(א) וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ ה' (ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו ה' מזה [מַה־] [זֶּ֣ה] בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה׃ (ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו׃ (ד) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ׃ (ה) לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹקֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
(יז) וְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָאֹתֹֽת׃
(א) את מטה האלקים: נקרא כן ע"ש שהיה עושה בו את האותות אשר היו בכח אלקי.
שכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ד
כ) ויקח משה את מטה האלקים . לפי שבו חקוק שם המפורש, לפיכך קראו מטה האלקים: בידו. אע"פ שהיה משקלו מ' סאה, מעשה נס היה בו, שהיה המטה נושא את עצמו ונראה כנישא בידו של משה
Septuagint (LXX) Exodus 4:20
And Moses took his wife and his children, and mounted them on the beasts, and returned to Egypt; and Moses took the rod from God in his hand.
(א) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כ): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדוֹ.
(א) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אַמִּי, הַמַּטֶּה, מַשּׂוֹי אַרְבָּעִים סְאָה הָיָה, וְשֶׁל סְנַפִּרִינוֹן הָיָה, וְעֶשֶׂר מַכּוֹת חֲקוּקוֹת עָלָיו בִּכְתַב נוֹטְרִיקוֹן דצ״ךְ עד״ש באח״ב. וּמֹשֶׁה הָיָה מַבִּיט בַּמַּטֶּה וְרוֹאֶה אֵיזֶה מַכָּה רְאוּיָה לָבוֹא עַל פַּרְעֹה, וּמְבִיאָהּ עָלָיו.
(א) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טֹל מַטֶּה זֶה בְּיָדְךָ וְכָל נִסִּים שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ אַתָּה עוֹשֶׂה בּוֹ.
(1) And Moses took the rod of God in his hand (ibid.). The Holy One, blessed be He, said to him: Take this rod in your hand, for with it you will be able to perform any miracle you desire.
(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:
(6) Ten things were created on the eve of the [first] Shabbat at twilight. And these are they: The mouth of the earth [that swallowed Korach in Numbers 16:32]; and the mouth of the well [that accompanied the Israelites in the wilderness in Numbers 21:17]; and the mouth of the donkey [that spoke to Bilaam in Numbers 22:28–30]; and the rainbow [that served as a covenant after the flood in Genesis 9:13]; and the manna [that God provided the Israelites in the wilderness in Exodus 16:4–21]; and the staff [of Moshe]; and the shamir (the worm that helped build the Temple without metal tools); and the letters; and the writing; and the tablets [all of the latter three, of the Ten Commandments]. And some say, also the destructive spirits, and the burial place of Moshe, our teacher, and the ram of Abraham, our father. And some say, also the [first human-made] tongs, made with [Divine] tongs.
(ב) ר' לוי אומר, אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך, וחנוך מסרו לנח, ונח לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב הוריד אותו למצרים, ומסרו ליוסף בנו. כשמת יוסף ושללו ביתו, נתנה בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותו בלבו, ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו, ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד.
(ג) כשבא משה לתוך ביתו, נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנ' ויואל משה לשבת את האיש.
(2) Rabbi Levi said: That rod which was created in the twilight was delivered to the first man out of the garden of Eden. Adam delivered it to Enoch, and Enoch delivered it to Noah, and Noah [handed it on] to Shem. Shem passed it on to Abraham, Abraham [transmitted it] to Isaac, and Isaac [gave it over] to Jacob, and Jacob brought it down into Egypt and passed it on to his son Joseph, and when Joseph died and they pillaged his household goods, it was placed in the palace of Pharaoh. And Jethro was one of the magicians of Egypt, and he saw the rod and the letters which were upon it, and he desired in his heart (to have it), and he took it and brought it, and planted it in the midst of the garden of his house. No one was able to approach it any more.
(3) When Moses came to his house he went into the garden of Jethro's house, and saw the rod and read the letters which were upon it, and he put forth his hand and took it. Jethro watched || Moses, and said: This one in the future will redeem Israel from Egypt. Therefore he gave him Zipporah his daughter to wife, as it is said, "And Moses was content to dwell with the man; and he gave Moses Zipporah, his daughter" (Ex. ii. 21).
(יא) . . . ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג, שני גיבורי עובדי כוכבים, שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהן מפני גובהן. והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם, והכיתים במטה שבידי והרגתים. מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן?! לך רשע, מכאן! אין לך לומר כן! לך ברח מלפני! איני נותן נשמתי לך! מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה. א"ל הקב"ה לסמאל: בא והבא נשמתו של משה! מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה. מיד קצף עליו משה, ונטל את המטה בידו, שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כוחו, עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש . . .
(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃ (ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י ה' כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ׃ (י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃ (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃ (ס)
משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה
when the Ark was buried, along with it was buried the jar of manna that was next to it, and the flask of oil used for anointing, and Aaron’s staff with its almonds and blossoms
(יז) אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃
(ג) מטה עוזך ישלח ה' מציון. איזה מטה זה מטה של יעקב שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והוא המטה שהיה ביד יהודה ומטך אשר בידך, והוא המטה שהיה ביד משה ומטה האלקים בידו, והוא המטה שהיה ביד אהרן וישלך אהרן את מטהו, והוא המטה שהיה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, ועתיד לימסר ביד מלך המשיח ובו עתיד לרדות את עו"א:
(כג) וּמַטֵּה אַהֲרֹן (במדבר יז, כא), . . . וְיֵשׁ אוֹמְרִים הוּא הַמַּטֶּה שֶׁהָיָה בְּיַד משֶׁה . . . וְאוֹתוֹ הַמַּטֶּה הָיָה בְּיַד כָּל מֶלֶךְ וּמֶלֶךְ עַד שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִגְנַז, וְאוֹתוֹ הַמַּטֶּה עָתִיד לִהְיוֹת בְּיַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, כ): מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ:
Book of the Bee Chapter 30 (13th century Christian Syriac text)
WHEN Adam and Eve went forth from Paradise, Adam, as if knowing that he was never to return to his place, cut off a branch from the tree of good and evil--which is the fig-tree--and took it with him and went forth; and it served him as a staff all the days of his life. After the death of Adam, his son Seth took it, for there were no weapons as yet at that time. This rod was passed on from hand to hand unto Noah, and from Noah to Shem; and it was handed down from Shem to Abraham as a blessed thing from the Paradise of God. With this rod Abraham broke the images and graven idols which his father made, and therefore God said to him, 'Get thee out of thy father's house,' etc. It was in his hand in every country as far as Egypt, and from Egypt to Palestine. Afterwards Isaac took it, and (it was handed down) from Isaac to Jacob; with it he fed the flocks of Laban the Aramean in Paddan Aram. After Jacob Judah his fourth son took it; and this is the rod which Judah gave to Tamar his daughter-in-law, with his signet ring and his napkin, as the hire for what he had done. From him (it came) to Pharez. At that time there were wars everywhere, and an angel took the rod, and laid it in the Cave of Treasures in the mount of Moab, until Midian was built. There was in Midian a man, upright and righteous before God, whose name was Yathrô (Jethro). When he was feeding his flock on the mountain, he found the cave and took the rod by divine agency; and with it he fed his sheep until his old age. When he gave his daughter to Moses, he said to him, 'Go in, my son, take the rod, and go forth to thy flock.' When Moses had set his foot upon the threshold of the door, an angel moved the rod, and it came out of its own free will towards Moses. And Moses took the rod, and it was with him until God spake with him on mount Sinai. When God said to him, 'Cast the rod upon the ground,' he did so, and it became a great serpent; and the Lord said, 'Take it,' and he did so, and it became a rod as at first. This is the rod which God gave him for a p. 51 help and a deliverance; that it might be a wonder, and that with it he might deliver Israel from the oppression of the Egyptians. By the will of the living God this rod became a serpent in Egypt. By it God spake to Moses; and it swallowed up the rod of Pôsdî the sorceress of the Egyptians. With it Moses smote the sea of Sôph in its length and breadth, and the depths congealed in the heart of the sea. It was in Moses' hands in the wilderness of Ashîmôn, and with it he smote the stony rock, and the waters flowed forth. Then God gave serpents power over the children of Israel to destroy them, because they had angered Him at the waters of strife. And Moses prayed before the Lord, and God said to him, 'Make thee a brazen serpent, and lift it up with the rod, and let the children of Israel look upon it and be healed.' Moses did as the Lord had commanded him, and he placed the brazen serpent in the sight of all the children of Israel in the wilderness; and they looked upon it and were healed. After all the children of Israel were dead, save Joshua the son of Nun and Caleb the son of Yôphannâ (Jephunneh), they went into the promised land, and took the rod with them, on account of the wars with the Philistines and Amalekites. And Phineas hid the rod in the desert, in the dust at the gate of Jerusalem, where it remained until our Lord Christ was born. And He, by the will of His divinity, shewed the rod to Joseph the husband of Mary, and it was in his hand when he fled to Egypt with our Lord and Mary, until he returned to Nazareth. From Joseph his son Jacob, who was surnamed the brother of our Lord, took it; and from Jacob Judas Iscariot, who was a thief, stole it. When the Jews crucified our Lord, they lacked wood for the arms of our Lord; and Judas in his wickedness gave them the rod, which became a judgment and a fall unto them, but an uprising unto many.
(טז) וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃ . . . (כא) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ ה' ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃
(16) And you lift up your rod and hold out your arm over the sea and split it, so that the Israelites may march into the sea on dry ground. . . . (21) Then Moses held out his arm over the sea and the LORD drove back the sea with a strong east wind all that night, and turned the sea into dry ground. The waters were split,
Josephus Antiquities 16:2
When Moses had thus addressed himself to God, he smote the sea with his rod, which parted asunder at the stroke, and receiving those waters into itself, left the ground dry, as a road and a place of flight for the Hebrews.
(ו) פסקא יט . . . וכי מה ראה הים וברח ר' יודה ור' נחמיה ר' יודה א' מקלו של משה ראה וברח ור' נחמיה א' שם המפורש היה חקוק עליו י"י צבאות שמו ראה אותו וברח
(א) ואתה. אמר השם למשה הרם את מטך ובקע את הים טרם שיסעו. כי לא אמר לו שיכה הים רק שיטה ידו על הים במטה. כדרך ויט משה את מטהו על השמים. וידענו כי המטה לא בקע הים רק מרגע נטות משה ידו על הים יוליך ה' את הים ברוח קדים עזה או יבקעו המים. כי כן כתוב
(ט) אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָשָׁל לְבַעַל הַזְּמוֹרָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּחוּץ וְהַזְּמוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמְרוּ אִלּוּלֵי שֶׁהַזְּמוֹרָה בְּיָדוֹ לֹא הָיָה מִתְכַּבֵּד, שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ, הַעֲבֵר הַזְּמוֹרָה מִמְּךָ וְצֵא לַחוּץ וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ אֲנִי נוֹטֵל אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא בַּמַּטֶּה, בּוֹ הִכָּה הַיְאוֹר, בּוֹ הֵבִיא כָּל הַמַּכּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַיָּם וְהַמִּצְרִיִּים עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַשְּׁלֵךְ אֶת מַטְךָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּלֵי הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָרֵם אֶת מַטְךָ.
(א) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים. במדרש (שמו"ר כא ט) אמרו לפי שהיו אומרים המצריים לולא המטה לא היה יכול לעשות את כל הניסים ע"כ אמר הקב"ה סלק את מטך ונטה את ידך כי הרם לשון סילוק הוא. והנני נותן טעם בדבר למה דווקא בקריעת ים סוף צוה הקב"ה להסיר המטה, וזה לפי שרצה הקב"ה שיעשה משה למטה דוגמא אל כל דבר הנעשה למעלה, והנה כל המכות היו באצבע אלקים על כן נעשו גם למטה ע"י מטה משה כי המטה דומה לאצבע, אבל על הים לקו בכל היד שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו', ע"כ אמר הקב"ה למשה שיעשה גם למטה דוגמא לזה ויסלק את המטה הדומה לאצבע ונטה את ידך כל היד דוגמת יד החזקה העליונה ית', לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה ואגב זה ראו כי שלא בכח המטה עשה משה כל המעשה הגדול והנורא הזה, שהרי הוצרך לנטות ידו דוגמת היד החזקה שלמעלה ע"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי חזרו מדבריהם שאמרו לשעבר שבכח המטה פעל כל זאת. (ב) ומכאן תבין באמת, מה היה חטאו של משה במי מריבה כי שם נאמר ממש הפך ממה שנאמר כאן, כי כאן נאמר הרם את מטך דהיינו סלק את מטך ונטה את ידך וע"י זה באו לידי אמונה, ושם נאמר וירם את ידו ויך במטהו שסלק את ידו כי לא עשה הפעולה בידו כי אם במטהו וע"כ החזיר דברים הראשונים, שאמרו שבכח המטה פעל הכל, למקומם ובזה גרם מיעוט האמונה כמ"ש יען לא האמנתם בי, ויתבאר דבר זה בע"ה באר היטב במקומו פרשת (חקת כ ח).
(ט) . . . ומטה אלקים בידי אמר משה לפני המקום במטך זה הוצאתם ממצרים וקרעת להם את הים והיגזת להם את השלו והורדת להם את המן ועשית להם נסים וגבורות: במטה זה תעשה להם נסים וגבורות בשעה זו:
(ח) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות יז), וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (במדבר כא), עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים. . . .
(8) “And so it was, when Moshe raised his hand, Israel prevailed…” (Exodus 17:11). And is it Moshe’s hands that make [success in] war or break [success in] war? Rather, [this comes to] tell you, [that] whenever Israel would look upward and subjugate their hearts to their Father in heaven, they would prevail; and if not, they would fall. Similar to this matter, you [can] say concerning the verse; “Make a [graven] snake and place it on a pole, and everyone bitten who sees it will live” (Numbers 21:8): And is it the snake that kills or [is it] the snake that [revives]? Rather, whenever Israel would look upward and subjugate their hearts to their Father in heaven, they would be healed; and if not, they would be harmed.
(א) וכאשר יניח ידו. . . . וי"מ לפי הפשט והיה כאשר ירים ידיו עם המטה וגבר ישראל שהמטה היה סימן שלהם כמו שעושין דגל במלחמה שלא יפזרו אנשי המלחמה ולכן כתיב ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה כדי שיהי' במקום אחד גבוה ויראו כולם הנס שלהם ועל כן קרא משה למזבח ה' ניסי לומר לא במטי שהרימותי לנס גברו ישראל אלא ה' נסי ודגלי:
Some commentators understand Moses’ raising his hands as referring to the hands with which he was holding his staff as a sign of encouragement to the people. Moses’ staff meant for the people what the flag means to gentile troops. Generally, the purpose of the flag is to serve as a point around which the troops position themselves, to prevent being scattered by opposing forces. The description of Moses being placed in an elevated position even while seated, is to signify that Moses performed the function that a flag normally performs in a battle. This explains why Moses called the altar he built after the battle ה' ניסי. He did not want the people to think that their victory had been due to the visibility of Moses’ staff during the battle, but that it was exclusively due to the help of Hashem, without which the staff would not have proven effective at all. Israel’s “flag” is its faith in Hashem.
R. Samson Raphael Hirsch (1808-1888) (selected passages)
הרי לא במקל טמון כוח אלוקי, אלא נסיבה היתה מאת ה', ולפניה כל המטות שווים . . .
לא חרב ישראל ניצחה את עמלק, אלא מטה משה; ולא כוח הקסמים שבמטה גבר על עמלק, אלא כוח האמונה, הבטחון והדביקות בה . . .
מטה ה' שביד משה הציג את משה כשליח ה'. תנועה הנעשית במטה ה' - נטיית המטה או הכאה בו לפני בוא המאורע שמשה הודיע עליו - מציין את טיב המאורע: הוא מעשה ידי ה' שהתערב במישרין באותה שעה. . . . "קח את - המטה", אמר ה' אל משה, והראה להם שעודך שלוחי ולא חדלת לרגע מלעמוד בשירותי
There was no special Godliness in the stick. It was simply a means that God used, and any stick could have served . . .
It is not Israel's sword but Moses' staff that conquers Amalek, and it is not any magic power in the staff but the faith which is expressed and brought to the minds of the people by the uplifted hand . . .
The staff of God in the hands of Moses designates him as being sent by God. A movement with that staff, a waving, a blow with it before an announced event takes place proclaims that event to be the result of a momentary direct intervening act of God . . . "Take the staff," says God to Moses, "show them that you are still My messenger, have not ceased for one moment to be My servitor. . ."
Umberto Cassuto (1883-1951), Commentary on Exodus
Benno Jacob (1862-1945), Commentary on Exodus
R. Chaim Hirschenson (1857-1935), Sefer Motzaei Mayyim
הנה המטה הזה מפני שהיה בידו של משה בעמדו לפני הסנה וחל עליו מן הענין האלקי עד שנעשה בו האות הראשון. מפני זה אח"כ היה מסייע בעשיית האותות האחרות שבכל האותות שנעשו במצרים צוה האל שיעשו ע"י המטה. . . .
צוה השם יתברך שיקח בידו המטה שיהיה מסייע במעשה הנסים, מפני השפע האלקי אשר היה חל עליו