מה נדבר ומה נצטדק

(טז) וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃

Genesis 44:16

(16) Judah replied, “What can we say to my lord? How can we plead, how can we prove our innocence? God has uncovered the crime of your servants. Here we are, then, slaves of my lord, the rest of us as much as he in whose possession the goblet was found.”

רש"י על בראשית מ״ד:ט״ז:א׳-ב׳

(א) האלהים מצא יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלֹּא סָרַחְנוּ, אֲבָל מֵאֵת הַמָּקוֹם נִהְיְתָה לְהָבִיא לָנוּ זֹאת, מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ: (ב) מה נצטדק לְשׁוֹן צֶדֶק, וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ צַדִּ"י וְהִיא בָּאָה לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן מִתְפָּעֵל אוֹ נִתְפָּעֵל, נוֹתֵן טֵי"ת בִּמְקוֹם תָּי"ו, וְאֵינָהּ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְסוֹד הַתֵּיבָה אֶלָּא בְאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן נִצְטַדָּק מִגִּזְרַת צדק, וַיִצְטַבַּע מִגִּזְרַת צבע, וַיִצְטַיָּרוּ מִגִּזְרַת וְצִיר אֱמוּנִים, הִצְטַיַּדְנוּ מִגִּזְרַת צֵדָה לַדֶּרֶךְ וְתֵיבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סַמַּךְ אוֹ שִׁין, כְּשֶׁהִיא מִתְפָּעֶלֶת, הַתָּי"ו מַפְרֶדֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן, וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב (קהלת י"ב), מִגִּזְרַת סבל; מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא (דניאל ז'), וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי (מיכה ו') מִגִּזְרַת שמר; וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל (ישעיהו נ"ט), מִגִּזְרַת מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל (איוב י"ב), מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי (שמות ט"ו), מִגִּזְרַת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה (ירמיהו י"ח):

Rashi on Genesis 44:16:1-2

(1) האלהים מצא GOD HATH FOUND OUT — We know that we have done no wrong, but it has been brought about by the Holy One, blessed be He, that this should come upon us. The Creditor has found an opportunity to collect His debt (Genesis Rabbah 92:9). (2) מה נצטדק How shall we justify ourselves? — This is a verbal form of צדק. In the same way every root whose first letter is צ when used in the Hithpael or Nithpael takes a ט instead of the ת of the prefix. This, however, is not placed before the first radical letter, but between the first two letters of the root. For example: נצטדק of the root צדק; (Daniel 4:13) “and let it be wet (ויצטבע)” of the root צבע to steep; Joshua 9:4) “and made as if they had been ambassadors (ויצטירו)”, of the same root as ציר in (Proverbs 13:17), ציר אמונים a faithful ambassador”; (Joshua 9:12) “we took our provision (הצטידנו)” of the same root as צדה in (Genesis 45:21) צדה לדרך “provision for the way”. And in the same way, with a root whose first letter is ס or ש, when it is used in the Hithpael, the ת of the prefix separate (i.e. is placed between) the first two letters of the root. For example: (Ecclesiastes 12:5) “and the grasshopper shall drag itself along heavily (ויסתבל)” from the root סבל “to carry a load”; (Daniel 7:8) “I considered (משתכל הוית) the horns”, from the root שכל to reflect on: (Micah 6:16) “for the statutes of Omri are kept (ישתמרו)” from the root שמר to keep; (Isaiah 59:15) “And he that departeth from evil (משתולל) is regarded as a fool”, from the same root as שולל in (Job 12:17) “He leadeth counsellors away (שולל) as though they were fools”; (Exodus 9:17) “Thou treadest down (מסתולל) my people”, from the same root as סלולה in (Jeremiah 18:15) “a way not trodden down (סלולה).”

תרגום יונתן על בראשית מ״ד:ט״ז

(טז) וַאֲמַר יְהוּדָה מַה נֵימַר לְרִבּוֹנִי עַל כַּסְפָּא קַדְמָאָה וּמַה נְמַלֵל עַל כַּסְפָּא בַּתְרָאָה וּמַה נִזְדַכֵּי עַל אוֹגְבִין מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח חוֹבָא עַל עַבְדָךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִין לְרִבּוֹנִי אוּף אֲנַן אוּף מַאן דְאִשְׁתַּכַּח כַּלִידָא בִּידֵיהּ

Targum Jonathan on Genesis 44:16

(16) And Jehuda said to him What shall we say to my lord concerning the former money, and what concerning the latter money ? and how shall we be acquitted concerning the cup ? From before the Lord there is sin found upon thy servants. Behold, we are my lord's servants, and he in whose hand the chalice hath been found.

רבנו בחיי, בראשית מ״ד:ט״ז:א׳

(א) מה נאמר לאדני. בכסף ראשון. מה נדבר עתה בגביע. ומה נצטדק ומה טענה נטעון ונצטדק. האלהים מצא את עון עבדיך. הצדיקו עליהם את הדין ואמרו ידענו כי נקיים אנחנו מכל זה אבל אנחנו חייבין ממקום אחר, ומלפני ה' יתעלה יצא המקטרג להזכיר את עון עבדיך, הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו.

Rabbeinu Bahya, Bereshit 44:16:1

(1) .מה נאמר לאדוני “what can we say to my lord?” this was a reference to the first sums of money which had been returned to them. מה נדבר; “how can we speak?” this was a reference to the goblet. ומה נצטדק “and how can we justify ourselves?” What argument can we possibly use? האלו-הים מצא את עון עבדיך, “G’d has found out the guilt of your servants.” They said: “we know that we are innocent of this charge; but, we are guilty of a different crime and the accuser has now leveled his accusations against us before the throne of G’d.” (based on Bereshit Rabbah 92,9). As a result of these considerations: הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, “we are prepared to be slaves of my lord, both we and the one in whose hand the goblet has been found.”

שבת ק״ה א:ה׳

ר"נ בר יצחק אמר (בראשית מד, טז) מה נדבר ומה נצטד"ק נכונים אנחנו צדיקים אנחנו טהורים אנחנו דכים אנחנו קדושים אנחנו:

Shabbat 105a:5

Rav Naḥman bar Yitzḥak said that there is another abbreviation in the Bible: “And Judah said: What can we say to my master, what can we speak, and how can we justify [nitztadak]” (Genesis 44:16), which stands for: We are honest [nekhonim], we are righteous [tzaddikim], we are pure [tehorim], we are innocent [dakkim], we are holy [kedoshim].

Clyde Tucker saved to Great Biblical Art & Illustration

Joseph Converses With Judah, His Brother - James Tissot

עברית

העמק דבר על בראשית מ״ד:ט״ז:א׳

(א) מה נאמר לאדני. כבר ביארנו לעיל כ״ד ב׳. שלהוציא דבר למענהו נעשה ע״פ א׳ משלשה אופנים. פעם ע״י לשון רכה השובר גרם ומענה רך משיב חמה. פעם ע״י לשון עז ומפחד את שכנגדו. ופעם ע״י שכל וחריצות שחבירו יסכים ויודה לו. ואמר יהודה

Haamek Davar on Genesis 44:16:1

...

בראשית רבה צ״ב:ט׳

(ט) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי (בראשית מד, טז): בְּכֶסֶף רִאשׁוֹן, מַה נְּדַבֵּר בְּכֶסֶף שֵׁנִי, מַה נִּצְטַדָּק בַּגָּבִיעַ. מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר, מַה נְּדַבֵּר בְּבִלְהָה, וּמַה נִּצְטַדָּק בְּדִינָה. מַה נֹּאמַר לְאַבָּא שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּיוֹסֵף, וּמַה נְּדַבֵּר בְּשִׁמְעוֹן, וּמַה נִּצְטַדָּק בְּבִנְיָמִין. אִם נֹאמַר לְךָ חָטָאנוּ, גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁלֹא חָטָאנוּ, וְאִם נֹאמַר לְךָ שֶׁלֹא חָטָאנוּ (בראשית מד, טז): הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבוֹת שְׁטָרוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּזֶה שֶׁהוּא מְמַצֶּה אֶת הֶחָבִית וּמַעֲמִידָהּ עַל שְׁמָרֶיהָ. (בראשית מד, יז): וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי וגו', רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא נָעַר פּוּרְפּוּרֵיהּ, (בראשית מד, יז): הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם, אָמְרִין לֵיהּ הֲשָׁלוֹם דְּכוּלֵיהּ נִשְׁפָּה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (תהלים קיט, קסה): שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ.

Bereshit Rabbah 92:9

...

מי השלוח, חלק ב, ספר בראשית, מקץ ה׳

(ה) האלהים מצא את עון עבדך. בשעה שנמצא הגביע באמתחת בנימין התחיל יהודה לחשוב עצמו מאין בא עלילה זו עלינו, הרי כלנו כנים ואין בינינו גנבים רק השי"ת המציא זאת לפנינו, ולמה המציא זאת בטח נמצא במעמקי לבנו חסרון אשר אין אנחנו מכירים החסרון הזה, לכן המציא השי"ת לידינו מעשה הזה כדי שיתראה בולט החסרון ממעשה הזה. וזהו האלהים מצא שהשי"ת המציא זאת כדי שאנחנו נחשב דרכנו שיש לנו החסרון הזה. והלך יהודה בלב נשבר מאוד, ואז התפללו (תהלים ס"ט,ב') הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, וכתיב שם ואני תפלתי לך ה' עת רצון, היינו שידע האדם שבעת שהוא בצער ובלב נשבר אז הוא עת רצון.

Mei HaShiloach, Volume II, Genesis, Miketz 5

...

שמירת הלשון, חלק שני י״ב:י׳

(י) אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיָה כָּל זֶה מִדָּה בְּמִדָּה. תַּחַת יְשִׁיבָתָם לֶאֱכֹל לֶחֶם בְּעֵת שֶׁהוּא מֻנָּח בַּבּוֹר, נִגְזַר עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן הִזְדַּמְּנוּת שֶׁל יְשִׁיבָה לֶאֱכֹל לֶחֶם בְּאֹפֶן מַבְהִיל שֶׁל צַעַר גָּדוֹל וְנוֹרָא, עַד אֲשֶׁר אָמַר יְהוּדָה בְּעַצְמוֹ (בראשית מ"ד ט"ז): "מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, הָאֱלֹקִים מָצָא עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, [וְהוּא כִּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הַדִּין שֶׁל מַעְלָה]. הִנֶּנוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי" וְגוֹ'. וּבָזֶה נִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו עִקַּר הַדִּין שֶׁל הַמְּכִירָה. [וַהֲגַם שֶׁיּוֹסֵף לֹא נִתְרַצָּה עֲדַיִן בְּפָרָשָׁה זוֹ וְאָמַר (שם י"ז): "עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם, וְרַק הָאִישׁ הַנִּמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִשָּׁאֵר לְעֶבֶד". יְהוּדָה לֹא הִסְכִּים לָזֶה. (שם י"ח) "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה', וְגוֹ', עַד סוֹף הָעִנְיָן. (בראשית מ"ח א') "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" וְגוֹ'].

Shemirat HaLashon, Book II 12:10

...