(ד) א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃
(4) Or when a person utters an oath to bad or good purpose—whatever a man may utter in an oath—and, though he has known it, the fact has escaped him, but later he realizes his guilt in any of these matters—
ארבעה מיני שבועות הן: שבועת ביטוי ושבועת שוא ושבועת הפקדון ושבועת העדות, שבועת ביטוי הוא שנאמר בתורה או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב, והיא נחלקת לארבעה חלקים, שתים להבא, ושתים לשעבר, כגון שנשבע על דבר שעבר שנעשה או שלא נעשה, ועל דבר שעתיד להיות שיעשה ושלא יעשה.
There are four types of oaths: the futile oath, the false oath, the oath concerning a deposit, and the oath of testimony.— —
א שנינו במשנה שר' ישמעאל אומר: אינו חייב אלא על העתיד לבא. ובענין זה מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בשבועת ביטוי "נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב" (ויקרא ה, ד), אין לי שחייב אלא על דברים שיש בהן הרעה והטבה, על דברים שאין בהן הרעה והטבה, מנין שגם עליהם מתחייב? תלמוד לומר מתחילה: "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים" (ויקרא ה, ד), לרבות גם דברים אחרים.
אמר לו מרבוי הכתוב
מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:
מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:
אמר לו מרבוי הכתוב
מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:
מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:
הנשבע ''בכתב'', ולא ביטא בשפתיו, כגון שכתב: ''שבועה שאעשה כך, או שלא אעשה כך'', אין זו שבועה כלל, שכך נאמר נפש כי תשבע לבטא בשפתים. (וע' שבועות כו:). וכן דעת מרן ורוב הפוסקים. וכל שכן אם אדם אחר כתב כן בלשון שבועה, והוא רק חתם, שאין כאן שבועה כלל. ואינו צריך התרה כלל. [יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים סימן לד (שאלה ב) בדין שבועה בכתב, הליכות עולם חלק ח עמוד נו והלאה].
מצות עשה להביא (א) קרבן עולה ויורד החוטא בשמיעת קול אלה וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע ות״ר בכריתות [ד״י] יש מביא בדלות ובעשירות ויש מביא בדלות ובדלי דלות היולדת והמצורע מביאין בדלות ובעשירות. ושמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין בדלות ובדלי דלות והא לך הפ׳ בפ׳ ויקרא ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם. או נפש כי תשבע לבטא בשפתי׳ להרע או להטיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה. והי׳ כי יאשם לאחד מאלה והתודה אשר חטא עלי׳ והביא את אשמו לה׳ על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עיזים לחטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא ב׳ תורים או ב׳ בני יונה לה׳ אחד לחטאת ואחד לעולה. והביא אותם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת היא ואת הב׳ יעשה עולה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו. ואם לא תשיג ידו לב׳ תורים או לב׳ בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סלת לחטאת לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה מלא קומצו את אזכרתה והקטיר המזבחה על אשי ה׳ חטאת היא ובפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה, [מפירש״י ות״כ שם] והא לך פירושה ושמעה קול אלה בדבר שהוא עד בו שהשביעוהו שבועה שאם יודע בעדות שיעיד לו. ות״ר בכריתות [דף ט׳] בכולן נאמר בהן ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם לחייב על המזיד כשוגג. או נפש כי תגע ואחר הטומאה הוא יאכל קדשים או יכנס למקדש שהם דברים שכתוב בהן על זדונן כרת כך דורשו בשבועות [דף י״ד] ונעלם מכלל שהיתה לו ידיעה בתחילה ואח״כ כת׳ והוא ידע מכלל שהיתה לו ידיעה בסוף והעלמה בינתים ונעלם ונעלם ב״פ לרבות את הזכור לטומאה ונעלם ממנו קדש ומקדש כיצד נטמא וידע שזה קדש וזה מקדש ואח״כ נעלמה ממנו הטומאה ושכח שנטמא ונכנס למקדש או אכל קדש והוא ידע שזה קדש וזה מקדש. או שגג ושכח שזה מקדש או שזה בשר קדש אבל הוא יודע שהוא טמא ואח״כ נודע לו דברי׳ שנתעלמו ממנו ה״ז מביא קרבן עולה ויורד הכתוב בפ׳. עוד שם [בדף י״ד] ונעלם ממנו זה וזה השתחוה למערב אף בלא שהיה או ששהה כדי השתחואה או שבא לו בארוכה חייב ובקצרה פטור. [בגמרא שם] אפי׳ הוא מהלך עקב בצד גודל ובארוכה חייב אפי׳ בא במרוצה אבל בשאר כריתות אינו כן שהרי נאמר בעשותה א׳ ממצות ה׳ אשר לא תעשינה ואשם או הודע אליו חטאתו כיון שידע בסוף אע״פ שלא ידע בתחלה ה״ז מביא קרבן. או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב בשפתים ולא בלב [בת״כ פ׳ י״ג]. [שם ובדף כ״ז] להרע לעצמו ולהטיב לעצמו כמו אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן. לכל אשר יבטא לרבות לשעב׳ ונעלם ממנו ועבר על שבועתו. כל אלה בעולה ויורד המפורש כאן אבל שבועה שיש בה כפיר׳ ממון אינה בקרבן זה אלא באשם והקריב אשר לחטאת ראשונה חטאת קודמת לעולה. ומפרש בזבחים [דף ז׳] לה״ד לפרקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו. וכפר הכהן על חטאתו אשר חטא כאן שינה הכתוב שהרי בעשירות ודלות נאמר חטאתו וכאן בדלי דלות נאמר על חטאתו ומדקדק מכאן בכריתות [דף כ״ז] שאם חטא עשיר והפריש מעות לכשבה או לשעירה והעני יביא ממקצתן ב׳ תורים לכך נאמר מחטאתו כלו׳ ממקצתו הפריש מעות לב׳ תורים והעני יבא ממקצתן עשירית האיפה הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסיף עליהן ויביא קרבן עשיר לכך נאמר בו על חטאתו. [בת״כ פי״ט] מאחת מאלה מאחת מג׳ כפרות האמורות בעניין או בעשירות או בדלות או בדלי דלות ומה ת״ל שיכול בחמורים שבהם יהיו בכשבה או שעירה והקלים יהיו בעוף והקלים שבקלים יהיו בעשירית האיפה ת״ל מאחת מאלה להשוות קלים לחמורים לכשבה או שעירה אם השיגה ידם ואת החמורים לקלים לעשירית האיפה בדלי דלות. והיתה לכהן כמנחה ללמד על מנחת חוטא שיהיו שיריה נאכלין ודרשו רבותינו [במנחות דף ע״ג] ואם חוטא זה כהן הוא תהא לו כשאר מנחת נדבת כהן שהיא בכליל תהי׳ לא תאכל. ובעניין הוולדת כתוב בפר׳ תזריע ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואם לא תגיע ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. ובעניין המצורע בפרשת זאת תהיה תורת המצורע מפרש שכשיטהר מביא שלש בהמות שני כבשים אחד עולה ואחד אשם וכבשה אחת לחטאת ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה וכבש לאשם. שנינו במסכת שבועות [ריש פרק קמא דף ב׳ כל הסוגיא] טומאת מקדש וקדשיו שהי׳ לו ידיעה בתחילה ולא הי׳ ידיעה בסוף שעיר של יום הכיפורים הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולין עד שיודע לו ויבא קרבן עולה ויורד ושאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה ביום הכיפורים בחוץ ויום הכיפורים מכפרין עליו ושאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו פר כהן גדול של יום הכיפורים מכפר אם הי׳ המזיד מן הכהנים ואם הי׳ המזיד מישראל דם שעיר הנעשה בפנים וי״ה מכפר שנאמ׳ וכפ׳ על הקדש מטומאות בני ישראל: