(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃ (ב) הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃
(1) And Jacob called his sons and said, “Come together that I may tell you what is to befall you in days to come. (2) Assemble and hearken, O sons of Jacob; Hearken to Israel your father:
(ג) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב (בראשית מט, ב), רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִמְנִין אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא וְזִמְנִין אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן, מִכָּאן שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין וְיָרַד מַלְאָךְ וְכִנְסָן. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מִכָּאן שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין וְכִנְסָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (בראשית מט, ב): וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּינְחָס, רַבִּי יוּדָן אָמַר שִׁמְעוּ לְאֵל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. וְרַבִּי פִּינְחָס אָמַר אֵל הוּא יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, אַף אֲבִיכֶם בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת. מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת, אַף אֲבִיכֶם מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת. אֶלְעָזָר בֶּן אֲחוּי אָמַר מִכָּאן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיאַת שְׁמַע, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִפְטַר מִן הָעוֹלָם קָרָא לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו אָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲבִיכֶם, שֶׁמָּא יֵשׁ בִּלְבַבְכֶם מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ לוֹ (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ מַחְלֹקֶת, אֶלָּא (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אַף הוּא פֵּרַשׁ בִּשְׂפָתָיו וְאָמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל הֲדָא הוּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מִמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁצֶּוִּיתָנוּ עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג בָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
(3) 3. Gather around and listen, children of Yaakov - ... Eleazar ben Achui said: From this [moment, the children of] Israel merited to say the Shema. In the hour that our father Yaakov was departing from this world, he called his 12 children. He said t them: 'Listen to the God of Israel, that in Heaven is your Father, lest there is in your hearts a dispute/doubt regarding the Holy One of Blessing! They said to him: (Deut. 6:2) 'Listen, Israel,' our father, just as there is no dispute/doubt in your heart regarding the Holy One of Blessing, there is no dispute/doubt in our hearts, rather, 'Hashem is our God, Hashem is One.' And even he said softly: 'Blessed be the Name of the Glory of His kingdom forever.' Rabbi Berachia and Rabi Chelbo in the name of Rabi Shmuel - this is why [all of] Israel gets up and goes to sleep every day, saying: 'Listen Israel' - our father, in the Cave of Machpela, that what you commanded us it is still done by us - 'Hashem is our God, Hashem Alone.'
(א) ושמעו אל ישראל אביכם קבלו את הדרך שהורה לכם כל ימיו אשר בה תהיו בני ישראל והוא אביכם כי תשתררו עם אלהים ואנשים ולא יאבד מכם הטוב העתיד לבא:
(1) ושמעו אל ישראל אביכם, preserve the teachings Israel taught throughout his life. When you do that you will be entitled to call yourselves בני ישראל, “The Children of Israel.” He, on the other hand, will be proud to call himself “your father.” It means that you as well as I have contended successfully when facing challenges set for you by G’d and by man. As a result, you will not forfeit the good G’d has in store for you.
(ג) *תוכן דברי הרב ז"ל הוא, הנה ידוע, כי כאשר ירביון קניני האדם הזמניים, או שלימותו המוסרית יותר מדי מחסורו והמצטרך לו לבדו, יוכל אז להשפיע מהם גם לזולתו מבני אדם רב או מעט, לפי גודל שלימותו ההיא או רוב קניניו ההם, ד"מ איש עשיר אשר יש לו עושר ונכסים יותר מדי מחסורו, יוכל לתת מהונו זה גם לאיש אחר, ואם יש לו הון רב ועושר גדול, יוכל גם להעשיר את זולתו, ואם עוד כביר מזה מצאה ידו, יוכל להעשיר כמה אנשים מאוהביו ומיודעיו, כמו שהוא גם בבאר מים, כי מדי ימלא חללו מהמעיין הנובע בתוכו, יפוצו מימיו גם החוצה וכאשר יגברו עוד, ילכו על כל גדותיו ויהיו לנחל או לנהר רחב ידים, וכן הוא גם במעלת החכמ' אשר היא שלימות מוסרית כי יש אדם אשר תועיל חכמתו ותבונתו אשר קנה רק לעצמו, ואין לזרים חלק עמו, ויש אשר תרבה חכמתו יותר עד אשר יפוצו מעינותיה החוצה ללמד ולהורות גם את זולתו מבני אדם, כי הרגש נפשו והתפעליות לבו תכריחנה אותו לבלתי סגור חכמתו ותורתו בתוך מעיו, כיאם לבשר אותן בקהל רב, לתועלת אחרים, וכן הענין גם בנביאים ואנשי הרוח, כי יש נביא אשר יושפע עליו שפע נבואתו ממרומים, רק להועיל לו להנחותו בדרך הישר' והנכוחה, ויש אשר כנוח עליו הרוח יאלצהו גם כן לקרוא לבני אדם, ולהורות גם אותם את הדרך הישרה אשר ילכו בה, (עיין מכל זה במ"נ חלק שני פרק ל"ז) וכן הוא גם בבחינת השכלים העליונים כי כפי גודל מעלת כל אחד ואחד מהם, כן יגדל גם כמות השפע אשר יושפע מהם על התחתונים ממנו במדרגת ההשכלה. והנה ידוע ג"כ כי כאשר יקרבו ימי השלימים למות, ויתמעט לאט לאט כח גופם החמרי, כן יגדל גם כח נפשם המשכלת ומעלתם המוסרית, עד אשר יפתחו להם אז שערי החכמה לראות ולהבין צפונות ותעלומות אשר לא ידעו מלפנים, כאשר יורה ע"ז לדעת הרב ז"ל מאה"כ מנשמת השלימים האלה הטהורה מכל סיג וחלאה מוסרית, בבוא עתה להפרד מבית חומר, ולשוב אל בית אביה כנעוריה השמימה, "ותשחק ליום אחרון, פיה פתחה בחכמה וכו' צפיה הליכות ביתה וכו'" ר"ל כי ביומה האחרון לחייה הארציים, תשמח ותשחק, יען כי אז תפתח פיה בחכמה, ועיניה צופות כבר הליכות ביתה ומעונה האמיתי בעולם הנצחי, ולחם עצלות לא תאכל עוד בבחינה רוחנית ומוסרית, כאשר אכלה אותו פה עלי ארץ, יען כי רק בעצלתים ובכבדות יכלה רק לפעמים להתהלך בהלך נפש להתענג בעיונים רוחנים, כי שם תשבע לה שובע שמחות ומעדנים רוחניים את פני האדון ה' צבאות, ונעימות בימינו נצח, וע"כ נראה ג"כ כי רק בקרוב ימי ישראל למות ברך את בני יוסף, ואח"כ אסף לפני מותו את כל בניו להגיד להם את אשר יקרא אותם באחרית הימים, גם אליהו אמר לאלישע כי רק אם יהיה קרוב אליו ויראהו בעת הלקחו ממנו שהוא הרגע האחרון לחייו הארציים, יהיה פי שנים ברוחו אליו, כי רק אז בעת הפרדו מעניני החמר לצמיתות, תרבה גם שלימותו המוסרית עד מאוד, עד שיוכל להשפיע עליו שפע כפלים מאשר השפיע עליו לפנים, ואלישע גם הוא כאשר ישתדל להשאר אצלו עד רגע האחרון, ויראהו כי לקל ממנו ר"ל שירגיש בנפשו גודל ההעדר והמחסר המוסרי המסובב לו מלקיחת מורהו זה מעל ראשו, אשר כל זה יעיד גם על שלימותו והכנתו לקבל שפע נבואתו, יהיה גם כן ראוי ומוכשר לקבל פי שנים ברוח נבואתו, וכן היה הענין גם במשה כי רק אחרי שפשט בגדי גויתו ומעיל החומר מעליו וגדלה מעלת שלימותו ורוחניותו עד מאוד בבוא עתו למות, עד כי נדמה אז לעצם אלקי, היה יכול להשפיע שפע ברכתו על ישראל, והם גם הם אחרי שקבלו חקי אלקם ותורותיו, ועלו במדרגת שלימותם תמיד למעלה למעלה, עד שהיו ראוים להקרא על שם אביהם בחיר שבאבות בשם "בני ישראל," בבחינה אמיתית, היו גם ראוים ומוכשרים לקבל שפע ברכתו זאת וע"ז רומז גם מאה"כ "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים, את בני ישראל לפני מותו," ר"ל כי רק בהיותו לפני מותו "איש האלקים" בבחינה אמיתית, היה יכול לברך את העם אשר בצדק ובמשפט נקראו בשם "בני ישראל" וע"ז רומז גם מחז"ל שהחל בו הרב ז"ל "זאת מוסף" וכו' ר"ל זאת הברכה אשר ברכם עתה משה אחרי שהיו כבר יותר שלימים מבראשונה, בעבור שקבלו את התורה והחלו ללכת בדרכיה, היתה ג"כ יותר שלימה ותמימה ונוספה על הברכה הראשונה אשר ברכם יעקב, בעת השתדל רק להביאם לחסות בצל כנפי השכינה, ולעשותם מוכשרים לבוא במסורת הברית והאמונה האמיתית, ולרמוז על זה סיים גם הכ' סיפור ברכת יעקב במלת "וזאת" אשר בה בעצמה החל סיפור ברכת משה, להורות בזה כי שתי אלה הברכות חוברות ומתאימות יחד אשה אל אחותה, והשניה משלמת את הראשונה, ברבות הטובה ובפרוץ השפע על השלמים בעצמם כן ירבה וכן יפרוץ מהם על זולתם זה הדבר אשר יחייבהו טבע הענין ואשר נתבאר מציאותו תחלה בנמצאים העליונים באופן ההשפעה מהם על המקבלים. וכבר כתב אותו הרב המורה פי"א ח"ב אמר כי הדבר השלם בצד אחד מן השלמות אפשר שיהיה השלימות ההוא בגבול שישלים עצמו ולא יעבור ממנו שלמות לזולתו ואפשר שיהיה שלמותו בענין שיותר ממנו שלמות לזולתו כאלו תאמר על דרך משל שיהיה איש יש לו מן הממון מה שיספיק בצרכיו לבד ולא יותר ממנו מה שיועיל לזולתו ואחד יש לו ממון יותר לו ממנו מה שיעשיר אנשים רבים עד שיתן לאיש אחד שיעור שיהיה גם כן האיש ההוא עשיר ויותר בו מה שיעשיר בו איש שלישי כן הענין במציאות שהשפע המגיע ממנו יתב' להמציא שכלים נפרדים ישפע מן השכלים ההם להמציא קצתם את קצתם עד השכל הפועל וכו'. וזה הענין הוא מה שימשך ג"כ בשלמים שבאנשים גם בחכמים גם בנביאים כי כאשר מלא אותם המשפיע העליון שפע שבע שכל וחכמה יתירה ויתן ויחזור ויתן חוייב שיוררק מהם על הכלים אשר יוכנו ויוזמנו לפניהם בפירוש נאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם (במדבר י"א) וכן ביהושע ונתת מהודך עליו (שם כ"ז) הוא הדבר אשר דברו גם כן הרב שם פרק ל"ז אמר אפשר שיהיה השפע על כח האיש מהם השכלי בשיעור שישמהו בעל חקירה והבנה וידע ויכיר ולא יתנועע ללמד לזולתו ולא לחבר ולא תמצא לו תשוקה לזה ואין עליו יכלת. ואפשר שיהיה השפע עליו כשיעור שיניעהו בהכרח לחבר וללמד. כן הענין בכת הב' אפשר שתבואהו מן הנבואה מה שישלים הנביא לא זולת זה ואפשר שיבואהו ממנה מה שחייב לו שיקרא האנשים וילמדם וישפיע עליהם משלמותו וכו'. והנה להיות זאת הרבייה ותוספת השפע בשלמים כל זמן שמזקינין כמו שהסכימו בזה כתות החכמים הפלוסופים והתורניים האלהיים כי לעת ערב הכחות הגופיות וחולשתן יהיה השכל הולך ואור בתוספת נפלא כי על כן אמר החכם על הנשמה הטהורה עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון פיה פתחה בחכמה וגו' צופיה הליכות ביתה וגו' (משלי ל"א). כמו שכתבנו זה בשלמות בפרשת חיי שרה שער כ"ב. לזה היה מה שנמצאו תמיד השלמים לעת סלוקם מזה העולם כי מן הטוב ההוא הנוסף אשר הם מרגישים עצמם מלאים כל טוב וגדושים הנה הם משתוקקים להריק ממנו על זולתם ולהטיב להם כיד אלהיהם הטובה עליהם הלא נראה ביעקב אבינו עת החלש כחותיו מחליו אשר מת בו נאמר ויתחזק ישראל וישב על המטה ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז וגו' ועתה שני בניך וגו' (בראשית מ"ח). כי הנה אז הושפע מאתו שפע ברכת הבנים ההם באופן נאות מאד כמוזכר שם מה שלא עשה כן ראשונה גם ניתוספה בו ידיעה בענינים שנעלמו ממנו עד הנה כמו שאמר ידעתי בני ידעתי (שם) כמ"ש ז"ל ידעתי מה שעשו לך אחיך וגו' (ב"ר פ' נ"ז) כמו שכתבנו שם גם נראה כי בעת ההיא עצמה שקרב קצו נפתחו לו שערי החכמה ונגלו אליו תעלומות והמון נסתרות ומסורות אשר כסן עתיק יומין ואז נדבה אותו רוחו לגלותם לבניו כמ"ש האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ואין ספק שגלה אותם ומסר להם ענינים נפלאים ומה שנסתם ונחתם היה ענין שחוייב כן לטובתן כמו שביארנו שם במקומו. ואחרי כן ראינו שהיה ביכלתו להאריך נפשו עד שברך את בניו כלם איש אשר כברכתו כאלו היה הכל ברצון נפשו וחפצו כמ"ש ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו (ברא' מ"ט).
(3) To the extent that man is able to amass both physical and material assets, he is able to share his wealth. A rich man can enrich others in accordance with the amount of personal wealth in excess of his needs. A man of renowned moral stature can transmit to others some of the qualities he has acquired. Whereas physical powers have a tendency to decline with advancing age, spiritual powers are enhanced by the onset of old age. As a result of this phenomenon, blessings and prayers for others are usually reserved till near life's end, since at that point the person bestowing them is at his spiritually most potent. Jacob imparted both blessings and insights to his children when on his deathbed.
Rabbi Cheryl Peretz
So, what was so important for them to hear? The criticism? Their past mistakes? Or perhaps what Jacob wanted them to hear was that despite the challenges they faced and the consequences of their actions, each was still part of the family, still welcome at his side. Furthermore, he wants them to know that each of them would be part of the new nation in formation. The past was not forgotten; rather, it had become a part of who they were and where they stood. Regardless of what they had done in the past, they would remain part of the covenanted people and would continue to carry with them their strengths, their weaknesses, their experiences and their witnesses.
Jacob's blunt honesty is at once his own acceptance of each one and his vision of their future place in the ongoing destiny of our people.
Then and only then could Jacob find the words to bless each one of them with the blessing they needed. Then and only then could Jacob find the peace to face his Creator.
Rabbi Laura Geller
Maybe we can understand Jacob’s blessing of his grandchildren this way: “Ephraim, may God help you become the best that Ephraim can be; Manasseh, may God help you become the best that Manesseh can be!” Maybe we should fill in the names of our own children as we bless them. So, I would say to my daughter: “Elana, may you be fully Elana!” And to my son I would say: “Joshua, may you be fully Joshua!” Or, in the words of the modern Jewish poet Marcia Falk: “Be who you are….and may you be blessed in all that you are.”