פרק יא: פסוק טז-יז (ג)

(א) אספה לי. הרי תשובה לתלונתך שאמרת "לא אוכל אנכי לבדי". והזקנים הראשונים היכן היו? והלא אף במצרים ישבו עמהם שנאמר (שמות ג, טז) "לך ואספת את זקני ישראל", אלא באש תבערה מתו וראוים היו מסיני לכך דכתיב (שמות כד, יא) "ויחזו את האלהים" שנהגו קלות ראש כנושך פתו ומדבר בפני המלך וזהו (שם) "ויאכלו וישתו". ולא רצה הקב"ה ליתן אבלות במתן תורה. ופרע להם כאן (תנחומא בהעלתך טז):

(ב) אשר ידעת כי הם וגו'. אותן שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם שנאמר (שמות ה, יד) "ויכו שוטרי בני ישראל". עתה יתמנו בגדולתן כדרך שנצטערו בצרתן (ספרי צב):

(ג) ולקחת אותם. קחם בדברים: 'אשריכם שנתמניתם פרנסים על בניו של מקום:

(ד) והתיצבו שם עמך. כדי שיראו ישראל וינהגו בהם גדולה וכבוד ויאמרו 'חביבין אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה' (ספרי שם):

Rashi on Numbers 11:16:1-4

(1) אספה לי GATHER UNTO ME [SEVENTY MEN OF THE ELDERS OF ISRAEL] — "This" — the Lord said — “is the reply to your complaint which you uttered (v. 14) I am not able to bear all this people alone”’ (cf. Sifrei Bamidbar 92). But where were the first elders, that God commanded him to gather elders anew? Had they not sat as judges together with them (with Moses and Aaron) in Egypt, as it is stated, (Exodus 3:16) “Go and gather the elders of Israel together”? But these had died by the consuming fire of Taberah (v. 3). They really had deserved this for their conduct at Sinai, as it is said, (Exodus 24:11) "And they beheld God” which means, that they comported themselves irreverently towards God — like a person who nibbles his bread and at the same time addresses the king — for this is the meaning of the words, “[And they saw God] and ate and drank”. The Holy One, blessed be He, however, did not wish to give any cause for mourning at the joyous event of the Lawgiving, and therefore punished them here (at Taberah) (Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 16). (2) אשר ידעת כי הם וגו׳ WHOM THOU KNOWEST TO BE [THE ELDERS OF THE PEOPLE, AND BAILIFFS OVER THEM] — i.e. them whom thou knowest to have been appointed officers (שמרים) over them (the Israelites) in Egypt in connection with the rigorous labour imposed on them, but they pitied them and were smitten by the Egyptian taskmasters on their account — as it is said, (Exodus 5:14) “and the officers of (שמד) the children of Israel were smitten”. Now they were to become officers in their greatness (now when the Israelites had become great) just as they had suffered when they (the Israelites) were in distress (cf. Sifrei Bamidbar 92). (3) ולקחת אתם AND TAKE THEM [UNTO THE APPOINTED TENT] — win them over with fine words: “Happy are you that you are appointed chiefs over the children of the Omnipresent God” (cf. Sifrei Bamidbar 92). (4) והתיצבו שם עמך AND LET THEM PLACE THEMSELVES THERE WITH THEE, in order that the Israelites may see it and do them high esteem and honour, saying, “Beloved indeed must these be since they may enter together with Moses to hear Divine utterance from the mouth of the Holy One, blessed be He!” (Sifrei Bamidbar 92).

Quoted פסוקים:

שמות ג׳:ט״ז

(טז) לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃

Exodus 3:16

(16) “Go and assemble the elders of Israel and say to them: the LORD, the God of your fathers, the God of Abraham, Isaac, and Jacob, has appeared to me and said, ‘I have taken note of you and of what is being done to you in Egypt,

שמות כ״ד:י״א

(יא) וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃ (ס)

Exodus 24:11

(11) Yet He did not raise His hand against the leaders of the Israelites; they beheld God, and they ate and drank.

שמות ה׳:י״ד

(יד) וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם׃

Exodus 5:14

(14) And the officers of the Israelites, whom Pharaoh’s taskmasters had set over them, were beaten. “Why,” they were asked, “did you not complete the prescribed amount of bricks, either yesterday or today, as you did before?”

Hard Words:

here is	הרי
answer	תשובה
your complaint	תלונתך
where	היכן
isn't it true	הלא
even	אף
(name of place)	תבערה
they died	מתו
they deserved	ראוים
they behaved	נהגו
disrespectfully	קלות ראש
nibbles on his bread	נושך פתו
in front of	בפני
mourning	אבלות
punished	פרע
here	כאן
those ones	אותן
recognize	מכיר
were appointed	נתמנו
officers	שוטרים
harsh labor	עבודת פרך
they were hit	מוכים
because of them	על ידם
now	עתה
appoint them	יתמנו
just like	כדרך
they were pained	נצטערו
by their suffering	צרתן
you are lucky	אשריכם
you were appointed	נתמניתם
leaders	פרנסים
Hashem	מקום
in order that	כדי
they would treat them	ינהגו
they are beloved	חביבין
they entered	נכנסו

Guiding Questions:
1. What happened to the original זקנים and why were they punished?
2. What משל is used to describe the sin that the original זקינים committed?
3. Who were the new זקינים and why were they deserving of that role?
4. What does it mean that משה should "take" the זקינים?
5. What are each of the פסוקים quoted in רש״י coming to tell us?

רמב"ן על במדבר י״א:ט״ז:א׳

(א) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל כבר הזכירו רבותינו כי שבעים אומות הן בשבעים לשון ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה [כענין שנאמר בדניאל (י יג) ושר מלכות פרס וכתיב (שם) אצל מלכי (יון) פרס וכן והנה שר יון בא (שם פסוק כ) והוא שנאמר (ישעיהו כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום (מכילתא שירה ב) ואמרו (סוכה נה) כי פרי החג ירמזו בהם ובפרקי רבי אליעזר (פרק כד) אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם] ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים וצוה המספר הזה בשופטי ישראל כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות ולא יפלא מהם כל דבר וכן במתן תורה "ושבעים מזקני ישראל" (שמות כד א) כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר היא במחנה העליון. כי ישראל צבאות השם בארץ, כמו שנעשה ארון וכפורת ומשכן בדמות המשמשין במרום ונעשו הדגלים בדמיון המרכבה אשר ראה יחזקאל להשרות שכינה עליהם בארץ כאשר היא שכינה בשמים והנה משה על גבי שבעים זקנים רמז לישראל שהוא גוי אחד בארץ וקבלו רבותינו (סנהדרין ב) כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר לשכנו שם כן יהיה מנינם שבעים והנשיא על גביהם כמשה רבינו והנה הם שבעים ואחד

Ramban on Numbers 11:16:1

...

Hard Words:

already	כבר
they mentioned	הזכירו
languages	לשון
include	יכלול
opinions/perspectives	דעות
being that it	בהיותו
powers	כחות
will be hidden	יפלא
appropriate	ראוי
complete	שלם
rest	ישרה
just like	כאשר
supernal camp	מחנה העליון
armies	צבאות
in the image of	בדמות
those that serve	המשמשין
in Heaven	במרום
flags	דגלים
image	דמיון
He chooses	יבחר
dwell	שכנו
their number	מנינם

[You may skip the brackets inside the text]
Guiding Questions:
1. What question is the רמב״ן addressing?
2. List the places in תורה that the רמב״ן mentions where the number 70 is used.
3. In what way does the בית דין reflect what is happening in שמים?

רש"י על במדבר י״א:י״ז:א׳-ו׳

(א) וירדתי. זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה (שם צג):

(ב) ודברתי עמך. ולא עמהם (שם):

(ג) ואצלתי. כתרגומו וארבי כמו (שמות כד, יא) "ואל אצילי בני ישראל":

(ד) ושמתי עליהם. למה משה דומה באותה שעה? לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום (ספרי שם):

(ה) ונשאו אתך. התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני שהם טרחנים וסרבנים (שם צב):

(ו) ולא תשא אתה לבדך. הרי תשובה למה שאמרת "לא אוכל אנכי לבדי" (ספרי):

Rashi on Numbers 11:17:1-6

(1) וירדתי AND I WILL COME DOWN [AND SPEAK WITH THEE THERE] This is one of the ten instances of the use of the term “coming down” written in the Torah to describe a Divine manifestation on earth (Sifrei Bamidbar 93). (2) ודברתי עמך AND I WILL SPEAK WITH THEE but not with them (Sifrei Bamidbar 93). (3) ואצלתי — Understand this as the Targum does: AND I SHALL MAKE GREAT. Similar is (Exodus 24:11) “And upon the great men of (אצילי) the children of Israel [He laid not his hands]”. (4) ושמתי עליהם AND I WILL PUT IT UPON THEM — What was Moses like to at that moment? He was like to a light that is placed in a candlestick at which everybody lights his lamps and yet its illuminating power is not the least diminished (Sifrei Bamidbar 93). (5) ונשאו אתך AND THEY SHALL BEAR [THE BURDEN OF THE PEOPLE] WITH THEE — stipulate with them that they shall join you on the understanding that they take upon themselves the burden of my children — because they are troublesome people and refractory (Sifrei Bamidbar 92). (6) ולא תשא אתה לבדך THAT THOU BEAR IT NOT THYSELF ALONE — Here you have the answer to what you have said, (Numbers 11:14) “I am not able [to bear all this people] alone” (cf. Sifrei Bamidbar 93; Rashi on Numbers 11:16).

Hard Words:

this	זו
written	כתובות
I will increase	ארבי
to what	למה
similar	דומה
that time	אותה שעה
placed	מונח
on top of	על גבי
are lit	מדליקין
from it	הימנו
missing	חסר
anything	כלום
made a condition	התנה
on condition	על מנת
they would accept	יקבלו
burden	טורח
burdensome	טרחנים
stubborn	סרבנים
here is	הרי

אבן עזרא על במדבר י״א:י״ז:א׳-ג׳

(א) וירדתי. הכבוד ירד באש בתוך הענן

(ב) ודברתי אתך שם. וכאשר תשמע את הקול, ישמעו גם הם

(ג) ואצלתי. כטעם אקח מאשר אצלך, ודע כי "הרוח" כמו החכמה ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון, לא תחסר חכמת ראובן, רק נשארה כאשר היא והמשל בנר

Ibn Ezra on Numbers 11:17:1-3

...

Hard Words:

Hashem's glory	הכבוד
descended	ירד
inside	בתוך
when	כאשר
the meaning is	כטעם
I will take	אקח
from that which is	מאשר
with you	אצלך
know	דע
you would give	תנתן
would be lacking	תחסר
rather	רק
it remains	נשארה
as it is	כאשר היא
and an analogy for this:	והמשל

Guiding Questions:
1. Read the commentaries of רש״י and אבן עזרא on this פסוק. How do the explanations of אבן עזרא help us understand רש״י better?

רמב"ן על במדבר י״א:י״ז:א׳

(א) וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי ענין הכתוב להגיד כי בעת הדבור עם משה יהיה האצילות וממנו הוא וכן אמר במעשה (פסוק כה)" וירד ה' בענן וידבר אליו" ולא פירש הכתוב הדבור הזה מה היה, כאשר הוא כתוב בכל התורה שיבאר אחרי כן מה אמר ומה דבר ה'. כי הענין בכאן כי הזקנים, אשר אמר בהם שהתנבאו, לא שמעו דבור מפי השם ולא נראה להם במראה או בחלום. אבל השם מדבר עם משה ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא.

וזה טעם "ויתנבאו ולא יספו" (שם) שלא יספו להתנבאות מעצמם אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו. וזה טעם "ואצלתי" שאניח אצלי מן הרוח אשר אני שם עליך ושמתי עליהם.

Ramban on Numbers 11:17:1

...

Hard Words:

פסוק	כתוב
to tell	להגיד
at the time	בעת
extension	אצילות
from him	ממנו
story/action	מעשה
specifies	פירש
just like	כאשר
it explains	יבאר
here	בכאן
they prophesized	התנבאו
appeared	נראה
image	מראה
dream	חלום
they continued	יספו
to prophesize	להתנבאות
on their own	מעצמם
it alone	בה לבדה
a will rest	אניח
I placed	שמתי

Guiding Questions:
1. How does the רמב״ן explain what "ואצלתי" means?
2. How does this explain why the זקינים's נבואה as only temporary?