חג ההודיה והלכה

(א) אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶם. (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ הַמְיֻחָד לָהֶם. וְלֹא יְגַדֵּל צִיצַת רֹאשׁוֹ כְּמוֹ צִיצַת רֹאשָׁם. וְלֹא יְגַלַּח מֵהַצְּדָדִין וְיַנִּיחַ הַשֵּׂעָר בָּאֶמְצַע. וְלֹא יְגַלַּח הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְיַנִּיחַ הַפֶּרַע. וְלֹא יִבְנֶה מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶם רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים. הַגָּה: אֶלָּא יְהֵא מֻבְדָּל מֵהֶם בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו (שָׁם). וְכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְשֵׁם פְּרִיצוּת, כְּגוֹן שֶׁנָּהֲגוּ לִלְבֹּשׁ מַלְבּוּשִׁים אֲדֻמִּים, וְהוּא מַלְבּוּשׁ שָׂרִים וְכַדּוֹמֶה לָזֶה מִמַּלְבּוּשֵׁי הַפְּרִיצוּת, אוֹ בְּדָבָר שֶׁנָּהֲגוּ לְמִנְהָג וּלְחֹק, וְאֵין טַעַם בַּדָּבָר דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ בֵּהּ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי וְשֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם, אֲבָל דָּבָר שֶׁנָּהֲגוּ לְתוֹעֶלֶת, כְּגוֹן שֶׁדַּרְכָּן שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא רוֹפֵא מֻמְחֶה יֵשׁ לוֹ מַלְבּוּשׁ מְיֻחָד שֶׁנִּכָּר בּוֹ שֶׁהוּא רוֹפֵא אֻמָּן, מֻתָּר לְלָבְשׁוֹ. וְכֵן שֶׁעוֹשִׂין מִשּׁוּם כָּבוֹד אוֹ טַעַם אַחֵר, מֻתָּר (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ פ''ח). לָכֵן אָמְרוּ: שׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי (ר''ן פ''ק דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים).