העמק דבר
פתיחה לספר בראשית
זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל(שמ"ב א יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י).
ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.
והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.
ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.
וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!
ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) – "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען...", והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד ובפסוק ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים – מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".
וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו – נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.
ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר.
וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.
ובלעם בשעת רוח הקודש – לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו: מקיימי הבריאה.
ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ספר הישר, שהוא ספר הבריאה.
נוצר/נערך בספרד של ימי הביניים (1300 לספירה)
(ב) נודה לאלהינו ונברך יוצרנו, אשר בראנו, ולהועיל לנפשנו קראנו. טרם היותנו, גבר חסדו עלינו, כי מאפס המציאנו, ומאין ליש הוציאנו. ויאר פניו אלינו בתורות וחוקים ומשפטים צדיקים, והודיענו ביד עבדיו הנביאים, איזה הדרך ישכון אור, לשום מחשך עינינו לאור, ללכת בדרך תורתו הטובה, אשר עץ חיים היא למחזיקים בה, ויפח באפיו נשמה, היא הנפש החכמה, לתת לפתאים ערמה, לדעת הטוב ולדבקה בו, ולהתרחק מרע ולסור מנתיבתו, והזהירנו חוקיו ומשפטיו הנחמדים, על פי שנים עדים, על פי השכל, ראשונה, ועל פי הנביאים, אחרונה, כאשר אמר בשכל (ירמיה ט) ״כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי״. ואמר בנביא (הושע יב) ״ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי״, לבעבור תהיה יראתו על פנינו ותורתו בין עינינו, אשר שתיהן תהיינה סיבה להשיג רצון האל וסולם לעלות אל המרכבה העליונה, ומפתח לשערי התקנה.
(2) Let us praise our God and bless our Maker Who created us and summoned us to do that which will improve our souls. Before we came into existence, His kindness to us was great. From nothing He produced us, and He brought us forth from that which was not to that which is. He enlightened us with laws, statutes and righteous judgments. Through His servants, the Prophets, He informed us which path was luminous so that our darkness might be transformed into light, so as to convert the darkness of our eyes to light so that we may walk in the path of His goodly Torah which is a tree of life to them that take hold of it. Into our nostrils He breathed a soul, i.e., the rational soul to give wisdom to the simple, so that we might know the good and cleave to it and set a distance from evil and turn away from its path. He cautioned us through His pleasant statutes and judgment, by means of two witnesses by reason first and by the Prophets afterwards. As He says concerning understanding (Jeremiah 9:23), “But let him that glorieth glory in this that he understandeth and knoweth Me.” And it is said by the Prophet (Hosea 12:11), “I have also spoken unto the Prophets and I have multiplied visions.” (He did this) in order that our awe of Him might show forth and His Torah be set between our eyes so that both constitute the cause for attaining the will of God and the ladder upon which to ascend to the uttermost chariot and a key to the gates of the improvement of the soul.
ספר הישר, הנקרא גם "דברי ימים הארוך" או "תולדות אדם," הוא מדרש בדרך סיפור, המתאר כל המאורעות והמעשיות אשר קרו לאבותינו מימות אדם הראשון ומלחמות בני יעקב עם הכנענים עד אחר יציאת מצרים, וקצת סיפורים מספר במדבר ודברים ויהושע עד ימי השופטים. הרמב"ן מכנהו בשם "מלחמות בני יעקב", אך הוא מפקפק באמינותו. בהקדמת המדפיס מכתב היד כתוב שהוא נמצא בשעת חורבן בית שני על ידי שר רומאי, אך מסגנון הכתיבה נראה שהוא נתחבר בתקופה הרבה יותר מאוחרת.
(א) זה הספר הנקרא ספר הישר נמצא ובא לידינו כהיום הזה כי כאשר נחרבה ירושלם עיר הקדש על ידי טיטוס הרשע ונכנסו כל ראשי החיילים לשלול שלל ולבוז בז היה שם הגמון אחד מהגמוני טיטוס ושמו סידרוס ויכנס ויבקש וימצא בית בירושלם גדולה ורחבה מאד ויקח לו את כל הבזה והשלל אשר מצא שם וכשרצה ללכת מן הבית נסתכל בקיר. וראה בעין שכלו כעין הטמונים בקיר. ויסתור את הקיר ואת הבנק וימצא בית אחת מלאה ספרים רבים תורה נביאים וכתובים וגם ספרים ממלכי ישראל ולמלכי עמים וספרים אחרים רבים לישראל. וכן ספרי המשנה הנכונה והמתוקנת וכן מגילות רבות מונחים שם. וימצא מכל מיני מאכל יין רב מאד. וימצא שם זקן אחד יושב והוא קורא בספרים האלה. וירא ההגמון את המראה הגדולה ויתמה תמיהה גדולה. ויאמר לזקן למה אתה יושב במקום הזה לבדך ואין אחד נצב עליך. וישיבהו הזקן זה כמה ימים ושנים וזמנים שאני יודע בחרבן ירושלם בפעמים שנים. ובניתי הבית הזה ועשיתי לה אכסדרה והכנסתי עמי הספרים האלו לקרות בהם והכנסתי עמי כדי מחיה ואמרתי אולי תהיה לי נפשי לשלל.
(1) The facts have been handed down to us by tradition and they have been proven to be a certainty even in our days, that at the time when our holy city of Jerusalem had been given to destruction by Titus, all the captains of the victorious armies were permitted to enter the city to plunder it and to rob it. And among the captains of Titus, was one by the name of Sidror, who on his predatory search saw a mansion high and stately, and he entered it and appropriated all that was to be found therein. And while about to leave the premises he observed something unusual and suspicious in the construction of a certain wall, which led him to believe that there must be some treasure hidden away in a secret receptacle. The wall was accordingly torn down as also the entire building, whereupon Sidror discovered a secret passage, which he followed up and reached an underground chamber filled with a great many books, to-wit: Books of the Law, the Prophets and the Hagiography, as also histories of the kings of Israel and of the kings of other nations, and numerous other books concerning the people of Israel, with the authorized and accepted books of the Mishnah. Sidror saw there also lying around many manuscripts in scrolls. Outside of all these things the chamber contained rich stores of eatables and an abundant supply of wine. And in the midst of these books and supplies Sidror found an old man, deeply imbrued in study over some of the books. The soldier seeing that strange sight was greatly astonished, and addressed himself to the old man saying: What causeth thee to make thy abode in this place, and at that alone without anybody to attend thee? And the old man replied saying: It is now many days, years and seasons that I knew of the second destruction of Jerusalem to come, and therefore I had built unto myself this house with its subterranean chamber, and I have brought along with me these books to read in them, and I also took along a sufficient store of supplies to sustain my life, and I said: perhaps my soul might escape destruction by these means.