אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך וצא אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה אמר אביי לעולם
לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא היכי נימא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו' אימת מצלי אמר רבי יעקב אמר רב חסדא משעה שמהלך בדרך עד כמה אמר רבי יעקב אמר רב חסדא עד פרסה והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר אפילו מהלך רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא קם רב חסדא וקא מצלי א"ל רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא אמר ליה קאי ומצלי א"ל אוקמן נמי לדידי ואצלי מהיות טוב אל תקרא רע.
המלך - טול רשות:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף כט עמוד ב
וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך כו'. לפי שכל הדרכים בחזקת סכנה הם וגם אם יצא בדרך לשלום מי יגיד לו אם יצליח שם ואין לו להמלך רק עם קונו היודע בו שיוליכהו לשלום וישלח ברכה כו':
צל"ח מסכת ברכות דף כט עמוד ב
שם המלך בקונך וצא. לשון המלך משמע שיתייעץ אם יצא או לא, דאל"כ הוה ליה למימר וכשאתה יוצא לדרך התפלל לפני קונך וצא, אבל לשון המלך היינו עצה ונטילת רשות. ולכאורה תמוה, דאיך ידע אם נתנו לו רשות. ונראה שהוא על דרך דברי ר' חנינא בן דוסא בסוף פרק אין עומדין [לקמן ל"ד ע"ב] שאמר אם שגורה תפלתי בפי וכו', הכי נמי אם יראה שתפלת הדרך שגורה בפיו יצא ואם לאו אל יצא.
עד פרסה - אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפי' אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפלה זו:
רא"ש מסכת ברכות פרק ד סימן יח
אמר אביי לעולם [דף ל ע"א] לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא אימת מצלי לה א"ר יעקב אמר רב חסדא משעה שיאחז בדרך ועד כמה עד פרסה. בה"ג כתב מי שיש לו לילך פרסה או יותר יברך אבל פחות מפרסה אינו מברך וי"מ עד כמה נידון אותו באחיזת הדרך ויכול לברך אותו עד פרסה כלומר בתוך פרסה ראשונה יכול לומר אבל לאחר פרסה לא ונראה פי' ה"ג עיקר אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך אבל כשיש לו לילך פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה וא"צ לברך.
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כ עמוד א
משעה שיאחז בדרך ועד כמה פרסה בעל הלכות גדולות ז"ל אומר שכשיש לו ללכת פרסה או יותר מברך אבל בפחות מפרסה אינו מברך דכמו שהוא בעיר דיינינן ליה ורוצה לומר עד כמה מהלך הדרך שהולך ושיברך ויש מקשים עליו מדאמרינן בירושל' (ה"ד) כל הדרכים בחזקת מסוכנים ואפשר לומר שזה אינו אומר בקרוב לעיר אלא כשהולך בדרך בין הכפרים שהכל הוא בחזקת סכנה וצריך להתפלל ולבקש על נפשו ויש מפרשים דהכי קאמר ועד כמה נידון אותו באחיזת הדרך ושיכול לברך אותו ומהדרינן עד פרסה כלומר בתוך הפרסה הראשונה יכול לאמרה אבל אחר פרסה לא ונראה למורי הרב נר"ו דודאי הפירוש הנכון כך הוא דעד כמה ר"ל עד כמה הוי אחיזת הדרך אבל אינו כמו שאומרים שאם לא התפלל בתוך פרסה לא יתפלל אחר כך שזה לא יתכן דכל זמן שיש לו עדיין ללכתמחויב הוא בענין התפלה הצריכה אלא יש לו לאמרה לכתחלה לאחר שיצא מן העיר בתוך הפרסההראשונה ואם שכח ולא אמר אותה בתוך הראשונה אומר אותה אח"כ על מה שיש לו ללכת כל זמןשרב ממנו הדרך עד שיתקרב למקום שהולך ודמי להא דאמרינן בתפילין מברך עליהם משעת הנחתןועד שעת קשירתן ור"ל שמשעה שמתחיל להניחן משם ואילך מברך כשירצה עד שעת קשירה אבלודאי לא בא למעט שאם שכח ולא בירך עד שעת קשירה שלא יברך עליהם אחר כך כיון שלא חלץאותם עדיין דכל זמן שהאדם מקיים המצוה אע"פ שלא בירך עליה מתחלה כיון שעדיין מקיים אותהיש לו לברך כשנזכר ולא תימא כיון שלא בירך מתחלה אין זה עובר לעשייתה שמאחר שמקיים אותהעכשיו אף ע"פ שאינו עובר לעשייתה ממה שעבר אפ"ה עובר לעשייתה הוי ממה שמקיים אחר כךהלכך מי שלא בירך מתחלה כשנתעטף בציצית או כשהניח תפלין כל זמן שמעוטף בטלית אושהתפילין מונחים עליו חוזר ומברך:
בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כט עמוד ב
ויש מפרשים שאם לא בירך ביציאתו מברכה עד פרסה משם ואילך אין זה נמלך בקונו ואינה אומרה
פני יהושע מסכת ברכות דף ל עמוד א
בגמרא עד כמה אמר רב יעקב אמר רב חסדא עד פרסה. ופרש"י אבל לא לאחר שהלך פרסהובהלכות גדולות מפרש כו' עכ"ל רש"י. וכבר הקשו כל הפוסקים והמפרשים על פרש"י דמה סברא ישבזה דלאחר שהלך פרסה לא יתפלל עוד תפילת הדרך אף שבדעתו לילך עוד כמה פרסאות, לכן פסק וכולם דלא כרש"י אלא כפי' הלכות גדולות. ואף שאיני כדאי מ"מ נראה ליישב שיטת רש"י ואדרבאדבריו נכונים וברורים ונימוקו עמו דטעמא רבה איכא לומר דלאחר שהלך פרסה הוחזק בדרך מקריא"כ הא אמרינן להדיא פרק הדר (דף ס"ג) [עירובין דף ס"ה ע"א] דהבא מן הדרך אל יתפלל לפי שאיןדעתו מיושבת עליו א"כ כל שכן הכא כיון שכבר הוחזק בדרך ורוצה להפליג עוד בדרך א"כ פשיטאשאין דעתו מיושבת עליו שכל הדרכים בחזקת סכנה ומש"ה אין לו להתפלל כדאמרינן נמי התםלהדיא משמיה דכל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר בצר אל יורה ולפי"ז מהאיטעמא אין לחלק בין תפלה גמורה לשארי תפלות אפילו קצרה כמות שהיא, כן נראה לי בטעמאדרש"י ושיטת החולקים אפשר דמשמע להו דלהך תפלה דתפלת הדרך הוי שפיר דעתו מיושבת עליוכיון שעיקר תפלתו בשביל תקנה זו וכדכתיב ביום צרתי אקראך ותענני, כן נראה לי ודו"ק:
(ד) היוצא לדרך יתפלל, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו'וצריך לאמרה בלשון רבים, ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב אין צריך לירד:
(ה) אין לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת:
(ו) הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה:
(ז) אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך (ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה) (רש"י והר"י). ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה:
משנה ברורה סימן קי
(ל) ואין לאומרה וכו' - שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם אם לא שמוחזק לןבאותו מקום שהוא מקום סכנה אז יש לברך תה"ד בכל גווני. ואין חילוק בין הולך בספינה להולךביבשה [א"ר] ולפ"ז גם הנוסע על מסילת הברזל יש לו לברך תה"ד אפילו אם נוסע רק פרסה ולפ"ז ישלזהר לכתחילה תיכף כשמתחיל לנסוע לברך ברכת תה"ד וכמו שכתב הרמ"א בסמוך דלכתחילהיהדר תוך פרסה ראשונה ובדיעבד יברך עד לבסוף כ"ז שיש לו עדיין פרסה אחת ליסע על המסילה:
שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן יג
(יג) אסיפא דמילתא בהא סליקנא ובהא נחתינן שהנוסע מעיר לעיר בכל רחבי הארץ, אם יש בנסיעתו כשיעור שעה וחומש, (שבעים ושתים דקות), שהוא כשיעור פרסה, יברך הגומל, לפי מנהגספרד. פחות מכן לא יברך בשו"מ. [וכ"כ בס' נתיבי עם (סי' ריט) שכן המנהג בא"י. ] וכשמברך טובשלא יברך אלא בחזרתו, אבל בהליכתו לא יברך, +/מפתחות/ כשדעתו לחזור בזמן הקרוב תוך ל' יום+,ואם בירך אף בהליכתו יש לו ע"מ שיסמוך. ואפי' לא שהה שם אלא יום או יומים. והנלע"ד כתבתי.ויסלח נא רו"מ על כי נטיתי מדרכו, והאמת אהובה מן הכל. [ודע שהמנהג פשוט שבנסיעה מעירלעיר כשיעור הנ"ל לברך הגומל בשם ומלכות. שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ולאפוקיממ"ש הרה"ג ר' עובדיה הדאיה ז"ל בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (דף של"ב ע"א) שנוהגים לברך הגומל בלישם ומלכות. וזה אינו. וכן אנו נוהגים לברך תפלת הדרך בחתימה בשם, ברוך אתה ה' שומע תפלה.וכ"כ בס' נתיבי עם (סי' קי). ע"ש]. וה' יאיר עינינו בתורתו אמן. עובדיה יוסף ס"ט
שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן ס
ד. בדיני תפילת הדרך
תשמ"ה
א) מת"א לירושלם, לענ"ד לגמרי פטור, שהרי צריך להיות מקום של שתי פרסאות בלי ישוב, ותודה לד' שמיושב. אולם במקומות שיש ישוב ערבי הואיל וכעת הם אויבים יש לחושבו כמקום לא מיושב.ובנוגע לשיעור, מקובל לענין זה לחשוב לפי המרחק של השטח ולא לפי זמן הנסיעה.
ובעיקר הדבר מסופקני דבאותם הכבישים ובאותם הזמנים שכלי רכב מצויים, וכ"ש אם יש גם פקוחשל משטרה ניידת יתכן שטוב לברך בלי הזכרת החתימה, אך זה חדוש.
ב) בנסיעה ממושכת של כמה ימים, אם יצא בלילה וישן שינת קבע אפי' תחת כפת השמים, צריךמחר לברך עוד פעם, אף מי שממשיך לנסוע יומם ולילה כמו באניה וכדומה פסק המשנ"ב בסימן ק"יס"ק כ"ד שצריך לברך כל יום. אך כדי לצאת מספק נהוג לכלול את התפלה בתוך ברכת שמע קולנו שבלא"ה חותם בשומע תפלה.
ביאור הלכה סימן קי
סעיף ה
* צריך לחזור ולהתפלל וכו' - עיין במ"ב הטעם ולפ"ז נראה דכ"ש אם לן באושפיזא והשכים קודםהבוקר לנסוע לדרכו דצריך לברך תה"ד אף שלא האיר עדיין היום דזה הוי היסח הדעת גמור וכןמשמע קצת בביאור הגר"א מדכתב דהוי כמו ברכת התורה וכו' ובבה"ת קי"ל לעיל בסימן מ"ז דצריךלברך ברה"ת תיכף כשהשכים אך לישנא דפמ"ג שכתב דבכל בוקר יאמר אותה משמע קצת שלאכדברינו ואולי נקט לשון זה משום דלכתחילה נכון לצאת בכי טוב ואפילו את"ל דטוב יותר להמתיןמלומר תה"ד עד אור היום עכ"פ אם יזדמן לו שאז לא יוכל לומר כגון שיהיה אז סמוך לפרסה לביתומוטב שיאמרנה קודם שהאיר היום כנלענ"ד לכאורה:
סעיף ז
* ואין לאומרה כו' - עיין במ"ב הטעם והוא מהרא"ש ולכאורה לפ"ז אפילו אם יש לו ליסע פרסהביחד אך שהוא נוסע הפרסה דרך איזה עיר או שיודע שאיזה עיר קרובה בצד דרך נסיעתו בתוך פרסהג"כ לא יאמר תה"ד בחתימה דהא ליכא מקום סכנתא ואפשר דלא פטרו רק אם כל דרך נסיעתו היהפחות מפרסה ומה שאמר אח"כ ובלבד שלא הגיע וכו' שאני התם דמה שהלך כבר ליכא לאיצטרופילחייבו עי"ז ומה שיסע למחר נסיעה אחריתא היא משא"כ בעניננו וצ"ע: