פרשת וירא - וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע
(לב) וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים׃
(32) When they had concluded the pact at Beer-sheba, Abimelech and Phicol, chief of his troops, departed and returned to the land of the Philistines.
(לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה' אֵ֥ל עוֹלָֽם׃
(33) [Abraham] planted a tamarisk at Beer-sheba, and invoked there the name of the LORD, the Everlasting God.
(לד) וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (פ)
(34) And Abraham resided in the land of the Philistines a long time.

1. What is an אשל?

2. Why is the story of planting the אשל embedded in the Avimelech story?

3. What is the connection the אשל and calling in the name of G-d?

4. What does it mean that Avraham called in the name of G-d?

5. Why did Avraham live amongst the Plishtim for so long?

(א) ויטע וכו'. לפי מה שאמרו בספר הזוהר (וירא דף ק"ב) על והשענו תחת העץ. שכך היה דרכו של אברהם שהיה לו עץ שתחתיו היה מאכיל לאורחים. ולמי שהיה קולט האילן היה מבחין איכותו. ובזה יאמר כי גם שם נטע אשל הוא אילן. וע"י האכיל תחתיו אורחים היה קורא בשם ה' כו'. שאשר היו מזכירין שם ה' שתחלה לא היו או' שהוא אל עולם כ"א שעל השמים כבודו. והוא הקרי' בפיהם כי בשם ה' שהיו מזכירים לסמוך בשם ולומר אל עולם שיאמר ה' אל עולם. ולא ה' בלי הזכיר בו אל עולם ואמר ויגר בארץ פלשתים ימים רבים שעם היותו שם ימים רבים לא קבע מקום כ"א כגר הולך ונוסע בכללות ארץ פלשתים. להקריא שמו של הקב"ה בכל הארץ ההיא וזהו ויגר שהיה כגר עם היותו שם ימים רבים:

בכור שור - ויטע אשל. אילן גדול להיות לזכרון על הברית ובתלמוד דתליא באשלי רברבי דומיא יתלה באילן גדול: ,

ויקרא בשם ה'. נתן הודאה להק' שנתן לו גדולה עד שהמלכים כורתים עמו ברית מפני גדולתו:

(א) ויטע אשל וגו׳ ויקרא שם וגו׳. כאן קיים דבר ה׳ והיית לאב המון גוים וכמ״ש לע״ל ע״כ נטע אשל להקריא גם לפני עוברים ושבים שלא יוכל לגיירם וללמדם תורה מ״מ ידעו עכ״פ כי ה׳ אל עולם. ולזה התכלית יצא מחברון למקום מרובה באוכלסין:

(א) ויטע. אחר שנעשית קנין אברהם, נטע שם מיני אילנות גנות ופרדסים ולשם התאספו אליו הצמאים ללמוד דרכי ה',ויקרא שם בשם ה' אל עולם, כי אחר המילה השיג יותר שאין עוד מלבדו ושאין שום כח מושל בעולם רק ה' לבדו, וזה קרא ופרסם לרבים:
(א) ויטע אשל. שם אילן. ועל כן אמר ויטע כי כיון שהיה לו שם באר רצה לטעת שם אילנות ופרדסים להשקות ממי הבאר שחפר שם כדי שיהנה מן הפירות הוא והאורחים הבאים אל ביתו ומפני שהשתדלות הצדיק בנטיעות אינו אלא הכנה לפעולות שכליות לכך סמך מיד ויקרא שם בשם ה'.
(1) ויטע אשל, “he planted an orchard.” The word אשל is the name of a certain type of tree. This is why the Torah writes that Avraham “planted it.” Seeing there was a well nearby he considered it appropriate to plant orchards to take advantage of that source of water. He meant to enjoy the fruit of these trees both himself and together with any guests whom he would entertain. Seeing that such agricultural activities when undertaken by a righteous individual such as Avraham (who was a shepherd by profession) are merely a preparation for spiritual activities in their wake, the Torah immediately testified to this by writing ויקרא שם בשם ה', “He called out there in the name of the Lord.”
(ב) ובמדרש ויטע אשל א' אכילה שי"ן שכיבה ל' לויה. והן הן אותיות של שא"ל. כי אברהם היה אומר לכל עובר ושב שאל מה אתן לך ונותן לו כל מה ששואל
(2) A Midrashic approach: The three letters in the word א-ש-ל are an acronym for אכילה- שתיה- לויה that true hospitality involves providing one’s guests with food,-drink, - and an escort when they depart. [some versions have the word שכיבה, “lodging”, instead of שתיה “drink.”]. Avraham was in the habit of saying to his guests: “ask whatever I can do for you and I will endeavour to do it.”
(ד) ויקרא שם בשם ה'. לשון קריאה והכרזה. וכן יקרא איש חסדו כי שם ה' אקרא וכוונת הכתוב כי אברהם מכריז ומודיע לבריות שהעולם מחודש ויש לו מנהיג יחיד וקדמון. ועל כן יאמר כי ההכרזה הזאת היתה בשם ה' היחיד אל עולם הקדמון אשר הויתו ואלהותו קודם העולם והוא שאמר אל עולם כלומר שקדם לעולם. או יהיה ויקרא כמו ויתפלל, כדעת אונקלוס ע"ה, והוא מלשון (תהלים ל) אליך ה' אקרא.
(4) 'ויקרא שם בשם ה', “he preached there in the name of the Lord.” The expression used here by the Torah refers to both “calling on,” and “proclaiming.” We have the expression קרא in Proverbs 20, 6 רב אדם יקרא איש חסדו, “He calls most people true friend.” We also encounter this word in Deut. 32,3 where Moses says כי שם ה' אקרא, and the meaning is: “I shall proclaim the name of the Lord.” In our verse the meaning of these words is that Avraham was proclaiming that G’d had created the world, that it had not preceded Him, that there is a “Director” of the fate of mankind who has always existed. When the Torah adds the words בשם ה' “in the name (singular) of the Lord,” it alerts us to the fact that Avraham was at pains to emphasise the Oneness and uniqueness of the Lord, something that would not be suspected if the Torah had used the word אלו-הים which has a plural ending. The words א-ל עולם, mean that G’d was eternal, not preceded by any physical phenomenon. Another way of interpreting the word ויקרא could be in accordance with Onkelos who views the word as reflecting prayer. It would be analogous to Psalms 30,9 אליך ה' אקרא, “I call upon You O G’d (in prayer).”
(ב) ויקרא שם, כמו שפירשנו; ולפי מה שקרה לו עם אבימלך בדבר אשתו, ובדבר הבאר אסף את הבנים שם וקראו להם בשם ה' שיחזיקו באמונתו מעבוד זולתו, כי נלחם מלחמתו; עד שאבימלך שהוא מלך בא אלי ובקש אהבתי ובריתי והחזר לי זאת הבאר אשר גזלו ממני עבדיו, ובזה תוכלו להכיר כי הוא אל עולם, ואין זולתו ועושה ביצוריו נרצונו כמו שעשה בפרעה ובאבימלך בעבורי, מכל זה תכירו כי הוא אל עולם ויכול על הכל.
(2) ויקרא שם, Avraham used the opportunity of assembling the local people and describing his and Sarah’s experiences to them in order to give them first-hand evidence of how G’d had looked after him against all odds. He contrasted this with the local deities being worshipped who could not protect those who sacrificed to them.
א-ל עולם, he pointed out that his G’d was not only powerful locally, but was a G’d Who was equally powerful allover the globe, seeing the globe is His, He being the One Who had created it.

רלב״ג ביאור המילות בראשית כ״א

ויטע אשל – אילן, להיות ממנו צל על הבאר, ולאכול תחתיו, כי כן היה אילן סמוך לאהלו באלוני ממרא לאכול תחתיו בעת החום, כאומרו: ׳והוא עֹמד עליהם תחת העץ וַיֹּאכֵלוּ׳ (יח, ח). ואמנם זכר זה, כי לא קבע לו מקום לדירה בארץ פלשתים, אבל בבאר שבע קבע לו מקום לדירה; וזה, לפי ששם היה מקום נבחר אל שידבק בו השפע האלקי.

(א) ויטע אשל - פרדס היה להתפלל שם.
(1) ויטע אשל, an orchard. The presence of such an orchard should encourage people to pray to G’d there.
(א) אשל רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר פַּרְדֵס לְהָבִיא מִמֶּנוּ פֵּירוֹת לְאוֹרְחִים בִּסְעוּדָה, וְחַד אָמַר פּוּנְדָּק לְאַכְסַנְיָא וּבוֹ כָּל מִינֵי פֵּירוֹת וּמָצִינוּ לְּשׁוֹן נְטִיעָה בְאֹהָלִים שֶׁנֶאֱמַר וַיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ (דניאל י"א):
(1) אשל [AND ABRAHAM PLANTED AN] אשל — Rab and Samuel differ as to what this was. One said it was an orchard from which to supply fruit for the guests at their meal. The other said it was an inn for lodging in which were all kinds of fruit (Sotah 10a). And we can speak of planting an inn for we find the expression planting used of tents, as it is said, (Daniel 11:45) “And he shall plant the tents of his palace”.

(א) ויטע אשל. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר אשל זה פרדס וחד אמר אשל זה פונדק, בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע, אלא למ"ד פונדק מאי ויטע, כדכתיב (דניאל י"א) ויטע אהלי אפדנו טזפונדק היא אכסניא לאורחים, לתכלית הכונה לפרסם שם ה' כפי שיתבאר בסמוך. ונראה דכלל דרשא זו נסמכת על מ"ש במ"ר מאי אשל – שאל [בהיפך אותיות, כמו כבש כשב, שמלה שלמה], כל מה שהי' אדם שואל בו הי' מטעים, תאנים ענבים ורמונים, ר"נ אמר פונדקי, שאל מה תרצה, בשר עופות דגים יין, ולפי"ז מבואר הדרשא שלפנינו.

(ב) ויקרא שם וגו' עַל יְדֵי אוֹתוֹ אֵשֶׁל נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה אֶלוֹקָּ לְכָל הָעוֹלָם לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אוֹמֵר לָהֶם בָּרְכוּ לְמִי שֶׁאֲכַלְתֶּם מִשֶׁלוֹ, סְבוּרִים אַתֶּם, שֶׁמִּשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶּׁל מִי שֶׁאָמָר וְהָיָה הָעוֹלָם אֲכַלְתֶּם! (סוטה י'):
(2) 'ויקרא שם וגו AND HE CALLED THERE etc. — Through this Eshel the name of the Holy One, blessed be He, was called “God of the entire Universe”. For after they had eaten and drunk he said to them, “Bless Him of whose possessions you have eaten! Do you think that you have eaten of what is mine? You have eaten of that which belongs to Him Who spake and the Universe came into existence” (Sotah 10a).

,ויקרא וגו'. אמר ריש לקיש, אל תקרא ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב, כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם, וכי משלי אכלתם, והלא משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם

נראה דדריש כן משום דקשה לי' מה שייכות קריאת ה' לנטיעת אשל, אבל לפי הדרשא ויקריא שייך שפיר, דריש לקיש לשיטתי' בדרשא הקודמת שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים כדי שיתאספו אליו המון רב, ויהי' לו מקום וסבה לקרוא בשם ה' ולהודיע אלהותו בעולם, אשר כנודע אך זה היתה מטרתו וחפצו של אברהם אבינו כל ימיו, וכמבואר בר"פ לך בפ' ואת הנפש אשר עשו יעו"ש. . (שם שם ב')

(א) ויגר. ובכ"ז לא ישב בבאר שבע בקביעות, רק היה כגר בארץ פלשתים, מתהלך בארץ לארכה ולרחבה כגר, לפרסם שם ה' ולקיים כי גר יהיה זרעך שהתחיל מלידת יצחק:

(א) ימים רבים, עמד שם ימים רבים, כי היה לו ברית עם אבימלך ולא היה מפחד מאדם. וברוב ארץ פלשתים היא ארץ שבעה כמו שראינו בשונמית שישבה שם מפני הרעב שבע שנים:

(א) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. לא נודע טעם אברהם בזה לישב בין הפלשתים ימים רבים כל כך יתרים על של חברון כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"ד, ו') והן נודע כי ארץ פלשתים אינה חשובה כל כך, וחז"ל אמרו (שם נ"ב, ד') כי נסע מחברון מפני הבושה של לוט שהיו אומרין שבא על בנותיו.

וזה נכון הוא אבל לא על כל כך שנים כי על כל פנים הרי חזר לחברון והיה לו לחזור קודם להיות קרוב להר המוריה.

ואפשר לומר בזה כי הנה הקב"ה אמר לאברהם (בראשית ט"ו, י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ וגו' ומשמע דוקא זרעך ולא הוא וכמאמר חז"ל (שם מ"ד, כ') בפסוק (שם שם, ט"ו) ואתה תבוא אל אבותיך וגו' רק משנולד יצחק התחיל הגירות וענין הגירות שהיה ביצחק ולא באברהם הוא לפי שאברהם היה במדינה חשוב ומפורסם גדול והיה מלך עליהם כמאמר חז"ל (שם פרשה מ"ג, ה') ומוניטין שלו יצא בעולם כמאמרם (שם פרשה ל"ט, י"א) ואיך יֵאָמֵר גר על מלך הארץ ועל כן אמר אברהם לבני חת (בראשית כ"ג, ד') גר ותושב אנכי עמכם, פירוש אף שאני גר ממקום אחר מכל מקום תושב אני עמכם כי מלך הארץ היה כאמור. ולא כן יצחק שלא היה לו שלוה בארץ, והפלשתים גרשו אותו ממקום למקום ואמרו לו (בראשית כ"ו, ט"ז) לך מעמנו וגו' ואין לך גירות גדול מזה, ועל כן נאמר לו (שם שם,ג') גור בארץ הזאת כלומר קבל עליך הגירות. ואכן נראה כי אף אברהם לא היה תושב כי אם בחברון שהם אמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו פירוש מלך כמו שכתוב שם ולא כן בשארי מקומות ובפרט בפלשתים שגזלו וחמסו אותו תמיד בבארות אשר חפר, ושרה נלקחה לבית אבימלך הגם שסבר שאחותו היא מכל מקום זה גירות הוא ולא תושב ועל כן אמר גר ותושב אנכי עמכם פירוש דוקא עמכם תושב אני ולא במקום אחר.

רד״צ הופמן בראשית כ״א - ויגר – מכין את הרקע לסיפור הבא, ללמדנו שבשעת עקידתו יצחק כבר גדול היה.

רלב״ג ביאור הפרשה בראשית כ״א - וכבר גר קודם זה אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ואולם אמר זה, כי אף על פי שעמד שם אברהם ימים רבים לא רצה להשתקע שם, כי לא היה מארץ כנען, אבל גר שם עד שנמצא לו מקום נאות סמוך לארץ ההיא בארץ כנען, והוא באר שבע.

(ג) אכן אברהם אבינו היה מכיר שהש"י מלא כל הארץ כבודו, והסיר ערלת ההסתר המסתרת בין אור הש"י להשגת האדם, וזה שאחר מצות המילה מצינו (בראשית כא) ויקרא שם בשם ה' אל עולם. היינו שניכר מציאותו בכל הויות הבריאה. וכדאיתא במדרש רבה (וירא מח) מבשרי אחזה אלוק, אילולי שעשיתי כן היה הקב"ה נגלה עלי, שהיה רואה מכל פרטיו את אור הש"י. ומה שמצינו, שאמר אברהם אבינו (בראשית יד) הרמתי ידי אל ה' אל עליון, היתה זאת קודם המילה, ומבואר ענינו בפנים פרשת לך(בבית יעקב לג). וכן מצינו שהאבות למדו תורה לבניהם, כדאיתא במדרש תנחומא (ויגש יא) וברבה (ויגש צה), וכן מצינו במדרש רבה (שמות ה) שהיו לישראל במצרים מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת:

(3) Avraham, however, understood that God, “fills the whole world with His glory.” He removed the orlah,39Orlah means “foreskin.” The author is stating that Avraham’s removal of concealment of G-d paralleled his own act of circumcision. This idea is found in the Zohar, and many Kabbalistic and hasidic writings. the force of concealment, which divided God’s light from man’s understanding. Thus we find after he was given the commandment of circumcision (milah) it is said (Bereshit, 21:33), “And he called in the name of Hashem, the God of the world.” This means that God’s existence became apparent in all aspects of the creation, as the Midrash Rabbah (Vayera, 48) states, on the verse (Iyov, 19:26), “‘From my flesh I shall see God’ – Were it not for the act of circumcision, how could God have been revealed to me?” That is, he saw God’s light in every detail of creation. When Avraham said, “I raise my hands to the Supernal God,” it was before the circumcision.40See the Beit Yaakov in parshat Lech Lecha, 33. Similarly, we find that the Patriarchs taught the Torah to their sons. The Midrash41Midrash Tankhuma, Vayigash 11; Midrash Rabbah,Vayigash 95; Midrash Rabbah, Shemot 5. tells us that while Israel was in Egypt they possessed scrolls with which they would delight in each Shabbat.

(יט) " אמר הקדוש ברוך הוא: קנא לי! שאילולי הקנאה – אין העולם מתקיים. לפי שאין אדם נוטע כרם, ואין אדם נושא אשה, ואין אדם בונה בית: כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו. אם יבנה בית – גם אחר ישים דעתו לעשות כן. וכן לעניין אשה, כל אחד מקנא בחברו. וכיון שקיום העולם תלוי בקנאה, ישים כל הקנאות לשם שמים: אם יבנה בית – יבנה בו חדר ללמוד בו תורה, ושיהא ביתו בית ועד לחכמים, ולהכניס בו אורחים (אבות א ד-ה), ולעשות בו חסד לבני אדם. וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (שוחר טוב שם): אלולי שקנא אברהם אבינו, לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קִנא? כשאמר למלכי צדק: כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם? והלוא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם בהמות חיות ועופות. לא היינו ישנים, אלא היינו נותנים לפני זה ולפני זה לאכול ולשתות. ואותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אילולי צדקה שעשו עם בהמה חיה ועוף – לא היו יוצאים מן התיבה. וכיון שעשו צדקה – יצאו. אף אני אעשה צדקה עם בני אדם, שהם בצלמו של אלקינו, על אחת כמה וכמה! אותה שעה "ויטע אשל" (בראשית כא לג), ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לויה. ועל דרך זה ירבה אדם קנאה.

(19) The Holy One, Blessed be He, said : "Be jealous for My sake, were it not for envy, the world would not stand. A man would not plant a vineyard, marry a wife or build a house (Shoher Tob 37a). For all of these matters come about because one man envies his companion. If he builds a house, then another person will have it in mind to do likewise, and thus it is concerning a wife. And since the perpetuation of the world depends upon envy, let him dedicate all these envious qualities to God. If he builds a house let him build in it room for the study of Torah, a gathering place for the wise, a place where guests are welcomed, and a place where he does kindness to men. And thus did they say (Shohar Tov ibid). Had not Abraham been jealous he would have not acquired both worlds. And how was he envious? He asked Melchizedek1See Nedarim 32b, where Melchizedek is identified with Shem, the son of Noah., "How did you emerge from the Ark?" And Melchizedek answered, "Because of the charity that we did there," Abraham said to him, "What kind of charity could you do in the Ark; — were there any poor people there? There was no one there except Noah and his sons, so to whom were you doing charity?" Melchizedek answered him : "With the animals, with the beasts and with the fowl. We did not sleep but were constantly giving food to all these living creatures all night long." At that moment Abraham said, "If these people had not done charity with the animals, beasts and fowl, they would not have emerged from the Ark, but because they did justice with them, they did emerge safely, then I who will do justice with all the children of man who are in the image of the Holy One, Blessed be He, will not this be all the more favorable in God's eyes?" At that moment "And he planted a tamarisk (eshel) in Beersheba" (Gen. 21:33). (The sages take each letter of the Hebrew word Eshel and they say that the word Eshel means a place where strangers can eat, drink and lodge.) In this manner, a man ought to, indeed, increase his zeal.