במדבר כב: פסוקים יג-כח(ג)

בלעם's arrogance

להלך עמכם. אלא עם שרים גדולים מכם למדנו שרוחו גבוה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות לפיכך ויוסף עוד בלק:

Rashi on Numbers 22:13:1

(1) להלך עמכם [THE LORD REFUSES TO GIVE ME LEAVE] TO GO WITH YOU, but only with princes greater than you. This tells us that he was of a proud nature and he did not wish to divulge that he was under the control of the Omnipresent except in arrogant terms (“God will not permit me to go with you”). Consequently (v. 15), ויוסף עוד בלק “Balak sent yet again [more princes, and more honorable than these] (Midrash Tanchuma, Balak 6).

Hard Words:

but rather	אלא
officers	שרים
than you	מכם
his spirit was haughty	רוחו גבוה
to reveal	לגלות
under the authority	ברשותו
Hashem	מקום
in an egotistic way	בלשון גסות
therefore	לפיכך

Guiding Questions:
1. According to רש״י, why did בלעם specify that he couldn't go "with you"?
2. On what other words of a different פסוק does רש״י give a similar explanation?

רש"י על במדבר כ״ב:י״ח:א׳-ב׳

מלא ביתו כסף וזהב. למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו שהרי צריך לשכור חיילות רבות ספק נוצח ספק אינו נוצח ואני ודאי נוצח (שם):

לא אוכל לעבור. על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה (שם):

Rashi on Numbers 22:18:1-2

(1) מלא ביתו כסף וזהב [IF BALAK WOULD GIVE ME HIS HOUSE] FULL OF SILVER AND GOLD — This tells us that he was avaricious and covetous of other peoples wealth. He said: He ought to give me all his silver and gold, for, behold, he would otherwise have to hire many armies to fight against them. Even then it is doubtful whether he would conquer or not conquer, but “I” would certainly conquer (Midrash Tanchuma, Balak 6). (2) לא אוכל לעבר I CANNOT GO BEYOND [THE WORD OF THE LORD] — Against his own will he divulged to them that he was under the control of others, and he prophesied here that he would be unable to annul those blessings with which the patriarchs had been blessed by the mouth of God (Midrash Tanchuma, Balak 6).

Hard Words:

we learned	למדנו
he was greedy	נפשו רחבה
desired	מחמד
money	ממון
of others	אחרים
appropriate for him	ראוי לו
behold (he would)	הרי
to hire	לשכור
armies	חיילות
perhaps	ספק
they will win	נוצח
will not	אינו
certainly	ודאי
against his will	על כרחו
he revealed	גלה
under the authority	ברשות
he prophesied	נתנבא
here	כאן
able	יכול
to nullify	לבטל
were blessed	נתברכו

Guiding Questions:
1. What does this פסוק teach us about בלעם's character?
2. What was בלעם's rationale for demanding so much money?
3. What is the question of the second רש״י on this פסוק?

Can Hashem change His mind?

רש"י על במדבר כ״ב:כ׳:א׳-ב׳

אם לקרא לך. אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר קום לך אתם:

ואך. על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ואף על פי כן וילך בלעם אמר שמא אפתנו ויתרצה:

Rashi on Numbers 22:20:1-2

(1) אם לקרא לך IF [THE MEN COME] TO CALL THEE — If the call be for you, for your benefit, and you think to take a fee for it. (2) קום לך אתם ARISE, GO WITH THEM, ואך BUT, in spite of yourself, את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה THE WORD WHICH I SHALL SPEAK TO THEE, THAT SHALL YOU DO, and, nevertheless, Balaam went (as it is stated in the next verse), for he said: perhaps I may persuade Him and He will agree that I should curse.

Hard Words:

the calling	הקריאה
think	סבור
to take	ליטול
reward	שכר
get up	קום
with them	אתם
against your will	על כרחך
nonetheless	אף על פי כן
maybe	שמא
I will appease Him	אפתנו
and He will agree	ויתרצה

Guiding Questions:
1. How does רש״י interpret the words "אם לקרא לך"?
2. According to this interpretation, was ה׳ changing His mind by allowing בלעם to go?

רבנו בחיי, במדבר כ״ב:כ׳:א׳-ד׳

אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם. והלא כבר נאמר לא תלך עמהם, אבל הוא כענין (במדבר יג) שלח לך אנשים, א"ל הקב"ה שלח לך לדעתך, אני איני מצוה לך, לפי שכבר אמרתי להם במצרים (שמות ג) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה, ואמרתי להם אחרי כן (דברים א) עלה רש, והם לא האמינו אבל אמרו (שם) נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, ורצה הקב"ה לילך אחר דעתם ואמר למשה שלח לך אנשים. אף כאן אמר הקב"ה לבלעם לא תלך עמהם, ואח"כ אמר לו קום לך אתם, רצה לילך אחר דעתו. מכאן אתה לומד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

ויש מפרשים כי מה שאמר לא תלך עמהם באורו על מנת לקלל, ואחר כך אמר אם לקרוא לך באו האנשים לקריאה בלבד, שתלך עמהם, קום לך אתם על מנת שלא לקלל.

ובכאן יש לשאול אם היה כח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא. אם תאמר היה, היאך אפשר שיהיה כח בבשר ודם לשנות גזרת הבורא, ואם הבורא גזר על ישראל שנאמר כי ברוך הוא היאך יש כח בקללתו לשנות מה שגזר כבר, ואם תאמר לא היה ממש בקללה א"כ למה מנעו הקב"ה ואמר לו לא תאור את העם, יקלל בלעם כל היום ובלבד שיברך הקב"ה, כענין שכתוב (תהלים קט) יקללו המה ואתה תברך.

והתשובה בזה כי בלעם לא היה כח בדברו כלל שתחול ברכתו או קללתו, וראיה שאין בקללה כח בדבורו מה שמצינו מבואר שאין בברכה כח בדבורו, כי אילו היה כח בדבורו בענין הברכה כשהוברר לו הדבר שאין רצונו של הקב"ה לקלל את ישראל כמו שהיה בלק מצוה עליו למה לא ברך לבלק ועמו, והנה תשלם בזה כוונתו של בלק שלא ישלוט בו ישראל, או למה ידחוק עצמו בשכירות כסף וזהב של בלק, יברך את עצמו שיהיה מלך גדול על כל המלכים כלן ולא יצטרך לכספו ולזהבו, וכבר מצינו מפורש שברך את עצמו באמרו (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים, ולא נתקיימה ברכתו אלא שהיתה אחריתו רעה ותקותו מפח נפש שהרי מת מיתה משונה דכתיב (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, נמצאת למד שלא היה כח בדבורו לקללם זהו מצד דבורו, אבל מצד חכמתו שהיה יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה היה בודאי כח בדבורו לקלל. ומכל מקום עדיין הקושיא במקומה עומדת, כי מאחר שהקב"ה לא כעס באותן הימים נמצא שכל דבריו וחכמתו בטל וכשל כחו מצד דבורו וחכמתו, שהרי אין כח בקללתו אלא בשעת הכעס וכיון שאין שעת הכעס רפו ידי חכמתו, וא"כ למה לא הניחו לקלל ואמר לא תאור את העם. התשובה בזה כי גלוי וידוע לפניו יתברך דבר המגפה העתיד להיות, וכדי שלא יאמרו בשביל קללתו של בלעם באה המגפה על כן מנעו מלקלל. אבל ודאי לא היה לבלעם שום כח מצד דבורו לא בברכה ולא בקללה רק מצד חכמתו בכוון השעה שהקב"ה כועס בה.

Rabbeinu Bahya, Bamidbar 22:20:1-4

(1) אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם, “if these men came to call you, arise and go with them.” Seeing G’d had previously told Bileam: “you must not go with them (עמהם)”, how could G’d reverse Himself? You may compare this to G’d saying to Moses: “send for yourself men, etc.,” (the spies in Numbers 13,2). G’d said to Moses: “send according to your considerations.” G’d meant: “I do not command you to dispatch spies seeing I already told the Jewish people: ‘I will bring you up from the poverty of Egypt to a good and generous land (Exodus 3,17).’” However, when I told them (Deut. 1,21) “go up and take possession,” they did not believe Me but said: “let us (first) send men (spies), etc.” G’d therefore consented to let the people do what they wanted. Here, on an individual basis, we face a similar situation. Although G’d had told Bileam previously (in his own interest) “do not go,” now that He saw that Bileam was bent on going he did not restrict his freedom of choice. This is an illustration of the Rabbinic dictum (Tanchuma Balak 8) that G’d allows a person to pursue the lifestyle he chooses for himself. (2) Nachmanides approaches our verse differently, understanding the words: “you must not go with them (verse 12) as merely prohibiting Bileam from going with the intention of cursing the Jewish people.” G’d never meant to issue travel restrictions to Bileam. This is why this time G’d added the introductory remark: “if these people merely came to call you (invite you) you may accept their invitation.” The understanding was that whereas Bileam would go with them he would not do so for the purpose of cursing the Jewish people. (3) ואך את הדבר אשר אדבר אליך, “but only the word which I will speak to you, etc.” G’d meant that that even if G’d would tell him to bless the Jewish people Bileam would agree to do so (as the price for being allowed to go). He was not to be afraid of Balak’s anger, etc. (4) At this point we may well ask if Bileam possessed the power to either curse or bless at all. You might well ask how it is possible for a mere mortal to countermand decrees which issued from G’d? If G’d blessed a people, as we know from verse 12 כי ברוך הוא, what possible point was there in anyone attempting to turn such a blessing into a curse? If you were to answer that indeed, Bileam’s curse would have been totally ineffective, then why did G’d bother to dissuade or even prevent Bileam from going? Why did He say to him: “do not curse the people!?” Let Bileam curse all day long, as long as the people enjoyed G’d’s blessing what did it matter? After all we have a verse on this subject in Psalms 109,28: “let them curse, but You bless.”
The answer is that indeed Bileam neither possessed independent power to bless nor to curse. If we want to look for proof that his curses were ineffective we only need to look at the ineffectiveness of his blessings. If he himself had believed that his curses or his blessings were effective, seeing that he was prevented from cursing Israel, a nation which already enjoyed a blessing, why did he not simply bless Balak and his people, a people concerning which he had neither been forbidden to curse nor to bless? If Balak was so afraid of the Jewish people, why did Bileam not extend the protection of his prophetic blessing to Balak? Moreover, if Bileam thought of himself as powerful by means of his words, why would he demean himself by earning his livelihood through handouts from Balak and the like, instead of blessing himself by bestowing material riches on himself? In fact, we find that he did bless himself when he said (23,10) “may my soul die the death of the righteous!” If he could do this, why did he not bless himself with silver and gold, something he sorely desired? We know that even the wish to die the death of the righteous was not fulfilled as the Torah tells us that Bileam died by the sword in battle, hardly the death “of the righteous?” (Joshua 13,22) Job 11,20 also makes it plain that Bileam’s hereafter (if he had any) was certainly not that of the righteous.
What we learn from the above is that Bileam’s power most certainly did not reside in his mouth, his pronouncements. However, any power he had emanated from his wisdom. Seeing that he was able to divine when G’d was angry and at whom, and whom G’d was favorably disposed at at a given moment in time, he would exploit that knowledge making it appear as if he had originated those people’s good fortune of misfortune. Even allowing for this fact, the question remains that seeing that at the time Balak hired Bileam G’d was not angry at the Jewish people (Berachot 7), what chance would Bileam have to even appear to curse the people effectively when he would be shown up as a charlatan in short order? Neither his pronouncements nor his insight into G’d’s “moods” would produce any results at all? Seeing that at this time Bileam would be totally ineffective why did G’d bother to restrain him in any way? Why not let him discredit himself instead? The answer is that it was known to G’d that there would shortly occur a pestilence among the Jewish people (Numbers 25,1-9). G’d did not want anyone to assume that the reason for this pestilence was Bileam’s curse. This is why He warned Bileam not even to open his mouth by mouthing any curses, however ineffective He knew those curses to be. The fact that we must remember is that Bileam was certainly unable to effect the fortunes of the Jewish people by his pronouncements.

Quoted פסוקים:

במדבר י״ג:ב׳

(ב) שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃

Numbers 13:2

(2) “Send men to scout the land of Canaan, which I am giving to the Israelite people; send one man from each of their ancestral tribes, each one a chieftain among them.”

שמות ג׳:י״ז

(יז) וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֮ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

Exodus 3:17

(17) and I have declared: I will take you out of the misery of Egypt to the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites, to a land flowing with milk and honey.’

דברים א׳:כ״א-כ״ב

(כא) רְ֠אֵה נָתַ֨ן יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת׃

(כב) וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן׃

Deuteronomy 1:21-22

(21) See, the LORD your G-d has placed the land at your disposal. Go up, take possession, as the LORD, the God of your fathers, promised you. Fear not and be not dismayed.”

(22) Then all of you came to me and said, “Let us send men ahead to scout out the land for us and bring back word on the route we shall follow and the cities we shall come to.”

תהילים ק״ט:כ״ח

(כח) יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֮ וְאַתָּ֪ה תְבָ֫רֵ֥ךְ קָ֤מוּ ׀ וַיֵּבֹ֗שׁוּ וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח׃

Psalms 109:28

(28) Let them curse, but You bless; let them rise up, but come to grief, while Your servant rejoices.

במדבר כ״ג:י׳

(י) מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃

Numbers 23:10

(10) Who can count the dust of Jacob, Number the dust-cloud of Israel? May I die the death of the upright, May my fate be like theirs!

יהושע י״ג:כ״ב

(כב) וְאֶת־בִּלְעָ֥ם בֶּן־בְּע֖וֹר הַקּוֹסֵ֑ם הָרְג֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בַּחֶ֖רֶב אֶל־חַלְלֵיהֶֽם׃

Joshua 13:22

(22) Together with the others that they slew, the Israelites put Balaam son of Beor, the sorcerer, to the sword.)

Hard Words:

isn't it	הלא
already	כבר
אמר לו	א"ל
according to your mind	לדעתך
I will not	איני
because	לפי
afterwards	אחרי כן
they believed	האמינו
according to your minds	אחר דעתם
also here	אף כאן
afterwards	ואח"כ
according to his mind	אחר דעתו
(Hashem) leads	מוליכין
its explanation	באורו
on condition	על מנת
to curse	לקלל
alone	בלבד
to harm	להזיק
to help	להועיל
how	היאך
to change	לשנות
אם כן	א"כ
prevented him	מנעו
take effect	תחול
proof	ראיה
became clear	הוברר
complete	תשלם
overpower	ישלוט
push	ידחוק
payment	שכירות
need	יצטרך
explicitly	מפורש
his end	אחריתו
his last moment	תקותו
disappointment	מפח נפש
strange	משונה
because of	מצד
certainly	בודאי
still	עדיין
his strength would fail	כשל כחו
weakened	רפו
allowed him	הניחו
plague	מגפה
prevented him	מנעו

Guiding Questions:
1. Which 2 statements in the פסוקים seem contradictory and therefore lead us to רבינו בחיי's question?
2. Which other story in חומש is this story comparable to? Why?
3. Summarize the 2 answers רבינו בחיי gives to his question.
4. What question does רבינו בחיי bring up in the second paragraph?
5. How does he strengthen the question?
6. What is his resolution?

אור החיים על במדבר כ״ב:כ׳:א׳-ב׳

אם לקרוא לך באו האנשים וגו'. צריך לדעת למה אמר דבריו בלשון ספק הממנו יפלא כל דבר. עוד למה הסכים ה' על יד הרשע ללכת לקלל שונאיהם של ישראל. עוד צריך לדעת למה חזר בו ה' מדעת ראשונה שעכב על ידו מתחלה מה סבר ולבסוף מה סבר. ונראה כי במה שלפנינו היו לפני ה' ב' דרכים ובכל אחד מהם יש בו מיחוש בלתי הגון, הא' אם יסכים ה' על הליכתו יחשבו העמים ההם שרשותו ביד עצמו ולא ידעו ששלשלת הכלב ביד בעליו ואינו יכול עשות ככל אשר יחפוץ, וה' רצה שיוודע לעיני העמים שאין בלעם ברשות עצמו להרע למי שאין ה' חפץ ברעתו, ואם לא יניחהו ללכת יכנס במיחוש אחר כי יאמר בלעם שהוא ירא ממנו ח''ו לשולחו ולזה מונעו מלכת, אשר על כן נתחכם ה' וסלק ב' המיחושים בדרך נכון..

Or HaChaim on Numbers 22:20:1-2

...

Hard Words:

to understand	לדעת
in a doubtful way	לשון ספק
Could it be that from Him	הממנו
hidden	יפלא
anything	כל דבר
additionally	עוד
agreed	הסכים
Jewish people	שונאיהם של ישראל
retracted	חזר
original opinion	דעת ראשונה
He prevented him	עכב על ידו
at the beginning	מתחלה
thought	סבר
at the end	ולבסוף
it seems	נראה
2 paths	ב' דרכים
consequence	מיחוש
improper	בלתי הגון
He would agree	יסכים
he is in control of himself	רשותו ביד עצמו
chain	שלשלת
dog	כלב
its master	בעליו
he desires	יחפוץ
it will be known	יוודע
to do evil	להרע
He would allow him	יניחהו
He would enter	יכנס
afraid	ירא
for this reason	לזה
prevented him from going	מונעו מלכת
he was wise	נתחכם
removed	סלק
proper way	דרך נכון

Guiding Questions:
1. Summarize the 3 questions of the אור החיים and number them inside the text.
-
-
-
2. Which of the 3 is most similar to the question of the רבינו בחיי?
3. What is the אור החיים's answer? Is it the same or different than רבינו בחיי?

The Donkey

רש"י על במדבר כ״ב:כ״ג:א׳

ותרא האתון. והוא לא ראה שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין (מדרש אגדה):

Rashi on Numbers 22:23:1

(1) ותרא האתון AND THE SHE-ASS SAW [THE ANGEL] — but he did not see him, for the Holy One, blessed be He, gave an animal power to see more than the man, for just because he possesses sense his mind would become perturbed if he sees noxious beings. (2) וחרבו שלופה בידו AND HIS SWORD DRAWN IN HIS HAND — He (God) said: This wicked man has abandoned the tools of his own craft, — for the offensive weapons of the heathen peoples consist in the sword, — and he is attacking them with his mouth which is their metier; I will take his implement and come against him with his own metier. Thus, indeed, was his end (Numbers 31:8): “And Balaam the son of Beor they slew by the sword” (Midrash Tanchuma 4:7:23).

Hard Words:

permission	רשות
more	יותר
since	מתוך
intelligence	דעת
he will be disturbed	תטרף דעתו
spiritual beings	מזיקין

Guiding Questions:
1. What is רש״י's question?
2. According to this רש״י, what is the difference between animals and human beings?
3. How does this distinction answer רש״י's question?

רמב"ן על במדבר כ״ב:כ״ג:א׳

(א) ותרא האתון את מלאך ה' מלאכי השם השכלים הנבדלים לא יראו לחוש העינים כי אינם גוף נתפש במראה וכאשר יראו לנביאים או לאנשי הרוח הקודש כדניאל ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת כאשר תגיע למעלת הנבואה או למדרגה שתחתיה אבל שיושגו לעיני הבהמה אי אפשר על כן תוכל לפרש "ותרא האתון" כי הרגישה בדבר מפחיד אותה מלעבור והוא המלאך אשר יצא לשטן כענין ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א טז) שיאמר על ההשגה לא על הראות וכאשר אירע בה הנס ושם לה הבורא הדבור אמרה לבלעם (פסוק ל) 'ההסכן הסכנתי לעשות לך כה' אבל לא ידעה למה עשתה עתה כן כי לאונסה נעשה בה כך ולפיכך לא אמרה לו "הנה מלאך השם עומד לנגדי וחרבו שלופה בידו" כי לא עלתה השגתה לדעת זה כלל ואמר ותרא את מלאך ה' וחרבו שלופה בידו לא שתראה חרב אף כי מלאך אבל ירמוז הכתוב כי מפני היות המלאך נכון להכות בה חרדה חרדה גדולה נדמה לה כאלו באים לשחוט אותה...

וטעם הנס הזה להראות לבלעם מי שם פה לאדם או מי ישום אלם להודיעו כי השם פותח פי הנאלמים וכל שכן שיאלם ברצונו פי המדברים גם ישים בפיהם דברים לדבר כרצונו.

Ramban on Numbers 22:23:1

...

Hard Words:

abstract beings	השכלים הנבדלים
physical sight	לחוש העינים
grasped	נתפש
they grasp	ישיגו
intellect	נפש המשכלת
reach	תגיע
level	מעלת
you are able	תוכל
sensed	הרגישה
made her afraid	מפחיד
happened	אירע
against her will	לאונסה
conceive	עלתה השגתה
she trembled greatly	חרדה חרדה גדולה
appeared	נדמה
mute person	אלם
mute people	נאלמים
He can mute	יאלם

Guiding Questions:
1. According to רמב״ן, what does it mean that the donkey "saw"?
2. Does רמב״ן agree or disagree with רש״י? How?
3. What is the significance of the talking donkey?

כלי יקר על במדבר כ״ב:כ״ח:א׳

(א) ויפתח ה' את פי האתון. נראה שגם זה צורך שעה היה להראות לו כי הוא דומה לחמור זה שאין מטבעו לדבר, ולכבודן של ישראל לבד פתח ה' את פיו כך בלעם רק לפי שעה פתח ה' את פיו בנבואה לכבודן של ישראל, ושלא יאמרו האומות אילו היה לנו נביאים חזרנו למוטב.

Kli Yakar on Numbers 22:28:1

...

Hard Words:

it seems	נראה
temporary	צורך שעה
to show	להראות
similar	דומה
in its nature	מטבעו
for the sake of their honor	לכבודן
alone	לבד
similarly	כך
temporarily	לפי שעה
nations	אומות
if	אילו
we would have repented	חזרנו למוטב

Guiding Questions:
1. In what way is בלעם comparable to the donkey?
2. According to כלי יקר, what is the message/symbolism of the talking donkey? Is it the same as or different than the interpretation of רמב״ן?