מאי חנוכה?
נס פך השמן
1א
מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
What is Chanukkah, that our Sages taught: On the 25th of Kislev - the days of Chanukkah, they are eight, not to eulogize on them and not to fast on them? When the Greeks entered the Temple, they polluted all the oils in the Temple, and when the Hasmonean dynasty overcame and defeated them, they checked and they found but one cruse of oil that was set in place with the seal of the High Priest, but there was in it only [enough] to light a single day. A miracle was done with it, and they lit from it for eight days. The following year [the Sages] fixed those [days], making them holidays for Hallel and thanksgiving.
"ועל המלחמות"
2ב

בחנוכה ופורים אומרים כאן ועל הנסים: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרות וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַמִּלְחָמות שֶׁעָשיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:

לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול:

(During the season of Hanukkah add: And we praise You for the miracles and for the redemption and for the mighty deeds and for the victories and for the battles that You performed for our fathers in those days at this time:

In the days of Mattisyahu, the son of Yochanan the High Priest, the Hasmonean, and his sons, when the wicked kingdom of Greece rose up against Your people Israel to make them forget Your Torah and to stray from the laws of Your will, You, with great mercy stood by them in the time of their distress. You fought their fight, judged their cause and avenged them with vengence. You delivered the strong into the hands of the weak, the many into the hands of the few, the impure into the hands of the pure, the wicked into the hands of the righteous and the arrogant into the hands of those engaged with Your Torah. For Yourself you made a great and holy name in Your world, You performed a great deliverance for Your people Israel on this day. After these things, Your children entered into the Holy of Holies of Your House, cleansed Your Temple, purified the place of Your Holiness, kindled lights in Your holy courts and established these eight days of Hanukkah to express thanksgiving and praise to Your great name.)

חנוכת המשכן-מקדש
3ג

(לג) וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם׃ (לד) כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה ה' לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃ (לה) וּפֶתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת ה' וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃

(33) And ye shall not go out from the door of the tent of meeting seven days, until the days of your consecration be fulfilled; for He shall consecrate you seven days. (34) As hath been done this day, so the LORD hath commanded to do, to make atonement for you. (35) And at the door of the tent of meeting shall ye abide day and night seven days, and keep the charge of the LORD, that ye die not; for so I am commanded.

4ד

(א) וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י ה' (ג) וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃

(1) And it came to pass on the eighth day, that Moses called Aaron and his sons, and the elders of Israel; (2) and he said unto Aaron: ‘Take thee a bull-calf for a sin-offering, and a ram for a burnt-offering, without blemish, and offer them before the LORD. (3) And unto the children of Israel thou shalt speak, saying: Take ye a he-goat for a sin-offering; and a calf and a lamb, both of the first year, without blemish, for a burnt-offering;

5ה

(א) יְחִזְקִיָּ֣הוּ מָלַ֗ךְ בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִיָּ֖ה בַּת־זְכַרְיָֽהוּ׃ (ב) וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י ה' כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃ (ג) ה֣וּא בַשָּׁנָה֩ הָרִאשׁוֹנָ֨ה לְמָלְכ֜וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן פָּתַ֛ח אֶת־דַּלְת֥וֹת בֵּית־ה' וַֽיְחַזְּקֵֽם׃ (ד) וַיָּבֵ֥א אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶת־הַלְוִיִּ֑ם וַיַּֽאַסְפֵ֖ם לִרְח֥וֹב הַמִּזְרָֽח׃

(1) Hezekiah began to reign when he was five and twenty years old; and he reigned nine and twenty years in Jerusalem; and his mother’s name was Abijah the daughter of Zechariah. (2) And he did that which was right in the eyes of the LORD, according to all that David his father had done. (3) He in the first year of his reign, in the first month, opened the doors of the house of the LORD, and repaired them. (4) And he brought in the priests and the Levites, and gathered them together into the broad place on the east;

6ו

(טז) וַיָּבֹ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים לִפְנִ֣ימָה בֵית־ה' לְטַהֵר֒ וַיּוֹצִ֗יאוּ אֵ֤ת כָּל־הַטֻּמְאָה֙ אֲשֶׁ֤ר מָֽצְאוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל ה' לַחֲצַ֖ר בֵּ֣ית ה' וַֽיְקַבְּלוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם לְהוֹצִ֥יא לְנַֽחַל־קִדְר֖וֹן חֽוּצָה׃ (יז) וַ֠יָּחֵלּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֮ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחֹ֗דֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם ה' וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־בֵּית־ה' לְיָמִ֣ים שְׁמוֹנָ֑ה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן כִּלּֽוּ׃ (ס)

(16) And the priests went in unto the inner part of the house of the LORD, to cleanse it, and brought out all the uncleanness that they found in the temple of the LORD into the court of the house of the LORD. And the Levites took it, to carry it out abroad to the brook Kidron. (17) Now they began on the first day of the first month to sanctify, and on the eighth day of the month came they to the porch of the LORD; and they sanctified the house of the LORD in eight days; and on the sixteenth day of the first month they made an end.

חג קדום
7ז
אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר תקופה סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני וגו' ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים
Said R. Hanan b. Raba: KALENDA is kept on the eight days following the [winter] equinox. SATURNALIA on the eight days preceding the equinox. As a mnemonic take the verse, Thou hast beset me behind and before. Our Rabbi's taught: When primitive Adam saw the day getting gradually shorter, he said, ‘Woe is me, perhaps because I have sinned, the world around me is being darkened and returning to its state of chaos and confusion; this then is the kind of death to which I have been sentenced from Heaven!’ So he began keeping an eight days’ fast. But as he observed the winter equinox and noted the day getting increasingly longer, he said, ‘This is the world's course’, and he set forth to keep an eight days’ festivity. In the following year he appointed both as festivals. Now, he fixed them for the sake of Heaven, but the [heathens] appointed them for the sake of idolatry.
תשלומי חג הסוכות
8ח

(ה) וככלות כל אלה נפלו על פניהם ויתחננו אל ה' אלוקים לאמור:

(ו) אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר באתנו.

(ז) ואם חטאנו לך, יסרנו כחסדך, ואל תתננו עוד בידי זרים המחרפים את שם קודשך.

(ח) ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו.

(ט) ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה.

(י) ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו.

(יא) ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

(5) And at the end of all these, they fell on their faces and pleaded with the Lord G-d to say:
(6) Please G-d keeps us from such trouble that we have come.
(7) And if we have sinned against you, forbid us in your favor, and do not give us in the hands of strangers who are cursing the name of your holiness.
(8) And from the Lord it was to disinfect the house in the very day that the Gentiles had defiled him, and it was the twenty-fifth day of the month of Kislev.
(9) And they celebrated the feast of the Lord for eight days, as the feast of Sukkot, and remembered the days of the festival of Sukkot in the mountains and in the caves, and they departed in wilderness, like wild beasts.
(10) And they took the leabes of the stream and the leaves of the palm trees, and sang a song of praise and thanksgiving to the Lord, who gave them courage and salvation to purify the temple of his temple.
(11) And they shall send a voice in all the cities of Judah to celebrate this festival every year.

9ט

(א) הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה, וְלֹא הַנָּחָה, שֶׁאִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹמָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם מִצְוַת חֲנֻכָּה, מַדְלִיקָהּ שָׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ וּלְהַנִּיחָהּ לְשֵׁם מִצְוַת חֲנֻכָּה. לְפִיכָךְ עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם, שֶׁהִדְלִיקָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמִצְוַת חֲנֻכָּה, לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבָּהּ וּמַדְלִיקָהּ לְשֵׁם מִצְוָה; וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיקֶנָּה בִּמְקוֹם הַנָּחָתָהּ, שֶׁאִם הִדְלִיקָהּ בִּפְנִים וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ, לֹא יָצָא, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: לְצָרְכּוֹ הוּא מַדְלִיקָהּ; וְכֵן אִם מַדְלִיקָהּ וְאוֹחֲזָהּ בְּיָדוֹ, בִּמְקוֹמָהּ, לֹא יָצָא, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: לְצָרְכּוֹ הוּא אוֹחֲזָהּ.

10י

(ג) מִי שֶׁלֹּא הִדְלִיק וְאֵינוֹ עָתִיד לְהַדְלִיק בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, וְגַם אֵין מַדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּשֶׁרוֹאֶה נֵר חֲנֻכָּה מְבָרֵךְ: שֶׁעָשָׂה נִסִים, וּבְלֵיל רִאשׁוֹן מְבָרֵךְ גַּם: שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְאִם אַחַר כָּךְ בְּלֵיל ב' אוֹ ג' בָּא לְהַדְלִיק אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ.

11יא

(ג) בחנוכה ופורים אומרים כאן ועל הנסים: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרות וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַמִּלְחָמות שֶׁעָשיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:

(3) (During the season of Hanukkah add: And we praise You for the miracles and for the redemption and for the mighty deeds and for the victories and for the battles that You performed for our fathers in those days at this time:

12יב

(ד) לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול:

(4) In the days of Mattisyahu, the son of Yochanan the High Priest, the Hasmonean, and his sons, when the wicked kingdom of Greece rose up against Your people Israel to make them forget Your Torah and to stray from the laws of Your will, You, with great mercy stood by them in the time of their distress. You fought their fight, judged their cause and avenged them with vengence. You delivered the strong into the hands of the weak, the many into the hands of the few, the impure into the hands of the pure, the wicked into the hands of the righteous and the arrogant into the hands of those engaged with Your Torah. For Yourself you made a great and holy name in Your world, You performed a great deliverance for Your people Israel on this day. After these things, Your children entered into the Holy of Holies of Your House, cleansed Your Temple, purified the place of Your Holiness, kindled lights in Your holy courts and established these eight days of Hanukkah to express thanksgiving and praise to Your great name.)

13יג

(ו) וכיצד מברכין ביום ראשון המדליק מברך שלש והרואה מברך שתים בא"י אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים וכל (מצות) שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך בא"י שהחיינו ואומר שעשה נסים לאבותינו אלו למדליק אבל לרואה אינו אומר ביום ראשון אלא שתים שהחיינו ושעשה מכאן ואילך [המדליק] מברך להדליק ושעשה והרואה אומר (אשר עשה) [שעשה] נסים:

14יד

(א) בְּכ''ה בְּכִסְלֵו מַתְחִילִין שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית, אֲבָל מֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה; וְנוֹהֲגוֹת הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעוֹד שֶׁהַנֵּרוֹת דּוֹלְקוֹת, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין לְהָקֵל לָהֶם.

(1) On the 25th of Kislev (start) the eight days of Hanukkah, and they are prohibited for eulogizing and fasting, but are permitted for doing work. The women have made it a custom not to do work while the candles are burning. And there is [an opinion] that says that we may not be lenient for them.

15טו

(ב) רִבּוּי הַסְעֻדּוֹת שֶׁמַּרְבִּים בָּהֶם הֵם סְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת, שֶׁלֹּא קְבָעוּם לְמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ קְצָת מִצְוָה בְּרִבּוּי הַסְּעֻדּוֹת, מִשּׁוּם דִּבְאוֹתָן הַיָּמִים הָיָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ (מהר''א מִפְּרַאג). וְנוֹהֲגִין לוֹמַר זְמִירוֹת וּשְׁבָחוֹת בַּסְּעֻדּוֹת שֶׁמַּרְבִּים בָּהֶם, וְאָז הָוֵי סְעֻדַּת מִצְוָה (מִנְהָגִים). יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לֶאֱכֹל גְּבִינָה בַּחֲנֻכָּה לְפִי שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה בֶּחָלָב שֶׁהֶאֱכִילָה יְהוּדִית אֶת הָאוֹיֵב (כָּל בּוֹ וְרַ''ן).

(2) The many meals which we add on [these days] are voluntary meals, since [the Sages] did not establish them as [days of] feasting and joy. Rem"a: But some say that there is somewhat of a mitzvah in adding meals, because during those days was the Dedication of the Altar (Abraham Kara of Prague). It is the custom to recite hymns and songs of praise during the feasts added on them, and then they are mitzvah meals (Book of Customs). Some say that cheese should be eaten during Hanukkah, because a miracle was done though milk which Yehudit fed the enemy. (Kol Bo and Nissim of Gerona).

16טז

(ו) (ו) שלא קבעום למשתה ושמחה - אלא להלל ולהודות. ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים כי בפורים היה הגזירה להשמיד ולהרוג את הגופות שהוא בטול משתה ושמחה ולא את הנפשות שאפילו המירו דתם ח"ו לא היה מקבל אותם לכך כשהצילם הקב"ה ממנו קבעו להללו ולשבחו ית' ג"כ ע"י משתה ושמחה משא"כ במעשה דאנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם [כמו שאנו אומרים להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך] ואם היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת ידם ולהעלות להם מס וחוזרין לאמונתם ח"ו לא היו מבקשים יותר אלא שהגביר הקב"ה יד ישראל ונצחום לכך לא קבעום אלא להלל ולהודות לבד כלומר כיון שהם רצו למנוע אותנו מזה לכפור בדתו ח"ו ובעזרתו ית' לא הפיקו זממם וגברה ידינו לכך אנו מודים ומשבחים לו על שהיה לנו לאלקים ולא עזבנו מעבודתו [לבוש]:

17יז

(ז) (ז) דבאותן הימים וכו' - ר"ל בכ"ה בכסליו כדאיתא במדרש דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין הקב"ה בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי. וגם שם בימי אנטיוכוס טמאו ההיכל ועשו חנוכת הבית בשמנה ימים אלו בבית:

18יח

נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי: ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב (בראשית לז, כד) והבור רק אין בו מים ממשמע שנא' והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

A Hanukkah lamp that one placed above twenty cubits is invalid, just as a sukka whose roofing is more than twenty cubits high, and just as an alleyway whose beam, its symbolic fourth partition in order to place an eiruv, is more than twenty cubits high, are invalid. The reason is the same in all three cases: People do not usually raise their heads and see objects at a height above twenty cubits. As there is a requirement to see all of these, they are deemed invalid when placed above that height. And the Gemara cites another statement that Rav Kahana said that Rav Natan bar Manyumi taught in the name of Rav Tanḥum: What is the meaning of the verse that is written with regard to Joseph: “And they took him, and cast him into the pit; and the pit was empty, there was no water in it” (Genesis 37:24)? By inference from that which is stated: And the pit was empty, don’t I know that there was no water in it? Rather, why does the verse say: There was no water in it? The verse comes to emphasize and teach that there was no water in it, but there were snakes and scorpions in it.

19יט

אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא:

Rava said: It is obvious to me that there is a fixed list of priorities. When a person is poor and must choose between purchasing oil to light a Shabbat lamp for his home or purchasing oil to light a Hanukkah lamp, the Shabbat lamp for his home takes precedence. That is due to peace in his home; without the light of that lamp, his family would be sitting and eating their meal in the dark. Similarly, if there is a conflict between acquiring oil to light a lamp for his home and wine for the sanctification [kiddush] of Shabbat day, the lamp for his home takes precedence due to peace in his home. However, Rava raised a dilemma: When the conflict is between oil for a Hanukkah lamp or wine for kiddush of Shabbat day, what is the ruling in that case? Does kiddush of Shabbat day take priority because it is frequent, i.e., it is performed every week, and there is a principle: When there is a conflict between a frequent practice and an infrequent practice, the frequent practice takes precedence? Or, perhaps the Hanukkah lamp takes precedence due to publicity of the miracle? After he raised the dilemma, he then resolved it on his own and he ruled that, in that case, the Hanukkah lamp takes precedence due to publicity of the miracle.

20כ

ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין

The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights. Ulla said: There were two amoraim in the West, Eretz Yisrael, who disagreed with regard to this dispute, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the incoming days, i.e., the future. On the first day, eight days remain in Hanukkah, one kindles eight lights, and on the second day seven days remain, one kindles seven, etc. The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights corresponds to the outgoing days. Each day, the number of lights corresponds to the number of the days of Hanukkah that were already observed. And one said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the bulls of the festival of Sukkot: Thirteen were sacrificed on the first day and each succeeding day one fewer was sacrificed (Numbers 29:12–31). The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Therefore, if the objective is to have the number of lights correspond to the number of days, there is no alternative to increasing their number with the passing of each day. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: There were two Elders in Sidon, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Shammai, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Hillel. Each provided a reason for his actions: One gave a reason for his actions: The number of lights corresponds to the bulls of the Festival. And one gave a reason for his actions: The number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade.

21כא

(א) ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים.

(ב) ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים.

(ג) וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה.

(ד) ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה.

(ה) וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם.

(ו) ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו.

(ז) ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם.

(ח) זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו.

(ט) קומו נא ונצעק אל ה' אלוקינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו.

(י) למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוקים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו.

(יא) ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות.

(יב) ויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה.

(יג) ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.

(יד) ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור.

(טו) הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה.

(טז) הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד.

(יז) עודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר.

(יח) וישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה.

(יט) ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים.

(כ) וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר.

(כא) ואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

(כב) ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל.

(כג) והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם.

(כד) וישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך.

(כה) ויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש את ירושלים.

(כו) ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור.

(כז) ויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים איש אתו.

(כח) וירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד, ויתפלל אל ה' ויאמר.

(כט) ברוך אתה ה' אלוקי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו.

(ל) תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם.

(לא) תן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם.

(לב) למען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך.

(לג) ויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש.

(לד) וירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה.

(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.

(לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.

(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון.

(לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב.

(לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד.

(מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה.

(מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש.

(מב) ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא.

(מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות.

(מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו.

(מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון.

(מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.

(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו.

(מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים.

(מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש.

(נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה.

(נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט.

(נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים.

(נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה.

(נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם.

(נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות.

(נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם.

(נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

(נח) ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה.

(נט) ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.

(36) Behold, the enemy is struck before us, now let us go up and purify the Sanctuary of the Lord.

(37) All them men of the army gathered, and they went together up to Mount Zion.

(38) And it was that when they saw the Holy Temple desolate, and the altar profaned, and that doors burned with fires and the courts destroyed, and grasses of the field sprouting all over it.

(39) They tore their clothes and threw dirt on their heads and made a great mourning.

(40) They blew blasts on the trumpets and fell on their faces and their cry reached the heavens.

(41) And Yehudah commanded one troop of his men to lay siege to the fortress until they had purified the Holy Temple.

(42) And he chose from among the priests who had not been defiled and who had not abandoned the covenant of their Gd, and he commanded them to purify the Holy Temple and the throw the stones which had been defiled in an unclean place.

(43) And they saw that the altar of the offering had been profaned, and they took heart counsel together in order to decide what to do.

(44) And they plan which they devised was to pull it down altogether, in order that it not be a stumbling block for them since foreigners had profaned it. And they tore it down.

(45) And they placed the stones on the Temple mount in a certain place, until a prophet would stand up among Israel and teach them what was to be done.

(46) And they took whole stones which iron had never touched, as is written in the Torah of the Lord, and they built a new altar in the likeness of the first one.

(47) And they repaired the breaches in the Holy Temple, and all that which was within the sanctuary, and they sanctified the courtyard and all that was in it.

(48) And they renewed all the sacred vessels, and placed the menorah, the incense altar and the table of the show bread back in the Temple.

(49) And they placed the incense on the altar, and lit the lamps upon the menorah in order to light the Sanctuary.

(50) And they placed the show bread on the table, and the dividing curtain before the ark, and all the work was completed as in the beginning.

(51) And it was on the twenty-fifth day of the ninth month, which is Kislev, in the one hundred and forty-eighth year that they rose early in the morning and offered the whole offering on the new altar according to its laws.

(52) And they dedicated the altar on the very day that the foreigners had defiled it, and they gave praise to the Lord with song, harps, pipes and cymbals.

(53) And they fell on their faces and prostrated themselves to the Lord because He had given them might and salvation.

(54) And they celebrated the dedication of the altar for eight days, and brought up whole offerings, and thanksgiving offerings in the joy of their hearts.

(55) And they glorified the face of the sanctuary with crowns and shields of gold and purified the gates and the courts of the priests, and replaced the doors.

(56) And there was great rejoicing among all the people, because the Lord had rolled back the disgrace of the nations from upon them.

(57) And Yehudah, his brothers and all the community of Israel commanded to celebrate the dedication of the altar on the twenty-fifth day of month of Kislev, eight days each year, with praise and thanksgiving to the Lord.