Rabbinic Decrees

(ה) וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין, הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמֹךְ עָלָיו, שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן. הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה אֲבָל לֹא בְמִנְיָן, בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְחָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן:

Mishnah Eduyot 1:5

(5) And why do we record the words of an individual among the many, when the law is [according to] the words of the many? Because if the court sees [fit] the words of the individual, it may rely on them. But a court is not able to nullify the words of a fellow court unless they are greater in wisdom and number [than the fellow court]. If they are greater in wisdom but not number, or in number but not in wisdom, they are not able to nullify its words until they become greater in wisdom and number.

ברטנורא על משנה עדיות א׳:ה׳:א׳

(א) ויסמוך עליו. כלומר שעשה כדברי היחיד והניח דעת הרבים: אין בית דין אחר שיעמוד אחריו יכול לבטל דברי ב״ד הראשון שעשה בדברי היחיד, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. בחכמה, היינו שראש הישיבה של ב״ד האחרון יהיה גדול בחכמה מראש הישיבה של ראשון. ובמנין, שיהיו מנין התלמידים שבישיבה של אחרון מרובים ממנין התלמידים שבישיבה של ראשון:

Bartenura on Mishnah Eduyot 1:5:1

...

ביצה ה׳ א:ו׳-י׳

ורב יוסף אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ"ט הוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב (דברים ה, ל) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואומר (שמות יט, יג) במשוך היובל המה יעלו בהר (ותניא) כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד וזו היא תחומה (עלת) מן (הצפון) ועקרבת מן (הדרום) לוד מן המערב וירדן מן המזרח ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ותניא כרם רבעי היה לו לר' אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי

Beitzah 5a:6-10

And Rav Yosef said: Even from the time of the ordinance of Rabban Yoḥanan ben Zakkai onward, an egg remains prohibited. The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rav Yosef? It is that the decree prohibiting an egg laid on the first day of Rosh HaShana on the second day of Rosh HaShana is a matter that was established by a vote of the Sanhedrin, after that occasion on which the witnesses failed to arrive on time, and any matter that was established by a vote requires another vote to permit it. A new vote must be taken to render the prohibited item permitted, as the prohibition does not lapse even if the reason for the decree no longer applies. Rav Yosef said: From where do I say my opinion? As it is written, after the Jews received the Torah: “Go, say to them: Return to your tents” (Deuteronomy 5:26), where “your tents” is referring to your wives. And it says, before the revelation at Sinai: “When the ram’s horn sounds long, they may come up to the mount” (Exodus 19:13). And it is stated: “Be ready for the third day, do not come near a woman” (Exodus 19:15). In other words, although the original prohibition served a particular purpose, in this case the giving of the Torah, it was nevertheless necessary to explicitly render the prohibition permitted. And this idea was likewise taught in a baraita: The fruit of a fourth-year grapevine have the status of second-tithe fruits, and therefore their owner would ascend to Jerusalem and eat them there. If he was unable to do so, due to the distance involved or the weight of the load, he could redeem the fruits with money where he was, and later redeem that money for other fruits in Jerusalem. However, the Sages decreed that fruit from the environs of Jerusalem should not be redeemed, but that the owners should bring the fruit itself to Jerusalem. The environs of Jerusalem for this purpose were defined as a day’s walk in each direction. And this is its boundary: Eilat to the north; Akrabat to the south; Lod to the west; and the Jordan to the east. And Ulla said, and some say Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: For what reason did the Sages institute this ordinance, that someone who lived near Jerusalem must bring his fruit there? In order to adorn the markets of Jerusalem with fruit, as this decree ensured that there was always an abundance of fruit in Jerusalem for people to eat. And it was further taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, a student of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, had a fourth-year grapevine located between Lod and Jerusalem, to the east of Lod alongside the village of Tavi. The grapevine was within the environs of Jerusalem for the purpose of this halakha. Rabbi Eliezer could not bring the fruit to the Temple, as it had been destroyed,

ביצה ה׳ ב:א׳-ב׳

ובקש להפקירו לעניים אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן זכאי טעמא דנמנו הא לא נמנו לא

Beitzah 5b:1-2

and he sought to render the fruit ownerless in favor of the poor, for whom it would be worth the effort to bring the fruit to Jerusalem. His students said to him: Rabbi, there is no need to do so, as your colleagues have already voted for you and permitted it. The members of the Sanhedrin have already taken a vote and permitted the redemption of the fruit of a fourth-year grapevine even near Jerusalem. The reason is that after the destruction of the Temple there is no need to adorn the markets of Jerusalem. The Gemara explains: Who are: Your colleagues? This is referring to Rabban Yoḥanan ben Zakkai. The Gemara infers from the baraita: The reason is that they explicitly voted to annul the decree, which indicates that if they had not voted, the ordinance would not have lapsed on its own, despite the fact that its justification was no longer applicable. Similarly, the prohibition of a laid egg is not nullified, as it was never explicitly permitted.

משנה תורה, הלכות ממרים ב׳:ב׳

(ב) בֵּית דִּין שֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרָה אוֹ תִּקְּנוּ תַּקָּנָה וְהִנְהִיגוּ מִנְהָג וּפָשַׁט הַדָּבָר בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְעָמַד אַחֲרֵיהֶם בֵּית דִּין אַחֵר וּבִקֵּשׁ לְבַטֵּל דְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים וְלַעֲקֹר אוֹתָהּ הַתַּקָּנָה וְאוֹתָהּ הַגְּזֵרָה וְאוֹתוֹ הַמִּנְהָג. אֵינוֹ יָכוֹל עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹנִים בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן. הָיָה גָּדוֹל בְּחָכְמָה אֲבָל לֹא בְּמִנְיָן. בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְּחָכְמָה. אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. אֲפִלּוּ בָּטַל הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ גָּזְרוּ הָרִאשׁוֹנִים אוֹ הִתְקִינוּ אֵין הָאַחֲרוֹנִים יְכוֹלִין לְבַטֵּל עַד שֶׁיְּהוּ גְּדוֹלִים מֵהֶם. וְהֵיאַךְ יִהְיוּ גְּדוֹלִים מֵהֶם בְּמִנְיָן הוֹאִיל וְכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד הוּא. זֶה מִנְיַן חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהִסְכִּימוּ וְקִבְּלוּ הַדָּבָר שֶׁאָמְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְלֹא חָלְקוּ בּוֹ:

Mishneh Torah, Rebels 2:2

(2) If a Supreme Court issued a decree or enacted an ordinance or introduced a custom, which has become widespread throughout Israel, and a subsequent court desires to abolish the instructions of the predecessors and to eradicate that particular ordinance, decree or custom, it cannot do so, unless it is superior both in wisdom and in number. If it exceeds the other court in wisdom but not in number, or in number but not in wisdom, it cannot annul its instructions. Even if the reason for which the predecessors introduced the decree or ordinance exists no more, the successors cannot revoke anything introduced by the predecessors unless they exceed them. But how can any Supreme Court exceed another in number when each Supreme Court consists of seventy-one members? The reference is to the number of contemporary sages who have agreed to accept the decision of the Supreme Court, or have not opposed it.

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות ממרים ב׳:ב׳:א׳-ב׳

(א) ב''ד שגזרו גזרה וכו' עד שיהא גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין. א''א ולא אפי' אליהו ובית דינו הואיל ופשט איסורן בכל ישראל כדאיתא בע''ז:

(ב) היה גדול בחכמה וכו'. א''א עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה שהראשונים תקנוהו ור' יוחנן בן זכאי ביטלה אחר חרבן מפני שנתבטל הטעם לראשונים ולא היה גדול כראשונים:

Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Rebels 2:2:1-2

...