Mishnah Arakhin 8:7 משנה ערכין
If one consecrated his field at a time when the [law of the] Jubilee was no longer observed, they say to him: “You open [the bidding]!” because the owner must give an added fifth, whereas others do not give an additional fifth. It happened that one consecrated his field because it was bad. They said to him: “You open the bidding.” He said: “I will acquire it for an issar.” Rabbi Yose said: he did not say that, but rather [he said] “for an egg,” because consecrated objects may be redeemed by either money or money's equivalent. He [the Temple treasurer] said to him: It’s yours. It turns out he lost an issar and the field was his again. המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל, אומרים לו פתח אתה ראשון, שהבעלים נותנים חמש, וכל אדם אינו נותן חמש. מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה, אמרו לו פתח אתה ראשון, אמר הרי היא שלי באסר. אמר רבי יוסי: לא אמר זה אלא בכביצה, שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף. אמר לו, הגיעתך. נמצא מפסיד אסר ושדהו לפניו. If one said: “I will acquire it for ten selaim” and another, “[for] twenty”, and another “for thirty”, and another “for forty”, and another “for fifty” - if he [that bid] fifty reneged, they take pledges from his property up to ten selaim. If he [that bid] forty reneged, they take pledges from his property up to ten selaim. If he [that bid] thirty reneged, they take pledges from his property up to ten selaim. If he that bid twenty reneged they take pledges from his property up to ten selaim. If he that bid ten reneged they sell [the field] for what it is worth, and collect what remains from him who bid ten. If the owner bid twenty and any other man bid twenty, then the owner comes first, because he must add one fifth. אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים, ואחד אומר בעשרים, ואחד אומר בשלשים, ואחד אומר בארבעים, ואחד אומר בחמשים, חזר בו של חמשים, ממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של ארבעים, ממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של שלשים, ממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של עשרים, ממשכנים מנכסיו עד עשר. חזר בו של עשר, מוכרים אותה בשויה ונפרעים משל עשר את המותר. הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים, הבעלים קודמים, מפני שהן מוסיפין חמש. If one said “I will acquire it for twenty-one selaim,” then the owners must give twenty-six. [If one said] “Twenty-two,” the owners must give twenty-seven. “Twenty-three,” the owners must give twenty-eight. “Twenty-four,” the owners must give twenty-nine. “Twenty-five,” the owners must give thirty. For they need not add one fifth to what the other bids more. If one said: “I will acquire it for twenty-six,” if the owners want to give thirty-one and an extra dinar, the owner comes first. And if not, we say to the other: “It has become yours.” אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת, הבעלים נותנים עשרים ושש. בעשרים ושתים, הבעלים נותנים עשרים ושבע. בעשרים ושלש, הבעלים נותנים עשרים ושמונה. בעשרים וארבע, הבעלים נותנים עשרים ותשעה. בעשרים וחמש, הבעלים נותנין שלשים, שאין מוסיפין חמש על [עלויו] של זה. אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש, אם רצו הבעלים לתן שלשים ואחד ודינר, הבעלים קודמים. ואם לאו, אומרים הגיעתך. A man may proscribe [part] of his flock or of his herd, of his Canaanite slaves or female slaves or of his hereditary field. But if he proscribed all of them, they are not considered [validly] proscribed - [these are] the words of Rabbi Elazer. Rabbi Elazar ben Azaryah said: just as regarding [proscribing one's property] for holy matters, one is not permitted to proscribe all of his possessions, how much more so should one be careful with his property. מחרים אדם מצאנו ומבקרו, מעבדיו ומשפחותיו הכנענים, ומשדה אחזתו. ואם החרים את כלן, אינן מחרמין, דברי רבי אלעזר. אמר רבי אלעזר בן עזריה: מה אם לגבוה, אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם [חיב להיות] חס על נכסיו. If one proscribes his son or his daughter, or his Hebrew slave or female slave, or his field [acquired by purchase], they are not considered [validly] proscribed, for one cannot proscribe something that does not belong to him. Priests and Levites cannot proscribe [their belongings] - [these are] the words of Rabbi Judah; Rabbi Shimon says: the priests cannot proscribe, because things proscribed belong to them, but Levites can proscribe, because things proscribed do not belong to them. Rabbi says: the words of Rabbi Judah seem acceptable in cases of immovable property as it is said: “For that is their perpetual possession,” (Leviticus 25:34) and the words of Rabbi Shimon seem acceptable in cases of movable property, since things proscribed do not fall to them. המחרים בנו, ובתו, עבדו ושפחתו העברים, ושדה מקנתו, אינן מחרמים, שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו. כהנים ולוים אינן מחרימין, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם, הלוים מחרימים שאין החרמים שלהן. רבי אומר: נראין דברי רבי יהודה בקרקעות, שנאמר (ויקרא כה) כי אחזת עולם הוא להם, ודברי רבי שמעון במטלטלים, שאין החרמים שלהם. Things proscribed for [the use of] the priests cannot be redeemed but are to be given to the priests. Rabbi Judah ben Batera says: things proscribed without specification fall to [the fund for] Temple repairs, as it was said: “Every proscribed thing is most holy to the Lord” (Leviticus 27:25). But the Sages say: things proscribed without specification go to the priests, as it is said: “As a field proscribed: its possession belongs to the priest” (Leviticus 27:21). If so, why is it said: “Every proscribed thing is most holy to the Lord”? This teaches that it applies [also] to kodshai kodashim [sacrifices of the highest degree of sanctity, they may be slaughtered only on the north-west corner of the altar, and consumed only within the Temple compound by male priests, or burnt entirely] and kodashim kalim [sacrifices of a lesser degree of sanctity, they may be slaughtered anywhere in the Temple courtyard and consumed by most anyone, anywhere in Jerusalem]. חרמי כהנים אין להם פדיון, אלא נתנים לכהנים כתרומה. רבי יהודה בן בתירא אומר: סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר (שם כז) כל חרם קדש קדשים הוא לה'. וחכמים אומרים: סתם חרמים לכהנים, שנאמר (שם) כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו. אם כן למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', שהוא חל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים. A man may proscribe his holy things, whether they are kodshai kodashim or kodashim kalim. If [they had been] consecrated as a vow, he must give their value, if as a freewill-offering, he must give what it is worth to him. [If he said:] “Let this ox be an olah,” one estimates how much a man would pay for the ox to offer it as an olah, which he was not obliged [to offer]. A first-born, whether unblemished or blemished, may be proscribed. How can it be redeemed? They estimate what a man would give for this first-born in order to give it to the son of his daughter or to the son of his sister. Rabbi Ishmael says: one verse says, [All first-born males] you shall sanctify,” (Deuteronomy 15:19) and another verse says: [“The first-borns among beasts] no man shall sanctify it” (Leviticus 27:26). It is impossible to say: “You shall sanctify,” since it was said already: “No man shall sanctify,” and it is impossible to say: “No man shall sanctify,” since it is also said: “You shall sanctify”? Therefore resolve [thus]: you may sanctify it by consecrating its value [to the owner], but you may not sanctify it by consecrating it to the altar. מחרים אדם את קדשיו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים. אם נדר, נותן את הדמים. אם נדבה, נותן את טובתו. שור זה עולה, אומדים כמה אדם רוצה לתן בשור זה להעלותו עולה, שאינו רשאי. הבכור, בין תמים בין בעל מום, מחרימין אותו. כיצד פודין אותו, [הפודין] אומדים כמה אדם רוצה לתן בבכור זה לתנו לבן בתו או לבן אחותו. רבי ישמעאל אומר: כתוב אחד אומר תקדיש, וכתוב אחד אומר אל תקדיש. אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל תקדיש, ואי אפשר לומר אל תקדיש שכבר נאמר תקדיש. אמור מעתה, מקדישו אתה הקדש עלוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח.
About Text
Original Translation Copied Text
This text will be published with a CC-0 licence, effectively donating it to the Public Domain. Only submit texts as "Original Translation" that you have authored.
Copied texts must either be in the Public Domain or carry a Creative Commons license such as CC0, CC-BY, or CC-BY-SA. You can learn more about when a text passes into the Public Domain on this summary of Copyright Terms.
Version Title:
Copied from:
Sefaria does not currently run on Internet Explorer.

Please try using Chrome, Firefox or Safari.

Sorry, there's just too much to do!