Morality and Torah Does humanity Need Torah?
1א
אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל
Similarly, Rabbi Yoḥanan said: Even if the Torah had not been given, we would nonetheless have learned modesty from the cat, which covers its excrement, and that stealing is objectionable from the ant, which does not take grain from another ant, and forbidden relations from the dove, which is faithful to its partner, and proper relations from the rooster, which first appeases the hen and then mates with it.
2ב

מסילת ישרים, סדר ויכוח, חובת האדם בעולמו:

ואמנם למען אשר ידע האדם היותו עבד ולא אדון, נברא ולא בורא, וגם למען יסתדר האדם הזה במעשיו ובכל מעלליו, ולא יהיה כחית הארץ, ולא ימשכו לו נזקים גדולים מהשחתת סדורו והפסד חק מדינותו, שם לו חקים ומשפטים, שבם יכיר שיש לו בורא ואדון, והוא בעצמו יודה במעשיו ובדבריו על האמת הזה, וכן יזהר מהדברים שהיו יכולים להפסיד חברתו ולהשחית קבוציו.
ונמצא לפי הדעת הזאת, עקר ענינו של האדם הוא להנות בטוב העולם ולשבע ממנו כדי שלא תהיה בריאתו לבטלה, והמצוות דבר הכרחי אליו מפני תכונתו; כלבושים מפני הצנה והבתים מפני הגשמים, כן המצוות לסדור מדינותו ומעשיו.
ואולם הדעת הזאת, אף על פי שימצאו בעליה יתדות הרבה ליתלות בם, ומאמרים וענינים רבים וגדולים שיראו כמו מקימים אותה, אין זה אלא טעות ותרמית הלב הנפתה אחר התאוה. ועליהם אני קורא: אם ללצים הוא יליץ...

כי הנה אלולי היתה הכונה בבריאת האדם לשיהיה נהנה בטובות העולם, והמצוות גדרים בפניו בלבד שלא יתקלקל, כמו שיאמרו בעלי הדעת הזאת וכמו שזכרתי, הנה לפי מה שנהיה והוה בעולם נמצאת הכונה העליונה מבטלת, חס ושלום, ולא נעשית כלל. כי הנה עתה ימי שני האדם אשר חי הם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים, ורהבם עמל ואון בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת המות. אם כן אפוא איה ההנאה שהאדם נהנה מן העולם, או התתקים זאת הכונה באחד מני אלף שיגיעו להנות קצת ממנו, וגם הם אם יגיעו למאה שנה כבר עבר הוא ובטל מן העולם; היתכן שיהיה הפועל עליון פועל דבר לתכלית אחד שיעלה בידו הפך התכלית ההוא ממש? אם יש מלים השיבני...

דעתי בזה הוא שהאדם לא נברא אלא להתנעג על יי ולהנות מזיו השכינה, שזהו התענוג האמתי והעדון הגדול מכל העדונים שיכולים לימצא. ומקום העדון הזה הוא העולם הבא, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם, והוא מה שאמרו זכרונם לברכה: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המביאים אל התכלית הזה הם המצוות אשר צונו האל יתברך בהם, ומקום עשית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן, יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה: היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

3ג

וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יי אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ ב וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃ ג וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹקִ֖ים לֵאמֹֽר׃ ד אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃ ה וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ ו וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃ ז וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃ ח וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹקִֽים׃ ט וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃ י זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃ יא וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃

When Abram was ninety-nine years old, the LORD appeared to Abram and said to him, “I am El Shaddai. Walk in My ways and be blameless. I will establish My covenant between Me and you, and I will make you exceedingly numerous.” Abram threw himself on his face; and God spoke to him further, “As for Me, this is My covenant with you: You shall be the father of a multitude of nations. And you shall no longer be called Abram, but your name shall be Abraham, for I make you the father of a multitude of nations. I will make you exceedingly fertile, and make nations of you; and kings shall come forth from you. I will maintain My covenant between Me and you, and your offspring to come, as an everlasting covenant throughout the ages, to be God to you and to your offspring to come. I assign the land you sojourn in to you and your offspring to come, all the land of Canaan, as an everlasting holding. I will be their God.” God further said to Abraham, “As for you, you and your offspring to come throughout the ages shall keep My covenant. Such shall be the covenant between Me and you and your offspring to follow which you shall keep: every male among you shall be circumcised. You shall circumcise the flesh of your foreskin, and that shall be the sign of the covenant between Me and you.

4ד
יִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יי נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃ ח וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יי עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
Then he took the record of the covenant and read it aloud to the people. And they said, “All that the LORD has spoken we will faithfully do!” Moses took the blood and dashed it on the people and said, “This is the blood of the covenant that the LORD now makes with you concerning all these commands.”
5ה
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחֱלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

Rabbi Akiva said, "Mercy forbid! No one in Israel ever disputed that The Song of Songs renders the hands impure, since nothing in the entire world is worthy but for that day on which The Song of Songs was given to Israel; for all the Scriptures are holy, but The Song of Songs is the Holy of Holies!

6ו

(ג) וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה. הוּא שֶׁיֹּאהַב אֶת יי אַהֲבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה עַזָּה מְאֹד עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת יי וְנִמְצָא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ חוֹלֶה חֳלִי הָאַהֲבָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. יֶתֶר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת יי בְּלֵב אוֹהֲבָיו שׁוֹגִים בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ. וְהוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל (שיר השירים ב ה) "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי". וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לְעִנְיָן זֶה:

(3) And what is the proper love? He shall love the Lord with an exceeding great and very strong love so that his soul be tied to the love of the Lord, finding himself in a constant tremor, as if he were suffering of lovesickness, when his mind is free because of love for that woman, being continuously agitated about her, whether he sitting down, or whether he is standing up, even when he is eating and drinking. More than this should the love for the Lord be in the heart of those who love him, meditating therein constantly, even as He commanded us: "With all thy heart and with all thy soul" (Ibid.). This is what Solomon allegorically said: "For I am love-sick" (Songs 2.5). And, the whole book, Song of Songs, is an allegory on this subject.

7ז

Louis Cozolino. “Why Therapy Works: Using Our Minds to Change Our Brains"

“Our minds are masters of illusion. Highly dedicated psychoanalysts, neuroscientists, and Zen Buddhists have spent their lives trying to penetrate these illusions in order to discern the nature of reality. However, using an illusion generator to see beyond illusions has its limitations. While much still remains a mystery, one thing is clear—conscious experience is full of distortions. While many of these distortions are designed to enhance survival, they also make us vulnerable to many forms of suffering that bring people to psychotherapy.
Defense mechanisms and all of the attribution biases discovered by social psychology provide ample proof that our thinking is biased in self-favorable and anxiety-reducing ways. In fact, it has often been suggested that depression results from perceiving reality too accurately—a sort of denial deficit disorder. Groupthink, halo effects, and humor also grease the social wheels, allowing us to put a positive spin on the behavior of our family and friends.
While self-deception decreases anxiety, it also increases the likelihood that we will successfully deceive others. If we believe our self-deceptions, we are less likely to give away our real thoughts and intentions via nonverbal signs and behaviors. Reaction formation, or behaviors[…]”

“behaviors and feelings that are opposite to our true desires, are often quite effective in deceiving others. Thus, we are all naturally born con men, who first and foremost deceive ourselves.
In short, distortions of conscious awareness are not character flaws, but preprogrammed by-products of our evolutionary history based on their proven survival value.”

8ח

Jonathan Gottschall. “The Storytelling Animal.”

“We are, as a species, addicted to story. Even when the body goes to sleep, the mind stays up all night, telling itself stories.”

9ט

How To Think

Alan Jacobs:

Human beings are not built to be indifferent to the waves and pulses of their social world. For most of us the question is whether we can have even the slightest reluctance to drift along with the flow. The person who genuinely wants to think will have to develop strategies for recognizing the subtlest of social pressures, confronting the pull of the ingroup and disgust for the outgroup. The person who wants to think will have to practice patience and master fear.

10י

Albert Einstein

We should take care not to make the intellect our god; it has, of course, powerful muscles, but no personality. It cannot lead, it can only serve.

11יא

A General Theory of Love, T. Lewis, F.Amini, R.Lannon:

A mammal can detect the internal state of another mammal and adjust its own physiology to match the situation - a change in turn sensed by the other, who likewise adjusts. While the neural responsivity of a reptile is an early, tiny note of emotion, mammals have full throated duet, a reciprocal interchange between two fluid, sensing, shifting brains.

Within the effulgence of their new brain, mammals developed a capacity we call limbic resonance - a symbol of mutual exchange and international adaptation whereby two mammals become attuned to each others inner states. it is limbic resonance that makes looking into the face of another emotionally responsive creature, a multilayered experience. Instead of seeing a pair of eyes as two be speckled buttons, when we look into the ocular portals to a limbic brain our vision goes deep: the sensations multiply, just as two mirrors placed in opposition create a shimmering ricochet of reflections who's depths recede into infinity. Eye contact, although it occurs over a gap of yards, is not a metaphor. When we meet the gaze of another, two nervous systems achieve a palpable and intimate apposition.

So familiar and expected is the neural attunement of the limbic resonance that people find its absence disturbing. Scrutinize the eyes of a shark or a sunbathing salamander and you get back no answering echo, no flicker of recognition, nothing.

12יב
מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו:
Just as the Holy One, Blessed be He, fills the entire world, so too the soul fills the entire body.
Just as the Holy One, Blessed be He, sees but is not seen, so too does the soul see, but is not seen.
Just as the Holy One, Blessed be He, sustains the entire world, so too the soul sustains the entire body.
Just as the Holy One, Blessed be He, is pure, so too is the soul pure.
Just as the Holy One, Blessed be He, resides in a chamber within a chamber, in His inner sanctum, so too the soul resides in a chamber within a chamber, in the innermost recesses of the body.
Therefore, that which has these five characteristics, the soul, should come and praise He Who has these five characteristics.
13יג
(כה) וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ׃
(25) To whom, then, can you liken Me, To whom can I be compared? —says the Holy One.
14יד
כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יי ט כִּי־גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם׃
For My plans are not your plans, Nor are My ways your ways —declares the LORD. But as the heavens are high above the earth, So are My ways high above your ways And My plans above your plans.
15טו

הכוזרי, מאמר ראשון,פסקה צז:

וכאשר שמע העם דבור עשרת הדברות, ועלה משה ע׳׳ה אל ההר ממתין ללוחות להורידן...ונשארו העם מחכים לירידת משה ע׳׳ה...ואז גברה מחשבה רעה על מקצת אותו ההמון העצום...עד שהוזקקו אנשים מהם לבקש נעבד שיאמצוהו כיתר העמים...וְחַטָּאתָם הָיְתָה בַצִּיּוּר אֲשֶׁר נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם וְשֶׁיִּחֲסוּ עִנְיָן אֱלקי אֶל מַה שֶּּעָשׂוּ בְיָדם וּרצוֹנָם מִבְּלִי מִצְוַת הָאֱלקים, ... וְהָיָה לָהֶם לְהַמְתִּין, שֶׁלֹּא יִקבְּעוּ לְעַצְמָם דָּבָר שֶׁיַּקבִּילוּהוּ וְיִמָּשְׁכוּ אַחֲריו, וּמִזְבֵּחַ וְקרבָּנוֹת... עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה כַוָּנַת הָעָם לָצֵאת מֵעֲבוֹדת הָאֱלקים, אַך הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם מִשְׁתַּדְּלִים בָּעֲבוֹדה, וְעַל כֵּן בָּאוּ אֶל אַהֲרן, וְאַהֲרן חָפֵץ לְגַלּוֹת מַצְפּוּנָם, וְעַל כֵּן סִיַּע בַּעֲשׂוֹתוֹ וְנֶאֱשַׁם בְּהוֹצָאָתוֹ מריָם מִן הַכֹּחַ אֶל הַמַּעֲשֶׂה. וְהַדָּבָר הַהוּא הוּא מְרוחָק וּמְגֻנֶּה אֶצְלֵנוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בַּזְּמָן הַזֶּה צוּרוֹת נֶעֱבָדוֹת בְּרב הָאֻמּוֹת וְהָיָה קל בַּזְּמָן הַהוּא, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כָּל הָאֻמּוֹת צוּרוֹת לַעֲבֹד אוֹתָם. וְאִלּוּ הָיְתָה חַטָּאתָם שֶׁעָשׂוּ בַּיִת בִּרצוֹנָם לַעֲבוֹדה, לְכַוֵּן אֵלָיו וּלְהַקריב בּוֹ הַקָּרבָּנוֹת וּלְכַבְּדוֹ, לא הָיָה דבַר גָּדוֹל בְּעֵינֵינוּ, מִפְּנֵי מַה שֶּּאֲנַחְנוּ נוֹהֲגִים בּוֹ הַיּוֹם, מֵעֲשׂוֹת בָּתִּים בִּבְחִירתֵנוּ וְגַדְּלֵנוּ לָהֶם וְהִתְבָּרכֵנוּ בָהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁנֹּאמַר שֶׁהַשְּכִּינָה חָלָה בָהֶם וְהַמַּלְאָכִים חוֹנִים סְבִיבוֹתֵיהֶם' וְלוּלֵא הַצֹּרך לְהִתְחַבְּרוּת קהָלֵנוּ, הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה נָכְרי, כַּאֲשֶׁר הָיָה בִימֵי הַמְּלָכִים, שֶׁהָיוּ מוֹחִים בַּאֲנָשִׁים מִשְׁתַּדְּלִים, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בָּתִּים לַעֲבוֹדה, הָיוּ נִקראִים בָּמוֹת, וְהָיוּ חֲסִידי הַמְּלָכִים הוֹרסִין אוֹתָם, כְּדי שֶׁלֹּא יְגַדְּלוּ זוּלָתִי הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ הָאֱלקים וְהַתְּכוּנָה אֲשֶׁר צִוָּה בָהּ. וְלא הָיָה הַדָּבָר נָכְרי בַצּוּרוֹת, אֲשֶׁר צִוָּה הוּא בָהֶם מֵהַכְּרוּבִים. וְעִם כָּל זֶה נֶעֶנְשׁוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָבְדוּ הָעֵגֶל בַּיּוֹם הַהוּא וַהֲרגוּם.

The Kuzari, Section 1, passage 97:

And when the nation heard the Ten Commandments spoken, and Moses ascended the mountain to bring down the tablets...and the nation was left waiting for Moses to come down...and ill thoughts overtook a part of the multitude of people...until some of them felt a need to ask for an image to adopt for worship like the other nations...and their transgression was in that the image was prohibited to them, and that they associated God to what they made with their own hands and intentions, without the commandment of God... They should have waited, and not made for themselves something to pray before and an alter and sacrifices...although their intentions were not to be rebellious, rather they imagined that they were being righteous and they therefore approached Aaron, and Aaron’s intentions were to prove the good intentions of the nation, so he agreed, and he was chastised for helping them actualize their transgression. This story is strange and obscure to us, as most peoples in our day do not worship images however, it was typical for them because most of the then nations had statues. Had their transgression been instead, that they built -of their own accord- a house for worship, that they would pray toward, and within which would hold service and honor, it would not seem so severe, as this is our practice nowadays, to take a house/building - on our own accord - respect it and pray in it, there are even those that we claim have God’s presence residing in them and his angels are found there, and if it weren’t necessary to organize and unify our community [within a building], this would seem odd, just as when we had a monarchy (and a temple) it would be disgraceful to do such a thing, and the righteous kings would destroy them so that the only house of worship to be honored would be the Temple that God chose in the fashion that He commanded it to be. The making of an image was not alien, as He Himself commanded to make the cherubs, and regardless the worshippers at the time were punished and killed.

16טז
כאיש המעורה בלוייה שלו אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר (איכה א, ח) כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה
It means like a man joined and clinging to his livaya, his partner, i.e., his wife. In other words, the cherubs appeared to be embracing one another. Reish Lakish said: When gentiles destroyed the Second Temple and entered the Sanctuary, they saw these drawings of cherubs clinging to one another. They peeled them from the wall, took them out to the market, and said: These Jews, whose blessing is a blessing and whose curse is a curse, due to their great fear of God, should they be occupied with such matters, making images of this kind? They immediately debased and destroyed them, as it is stated: “All who honored her debase her because they have seen her nakedness” (Lamentations 1:8).
17יז
כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶם וְלוֹמַר שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ וְשִׁבֵּר הַצְּלָמִים וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶלָּא לֶאֱלוֹקַּ הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב וּלְנַסֵּךְ כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים. וְרָאוּי לְאַבֵּד וּלְשַׁבֵּר כָּל הַצּוּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָּהֶן כָּל הָעָם כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁהֵם מְדַמִּים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹקַּ אֶלָּא אֵלּוּ.

After he came to this comprehension and knowledge he started to confute the sons of Ur of the Chaldeans, and to organize disputations with them, cautioning them, saying: "This is not the true path that you are following", and he destroyed the images, and commenced preaching to the people warning them that it is not right to worship any save the God of the universe, and unto Him alone it is right to bow down, to offer sacrifices, and compound offerings, so that the creatures of the future shall recognize Him. Moreover, it is right to destroy and break in pieces all of the images, so that the whole population of the future be not led to an error like unto these who imagine that there is no God save these images.

18יח

מו׳׳נ, חלק ב׳, פרק לט:

כל מי שקדם למשה רבנו מן הנביאים, כגון האבות ושם עבר ונוח ומתושלח וחנוך, לא אמר אחד מהם כלל לשום סוג מבני אדם שיי שלחני אליכם וצווני לומר לכם כך וכך, והזהירכם מלעשות כך, ויצווכם לעשות כך...

מי שגבר עליו אותו השפע כגון אברהם, קיבץ בני אדם וקראם על דרך הלימוד וההדרכה אל האמת שהשיג, כמו שהיה אברהם מלמד לבני אדם ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוק אחד, ושהוא ברא כל אשר זולתו, ושאין ראוי לעבוד את הצורות הללו ולא שום דבר מן הנבראים, וכורת ברית עם בני אדם על כך, ומושכם בדברי הטפה נעימים ומטיב להם, לא שאמר להם אי פעם יי שלחני אליכם וצווני והזהירני. ואפילו כאשר נצטווה במילה, והוא ובניו ובני ביתו מלם, ולא קרא את בני אדם לכך בצורת קריאה נבואית, הנך רואה לשון התורה בו כי ידעתיו וגו', הנה ביאר כי על דרך הצוואה בלבד היה עושה.

Guide to the Perplexed, Section 2, Chapter, 39:

Any prophet that preceded Moses, (such as our Patriarchs, and Shem, Eber, Noah Metuselah and Hanokh) never said to any person 'God sent me to you and commanded me to say such and such..' or 'prohibited you from doing such' or 'commands you to do such'...

Anyone who received prophesy, such as Abraham, gathered people and called to them the study and guidance to the Truth that he achieved, just as Abraham would teach and clarify to people with systematic proofs that there is one God, and he created all else, and it is unfit to serve any of theses images or creations, and Abraham would make a pact with them regarding this, and he would attract them with pleasant dialogue and would take care of them, but he never would have said 'God sent me to you and commanded and prohibted'. And even when he was commanded of the circumcision, he and his children and his household were circumcised, and he did not call out to people to do the same as a prophetic calling, and you can see the language the Torah uses with him 'for I know him...as i command him...' explaining that Abraham would only do what he was told (and would not add of his own volition).

19יט

(יא) כָּל הַמְקַבֵּל שֶׁבַע מִצְוֹת וְנִזְהָר לַעֲשׂוֹתָן הֲרֵי זֶה מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהוּא שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתָן וְיַעֲשֶׂה אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁצִּוָּה בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְהוֹדִיעָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבְּנֵי נֹחַ מִקֹּדֶם נִצְטַוּוּ בָּהֶן. אֲבָל אִם עֲשָׂאָן מִפְּנֵי הֶכְרֵעַ הַדַּעַת אֵין זֶה גֵּר תּוֹשָׁב וְאֵינוֹ מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא מֵחַכְמֵיהֶם:

(11) Anyone who accepts upon himself and carefully observes the Seven Commandments is of the Righteous of the Nations of the World and has a portion in the World to Come. This is as long as he accepts and performs them because (he truly believes that) it was the Holy One, Blessed Be He, Who commanded them in the Torah, and that is was through Moses our Teacher we were informed that the Sons of Noah had already been commanded to observe them. But if he observes them because he convinced himself logically81By his own intellect and conscience, but he does not agree that they were commanded by G-d., then he is not considered a Resident Convert and is not of the Righteous of the Nations of the World, but merely one of their wise.

20כ

(יג) וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי יי לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת יי וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹקִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה יי חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. הֲרֵי דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר (תהילים טז ה) "יי מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי":

(13) Not only the tribe of Levi, but each well-informed thinking person whose spirit moves him to devote himself to the service of the Lord, to know the Lord, and has walked uprightly after casting off his neck the yoke of many a cunning wile that men contrived, is indeed divinely consecrated, and the Lord will forever and ever be his portion. God will provide sufficiently for his needs, as he did for the priests and the Levites. David, may he rest in peace, declared: "The Lord is my allotted portion and my cup; thou holdest my lot" (Psalm 16:5).

21כא

(יג) וְאֵין מַעֲרִימִין עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ עֵבָּרָהּ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ. שֶׁוַּלְדוֹת הַקָּדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּם הֵם קְדוֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וַהֲרֵי כָּל עֵבָּר מֵהֶן כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ בַּבֶּטֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בִּבְכוֹר שֶׁרַבְּכוֹר בִּיצִיאָתוֹ הוּא שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסוֹף מְעִילָה. רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה. יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא כז י) (ויקרא כז ל) "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ". כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר (ויקרא כז טו) "וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו". יָרְדָה תּוֹרָה לְסוֹף מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וּקְצָת יִצְרוֹ הָרַע. שֶׁטֶּבַע שֶׁל אָדָם נוֹטֶה לְהַרְבּוֹת קִנְיָנוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר בּוֹ וְנִחַם וְיִפְדֶּה בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ אָמְרָה תּוֹרָה אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ יוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְכֵן אִם הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמָּא יַחְזֹר בּוֹ וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתָהּ יַחְלִיפֶנָּה בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה. וְאִם תִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַחְלִיף הָרַע בְּיָפֶה יַחְלִיף הַיָּפֶה בְּרַע וְיֹאמַר טוֹב הוּא. לְפִיכָךְ סָתַם הַכָּתוּב בְּפָנָיו שֶׁלֹּא יַחְלִיף. וּקְנָסוֹ אִם הֶחְלִיף וְאָמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְתַקֵּן דֵּעוֹתָיו. וְרֹב דִּינֵי הַתּוֹרָה אֵינָן אֶלָּא עֵצוֹת מֵרָחוֹק מִגְּדוֹל הָעֵצָה לְתַקֵּן הַדֵּעוֹת וּלְיַשֵּׁר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כב כ) "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת". לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשלְחֶיךָ:

(13) One may not engage in shenanigans using an animal [belonging to] the Temple to sanctify its fetus with another [form of] sanctity rather [the fetus] has the sanctity of its mother for the children of sacred animals are sacred from within their mothers' womb as we explained and therefore each of them have the same sanctity as its mother, which cannot be changed in the womb as with a first-born for the first born becomes hole when it comes out. Even though all the laws of the Torah are [arbitrary] decrees, as we explained at the end of the Laws of Desecration, it is worthwhile to meditate on them and assign reasons to whatever part of it you can assign a reason to. Behold the early sages said "Solomon understood the reasons of most of the Torah's Laws." [In light of this] it appears to me that this which the Torah says "and both it and its replacement shall be holy" is similar to the subject where it says "and if the one who sanctifies redeems his house and adds a fifth of your appraisal to it." The Torah descends to the end of a person's train of thought and some of his evil inclination for a person's nature urges him to increase his possessions and conserve his money and even if he pledged and sanctified, he may retract and regret it and redeem it for less than its worth. Therefore if he redeems it privately, the Torah [makes him] add a fifth. Similarly if he sanctified an animal [with] corporeal sanctity he may regret it and since he cannot redeem it, he may come to exchange it for one that is [worth] less and if he were given permission to exchange the worse [animal] for a better one, he would exchange the better animal for a worse one and call it better. Therefore the Scripture closed [the way] in front of him that he may not exchange and fined him if he did exchange and said "both it and its replacement will be holy." And all of these things are to subdue the will and refine the character and most of the laws of the Torah are nothing but advice from the Master of Advice to refine the character and to straighten the actions. Thus it says "Have not I written unto thee excellent things of counsels and knowledge; That I might make thee know the certainty of the words of truth, that thou mightest bring back words of truth to them that send thee?" We have finished the Laws of exchanges with the help of Heaven.

22כב

מִיסוֹדֵי הַדָּת לֵידַע שֶׁהָאֵל מְנַבֵּא אֶת בְּנֵי הָאָדָם.

Among the foundational principles of our religion is to know that God communicates with man.

23כג
(ט) יְקִֽימְךָ֨ יי לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יי אֱלֹקֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃
(9) The LORD will establish you as His holy people, as He swore to you, if you keep the commandments of the LORD your God and walk in His ways.