חושן משפט ל"ד 3
מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אלא א"כ הוחזק שעוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ אע"פ שהוא ע"ה ואינו לא במקרא ולא במשנה נמצאת אומר כל ת"ח בחזקת כשר עד שיפסל וכל ע"ה בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי הישרי' וכל מי שמקבל עדות ע"ה קודם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובד"א הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונן של ישראל ע"פ רשעים (טור בשם הרמב"ם):
17. One who is not familiar with Chumash, Mishna or the ways of the worlds is in the category of wicked and is rabbinically disqualified from testifying. Therefore, we do not give or accept testimony from an ignoramus unless he is established as someone who participates in mitzvos and good deeds and goes in the straight path and is civilized, notwithstanding the fact that he is an ignoramus and is not familiar with Chumash or Mishna. In sum, any scholar is assumed to be valid until he is disqualified and any ignoramus is assumed to be invalid until he is established as someone who goes in the right path. Anyone who accepts the testimony of an ignoramus before he is established as going in the right path or before witnesses come and testify that he keeps the mitzvos and is civilized, is a fool and will have to answer for his actions in the future because he is destroying Jewish money based on the words of the wicked.
מי שאינו לא במקרא ולא במשנה כו' פי' שאינו בשום א' מהם והרמב"ם סיים בטעמו וכתב ז"ל דכל שירד לכך חזקתו שעובר על עבירות שיבאו לידו לפיכך בעינן שיהיה מוחזק שהוא בר מצות וכדי של"ת הדיוקי' אהדדי דמרישא משמע הא אם יש לו א' מן השלשה אינו נפסל ואח"כ סיים ואמר ז"ל לפיכך אין מוסרין כו' דמשמע אף שיש לו א' דהיינו דרך ארץ לא סגי ליה בהכי עד שיהיה ג"כ בר מצוה מ"ה כתבתי בפרישה דהעיקר הוא דצריך להיות בר מצוה והולך בדרך ישרים וכשהוא ע"ה אינו בר מצות דלא ע"ה חסיד וז"ש לפיכך אין מוסרים כו' ור"ל כיון שהוא ע"ה בעינן שיהיה מוחזק שהוא בר מצות וכו' וג' עניני' הן כשידוע שאינו בשלשתן הוא פסול לגמרי אפי' בדיעבד וכשהוא בודאי בר שלשתן אף שאינו ידוע שעוסק במצות כשר הוא אפי' לכתחלה דחזקתו שהוא בר מצות אבל מסתמא שאינו יודעין בו שאינו למדן ואין אנו יודעין בו אם הוא בר ד"א ומחזיק במצות בזה אמרו דאין מוסרין לו עדות לכתחלה אא"כ ידוע שהוא מוחזק במצות ובד"א אבל בדיעבד אין פוסלין עדותו ודו"ק:
ע"ה לא ישא כהנת ואם נשא אין זיווגם עולה יפה שתמות היא או הוא מהרה או תקלה תבא ביניהם אבל ת"ח שנושא כהנת הרי זה נאה ומשובח תורה וכהונה במקום א':
An am ha'aretz should not marry a cohen. And if he marries one, their pairing will not develop well (Pesachim 49a) because she will die or it (meaning the child) will die from the pregnancy or problems will come between them. But a scholar that marries an Cohen woman, this is pleasant and praising of Torah and as it was discussed in the first place.
לעולם ישתדל אדם לישא בת ת"ח ולהשיא בתו לת"ח לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ: הגה ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם בהמה וכל זה בע"ה שאינו מדקדק במצות (טור) ומצוה לאדם שישא בת אחותו (גמ' בסנהדרין וביבמות) וי"א אף בת אחיו (הרמב"ם פ"ב דהל' א"ב):
Israelite man should always make an effort to marry a scholar's daughter and to marry his daughter to a scholar. If he can't find a daughter of a scholar he marries the daughter of a gedolei hador (great Rabbi) and he can't find a gedolei hador he marries the daughter of one of the heads of the congregations and if he can't find one of the heads of congregations he marries a collector of Tzedakah and if he he can't find that he marries a school teacher but his daughter should not marry an am haaretz (simpleton). [Isserless: Pertaining to their daughters he says, cursed is the one that lies with beasts and all this pertains to the am haaretz because they are not diligent with the mitzvot. But its a mitzvah for a man to marry the daughter of his sister and there are those who say even the daughter of his brother].
בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃ (ס)
When its crown is withered, they break; Women come and make fires with them. For they are a people without understanding; That is why Their Maker will show them no mercy, Their Creator will deny them grace.
איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו שדרינהו קמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות שמע רבי אמי איקפד אמר לית ליה (ישעיהו כז, יא) ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה ורבא משום שלום מלכות
It is related that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, king of Persia, sent four hundred dinars to Rabbi Ami, but he did not accept them. She then sent them to Rava, and he accepted them for the sake of peace with the kingdom. Rabbi Ami heard what Rava had done and was angry. He said: Does Rava not accept the lesson of the verse: “When the boughs are withered, they shall be broken off; the women shall come and set them on fire” (Isaiah 27:11), meaning that when righteousness has ceased from a particular nation, it is time for its citizens to be punished, and therefore we should not help them perform any meritorious deeds, which would delay their punishment? The Gemara asks: And why did Rava accept the money? The Gemara answers: He did so for the sake of peace with the kingdom.
ביבש קצירה תשברנה - כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו:
הבזויים פסולים לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק מפני כל העם וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידים על הבושת שכל אלו חשובי' ככלב ואין מקפידי' על עדות שקר ומכלל אלו המקבלי' צדקה מן העכו"ם בפרהסיא אע"פ שאפשר להם שיזונו בצנעא מבזים עצמם ואינם חוששים כל אלו פסולים מדבריהם: הגה כל מי שנוטל שכר להעיד עדותו בטל כמו הנוטל שכר לדון כמו שנתבאר לעיל סי' ט' ס"ה (רמב"ן) ואינן צריכים הכרזה אלא הדין והעדות בטל מעצמו ואם החזיר הממון דינו ועדותיו קיימים שאין זה כשאר פסולים שצריכין הכרזה ותשובה אלא קנס קנסוהו חכמים שיתבטלו מעשיו כל זמן שנוטל שכר (ר"ן ס"פ האיש מקדש) וכל זה בעדים שכבר ראו המעשה ומחוייבים להעיד כמו שאדם מחויב לדון בין אדם לחבירו אבל מי שאינו מחוייב להעיד ונוטל שכר לילך ולראות הענין שיהיה עד מותר (ב"י סי' כ"ח בשם רשב"א) דיין שדן כבר ובא הבע"ד ליתן לו מתנה על שהפך בזכותו אסור לו לקבלו (כן משמע מאשר"י ס"פ ז"ב) כל מה שאדם מעיד לסיבת יסורין ויראה אין בו ממש (מהרי"ק שורש ס"ח):
18. Low-lives are rabbinically disqualified from testifying. These are people who walk and eat in the market in front of everyone. People like this go naked in the market when they are working on a disgusting matter or something similar in that they do not have any shame and are considered like dogs and do not care about testifying falsely. Included in this are those that publicly accept charity from gentiles, even though it is possible for them to be supported privately. They degrade themselves and have no care. All of these are rabbinically disqualified. Anyone who accepts payment to testify has his testimony nullified just like someone who takes payment to judge as was explained above in 9:5. No formal announcement is required. The ruling and testimony are void automatically. If he returns the money, his ruling and testimony are valid because it is not like other disqualifications where a formal announcement and repentance are required. It is merely a fine that the rabbis instituted that any action he takes should be void if he accepts payment. This all applies to witnesses that already saw the incident and are obligated to testify just as a person is obligated to judge between two litigants. However, it is permitted for someone who is not required to testify to accept payment to go and see the future incident. If a judge already ruled and a party brings him a gift for advocating for him, he is prohibited from accepting the gift. Anything a person testifies because of fear of pain has no substance.

מיקרופדיה תלמודית:הוראה

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/מיקרופדיה_תלמודית:הוראה

מקורה

וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא י יא) - אלו ההוראות (תורת כהנים שמיני סוף פרשה א, וכריתות יג ב, לאיסור הוראה בשתויי יין, ראה להלן: שתויי יין) של איסור והיתר (רבינו גרשם ורש"י כריתות שם); ויש מהראשונים שכתבו שזוהי מצות עשה להורות, שמצוה לאדם להשיב לשואל דבר הוראה אם יודע, ומנו אותה במנין המצות (סמ"ק קיא).

אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל
Rav Ḥisda says: A person should never impose excessive fear upon the members of his household, as the husband of the concubine of Gibeah imposed excessive fear upon her and this ultimately caused the downfall of many tens of thousands of Jews in the resulting war (see Judges 19–20).
אמר רב יהודה אמר רב כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת
Rav Yehuda says that Rav says: Anyone who imposes excessive fear upon the members of his household will ultimately come to commit three sins: Engaging in forbidden sexual intercourse, as the wife will be so fearful of her husband that she will sometimes tell him that she has immersed in a ritual bath after her menstruation has ended when she has not done so; and he will also end up committing bloodshed, as she is likely to run away from him and expose herself to dangers; and desecration of Shabbat, as she will cook for him on Shabbat because she is scared that he will be angry with her for neglecting to do so beforehand.
גילוי עריות - כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה והיא יראה לומר לא טבלתי ומשמשתו נדה:
הָעֲבָדִים פְּסוּלִין לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יט) "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" מִכְּלָל שֶׁאָחִיו כָּמוֹהוּ מָה אָחִיו בֶּן בְּרִית אַף הָעֵד בֶּן בְּרִית קַל וָחֹמֶר לְעַכּוּ''ם אִם עֲבָדִים שֶׁהֵן בְּמִקְצָת מִצְוֹת פְּסוּלִין הָעַכּוּ''ם לֹא כָּל שֶׁכֵּן:
עכו"ם ועבד פסולים לעדות:
19. A gentile and slave are disqualified from testifying.
השונא לחבירו וא"ל בפני רבים אלך ואמסור ממונך פסול לעדות:
20. One who hates another and says publicly “I will go and hand over your money to the authorities” is disqualified from testifying.
השונא לחבירו כו'. דוקא בשונא חששו שמחמת שנאתו יעשה כן ולא באחרי':
ממזר ופצוע דכה וכרות שפכה וערל שמתו אחיו (מהרי"ק שורש פ"ה) מחמת מילה כשרי' לעדות:
21. A mamzer, a person with crushed testicles, a person with a cut-off penis and one who is uncircumcised because his bothers died from circumcision are all allowed to testify.
אימתי בזמן שכולן שוין כו': מה"מ א"ר אחא ברבי חנינא דאמר קרא (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים
The mishna teaches: When do these halakhot of precedence take effect? In circumstances when they are all equal in terms of wisdom. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Aḥa, son of Rabbi Ḥanina, said: This is derived from a verse, as the verse states: “She is more precious than rubies [mipeninim]” (Proverbs 3:15). The Torah is more precious than the High Priest who enters the innermost sanctum [lifnai velifnim], the Holy of Holies.
ולא והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול תלמוד לומר (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול
The Gemara asks: And are they not rewarded for fulfilling those mitzvot? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Meir would say: From where is it derived that even a gentile who engages in Torah study is considered like a High Priest? The verse states: “You shall therefore keep My statutes and My ordinances, which if a person do, and shall live by them” (Leviticus 18:5). It is not stated: Priests, Levites, and Israelites, but rather the general term “person.” From here you learn that even a gentile who engages in the study of Torah is like a High Priest. This demonstrates that gentiles are rewarded for fulfilling mitzvot, despite the fact that they are not commanded to do so.
הרי הוא ככהן גדול - להכי נקט כהן גדול משום דכתיב יקרה היא מפנינים ודרשינן (הוריות דף יג.) מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים גבי ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ אבל עובד כוכבים העוסק בתורה הוא ככהן גדול:
המוסרים והאפיקורסים והמומרים פחותים העכו"ם ופסולים לעדות: הגה ואפי' מחל לו הנמסר פסול עד שישוב בתשובה (ב"י בשם מ"כ ובדברי הרמב"ם בפי"ב וכן משמע באשירי פ' זה בורר) מומר שחזר בו וקיבל עליו תשובה כשר מיד אע"פ שלא עשאה עדיין (מהרי"ק שורש פ"ה):
22. Snitches, heretics and mumarim are of a lower level than gentiles and are disqualified from testifying. A snitch cannot testify, even if the victim forgave him, until he repents. An apostate who agrees to repent is valid immediately even if he has not yet done it.
הפסול מן התורה שהעיד עדותו בטלה אע"פ שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והפסול מדבריהם העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו כשירה: הגה ואפי' פסול מן התורה אין לפסלו אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד בב"ד ואח"כ באו עדים עליו שעבר עבירה שנפסל בה מן התורה אבל אם אין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן גברא אחזקתו וכל מה שהעיד כשר עד דידעינן דעבר קודם לכן (ריב"ש סי' רס"ו) כל הפסולים מדרבנן שצריכין הכרזה אם מענישן ברבים על עבירתן כגון שהוציאן מב"ה הוי כאלו הכריזו עלייהו (מרדכי פרק זה בורר):
23. The testimony of one who is biblically disqualified is void even if they did not make a formal proclamation in the synagogues and study halls. If one who is rabbinically disqualified testified before a formal announcement, the testimony is valid. Even a biblical disqualification should only be used in a case where we are certain, but not in a case of doubt, such as where he testified in court and witnesses subsequently came and testified that he violated a sin that would biblically disqualify him but we are unsure whether he violated it before his testimony or after. In such a case, we keep the individual in his original status and anything that he testified on is valid until we know that he violated the sin before his testimony. If an individual required a formal announcement for a rabbinical disqualification and he received a public punishment for the sin, such as his removal from the synagogue, it is as if they made a formal announcement.
וְכָל שׁוֹחֵט, אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל קַבָּלָה, יִרְאֶה שֶׁיַּחֲזֹר לִפְרָקִים הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, שֶׁיִּהְיוּ שְׁגוּרִים בְּפִיו וּבְלִבּוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁכְּחֵם (מהר''ר יַעֲקֹב הַלֵּוִי בְּשֵׁם מהר''ש). וּכְמוֹ שֶׁהַדִּין בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה וּבְמִי שֶׁבָּא לִשְׁחֹט, כָּךְ הוּא הַדִּין בְּהִלְכוֹת בְּדִיקוֹת הָרֵאָה וּבְמִי שֶׁבָּא לִבְדֹּק, וְדִינָם וּמִנְהָגָם שָׁוֶה בְּכָל זֶה, (ד''ע). וְיֵשׁ לב''ד לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ אַחַר הַבּוֹדְקִים וְהַשּׁוֹחֲטִים, וְלִרְאוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּקִיאִים וּמֻמְחִים וּכְשֵׁרִים, (מהרי''ו סי' נ'). כִּי גָּדוֹל אִסּוּר הַמַּכְשֵלָה בִּשְׁחִיטוֹת וּבְדִיקוֹת הַמְּסוּרִים לַכֹּל. וְאִם בָּדְקוּ אֵיזֶה שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵע, אִם נָטַל פַּעַם אַחַת קַבָּלָה אֵין מַטְרִיפִין לְמַפְרֵעַ מַה שֶּׁשָּׁחַט, דְּאַמְרִינָן הַשְׁתָּא הוּא דְּאִתְרַע, (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה). אֲבָל אִם לֹא נָטַל קַבָּלָה מֵעוֹלָם, כָּל מַה שֶּׁשָּׁחַט, טְרֵפָה, גַּם כָּל הַכֵּלִים שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהֶן מַה שֶּׁשָּׁחַט, צְרִיכִין הֶכְשֵׁר, (רשב''א סִימָן רי''ח).
1. All may slaughter (shecht), at the outset, even women . Rema: {There are those that say that women should not be permitted to shecht, as we have already established a custom that (women) are not to shecht, and thus the tradition (holds) that women do not shecht.} Slaves and anyone, even if you do not know that he does not faint (because of shechting), even if you do not know if he is an expert that knows the laws of shechita (kosher slaughter), it is permitted from the outset to let him shecht and it is permitted to eat from his shechita. This is because the majority of those that regularly shecht are under the presumption of being tested experts (in shechita). What situation are we talking about here? (We are talking about a situation) where that person is not in front of us, only then is it permitted to eat from his shechita, and we rely on the presumption (referenced to above). However if he is before us we need to check him, if he is an expert and knows the laws of shechita, however we do not need to ask if he faints. Rema: {There are those that say that one should only rely on the presumption after the fact,and that initially the presumption should not be relied upon if you are in a place where you can clarify him (the Shochet's [kosher slaughterer's] abilities). All this applies to those that aren't proficient and need to know if this Shochet is proficient. But the Shochet himself shall not shecht, even if he knows the laws of shechita and is proficient, until he has shechted 3 times in front of a learned man and one that is proficient in the laws of shechita. Therefor we practice that a man shall not shecht without having obtained kabalah (ordination) from before a learned one. And the learned one should not give kabalah until he knows that he (the Shochet) knows the laws of shechita and is proficient with his hands. Therefor we practice that all who come to shecht we trust them initially and we don't check them before or after. Because all that are found to be shechting have already received kabalah from before a learned one. And in a few places they are more stringent. That the one who received (kabalah) also gets a written letter from the learned one, as proof that he has given him kabalah. And every Shochet, even though he has recieved kabalah, it is fitting that he should return to the chapters of laws of shechita. That they (the laws of shechita) should live in his mouth and in his heart, so that he will not forget them. And like in the laws of shechita and with one that comes to shecht thus is the ruling in the laws of bedikaht hare'ah (checking the lungs for disqualifying sickness) and one that comes to check (the lungs). And their (shechita's and behikah's) rules and customs are all equal in all of this. And it is fitting for a Jewish court to investigate and the bodkim (checkers of disqualifying sickness) and shochtim (kosher slaughterers). Because large is the transgression in bedikot and shechitot, that are applicable to all. And if they checked some Shochet or bodek and it is found that he does not know, if at one time he received kabbalah we do not deem all everything he has shechted in the past to be treif (unkosher), for we say that only now did he become bad. But if one has never received kabalah, everything that he has shechted will become treif, and also all the dishes on which what he shechted was cooked would need to be kashered}...

דאתרע. והט''ז חולק על זה ומביא ראיה לדבריו דאף מי שנטל קבלה יש לאסור למפרע ומסיק להחמיר ולאסור הבשר שישנו עדיין משחיטתו שלא לאכול והכלים הידועים שנתבשלו בהם משחיטתו יש לאסור. ובספר נקודת הכסף חולק עליו. אבל אם בפשיעה הוציא טרפה מתחת ידו לא אסרינן למפרע. ועי' בש''ך ופר''ח. כתב בדק הבית סי' קי''ט אם שחט או נקר חלב ואח''כ המיר אפי' באותו יום הכל כשר. טבח שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח יותר מג' ימים אחר השחיטה ולא הגיד לקונים שלא יאכלו כי אם צלי אש. מצד הדין אין להעבירו אם לא למגדר מלתא. עבודת הגרשוני סימן ט''ו: