הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י

הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃

Genesis 48:16

The Angel who has redeemed me from all harm— Bless the lads. In them may my name be recalled, And the names of my fathers Abraham and Isaac, And may they be teeming multitudes upon the earth.”

פסחים קי״ח א:ו׳-ז׳

אמר רבי יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה דאילו ביולדה כתיב בעצב ובמזונות כתיב בעצבון ואמר רבי יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע מלאך בעלמא ואילו במזונות כתיב האלהים הרועה אתי

Pesachim 118a:6-7

And Rabbi Yoḥanan said: The task of providing a person’s food is more difficult than the redemption. While, with regard to the redemption, it is written: “The angel who has redeemed me from all evil” (Genesis 48:16), indicating that a mere angel is sufficient to protect a person from all evil; whereas, with regard to sustenance, it is written: “The God who has been my shepherd all my life long to this day” (Genesis 48:15). This verse implies that only God can help one who is struggling to earn a living.

העמק דבר על שמות ל״ג:י״ד:א׳

פני ילכו. כפי׳ הגאון שהביא הראב״ע פני הוא חמתי. והכי פי׳ בת״י [והכי אי׳ בברכות ד״ז] וע׳ מש״כ בספר במדבר בברכת ישא ה׳ פניו אליך. והשיב לו הקב״ה באשר לע״ע הנני בחמתי שהרי באמת לא נתרצה כל אותם מ׳ יום. אבל כאשר פני ילכו אז והנחותי לך אעשה לך נחת רוח והרי נשמע תפלתו מ״מ הוסיף משה לבקש והוא בשביל שלא ידע משה אם גם בהליכות הדרך המסוכן שהוא הגנה יהא הקב״ה מניח דעתו. או רק בשבתם במנוחה ולצורך פרנסה והרי זה ידע משה כי נוח שתהי׳ הפרנסה ע״י הקב״ה בעצמו מענין הגנה כמו שאמר יעקב אבינו על דורו של יהושע. כמו שביארנו בפ׳ ויחי במקרא המלאך הגואל אותי וגו׳. ע״כ לא ידע עדיין מתשובת ה׳ והניחותי לך. אם הוא בכל דבר או רק בפרט א׳. שהרי בלשון הבקשה ואדעך יהא די אם ידע את ה׳ בענין פרנסה לחוד מש״ה הוסיף משה ואמר

ספורנו על בראשית מ״ח:ט״ז:א׳

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך. צוה שהמלאך הגואל אותי יברך את הנערים אם אינם ראוים לברכתך בלתי אמצעי:

Sforno on Genesis 48:16:1

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך, the letter ה introducing the word המלאך is not a definitive article, identifying a specific angel [seeing that we had not previously heard about him; Ed] but acts as an appeal, instruction to such angel(s) who in the past on different occasions had been Yaakov’s guardian angels(s). Yaakov appeals to his own guardian angels to bless the children if their own merit does not suffice for the guardian angels assigned to them to do the job.

ספורנו על בראשית מ״ח:ט״ז:א׳

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך. צוה שהמלאך הגואל אותי יברך את הנערים אם אינם ראוים לברכתך בלתי אמצעי:

Sforno on Genesis 48:16:1

בראשית רבה צ״ז:ג׳

המלאך הגואל אותי מכל רע וגו' - אמר ר' יוסי בר חלפתא: קשה הוא הפרנסה כפלים, כלידה בלידה. כתיב (בראשית ג): בעצב תלדי בנים. בפרנסה כתיב (שם): בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. ר' אלעזר ורבי שמואל בר נחמן רבי אלעזר אמר: הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה. מה גאולה כפלים, אף פרנסה כפלים. מה פרנסה בכל יום, אף גאולה בכל יום. ורבי שמואל בר נחמן אמר: וגדולה מן הגאולה. שהגאולה ע"י מלאך, ופרנסה על ידו של הקב"ה. גאולה על ידי מלאך, המלאך הגואל אותי. ופרנסה, ע"י הקדוש ברוך הוא (תהלים קמה): פותח את ידך ומשביע לכל חי. רבי יהושע בן לוי אמר: קשין מזונותיו של אדם, כקריעת ים סוף, שנאמר (שם קלג): לגוזר ים סוף לגזרים. וכתיב תמן (שם): נותן לחם לכל בשר. יברך את הנערים ,זה יהושע וגדעון, הה"ד (יהושע ה): ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו'. ויאמר לא כי אני שר צבא ה', עתה באתי. רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק: צעק מתוך צפורני רגליו, ויאמר: שר צבא ה'. שר צבא של מעלן אני, וכל מקום שאני נראה, הקב"ה נראה, זה סימן בכל מקום שהיה רבי יוסי ארוך נראה, היה רבי נראה. עתה באתי, עם משה רבך באתי, אלא שהיה מתפלל ואומר (שמות לג): אם אין פניך הולכים וגו'. לעלות למעלה לא הייתי יכול, שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול, שעדיין היה מתפלל ואומר: אם אין פניך הולכים, אלא הזהר שלא תעשה, כשם שעשה לי משה רבך, ונדחתי. וידגו לרוב בקרב הארץ מה הדגים הללו, אין העין שולטת בהן, כך בניך, אין העין שולטת בהן, הה"ד (יהושע יז): וידברו בני יוסף אל יהושע וגו'. אמר להם: אין אתם מתיראין מן העין? אמרו לו: זו היא ברכה, שברכנו אבא, וידגו לרוב בקרב הארץ. מה הדגים הללו אין נתפסין אלא בגרונם, כך בניך, אין נתפסין אלא בגרונם, (שופטים יב): ויאמר לו: אמור נא שבולת, ויאמר: סבולת. מה דגים הללו גדלין במים, כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה, מקבלין אותה בצמאון, כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון, כך הן ישראל גדלין במים בתורה, כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה, הן מקבלין אותו בצמאון, כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון. אמר רבי לוי: ששים רבוא תינוקות עיברו נשותיהן של ישראל בלילה אחד, וכולן הושלכו ליאור, ועלו בזכותו של משה, הוא שמשה אומר (במדבר יא): שש מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו, כולן לרגלי עלו. רבי זכאי רבה מייתי מן הכא, וידגו לרוב בקרב הארץ. מה בקרב הארץ ששים רבוא, כך בגבול דגים ששים רבוא. מה בקרב הארץ לא מתו, אף בגבול דגים לא מתו. מי ששמו כשם הדג, בנו מכניסן לארץ (דה"א ז): נון בנו, יהושע בנו:

העמק דבר על שמות ל״ד:י׳:ד׳

אחר כל הדברים יש לבאר תמצית הפרש אופני הנהגת הקב״ה עם ישראל בהשגחה פרטית לפי המעשים שהיא באה בשני אופנים שהן ארבעה. ע״י מלאך הוא בשני אופנים. א׳ שיהי׳ נמסר למלאך שהולך בדרך אגב לשמור אותם כלשון כי מלאכיו יצוה לך. ואמנם האומה בכללה לא היתה במדרגה פחותה זו רק בשעה שאמר הקב״ה בקצפו כ״י לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך. ב׳ נמסר למלאך מסוים. וכמו שנמסר מעשה אליעזר עבד אברהם וזהו הרצון היה במאמר ה׳ בדברי רצוי למשה ולישראל לך עלה מזה וגו׳ ושלחתי לפניך מלאך. ובשני אופנים אלו אפשר לבקש מן המלאך ג״כ שהרי נמסר לו ברצון הקב״ה וכמו שביקש לוט מהמלאך. דרך השני ע״י הקב״ה בכבודו ית׳ וזהו ג״כ בשני אופנים היינו לפרנסה עושה הוא בעצמו כ״י כדרך שהאב נותן לבנו בידו ולהגנה ומלחמה אפילו בשעה שהולך בעצמו כ״י מכ״מ המלאך הוא העושה. וע״ז כתיב בפ׳ משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכמבואר שם. וא״כ אסור לבקש ממנו ח״ו במקום שהשכינה עומד. מיהו שני דברים אלו היינו פרנסה והגנה אינם תלוים זה בזה ובימי יהושע נתחלקו. הפרנסה היתה ע״י הקב״ה והגנה ע״י המלאך וכמו שניבא ג״כ יעקב אבינו ע״ז האלהים הרועה אותי. המלאך הגואל אותי ושם מבואר יפה. וא״כ המה שנים שהן ארבעה. וגם זה יש לדעת דבעת שהמלאך עושה בעצמו אינו יכול לשדד הטבע אם לא שנשלח ביחוד לעשות דבר הפלא. אבל בעת הנהגת ה׳ אפשר שיהיה בדרך הטבע כמו שהיה פרנסת ישראל בא״י. ואפשר שיהיה בדרך נס. והובטחו ישראל בכריתת ברית שלא יהיה כליון מעם אחד מישראל בכל אופן שיהא נדרש באותה שעה:

ביאור שטיינזלץ על פסחים קי״ח א:י׳

אמר רב שיזבי משמיה [משמו] של ר' אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב [שכן נאמר]: "נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו "(תהלים קלו, כה) וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק: "לגזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו