(א) והאלהים נסה את אברהם. יש אומר כי הסמ''ך תחת שי''ן והה''א תחת האל''ף. וטעם כל הפרשה יכחישם רק נסה כמשמעו. ואנשי שקול הדעת אמרו כי הדעות הם שתים האחת דעת העתיד בטרם היותו והשנית דעת היש הנמצא וזה פי' נסה. גם כי עתה ידעתי. והגאון אמר שמלת נסה להראות צדקתו לבני אדם. גם מלת ידעתי כטעם הודעתי. והלא ידע זה הגאון כי בשעה שעקד בנו לא היו שם אפילו נעריו. ואחרים אמרו כי פי' והעלהו שם לעולה שיעלהו אל ההר וזאת תחשב לו לעולה. ואברהם לא ידע סוד הנבואה וימהר לשחוט אותו והשם אמר לו לא בקשתי זאת ואחרים אמרו הראה שתעלהו לעולה כמו והשקית אותם יין. והוצרכו אלא הגאונים לפי' האלה. כי יאמרו לא יתכן אחר שיצוה השם מצוה שיאמר אחר כן לא תעשנה. והנה לא שמו על לב הבכורים שהחליפם בלוים אחר שנה. ואחר שהכתוב אומר בתחלה והאלהים נסה את אברהם סרו כל הטענות והשם נסהו כדי שיקבל שכר (ב) וטעם כי עתה ידעתי. כמו ואם לא אדעה. ועוד אפרש סודו בפסוק ידעתיך בשם. אם יעזרני השם יודע הנסתרות
(ח) דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֹד יִצְחָק בְּנוֹ, אָמַר לוֹ אַבָּא בָּחוּר אֲנִי וְחוֹשֵׁשַׁנִי שֶׁמָּא יִזְדַּעֲזַע גּוּפִי מִפַּחֲדָהּ שֶׁל סַכִּין וַאֲצַעֲרֶךָ, וְשֶׁמָּא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא תַעֲלֶה לְךָ לְקָרְבָּן, אֶלָּא כָּפְתֵנִי יָפֶה יָפֶה, מִיָּד וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק, כְּלוּם יָכוֹל אָדָם לִכְפּוֹת בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אֶלָּא לְדַעְתּוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מִתְקַבְּצִין כִּתּוֹת כִּתּוֹת מִלְּמַעְלָן, מָה הֲווֹן צָוְחִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים, אֵין רְצוֹנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו שֶׁל יִצְחָק. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם לֵית לְכָל בְּרִיָה חֲשִׁיבוּת קֳדָמוֹי. אָמַר רַבִּי אַחָא הִתְחִיל אַבְרָהָם תָּמֵהַּ, אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי (בראשית כב, יב): אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים פט, לה): לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ, אֲסִקְתֵּיהּ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי, וְעַתָּה אַחֲתִינֵיהּ.
[נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ]
(8) Another explanation: Rabbi Yitschak said, "At the time that Avraham sought to bind Yitschak, his son, [the latter] said to him, 'Father, I am a young man and I am concerned lest my body shake from fear of the knife and I will trouble you, and lest the slaughtering will be invalid and it will not be considered a sacrifice for you. Rather, tie me very well.' Immediately, ‘and he bound Yitschak.' Could he really tie up a man of thirty-seven (a different version: of twenty six years)? Rather, it was with his agreement. Immediately. 'And Avraham sent his hand.' He sends his hand to take the knife and his eyes brings down tears and the tears fall onto the eyes of Yitschak from the mercy of his father. And nonetheless, the heart was happy to do the will of his Maker. And the angels gathered in many groups above them. What did they yell out? 'The ways have become desolate, the wayfarer has ceased; He has rescinded His covenant; He has become disgusted with the cities' (Isaiah 33:7) – He does not desire Jerusalem and the Temple that he had in mind to bequeath to the children of Yitschak. 'He did not consider a man' – merit did not stand Avraham well: 'No creation has importance in front of Me.'" Rabbi Acha said, "Avraham started to wonder, 'These words are only words of wonder. Yesterday, you told me (Genesis 21:12), "Because in Yitschak will your seed be called." And [then] you went back and said, "Please take your son." And now You say to me, "Do not send your hand to the youth." It is a wonder!' The Holy One, blessed be He, said, 'Avraham, "I will not profane My covenant and the utterances of My lips, I will not change" (Psalms 89:35) – When I said, "Please take your son," I did not say, "slaughter him," but rather, "and bring him up." For the sake of love did I say [it] to you: I said to you, "Bring him up," and you have fulfilled My words. And now, bring him down.’ (A different version: They said a parable about a king that said to his friend, 'Bring up your son to my table.' His friend brought him up and his knife was in his hand. The king said, 'And did I say to you, "Bring him up to eat him?" I said to you, "Bring him up"' – [and this was] because of [the king's] love.) This is [the meaning of] what is written (Jeremiah 19:5), 'it did not come up on My heart' – that is Yitschak."
(א) קח נא אֵין נָא אֶלָא לְשׁוֹן בַּקָשָׁה אָמַר לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמוֹד לִי בְּזֶה הַנִסּיוֹן, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא הָיָה בָהֶן מָמָּשׁ: (ב) את בנך אָמַר לוֹ שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לִי, אָמַר לוֹ אֶת יְחִידְךָ; אָמַר לוֹ זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ אָמַר לוֹ אֲשֶֹר אָהַבְתָּ; אָמַר לוֹ שְׁנֵיהֶם אֲנִי אוֹהֵב, אָמַר לוֹ אֶת יִצְחָק (סנהדרין פ"ט) וְלָמָה לֹא גִלָּה לוֹ מִתְּחִלָּה? שֶׁלֹּא לְעַרְבְּבוֹ פִּתְאוֹם וְתָזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְתִטָּרֵף, וּכְדֵי לְחַבֵּב עָלָיו אֶת הַמִּצְוָה וְלִיתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר:
(ד) והעלהו לֹא אָמַר לוֹ שְׁחָטֵהוּ, לְפִי שֶׁלֹא הָיָה חָפֵץ הַקָּבָּ"ה לְשַׁחֲטוֹ אֶלָּא לְהַעֲלֵהוּ לָהָר לַעֲשׂוֹתוֹ עוֹלָה וּמִשֶׁהֶעֱלָהוּ, אָמַר לוֹ הוֹרִידֵהוּ:
(1) קח נא TAKE NOW — The word נא is used as a request: God said to him, “I beg of you, stand firm for me in this trial, so that people may not say that the previous trials were no real tests” (Sanhedrin 89b). (2) את בנך THY SON — Abraham said to God, “I have two sons”. “He answered him, “Thine only son”. Abraham said, “This one is the only son of his mother and the other is the only son of his mother”. God then said, “the one whom thou lovest”. Abraham replied, “I love both of them”. Whereupon God said “even Isaac”. Why did He not disclose this to him at the very first? So as not to confuse him suddenly lest his mind become distracted and bewildered and in his confused state he would involuntarily consent, when there would have been no merit in his sacrifice, and so that he might more highly value God’s command and that God might reward him for the increasing sacrifice demanded by obedience to each and every expression used here (Genesis Rabbah 55:7).
(4) והעלהו AND OFFER HIM (literally, bring him up) — He did not say, “Slay him”, because the Holy One, blessed be He, did not desire that he should slay him, but he told him to bring him up to the mountain to prepare him as a burnt offering. So when he had taken him up, God said to him, “Bring him down” (Genesis Rabbah 56:8).
(א) וישכם נִזְדַּרֵז לְמִצְוָה (פסחים ד'):
(ב) ויחבש הוּא בְעַצְמוֹ, וְלֹא צִוָּה לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו, שֶׁהָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה:
(1) וישכם AND HE ROSE EARLY — He was alert to fulfil the command (Pesachim 4a)
(2) ויחבוש AND HE SADDLED [HIS ASS]— He himself: he did not order one of his servants to do so, for love disregards the rule imposed on one by his exalted position in life. (“Love” here means Love of God as displayed in obedience to His command.) (Genesis Rabbah 55:8)
ונשובה נִתְנַבֵּא שֶׁיָּשׁוּבוּ שְׁנֵיהֶם:
ונשובה AND WE WILL COME BACK — He prophesied that they would both return (Midrash Tanchuma, Vayera 22).
(א) עתה ידעתי ידעתי אני המלאך שבדין יגדילך האל על מלאכיו כאמר' ז''ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת:
(ב) ממני שאתה ירא אלהים יותר ממני שאני מלאך וראוי למעלה יותר ממני כאמרם ז''ל גדולים צדיקים וכו'. שאתה בפעל ירא אלהים כמו שהיה האל יודע קודם לכן שהיית ירא אלהים בכח ותפול ידיעתו הפועלת על הנמצא בפעל:
(1) עתה ידעתי, “now I, the angel, realise that G’d Who has elevated you Avraham as being on a loftier niveau than angels is justified.” This concept has been paraphrased by our sages in Sanhedrin 93 i.e. that “the righteous occupy a higher moral niveau than the ministering angels.” (2) ממני, “you are more G’d fearing than I am (the angel speaking). I was under the impression that as an angel I ought to possess more fear of the Lord than Avraham. G’d was aware that I was wrong. Now it has been demonstrated to me that Avraham was not only superior to me potentially, but that he has proven in actual fact.”
(א) אל תשלח לִשְׁחוֹט; אָמַר לוֹ אִם כֵּן לְחִנָּם בָּאתִי לְכַאן, אֶעֱשֶׂה בוֹ חֲבָלָה וְאוֹצִיא מִמֶּנוּ מְעַט דָּם, אָמַר לוֹ אל תעש לו מאומה – אַל תַּעַשׂ בּוֹ מוּם:
(ב) כי עתה ידעתי אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם אֲפָרֵשׁ לְפָנֶיךָ אֶת שִׂיחָתִי, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְחָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר! אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה; כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ "קַח", מוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שְׁחָטֵהוּ אֶלָּא הַעֲלֵהוּ אַסַקְתֵּיהּ, אַחַתֵיהּ!
(1) אל תשלח LAY NOT THINE HAND [UPON THE LAD] to slay him. Then he (Abraham) said to God, “If this be so, I have come here for nothing; let me at least inflict a wound on him and draw some blood from him”. God replied, “Neither do thou anything (מאומה) to him” — inflict no blemish (מום) on him (Genesis Rabbah 56:7).
(2) כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW—R. Aba said: Abraham said to God, “I will lay my complaint before you. Yesterday (on an earlier occasion) you told me, (Genesis 21:12) “In Isaac shall seed be called to thee”, and then again you said, (Genesis 21:2) “Take now thy son”. Now you tell me, “Lay not thy hand upon the lad”! The Holy One, blessed be He, said to him, in the words of Psalms 99:35, “My covenant will I not profane, nor alter that which is gone out of My lips”. When I told you, “Take thy son”, I was not altering that which went out from My lips, namely, My promise that you would have descendants through Isaac. I did not tell you “Slay him” but bring him up to the mountain. You have brought him up — take him down again” (Genesis Rabbah 56:8).
תחת בנו מֵאַחַר שֶׁכָּתוּב וַיַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה, לֹא חָסֵר הַמִּקְרָא כְּלוּם, מַהוּ תַּחַת בְּנוֹ? עַל כָּל עֲבוֹדָה שֶׁעָשָׂה מִמֶנּוּ, הָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא זוֹ כְּאִלּוּ הִיא עֲשׂוּיָה בִבְנִי, כְּאִלּוּ בְנִי שָׁחוּט, כְּאִלּוּ דָמוֹ זָרוּק, כְּאִלּוּ הוּא מוּפְשָׁט, כְּאִלּוּ הוּא נִקְטָר וְנַעֲשֶׂה דֶשֶׁן:
תחת בנו IN THE STEAD OF HIS SON — Since it is written, “He offered it up for a burnt offering”, surely nothing is missing in the text; what then is the force of “in the stead of his son”? At every sacrificial act he performed on it he prayed saying, “May it be Thy will that this act may be regarded as having been done to my son — as though my son is being slain; as though his blood is being sprinkled; as though his skin were being flayed; as though he is being burnt and is being reduced to ashes” (Genesis Rabbah 56:9).
(י) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.
(10) And Abraham called the name of the place "Hashem Yireh- God will see". Rabbi Yochanan said "he said to Him: Master of Worlds, at the hour that you said to me 'Take please your son, your only son', I had what to respond yesterday. You said "For with Yitzchak etc. (will I make your line great) but then "Take please your son"! God forbid that I don't do as you've asked me; instead, I conquered my mercy to do Your will. May it be your will, GOD our god, that in the hour when the sons of Isaac come (before You) because of transgressions and bad deeds, that the Akiedah be remembered (for their benefit), and may You be filled with Mercy on them! Abraham called it "Yireh", as it says "And Abraham called the name of the place Hashem Yireh. Shem called it Shalem, as it says "And Malchitzedek, the king of Shalem..."(Genesis 17) The Holy One, Blessed be He, said "If I call it Yireh, as Abraham called it, then Shem, who was a righteous man, will be hurt-- but if I call it Shalem, then Abraham, who was a righteous man, will be hurt. Instead, I call it Yerushalayim (Jerusalem), as they called it together: Yireh Shalem. Jerusalem.......