להיות קדוש
הרב יעקב מדן
מתודה שקיימת אצל חז”ל הרבה – סמיכות פרשיות הרי פרשת ציצית היא הפרשה הקודמת אנחנו לא כל כך מרגישים את זה מכיוון שקוראים את זה בשבתות שונות אבל בתורה יש רצף בין פרשת ציצית לפרשת קורח. אבל על פניו נראה שאין ספק שלסמוך את הציצית לפרשת קורח חז”ל הולכים לנו כבר בקומה השלישית היותר מסובכת הקומה הראשונה והבסיסית של העניין היא הרבה יותר פשוטה. נלך לסוף פרשת ציצית למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם ויקח קורח וכו’ ויאמרו עליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים נאמר במפורש נאמר למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם נאמר כי כל העדה כולם קדושים הוא בא ממש מתוך פרשת ציצית.
מה למעשה עומד מאחורי המדרש? דומה, שמה שעומד מאחורי המדרש, הוא הקשר האמיתי הקיים בין פרשת ציצית לבין בגדי כהונה. אני אזכיר רק בהלכה שבציצית מותרים כלאיים כלומר הבגד יכול להיות פשתן, הציצית היא תמיד צמר, למדו את זה מסמיכות פרשיות גם בספר דברים “לא תלבש שעטנז צמר ופישתים יחדיו” – “גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך” – כלאיים כלומר שעטנז. היתר כלאיים או שעטנז נלמד כמובן מבגדי כהונה בבגדי כהונה יש לנו תכלת וארגמן שזה צמר ושש משזר. שש זה פשתן כלומר השזורים שם יחד צמר ופישתים מה שאולי אומר לנו שבכלל כלאיים זה אולי לא מה שאנחנו חושבים – דבר רע – אלא אולי זה דבר מידי קדוש. כמו שנאמר לא תזרע כרמך כלאיים פן תקדש המלאה — אולי הדברים האלה אסורים דווקא בגלל קדושתם ולא בגלל מאוסתם.
אבל אני חוזר עומד כאן ברקע הקשר בין פרשת ציצית לבוש הציצית לבין בגדי כהונה שכדאי אולי לבחון אותו. ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת. מי לא שומע כאן טלית שכולה תכלת. אבל יש לנו גם צד אחר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת – ועשית ציץ זהב טהור ושמת אותו על פתיל תכלת אל מול פני המצנפת. כלומר הציץ שכמובן לא יכול שלא להזכיר לנו את הציצית שמים אותו על פתיל תכלת פתיל שקשור מאחורה הוא פתיל תכלת ממש כמו ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
עולה כאן שאלה בעצם שבואו עכשיו ננסה להגדיר בצורה למדנית על פי הליטבק שהזכרנו אותו מקודם מה נקודת המחלוקת בין קורח לבין משה בטלית שכולה תכלת. האם הציצית אמורה להיות מעיל או שהציצית אמורה להיות המקבילה של הציץ שדורש פתיל תכלת.
הבדל יסודי אחד שאני רוצה לעמוד עליו בין המעיל לבין הציץ – על המעיל נאמר לכבוד ולתפארת. בגד שנועד לכהן הגדול שיהיה מכובד שיהיה מפואר ודאי יש לו תפקידים נוספים אבל התפקידים הנוספים טמונים בפעמון וברימון וזמננו קצר מכדי לדבר עליהם אנחנו נדבר רק על כליל התכלת מול הטלית שכולה תכלת. המעיל יש לו תפקיד לכבוד ולתפארת. הציצית ניתנה לנו ומה לא אם לא לכבוד ולתפארת ונאמר כבר בספר זכריה וחזל דרשו איך הגויים יחזיקו את הציציות של בני ישראל וילכו אחריהם לארץ ישראל הבגד שלנו לכבוד ולתפארת. לא!
וכאן הוויכוח עם משה מה נאמר על הציץ והיה על מצח אהרון ונשא אהרון את עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל. הציץ נועד לשאת עוון נעיין בפרשת ציצית ותשפטו אתם האם הציצית נועדה לכבוד ולתפארת או הציצית נועדה לשאת עוון. הציצית שנאמרה בעקבות חטא המרגלים וממש באותם מילים ולא תתורו כבר אמרנו? ששולח אותנו לשלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען והתרים את הארץ וכל מה שקשור שם בתרות ובתיאור וישובו מתור את הארץ מרגלים זה לא מילה מהתורה. מהבחיה הזאת- שם זה אנשים התרים את הארץ.
הציצת לא נועדה לכבוד ולתפארת כאן אולי טעותו של קורח אבל זו טעות פראדיינית.. זו היא טעות שנובעת מהשורשים הציצית נועדה לשאת עוון הציצית נועדה כמטלה. קורח צודק כתוב והייתם קדושים לאלוקיכם ומה אמר קורח כי כל העדה כולם קדושים הוא ממש צודק! הוא ממש לא צודק!
לא נאמר בשום מקום שכולם קדושים.
יש ציצית, תכלת דומה לים ים דומה לרקיע רקיע דומה לכיסא הכבוד כיסא הכבוד מזכיר לישראל את אבינו שבשמיים הציצית נועדה והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם. ואז למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם. הציצית היא הבסיס, היא הזרז, שמאפשר לא לתור אחרי ליבנו ואחרי עינינו שמאפשר לנו לזכור את מצוות ה’ ולקיים אותם ועל ידי כך להיות קדושים. אין פה קיצורי דרכים שברגע שלבשת ציצית נהיית קדוש.
יש הרבה אנשים אני מכיר את התופעה הזאת את הפסיכולוגיה הזאת של אנשים שמרגישים שהם לא בכושר אז הם קונים מכשיר כושר והם בטוחים שהם כבר בסדר. לא לא לא אחרי שקנית מכשיר כושר ושמת אותו בבית אז תוריד ממנו את כל הכביסה ותתחיל לעבוד עליו!… עכשיו אתה צריך להתחיל להזיע ולהזיע הרבה.
הציצית נועדה להיות המכשיר שבאמצעותו אפשר להתחיל לעבוד כדי להיות קדושים. אצל קורח זה לכבוד ולתפארת אז כי כל העדה כולם קדושים אף אחד לא קדוש. תתחילו לעבוד תהיו קדושים! גם הדבר הזה כל כך חשוב ומאפיין לנו מתוך מדרש חזל שקושר לנו את כל הוויכוח כאן לשאלה מהי כהונה. האם כהונה היא באמת איזשהי קדושה לכבוד ולתפארת או שררה, או שכהונה היא הצעד הראשון בדרך חתחתים בדרך ארוכה של עבודה קשה שאותה צריכים לעשות כל הימים. זה בעצם מה שהיצגנו לאורך כל המדרשים. בני עלי בטוחים בקדושתם כיוון שהם נולדו לכהן אין דבר כזה זה! זה שנולדת לכהן זה פותח לך את השער למסלול קשה מאוד שיש בו הרבה עליות והרבה ירידות ושמש יוקדת והרבה סלעים והרבה אבני נקש בדרך ושאותו צריך לעבור עד שאתה מגיע…
לא דרך קלה – דרך קשה. בסוף הדרך יש כמובן דבר גדול.
