו, וממילא יבואר הנ״מ בין חלק ב״ג וב״ר דפטור מביכורים משום דמיקרי שנטלו מעצמם, ובין חלק דחצי שבט מנשה דחייב בביכורים ולא מיקרי שנטלו מעצמם, דהנה בברית בין הבתרים דכרת ה׳ עם אברהם ברית על נתינת הארץ לבנ״י, אי׳ בראשית ט״ו כ׳ ואת המתי ואת הפרזי ואת הרפאים, ופרש״י ז״ל ואת הרפאים, ארץ עוג שנא׳ בה ההוא יקרא ארץ רפאים. ועי׳ דברים ב׳ כ׳ את רפאים תחשב גם היא, ופרש״י ז״ל ארץ רפאים נחשבת אף היא, לפי שהרפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם עכ״ל, ולקמן שם ג׳ י״ג ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג וגו׳ ההוא יקרא ארץ רפאים, ועלה כתב רש״י ז״ל היא אותה שנתתי לאברהם, ומבואר להדיא דארץ רפאים זו היא שהיתה בין ארצות הללו שנכרת עליהם הברית עם אברהם ליתנם לבנ״י, ובפסוק זה הרי אי׳ דחלק זה חצי שבט מנשה הם שקיבלוה.ומעתה מיושב בפשיטות הנ״מ בין חלק דב״ג וב״ר לחלקו של חצי שבט מנשה, דבחלקם של ב״ג וב״ר דאי׳ בפסוק הקודם לא נזכר שהי׳ עליה כריתת ברית ליתנה לבנ״י, ולכך מיקרי שנטלו מעצמם, משא״כ חלקו של חצי שבט מנשה שהי׳ עלי׳ כריתת ברית כנ״ל, לא מיקרי שנטלו מעצמם, ושפיר מקרי אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו.

ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה, ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר. עיין בתוס׳ ע״ז דף כ״א גבי חלק של יאיר, ודייק רק יאיר, משום דבאמת לא קיים התנאי של משה רבינו, דנהרג כמבואר בסנהדרין דף מ״ד, ועיין בקרא פ׳ מטות ופ׳ דברים דגבי יאיר לא כתיב נתתי וגבי מכיר כתיב, משום דיאיר לא קיים התנאי מאונס, ותליא בדברי הירושלמי גיטין וקדושין ונדרים דף כ״ז אם אונס כמאן דעביד.ויקרא אתהן חות יאיר. ומשום דהוא נהרג בזמן של מלחמה ב״ב דף קכ״א ע״ש, לכך לא נקט [וישב בה].שם, ברש״י: לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון.עיין ב״ב דף קי״א וקי״ב [שגוב].

יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגוב וגו׳. ולמכיר נתתי את הגלעד. והנה כאן נקט ״לקח״ וכאן נקט ״נתתי״, משום דהא דמשה רבנו התנה עמהם תנאי: אם יעברו חלוצים וגו׳ ונכבשה וגו׳. והנה ביאיר לא נשלם זה דהוא נהרג בתחילה כמבואר ב״ב דף קכא ע״ב ע״ש, עכ״פ לא השלים התנאי, ויש בזה להאריך הרבה בגדר אונס בירוש׳ דגיטין ודקדושין וגם כיון דנהרג במלחמה שאני, וגדר בדמים קננהו דסנהדרין דף עב ולכך חזקת מלחמה הוה קנין לכ״ע, עי׳ גיטין דף לח וסנהדרין דף צד ע״ש בזה. וזה גדר ״לקח״. קנין לעצמו ולא מחמת תנאי. ולעולם הוא שלו על גדר: כל המוסר עצמו כו׳ [וגדר בדמים קננהו. ועי׳ תוס׳ סנהדרין דף סח ע״ב גבי קטן גר קונה] ומ״מ לא נקרא מתנה, משא״כ מכיר השלים תנאי. עכ״פ, גבי יאיר הוה זה גדר קנין בגוף, וגבי מכיר הוה מתנה ירושה בגדר כל ארץ ישראל, עי' ב״ב דף קיט, ובירוש׳ שם.

שם. בהך בעיא דמנחות דף סט ע״ב. דעבר הירדן של סיחון ועוג של עצמם ג״כ הוה רק גדר דין לא קדושת א״י עצמה וכו׳. ושאלת הירוש' גבי חשבון כמ״ש, מחמת שאח״כ נטלו מהם עמון בזמן יפתח, ואז י״ל דהדרא לעיקרא כמש״כ הרמב״ם ז״ל בהל׳ ערכין גבי שדה אחוזה, וכן דייק בקרא הך ״החל״ דק בסיחון, משום חשבון דהוה של מואב. וכן דייק ״ראה וגו׳ ארצו״ לא כמו בעוג ״עמו ונתתי״ וכו׳. ורק כמ״ש דנ״מ לחלק זה שכבש יאיר, כיון דלא השלים התנאי הוה רק [כיבוש], לא עצם קנין קדושת הגוף. וזה ר״ל התוס׳ כיבוש יחיד דלא הוי ע״י משה רבנו, דלא נתבטל לעולם מחמת דהוה רק בגדר לא קיים, רק לא עבר. ולכן נקט בקרא רק ״לקח״, וגם מדייק בקרא ושבתם איש לירושתו אשר נתתי, וממעט יאיר דבו לא כתיב ״נתתי״ משום דלא שב. ובזה א״ש שיטת התוס׳ ור״מ בע״ז דכ״א. ואכמ״ל.