(יב) וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃
(12) He had a dream; a stairway was set on the ground and its top reached to the sky, and angels of God were going up and down on it.
(א) והנה סלם. סלם בגימטריא סיני שראה דוגמא שעתיד הקב"ה לתת תורה לישראל על הר סיני:
(1) והנה סלם, “and here there was a ladder;” the numerical value of the letters in the word סלם=130, the same numerical value as the letters in the word סיני, “Sinai;” This was a hint that the Jewish people would receive the Torah at Mount Sinai. (B’reshit Rabbah, 68,12)
(ב) והנה סולם מוצב ארצה. ע"ד הפשט במראה הזה ראה שהיו רגלי הסולם בבאר שבע המקום אשר הוא שוכב שם, הוא שאמר מוצב ארצה. והיה ראשו של סולם נסמך ונדבק בשמים כנגד בית המקדש, זהו שאמר וראשו מגיע השמימה שהוא הפתח שמלאכי השרת נכנסים ויוצאים שם, זהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים, והקב"ה היה נצב עליו ואז ידע יעקב שהמקום ההוא שהוא שוכב שם הוא שער השמים וטוב להתפלל. ובית המקדש הוא בית אלהים והוא העקר כי ראש הסולם כנגדו והקב"ה נצב עליו, וע"ז אמר אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער השמים, זהו בהמ"ק שכנגדו ראשו של סולם מגיע ונסמך בשמים, וזה שער השמים באר שבע ששם רגלי הסולם. וכן אמרו במדרש א"ר אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בהמ"ק. מה שאמר ושפועו באורו סוף שפועו שהוא ראש הסולם מגיע עד בית המקדש כלומר עד כנגד בית המקדש, והכונה בו שהוא דבק בשמים כנגד בהמ"ק. (ג) וע"ד המדרש סלם זה סיני, חושבניה דדין כחושבניה דדין. מוצב ארצה כענין שכתוב (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה כענין שכתוב (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים. והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן כענין שנאמר (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים. וכתיב וירד משה וגו' ואל הזקנים אמר. והנה ה', כענין שנאמר (שמות יט) וירד ה' על הר סיני. אני ה' אלהי אברהם אביך, כענין שנאמר (שמות כ) אנכי ה' אלהיך. (ד) ובפרקי ר' אליעזר הראה לו הקב"ה ד' מלכיות משלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה ע' עקלים ויורד, הראהו שר מלכות מדי עולה נ"ב עקלים ויורד, הראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עקלים ויורד, הראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, ואומר (ישעיה יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אמר לו יעקב אך אל שאול תורד וגו' אמר לו הקב"ה (עובדיה ד) אם תגביה כנשר וגו'. (ה) לפי המדרש הזה יש לו בחלום הנבואה הזאת הבטחה לישראל שישובו למעלה בסוף כל הגלות, שהרי כל האבות כולן ראו במראה הנבואה כל העתיד להיות בזרעם עד סוף כ הדורות. וכשם שהראה הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים ענין ארבע מלכיות, והוא שדרשו רז"ל והנה אימה זו מלכות בבל, חשכה זו מלכות מדי, גדולה זו מלכות יון, נופלת עליו זו מלכות אדום. כך הראה לו ליעקב במראה זו ממשלת ד' מלכיות מעלתם וירידתם שהרי יש להם שרים למעלה וכל אחד מנהיג אומתו למטה, וכענין שכתוב בדניאל (דניאל י) ושר מלכות יון ושר מלכות פרס עומד לנגדי, זהו שהזכיר בכאן והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כי הם המלאכים שרי המלכיות והבטיחנו הכתוב על ירידתם אחר העלוי. (ו) ובבראשית רבה והנה מלאכי אלהים של סדום, שנדחו ממחיצתן ואח"כ עלו, ויורדים בו עכשיו ללכת מעתה בשליחותו של מקום. ד"א והנה מלאכי אלהים שלווהו מארץ ישראל עולים, ואחרים יורדים ללותו בחוצה לארץ. עולים ויורדים עולים למעלה רואים דמות יעקב חקוקה בכסא הכבוד יורדים למטה ומוצאין אותו ישן. (ז) וע"ד השכל ענין הסולם רמז למציאות, ולפי שהסולם יש בו מדרגות רבות זו למעלה מזו, לכך ימשיל בו הכתוב את המציאות, על שם שהמציאות נחלק לשלשה חלקים, חלק המלאכים וחלק הגלגלים וחלק עולם השפל. וכן סדרם דוד ע"ה ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו. וכן שלמה סדרם בשיר השירים, בחכמתו בג' פסוקים זה אחר זה, האחד לחייו, השני ידיו, השלישי שוקיו. שהרי כנסת ישראל מספרת שבחיו של הקב"ה בחלקי הנבראים שברא. לחייו אלו המלאכים שמגידים הנבואה אל הנביאים, והמשילם לערוגת הבושם כי הבשמים יש בהם גוונים משתנין לבן ואדום, כן המלאכים יש ממים ויש מאש. שפתותיו הם הנביאים המגידים לעם, ולשון נוטפות לשון נבואה הוא כלשון (יחזקאל כא) והטף אל דרום. והמשיל הנבואה למור שהנפש מתענג בו. ידיו אלו הגלגלים וזהו לשון גלילי, וכן הוא אומר (תהלים ח) כי אראה שמיך וגו', והמשילם לידים שכל פעולותיו של אדם תלויים בהן, כן פעולות כל העולם כולו נמשכות מן הגלגלים. ממולאים בתרשיש, כי הגלגלים בעבים וחללם ממולאים הם בכוכבים שקראן תרשיש שהוא למעלה מן הזהב, כי כן הכוכבים מעלתם גדולה מן הגלגלים. מעיו עשת שן אלו י"ב מזלות, זהו שאמר מעולפת ספירים, כלומר י"ב ספירים. שוקיו זה העולם השפל סוף המציאות, כי כן השוקים סוף הגוף ויהיה שוקיו נאמר על האש ועל הרוח ואדני פז הם המים והעפר, וכל המציאות הזה נקרא בכאן סולם. (ח) והודיע הקב"ה ליעקב כי הוא יתעלה נצב על הסולם הזה ומנהיג שלשת חלקי המציאות ומשגיח בכולן, והתחיל מן העולם הזה השפל אשר היה עומד בו וקרוב אליו ומסדר והולך ממטה למעלה, כי מוצב ארצה זהו רמז לעולם השפל וראשו מגיע השמימה הוא עולם הגלגלים, כענין שכתוב (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל, והכוונה בו הגלגלים בתנועתם. והנה מלאכי אלהים הוא עולם המלאכים שהוא חלק שלישי. ומזה דרשו רבותינו המלאך שלישו של עולם, שאין ראוי להבין שלישו של עולם באורך וברוחב אלא שהוא השלישי מן העולם כולו חלק שלישי, כך פירש הרב בפרשת תרומה בענין הכרובים. ואמר עולים ויורדים רמז על קיומם ובטולם, שהכתוב יכנה הקיום לעליה והבטול לירידה, ובא לרמוז כי יש מלאכים קיימים נצחיים לעד והם אותן שנבראו ביום שני, ויש מהם בטלים, וכמו שדרשו רז"ל בכל יום ויום בורא הקב"ה כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והם אותם שנבראו ביום חמישי. ומלת בו חוזרת אל הסולם שהמשיל בו הכתוב את המציאות, והנה ה' נצב עליו כי הקב"ה עליון על כולם משפיע כחו במלאכים והמלאכים משפיעים כח בגלגלים והגלגלים בתנועתם משפיעים כח בשפלים, נמצאת למד שסבת כל מפעל בשפלים הגלגלים, וסבת הגלגלים המלאכים. וסבת המלאכים ה' יתעלה שהשגחתו שופעת על הכל. והוא שאמר שלמ ע"ה (קהלת ה) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, כלומר בעולם השפל, אל תתמה על החפץ ותחשוב שהוא משפט מעוקל, לא כן הדבר כי המשפט אמת ודרכי ה' יתברך גבהו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו שהרי השגחתו בכל, זהו (קהלת שם) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, הוא הקב"ה שהוא עליון על הכל, והוא כולל כל הגבהיות כולן. וזהו שהזכיר לשון רבים והוא בלשון אלהים שנקרא כן בלשון רבים, וכן אלהים קדושים הוא שכתוב (יהושע כד) כי אלהים קדושים הוא על שם שהוא כולל הכחות והקדושות כולן. (ט) ודעת הרמב"ם בענין הסולם כי קרא כלל הגלגלים בשם הסולם. ואמר מוצב ארצה כי היה ראשו הא' בארץ, שהוא תחלת היסודות, וראשו האחד בשמים שהוא ערבות, כענין שכתוב (דברים לג) רוכב שמים וגו', ושם כל המרכבה, ובסולם הזה יעלה כל מי שיעלה. ומלאכי אלהים הם הנביאים כענין שכתוב (במדבר כ טז) וישלח מלאך וגו' וכתיב על חגי (חגי א) מלאך ה', והנה הם עולים עד שם במעלת נבואתם עד מדרגות ידועות ואח"כ יורדים שמודיעים נבואתם ומלמדים את הבריות דרך ה'. (י) זה כתב בתחלת ספרו המורה פרק ט"ו. אבל בפרק עשירי מן החלק השני כתב בזה ענין אחר, והקדים תחלה כי הגלגלים נכללים בד' יסודות. גלגל הלבנה מניע יסוד המים, וגלגל החמה מניע יסוד האש, וגלגל חמשת כוכבי לכת הנבוכים הנשארים מניעין יסוד הרוח, וגלגל שמיני הוא גלגל המזלות והכוכבים הקבועין מניע יסוד הארץ.
...Rashi quotes Bereshit Rabbah 68, where Rabbi Eleazar in the name of Rabbi Yossi ben Zimra describes the bottom of the ladder as standing at Beer Sheva, the angle being such that the top was vertically above Mount Moriah. When the Midrash spoke about the angle of the elevation, it meant that at its zenith the ladder was above Mount Moriah. In other words, the point at which it appeared to reach heaven was directly above where the Holy Temple would stand in the future.
Kenneth J. Weiss, 2004 (from Voices of Torah: A Treasury of Rabbinic Gleanings on the Weekly Portions, Holidays and Special Shabbatot)
I love that vision, but I question it midrashically: why a ladder (or...a stairway)? If (part of) God's message was that this would be the site of the Holy Temple, why didn't Jacob picture that sort of grand and spiritual edifice...perhaps a nice multistory Temple complete with stairway?!
The ladder might well symbolize our people's spiritual evolution. Set firmly on the earth, its first rung(s) represent the desert Tabernacle. Subsequent rungs may translate as the Temple(s) destined to be constructed on Zion/Moriah. Higher rungs suggest the continuing evolution of Jewish spirituality: the synagogue, which enable the dispersion of the Jewish people (as Jews!) to all earth's corners. As the ladder's top ascends to the heavens, so does our people's destiny: both reach to places and times beyond Jacob's vision or ken. The angels ascending and descending symbolize our people's ups and downs throughout history.
Then Jacob awakens and realizes what he's (fore)seen--all he's apprehended. He says, "Surely God is here [part of my present, part of my people's future] and I...I didn't realize.... How full of awe is this place. [It is] God's abode" (Gen. 28:16-17).
(א) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י), רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא בַּר פַּפָּא פָּתַח (משלי ג, כג כד): אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ [וגו'] אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד. אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח, זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב. אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן. (משלי ג, כד): וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ, (בראשית כח, יב): וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.
(ב) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (תהלים קכא, א): שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הַהוֹרִים לְמַלְפָנַי וְלִמְעַבְּדָנַי. (תהלים קכא, א): מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִים וגו', וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר גָּדוּד שִׁלְּחוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שִׁלַּח עִמּוֹ, אֶלָּא שֶׁעָמַד עֵשָׂו וּנְטָלָהּ מִמֶּנּוּ. חָזַר וְאָמַר מָה אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, חַס וְשָׁלוֹם, לֵית אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, אֶלָּא (תהלים קכא, ב): עֶזְרִי מֵעִם ה'. (תהלים קכא, ג): אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ, (תהלים קכא, ה): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וגו', (תהלים קכא, ז): ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן. (תהלים קכא, ז): יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. (תהלים קכא, ח): ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
(ג) רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח (משלי יט, יד): בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן (בראשית כד, נ): וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים (שופטים יד, ד): וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, (בראשית כד, סג): וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
(ד) רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (תהלים סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמְרָה לוֹ לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אָמַר לָהּ לְשֵׁשֶׁת יָמִים, כְּדִכְתִיב (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמְרָה לוֹ מַה הוּא עוֹשֶׂה מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו, אָמַר לָהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מָמוֹנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לֵיהּ, וְדָא הוּא אֻמָּנוּתֵיהּ, אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, כַּמָּה עֲבָדִים כַּמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי, לְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָן. אָמַר לָהּ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף. הָלַךְ לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מֶה עָשְׂתָה נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אָמְרָה פְּלַן יִסַּב לִפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּסַּב לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָן בְּלַיְלָה אַחַת. לְמָחָר אֲתוֹן לְגַבָּהּ דֵּין מוֹחֵיהּ פְּצִיעָא, דֵּין עֵינוֹ שְׁמִיטָא, דֵּין רַגְלֵיהּ תְּבִירָא. אָמְרָה לְהוֹן מַה לְּכוֹן, דָּא אֲמָרָה לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדֵין, וְדֵין אֲמַר לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדָא. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ לֵית אֱלוֹהַּ כֶּאֱלָהֲכוֹן, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכוֹן נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת יָפֶה אָמַרְתָּ. אָמַר לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה עוֹשֶׂה לָהֶן מְזַוְּגָן בְּעַל כָּרְחָן שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַאן דִּבְעֵי אוֹמֵר שִׁירָה וּמַאן דְּלָא בְעֵי בָּכֵי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה הֱשִׁיבָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת מַשְׁפִּיל לָזֶה וּמֵרִים לָזֶה, וּמוֹרִיד לָזֶה וּמַעֲלֶה לָזֶה. הֱוֵי אוֹמֵר (תהלים עה, ח): אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק בָּא זִוּוּגוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.
(ה) חִזְקִיָּה אָמַר בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב בְּעֵת שֶׁנָּטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, עָשָׂה עוֹד אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁנִּטְמַן בְּבֵית עֵבֶר, עָשָׂה עוֹד שִׁבְעָה שָׁנִים שֶׁעָבַד בְּרָחֵל, וְנִמְצָא נוֹשֵׂא אִשָּׁה בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וְעֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁהֶה לַצַּדִּיקִים וּמַקְדִּים לָרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּבָר כְּתִיב (בראשית כח, ז): וַיִּשְׁמַע אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, אֶלָּא אָמַר, אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ מֵהֵיכָן הוּרְשָׁה, לֹא מִבְּאֵר שָׁבַע, אַף אֲנִי הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִבְאֵר שָׁבַע, אִם נוֹתֵן לִי רְשׁוּת הֲרֵי אֲנִי יוֹצֵא וְאִם לָאו אֵינִי יוֹצֵא, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.
(ו) וַיֵּצֵא (בראשית כח, י), וְכִי לֹא יָצָא מִשָּׁם אֶלָּא הוּא, וַהֲרֵי כַּמָּה חֲמָרִים וְכַמָּה גַּמָּלִים יָצְאוּ, וְאַתְּ אָמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, רַבִּי [זעירא] עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ, יָצָא מִשָּׁם פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ. וְדִכְוָתָהּ (רות א, ז): וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וגו', וַתֵּצֵא, וְכִי לֹא יָצָא מִן הַמָּקוֹם אֶלָּא הִיא, וַהֲרֵי כַּמָּה חֲמָרִים כַּמָּה גַּמָּלִים יָצְאוּ וְאוֹמֵר וַתֵּצֵא, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּשֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ, יָצָא מִשָּׁם פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ, נִיחָא דְּתַמָּן לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת בִּלְבָד, אֶלָּא הָכָא דַּהֲוֵי יִצְחָק וְרִבְקָה. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר לֹא דוֹמָה זְכוּתוֹ שֶׁל צַדִיק אֶחָד לִזְכוּתוֹ שֶׁל שְׁנֵי צַדִּיקִים.
(ז) מִבְּאֵר שָׁבַע (בראשית כח, י), רַבִּי יוּדָן וְרַב הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר מִבְּאֵרָהּ שֶׁל שְׁבוּעָה, אָמַר שֶׁלֹא יַעֲמֹד עָלַי אֲבִימֶלֶךְ וְיֹאמַר הִשָּׁבְעָה לִי כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּע לִי זְקֵנְךָ, נִמְצֵאתִי מַשְׁהֶה בְּשִׂמְחַת בָּנַי שִׁבְעָה דוֹרוֹת. רַב הוּנָא אָמַר מִבְּאֵרָהּ שֶׁל בְּכוֹרָה, אָמַר שֶׁלֹא יַעֲמֹד עָלַי עֵשָׂו וִיעַרְעֵר עַל הַבְּכוֹרָה וְיֹאמַר לִי כָּךְ הָיִיתָ מְרַמֶּה בִּי וְנוֹטֵל אֶת בְּכוֹרָתִי, וְנִמְצֵאתִי מְאַבֵּד אוֹתָהּ שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, לג): הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם. מִבְּאֵר שָׁבַע, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מִבְּאֵרָהּ שֶׁל בְּרָכוֹת, אָמַר שֶׁלֹא יַעֲמֹד עָלַי עֵשָׂו וְיֹאמַר לִי כָּךְ הָיִיתָ מְרַמֶּה בִּי וְנוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת, וְנִמְצֵאתִי מְאַבֵּד אוֹתָהּ יְגִיעָה שֶׁיָּגְעָה בִּי אִמִּי.
(ח) וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י), רַבָּנָן אָמְרֵי בֶּן יוֹמוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּלִשָּׁנְהוֹן דִּבְרִיָּתָא הוּא, פְּלַן אֲזֵיל לְקֵיסָרִין וְעַד כַּדּוּן הוּא עַל זְוָדַיָא. חָרָנָה, תָּנָא בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה כָּל דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ למ"ד בִּתְחִלָּתוֹ נִתַּן לָהּ ה"א בְּסוֹפָהּ, סְדוֹמָה, שְׂעִירָה, מִצְרַיְמָה, חָרָנָה. אֵיתִיבֵיהּ וְהָכְתִיב (תהלים ט, יח): יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, רַבִּי אַבָּא בֶּן זַבְדָא אָמַר לָאַמְבַּטִּי הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבַּשְּׁאוֹל.
(ט) וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי, בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וגו', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָֹּׂא בַּעֲדָם וגו' וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
(י) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר נַעֲשָׂה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּמִין כּוֹתֶל לְפָנָיו. (בראשית כח, יא): כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, רַבָּנָן אָמְרֵי כִּיבָּא הַשֶּׁמֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה, מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ כִּיבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת כִּיבּוּ אֶת הַפָּנָסִין שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָה. כָּךְ הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין אָמַר שָׁמַע קוֹלָן שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ, אֲתָא שִׁמְשָׁא, אֲתָא שִׁמְשָׁא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יוֹסֵף (בראשית לז, ט): וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, אָמַר יַעֲקֹב מִי גִּלָּה לוֹ שֶׁשְּׁמִי שֶׁמֶשׁ. אוֹתָן שְׁתֵּי שָׁעוֹת שֶׁהִשְׁקִיעַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה בְּצֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו אֵימָתַי הֶחֱזִירָן, בַּחֲזִירָתוֹ לְבֵית אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לב, לב): וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנֶיךָ, מָה אַתָּה בְּצֵאתְךָ הִשְׁקַעְתִּי חַמָּה וּבַחֲזִירָתְךָ הֶחֱזַרְתִּי לְךָ גַּלְגַּל חַמָּה, כָּךְ בָּנֶיךָ בְּצֵאתָם (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, וּבַחֲזִירָתָן (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי וגו'.
(יא) וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמַר אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר נָטַל שָׁלשׁ אֲבָנִים, אָמַר, אַבְרָהָם יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, יִצְחָק יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו. רַבָּנָן אָמְרֵי מִעוּט אֲבָנִים שְׁנַיִם, אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת, יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה. וְיִצְחָק יָצָא עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפָיו. וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא הֵימֶנִּי פְּסֹלֶת. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּתִיב (מיכה א, ג): כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וגו', מִי שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹתָן הָאֲבָנִים שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּחַת רֹאשׁוֹ נַעֲשׂוּ תַּחְתָּיו כְּמִטָּה וּכְפַרְנוֹס, מָה רְטִיבָה הִרְטִיב (שיר השירים א, יז): קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים וגו'. צַדִּיקִים וְצַדִּיקוֹת נְבִיאִים וּנְבִיאוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּאן שָׁכַב אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב, וּמָה הָיָה אוֹמֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים קכד, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר, מַה טַּעַם (תהלים כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.
(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם (בראשית כח, יב), אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, חַד בַּר נָשׁ אֲזַל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי אָמְרִין לִי אֲזֵיל סַב פּוֹעָלַיָּא דַּאֲבוּךְ מִן קַפּוֹדְקִיָּא, אֲמַר לֵיהּ וַאֲזַל אֲבוּךְ לְקַפּוֹדְקִיָּא מִן יוֹמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ זִיל מְנֵי עֶשְׂרִים שְׁרָיֵי בְּכָרְסָא דְבֵיתָךְ אַתְּ מַשְׁכַּח לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין. אֲמַר לֵיהּ וְאִי לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין מְנֵי מִן רֵאשֵׁיהוֹן לְסוֹפֵיהוֹן וּמִן סוֹפֵיהוֹן לְרֵאשֵׁיהוֹן וְאַתְּ מַשְׁכַּח, אֲזַל מְנָא וְאַשְׁכַּח כֵּן. וּמִנַּיִן יַלִּיף לָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן קַפּוֹדְקִיָּא. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא לֵית חֲלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה הַכֶּבֶשׁ. מֻצָּב אַרְצָה, זֶה מִזְבֵּחַ (שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵלּוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּכֶּבֶשׁ. (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, (עמוס ט, א): רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ, רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ בְּסִינַי. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי. מֻצָּב אַרְצָה (שמות יט, יז): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי, אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הוּא אוֹתִיּוֹת דְּדֵין. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עַל שֵׁם (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן. וְלָמַדְנוּ לַנְּבִיאִים שֶׁנִּקְרְאוּ מַלְאָכִים, דִּכְתִיב (חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה' לָעָם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן. עֹלִים (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. וְיֹרְדִים, זֶה משֶׁה (שמות יט, יד): וַיֵּרֶד משֶׁה. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר, רַבִּי שַׂלְמוֹנִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר תַּרְכּוּסָא שֶׁל שָׁלשׁ רַגְלַיִם הֶרְאָה לוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אַתְּ הוּא רֶגֶל שְׁלִישִׁי. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, מָה הַחֶבֶל הַזֶּה פָּחוּת מִשְׁלשָׁה אֵין מַפְקִיעִין אוֹתוֹ, כָּךְ הָאָבוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְׁלשָׁה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר עוֹלָם וּשְׁלִישׁ עוֹלָם הֶרְאָה לוֹ, עֹלִים אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם וְיֹרְדִים שְׁנַיִם. וּמִנַּיִן שֶׁהַמַּלְאָךְ שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ו): וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָּרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, וְחַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב. מַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, נִיחָא. וּמַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב, מַעֲלִים וּמוֹרִידִים בּוֹ אָפְזִים בּוֹ קָפְזִים בּוֹ שׂוֹנְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְּךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה, עֹלִים לְמַעְלָה וְרוֹאִים אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, וְיֹרְדִים לְמַטָּה וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדָן, עוֹלִים לְבַסִּילְקִי וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ דָּן, וְיוֹצְאִים בַּפַּרְוָד וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן. דָּבָר אַחֵר, לְמַעֲלָן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, עוֹלֶה. חוֹבָתוֹ, יוֹרֵד. לְמַטָּן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, יוֹרֵד. חוֹבָתוֹ, עוֹלֶה. דָּבָר אַחֵר, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, עֹלִים אוֹתָם שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֹרְדִים, אֵלּוּ שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן קל"ח שָׁנָה, רַבִּי תַּנְחוּמָא הֲוָה מַפִּיק לִשָּׁנָא קָלָא. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ (בראשית יט, יג): כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, הֵיכָן חָזְרוּ, כָּאן, עֹלִים וְיֹרְדִים, עֹלִים וְאַחַר כָּךְ יֹרְדִים.
(יג) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָה בַּגָּלוּת, (בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. (בראשית כח, י): וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה א, יב): אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. (בראשית כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, (ישעיה ה, ח): עַד אֶפֶס מָקוֹם. (בראשית כח, יא): וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה וגו'. (בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, (איכה ד, א): תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. (בראשית כח, יא): וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, (ירמיה יג, יח): כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם. (בראשית כח, יא): וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, (ירמיה ג, כה): נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ. (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר. וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, הוּא סֶמֶל הוּא סֻלָּם, אוֹתוֹי דְּדֵין הוּא אוֹתוֹי דְּדֵין. (בראשית כח, יב): מֻצָּב אַרְצָה, (דניאל ג, א): אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא. (בראשית כח, יב): וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, (דניאל ג, א): רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת. (בראשית כח, יב): וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. (בראשית כח, יב): עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, מַעֲלִים בּוֹ וּמוֹרִידִים בּוֹ, אָפְזִים בּוֹ, קָפְזִים בּוֹ, שׂוֹנְטִים בּוֹ. (דניאל ג, יח): יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד. (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, אָמַר לָהֶם לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (דניאל ג, כו): עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה דָּנִיֵּאל. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁעָלָה וְהוֹצִיא אֶת בִּלְעוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה נא, מד): וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו. שֶׁהָיָה לוֹ תַּנִּין אֶחָד לִנְבוּכַדְנֶצַּר וְהָיָה בּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶׁהָיוּ מַשְּׁלִיכִין לְפָנָיו, אָמַר לוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל, כַּמָּה כֹּחוֹ גָּדוֹל שֶׁבּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶּׁמַּשְׁלִיכִין לְפָנָיו. אָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל, תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲנִי מַתִּישׁוֹ. נָתַן רְשׁוּת. מֶה עָשָׂה, נָטַל תֶּבֶן וְהִטְמִין לְתוֹכוֹ מַסְמְרִים הִשְׁלִיךְ לְפָנָיו וְנִקְבוּ מַסְמְרִים אֶת בְּנֵי מֵעָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו.
(יד) דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ב, לא): וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא וגו'. מֻצָּב אַרְצָה, (דניאל ב, לא): וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ. וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, (דניאל ב, לא): צַלְמָא דִכֵּן רַב. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים שְׁנַיִם, וְיֹרְדִים שְׁנַיִם, אֵלּוּ שָׂרֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁשָּׁלְטָנוּתָן גּוֹמֶרֶת בָּהֶן. עֹלִים וְיֹרְדִים, יוֹרְדִים וְעוֹלִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עֹלִים וְיֹרְדִים, עוֹלִין הֵם וַעֲלִיָה תְּהֵא לָהֶם, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד יָרוּד מֵחֲבֵרוֹ. כְּתִיב (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב [טב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו']. בָּבֶל לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, כְּדִכְתִיב (דניאל ב, לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא, וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ, וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּמַלְכוּ תְּלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא, וּכְתִיב בְּסֵיפָא (דניאל ב, מב): וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵן פַּרְזֶל וּמִנְּהֵן חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַּקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, כְּתִיב (דניאל ב, מד): וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין וגו'.
(4) [The following dialogue, one of many, is reported in the name of R. Yosi ben Halafta, one of the Mishnah’s most prominent sages, and an unnamed Roman woman of rank.] Rabbi Yehudah bar Simon began: "God returns the solitary ones homeward" (Psalms 58:7). A Roman Matron asked Rabbi Yosi ben Halafta, "In how many days did God create the world?" He said, "In six, as it is said, 'Since six days God made...' (Exodus 20:11) "And since then," she asked, "what has God been doing?" "God sits [on the Heavenly Throne] and makes matches: the daughter of this one to that one, the wife [i.e. widow] of this one to that one, the money of this one to that one," responded R. Yosi. "And for merely this you believe in Him!" she said. "Even I can do that. I have many slaves, both male and female. In no time at all, I can match them for marriage." R. Yosi, "Though this may be an easy thing for you to do, for God it is as difficult as splitting the Sea of Reeds." Whereupon, Rabbi Yosi took his leave. What did she do? The Matron lined up a thousand male and a thousand female slaves and paired them off before nightfall. The morning after, her estate resembled a battlefield. One slave had his head bashed in, another had lost an eye, while a third hobbled because of a broken leg. She said to them: "What do we have here?" and they each said to her: "I don't want this one" [with whom you matched me." Immediately, she summoned R. Yosi and she brought him to her and said: "Your God is not like our god, and your Torah is true, pleasing and praiseworthy. You spoke wisely." ...
(12) ...And he took stones of the place - R. Judah and R. Nehemiah , and the Rabbis. Rabbi Yehuda said he took 12 Stones. God decreed that he establish twelve tribes. Jacob said; Abraham did not establish them , Isaac did not establish them, if the twelve stones join together, I know that I will merit twelve tribes. Once they did he knew he was going to merit establishing the twelve tribes . Rabbi Nehemiah said he took 3 stones. Jacob took three stones and said : God placed his name on Abraham, and on Isaac. I, if the stones join together, I know that God is the unifying name for me. And since joined, he knew that God would unify his names with Jacob. The Rabbis said that the minimum of the plural of stones is 2. Abraham produced negative attributes/waste- Ishmael and the sons of Keturah . And Isaac produced Esau and his generals. I, if you join these 2 stones together, I know that I will not produce any negative attributes in my descendants.
(13) ...And he dreamed and behold there was a ladder -- Rabbi Abuhu said: The words of dreams do not ascend and do not descend. Once a man went before Rabbi Yossi bar Halafta. He said: I saw in my dream, they said to me, "?????" He [Rabbi Yossi] said: "????". He said to him: "No! He said to him: "..." He said to him: "I don't have 20!" He said to him: "And if you don't have 20, count from their heads to their tails, and from...".... Bar Kapra taught: There is no dream that does not have an interpretation. Behold a ladder, this is a sheep. Placed on the earth, that is the altar (Exodus 20), Make me an altar of earth. And it's head reaches the heavens, those are the offerings, whose scent rises to the heavens. And behold the angels of God, those are the high priests. Rising and descending on it, that rise and descend with a sheep. And behold God is standing on it, (Amos 9): I have seen God standing on the altar. The rabbis interpret it as Sinai: He dreamed and behold there was a ladder, that is Sinai. Resting on the ground, (Exodus 19) and they stood at the bottom of the mountain. And its head reached the heavens, (Deuteronomy 4) And the mountain burned with fire unto the heart of heavens.....