Those who disagree say that this period [Elul and the Ten Days of Repentance] is one of judgment, but just the opposite! For this reason one should even permit [a mourner to lead] even on Rosh haShanah and Yom Kippur! Indeed, this was the exact question put to the Maharil, thinking that because these are days of judgment, without any joy, Rosh haShanah and Yom Kippur should be viewed as different from the other holidays [which are days of joy]. Further, even according to their view, what would associate days of judgment and the month of Elul? Even the days of Selichot before Rosh haShanah are not days of judgment – just the opposite, they are days of mercy and desire, the last set of forty days when Moshe Rabbeinu was on the mountain and the Holy One showed him favour. It is only on Rosh HaShanah that the judgment begins... Moreover, the Ten Days of Repentance are not called “days of judgment”. Just the opposite, they are days of mercy, during which Hashem avails Himself to every individual. Only Rosh HaShanah and Yom Kippur are “days of judgment”...
Selichot
ומה שאמרו החולקים עליו מטעם שהם ימי דין. אדרבה מהאי טעמא הי' להתיר אפילו בר"ה ויוה"כ עצמו וזה הי' טעם השואל של המהרי"ל שהיה סבור לפי שהם ימי דין ואין בהם שמחה ולכן רצה לחלק בין ר"ה ויוה"כ לשאר רגלים. ועוד דאפילו לפי סברתן מ"מ מה ענין ימי דין לימי אלול ואפילו ימי הסליחות שקודם ר"ה אינם ימי דין אדרבה ימי רחמים ורצון והם ארבעים יום אחרונים שהיה משה רבינו בהר ונתרצה לו הקב"ה ובר"ה הוא שמתחיל הדין ואומרים המלך הקדוש, והא ראיה שלא כתב הש"ע למנוע מלהשביע כי אם בסי' תר"ב ששם איירי מעשרת ימי תשובה, ולא עוד אלא שכל עשרת ימי תשובה אינם נקראים ימי דין אדרבה ימי רחמים והקב"ה נמצא אפילו ליחיד, רק ר"ה ויוה"כ הם ימי דין. וראי' לדבר שהרי אומרים ענינו יחיד המתענה בהם בשומע תפלה ואילו בר"ה ויוה"כ אף המתענה בר"ה ויוה"כ אין אומר ענינו וטעם דלא שייך תעניתנו כיון שהם ימי דין כמבואר בסי' תקצ"ד במג"א ס"ק ח'. ולכן הדבר פשוט שאין למחות באבל להתפלל אפילו בעשרת ימי תשובה. הן אמת שהמנהג בכמה מקומות שאין נותנים להאבל להתפלל בעשרת ימי תשובה אבל לא נתפשט מנהג זה מבעלי תורה, אבל מה שהפליגו החולקים עליו לומר כן מר"ח אלול, מעולם לא שמענו ואפילו בימי הסליחות שנהגו כן במקצת מקומות לדעתי יצא להם טעות זה ממה שראו במג"א סי' פ"ח סק"ג דמיום ראשון של סליחות נקרא ימים נוראים. אבל לא ראו סוף דבריו שמסיים לכל כה"ג, והחילוק פשוט דשם הטעם שכבר מתאספים רבים לבה"כ יש בושה לעמוד בחוץ. ולרוב הטרדה אקצר: