(ח) וַיִּטַּ֞ע יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃ (ט) וַיַּצְמַ֞ח יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃
(טו) וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃ (טז) וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ (יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃
(א) וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ (ב) וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ (ג) וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃ (ד) וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃ (ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃ (ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃ (ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃ (ח) וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ (ט) וַיִּקְרָ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃
שמו המלא של עץ הדעת הוא "עץ הדעת טוב ורע". לכן, ניתן להבחין שהמילה "דעת" בצירוף זה איננה מתייחסת למשמעות המילה "דעת", אלא להבחנה בין טוב לרע. פרשנים רבים עסקו בשאלה מהו פרי עץ הדעת, לכן ישנן תשובות רבות לשאלה זו.
גפן
זהו הזיהוי הנפוץ ביותר בספרות חז"ל. הסבר על כך המצוי בסנהדרין ובברכות טוען כי עץ הדעת היה גפן ופירותיו היו ענבים. זאת משום שאכילתו הביאה יללה, צער ואבל לאדם בפרט ולעולם בכלל. רבי מאיר: "אין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין". "וישת מן היין וישכר"[1]. נימוק נוסף הוא של רבי יהודה בר אלעאי: "ענבים היו, שנאמר ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו. אותן האשכלות הביאו מרורות לעולם". פרי עץ הדעת כמו פרי הגפן הביא מרורות (מרירות, מוות) לעולם. לכן, הסיקו כי עץ הדעת היה גפן.
תאנה
רבי נחמיה טען כי פרי עץ הדעת הוא תאנה משום שכאשר הם אכלו מפרותיו של עץ הדעת וחטאו בכך אז הם תפרו לעצמם בגדים מעלי תאנה ובכך מצאו פתרון לבעיה. "בדבר שנתקלקלו, בו ניתקנו או: מצאו תקנה ופתרון לבעיה". מבוסס על מה שנאמר בתורה לאחר חטא עץ הדעת[2]: "ויתפרו עלה תאנה".
חיטה
רבי יהודה זיהה את פרי עץ הדעת כחיטה, זאת משום "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן"[3]. במדרשים שיטה זו מיוחסת לרבי מאיר.
היו מחז״ל שתהו על פרשנות זו שנראית לכאורה תמוהה, שהרי החיטה אינה עץ. רב זעירא הסביר זאת בכך שאותן חטים היו "מתמרות היו כארזי לבנון"[4]; כלומר שלא היה מדובר בחיטה רגילה, כי אם בחיטה פלאית הגבוהה כעץ.
פרופ׳ מרדכי כסלו סיפק הסבר נוסף לשיטה זו בכתב העת סיני[5]. לפי הסברו של כסלו, לאחר עצת הנחש חוה ראתה את צמח החיטה עם שיבוליה המלאים, הבינה בחושה שאפשר להכין מגרגרים אלה לחם, רצתה להטביע את חותמה האישי ועברה למעשים. "בזעת אפיך תאכל לחם"[6]. למעשה, העונש הוא בדיוק מידה כנגד מידה. לפי כסלו, דעה זאת מסבירה את הפסוק ואת פירוש רש"י: רוח מערבית של לפנות ערב = הרוח שלה מחכים זורי התבואה. בתיאור גן עדן מוזכרים רק עצים ולא עשבים. זאת משום שפרות האילן נאכלים בדרך כלל חיים ללא צורך בבישול, לעומת רוב הירקות והדגנים (שלא כבימינו). ראיה לכך היא בדיון בגמרא על הקשר בין ברכת "המוציא לחם מן הארץ" לבין "בורא פרי האדמה". חוה סטתה מהדרך הנהוגה בגן עדן – לאכול פרות כמו שהם, ללא טרחה. היא רצתה לעשות משהו מיוחד ובשביל זה הכינה לחם מן החיטה. "הרבה ארבה עצבונך"[7] – יהיה על חוה להכין לחם כך כל בוקר, פעולות מתישות ומייגעות. לעץ בתנ"ך משמעות כפולה של אילן וכן החומר ממנו עשויים הגזע והענפים ולכן, ניתן להגיד כי החיטה נחשבה לעץ וקש היה נחשב לחומר קשה כדי לכנות אותו עץ. לראייה ניתן להסתכל בסיפור רחב. פשתי העץ בהם טמנה רחב את המרגלים. כמו כן, לדעת רבי יהודה עץ הדעת לא היה המובחר מבין כל העצים אלא להפך, הרדוד והדל מכולם. אף על פי כן, דווקא החיטה נבחרה להיות העץ שבמרכז הגן משום תכונותיה המיוחדות. אולי רמז לצדיקים, שאין מעריכים אותם על פי מראם החיצוני אלא על פי סגולותיהם ומעשיהם הטובים.
(מתוך ויקיפדיה "פרי עץ הדעת")
מים מתוך הבאר
מילים: יורם טהרלב
לחן: קובי אושרת
הגעתי לעולם עירום ויחף
פוסע לבד וכושל
עד אשר הציעה לי הארץ הטובה
את מה שנתן לה האל:
מים מתוך הבאר
לחם מן התנור
חופן של מלח
ופלח מפרי העץ האסור.
אהבתי את השמש ואת המטר
אהבתי אזוב בשבילים
נערה אהבתי שהטל בשערה
והיא כחידה בשבילי:
מים מתוך הבאר...
עודני משוטט בעולם הרחב
נצרב בקרה ובחום
לא בניתי ביתי וגם לא אטע לי עץ
רק זאת אבקש עוד לטעום:
מים מתוך הבאר...
הגעתי לעולם וכך גם אצא
עירום ויחף ועני
בשמחה אשובה אל הארץ הטובה
שבה אהיה גם אני:
מים מתוך הבאר...