משה רבינו - ראשית חייו - שמות פרק ב' - פרשנות רבי יצחק אברבנאל

Alexey Tyranov: יוכבד ומרים מחביאות את משה בתיבה בין קני הסוף.

השאלה הא' מה ראתה אם מרע"ה לשום את בנה בתיבת גומא ולהשליכו ליאור. אם מפני שלא יכלה עוד הצפינו - מה הועילה בתקנתה זו, כי הנה כל הרע שחשב פרעה לעשות לישראל הוא להשליך את הילדים ליאור. והיא, אם כן, בחרה ברצונה לעשות בידיה כל מה שנגזר עליה מהרע, כיון שהיא בעצמה השליכתו ליאור. ואפילו התנחמה במה ששמתהו בתיבת גומא, אין ספק שתנחומים של הבל היו, כי אם יהפוך היאור את התיבה ימות הילד בתוך היאור. ואם יקחהו איש, ישליכהו ליאור כמצוות המלך. והיא לא ידעה שבת פרעה תלך שמה ותיקחהו כמו שקרה, כי זה אפשר רחוק מאד היה, ואיך נסמכה עליו - פירוש דון

להלן התשובה לשאלה א'

והנה בחרה הצדקת לעשות הפועל הזה לארבע סיבות.

האחת לפי שראתה כי בהיות הילד בביתה היה המות בצווארה בודאי, ואין עוד מר ממות וגם אליה ולכל ביתה הייתה סכנה ממה שהצפינתו, לפי שעברה מצוות המלך. אמנם בהוציאה אותו מביתה, היה הינצל מן המוות אפשר, כי לא ייוודע בן מי הוא העלם, אם הוא עברי או מצרי, ועל הספק לא ימיתוהו. ואם מן המוות יינצל, הזמן יספיק בהוצאת האמת, והנער ידע את אחיו. ולזה עזבה המוות ההכרחי, ולקחה האפשרי.

והסיבה הב' ששמה התיבה סמוך לשפת היאור, כדי שיקל לעוברים לתופשה, אולי יחכה ה' לחננו וימצאהו איש חונן ויחמול עליו כמו שקרה. ואין ספק שגם בחרה הצדקת לשומו במקום ההוא

לסיבה שלישית. והיא שאם עכ"פ ימות בנה, לא תהיה מיתתו לעיניה. וכמו שאמרה הגר על בנה ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחווי קשת, כי אמרה אל אראה במות הילד. האמנם כוונה להניחו במקום שיהיה מרוחק ממעבר בני אדם וחיות ונזקים ומהדגים שביאור גם כן. וגם נוכל לשער בזה

סיבה ד', והיא שהצדקת ראתה בחכמתה שאולי נגזרה גזרה על בנה שיהא מושלך ליאור, ולכן השתדלה להשליכו שמה בזה האופן, כדי שתעבור עליו גזרתו, והאלהים ישוב מחרון אפו. ומפני זה ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו.

ובמדרש אמרו (שמות רבה פ' א'). למה השליכו למשה ביאור, כדי שיהיו חושבים האצטרוגלין שכבר הושלך מושיעם של ישראל למים, ולא יחפשו אחריו עוד, עד שמהיום ההוא והלאה אמרו שנתבטלה הגזרה, מפני שראו אצטגניני פרעה שכבר לקה מושיעם במים. והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה האחת.

השאלה הב' איך חשבה בת פרעה לגדל את מרע"ה בבית המלכות, ואיך לא נתנו עליו לב יועצי מצרים וחכמיה, וכל שכן אם הייתה התחכמותם לדעתם שיוולד מושיע ורב מבני ישראל בימים ההם, איך ואיככה נואלו שרי צוען חכמי יועצי פרעה, ולא אמרו מה לו לנער העברי הזה להתגדל בטכסיסי המלוכה עם מלכים ויועצי ארץ.עברית

והתשובה:

והנה בת פרעה יצאה לרחוץ במימי היאור, כי היה הזמן חם, ולהיותה כבודה בת מלך פנימה בקשה מקום צנוע שלא תראה ערומה. ולא מצאה מקום הגון בצניעות קרוב למדינה כמקום הזה. ואמר שנערותיה היו הולכות על יד היאור, אם לטייל ואם לשמור שלא יבוא איש לראותה כשהיא ערומה. ויען הייתה התיבה בתוך הסוף, ובת פרעה לא יכלה להיכנס שמה, לכן שלחה את שפחתה שנשארה עמה לשמש ברחיצתה, שתיקח את התיבה. ולפי שנערותיה לא היו במעמדה, כי היו הולכות על יד היאור, ונשארה בת פרעה לבדה עם אמתה, לכן לא ראו נערותיה דבר מזה. ובזה האופן היה הדבר סוד בינה ובין אמתה, ולא נודע למלך מה היה משפט הנער ומעשהו. והותרה בזה השאלה הב'.

השאלה הג' אם מרע"ה גידלתו בת מלך בבית המלכות, והיה לה לבן, איך נאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, כי מאין היה יודע משה שהיהודים האומללים היו אחיו, ואיך יצא מבית המלך להתחבר עם העבריים העסוקים בעבודת פרך, שכל אחד מהם אם יוכל יתרחק מחברתם לבל יראה ברעתם, כל שכן האיש משה שלא היה מהם ולא מהמונם.

והתשובה:

ואמר ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, לפי שמשה תמיד דבקה נפשו ביוכבד אשר גידלתו ובבניה. ואחרי שנתגדל ידע מהם אמיתת עניינו, ושהוא מילדי העברים, עם היות שבת פרעה גידלתו כבן. ולכן היה יוצא אל אחיו העברים שהיו חוץ לעיר בבנייני המלך. ומשה יצא מארמון המלכות וילך אל אחיו העברים, או אל אחיו הלויים, או היו אחיו ממש מקרובי עמרם ויוכבד. כי העברים בכלל נקראים אחים, שנאמר ולאחיך לא תשיך. לא יגוש את רעהו ואת אחיו. והנה משה כשנתקיים בשכלו וידע על נכון את אביו ואת אמו, והכיר את אחיו, חם לבו בקרבו לראות עניינם, ולכן יצא מבית המלכות וילך אל מעמדם וירא בסבלותם ותקצר נפשו בעמלם. והותרה בזה השאלה השלישית.

השאלה הה' למה זה מרע"ה קרא את שם בנו הראשון גרשום, כי אמר גר הייתי בארץ נכריה, ושם השני קרא אליעזר, לאמור כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. וידוע שהחסד הראשון שעשה השם עמו, היה שהצילו מחרב פרעה בבורחו ממצרים, ואחר כך היה במדין גר בארץ נכריה, ולכן היה לו לקרוא את שם הראשון אליעזר, לזיכרון שאלהי אביו עזרו והצילו מחרב פרעה. ולשני יקרא גרשום בעבור שגר ונתגורר בארץ מדין.

והנה קרא משה את שם בנו הראשון אשר ילדה לו צפורה - גרשום, והיא מלה מורכבת: אם שיהיה פירושו גר משומם, רוצה לומר שלא ידע אנה ילך ומה יעשה, או שם גר רומז שהיה גר במקום ההוא. ואולי שרמז אל ארץ כוש אשר גר שם בראשונה. והראיה לדבר באומרו גר הייתי בארץ נכריה, ולא אמר גר אנכי.

יאמר שיהיה הבן הראשון הזה זיכרון לגרותו אשר היה בארץ כוש. ולכן לא שם מלת אלהות בשם גרשום כמו ששם באליעזר, לפי שבארץ כוש לא היה בו דבקות אלהי כמו שהרגיש בעצמו בארץ מדין. האמנם לא קרא הבן הנולד לו ראשון אליעזר, לומר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, לפי שעדיין היה בורח מחמת מלך מלאכי מות פרעה, והוצרך מפחדו ללכת מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, וגם שם לא היה בטוח. ולזה קרא לבן הראשון גרשום, לרמוז אל היותו מגורש מארצו ומעמו.

אמנם כשהובטח ממנו יתברך ואמר לו לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, אז קרא לבן הנולד לו בזמן ההוא אליעזר, כי אלהי אביו עזרו והצילהו מחרב פרעה. כי אחרי שמתו המבקשים את נפשו כבר ניצל מחרב פרעה ולא קודם לכן. והותרה בזה השאלה הה'.