(ב) (משלי יד כח): "ברב עם הדרת מלך, ובאפס לאום מחיתת רזון" - אמר רבי חמא בר חנינא: בא וראה שבחו וגדולתו של הקב"ה, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה בשבחן של כולם, אלא בשבחן של ישראל, שנאמר "ברב עם הדרת מלך", ואין עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיהו מג כא): "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", בשביל שיגידו שבחי בעולם וכה"א (תהלים מז י): "נדיבי עמים נאספו, עם אלקי אברהם, כי לאלקים מגני ארץ מאד נעלה". אמר רבי סימון: אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנין שבח וקילוס לפני בוראן. רבי ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר-כך עונין: "אמן יהא שמיה רבא מבורך", באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת "בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחין אותי", באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר "ברוב עם הדרת מלך". "ובאפס לאום מחיתת רזון" - אם הפסיקו עצמן מדברי תורה, אף אני אפסוק מהם דברי תורה.
A numerous people is the splendor of a king; without a nation a ruler is ruined. - said Rabi Chama bar Chanina: Come and see the Holy One of Blessing's greatness and praise. Even though there are thousands of thousands of thousands and myriads of myriads of squads of service angels that serve and praise God, God does not want their praises, rather, God wants the praises of Israel, as it is said "a numerous people is the splendor of the king". And "people" refers only to Israel, since it is written "this people that I created for Me will tell My praises" (Isaiah 33:21), because they will tell My praises in the world, and therefore it says "the generous ones of the peoples were gathered, the people of the God of Abraham; for to God belong the shields of the earth; God is greatly exalted." Said Rabbi Simon: When is the Holy One of Blessing exalted in God's world? When Israel gather in synagogues and study houses, and give praise and glory to their Creator. Rabbi Ishmael says: When Israel sits in study houses and listen to midrash agadah from the mouth of a sage, and after that they answer: "Amen. Yehi Sheme Rabah Mevorach", in that moment the Holy One of Blessing is happy and is exalted in God's world, and says to the angels of service: 'Come and see this people that I created in My world, how much they praise Me.' At that moment they [the angels] dress God with glory and splendor - and this is why it is written 'a numerous people is the splendor of the king.' "And in the lack of people a ruler is ruined" - if they make themselves lack words of Torah, even I will make words of Torah lack for them.
אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין הולכין י' בני אדם ויושבין במקומו ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה ויתבי בדוכתיה לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה דרב יהודה ואמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי
Rav Yehuda said: In the case of a deceased person who has no comforters, i.e., one who has nobody to mourn for them, ten people should go and sit in their place and accept condolences. The Gemara relates the story of a certain person who died in Rav Yehuda’s neighborhood
and who did not have any comforters, i.e., mourners; every day of the seven day mourning period, Rav Yehuda would take ten people and they would sit in their place, in the house of the deceased. After seven days had passed the deceased appeared to Rav Yehuda in his dream and said to him: Put your mind to rest, for you
have put my mind to rest.
על ישראל ועל צדקיא. ועל כל–מן דאתפטר מן עלמא הדין כרעותה דאלהא. יהא להון שלמא רבא וחלולקא–טבא לחיי עלמא דאתי. וחסדא ורחמי מן–קדם מרא שמיא וארעא. ואמרו אמן
Mourner's Kaddish Insert:
(Union Prayer Book, 1892 Translation)
Unto Israel, unto all the righteous, and unto
all who departed this life according to the will of God, may there be granted fullness of peace, grace and mercy by the Lord of heaven and earth.
(יא) וּמִלְּתָ֨א דִֽי־מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאָחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי׃ (יב) כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (יג) וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה׃ (פ) (יד) בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃ (טו) עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל׃ (טז) וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתֵּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃ (פ) (יז) אֱדַ֥יִן דָּֽנִיֵּ֖אל לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל וְ֠לַחֲנַנְיָה מִֽישָׁאֵ֧ל וַעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע׃ (יח) וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖ה דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֹֽבְדוּן֙ דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (יט) אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵילְיָ֖א רָזָ֣ה גֲלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא׃ (כ) עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָלְמָ֖א וְעַ֣ד־עָלְמָ֑א דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא׃...
(מז) עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָנִיֵּ֜אל וְאָמַ֗ר מִן־קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֱלָהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥ה דְנָֽה׃ (מח) אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֤ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב־לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כָּל־מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַב־סִגְנִ֔ין עַ֖ל כָּל־חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃
(11) The thing asked by the king is difficult; there is no one who can tell it to the king except the gods whose abode is not among mortals.” (12) Whereupon the king flew into a violent rage, and gave an order to do away with all the wise men of Babylon. (13) The decree condemning the wise men to death was issued. Daniel and his companions were about to be put to death (14) when Daniel remonstrated with Arioch, the captain of the royal guard who had set out to put the wise men of Babylon to death. (15) He spoke up and said to Arioch, the royal officer, “Why is the decree of the king so urgent?” Thereupon Arioch informed Daniel of the matter. (16) So Daniel went to ask the king for time, that he might tell the meaning to the king. (17) Then Daniel went to his house and informed his companions, Hananiah, Mishael, and Azariah, of the matter, (18) that they might implore the God of Heaven for help regarding this mystery, so that Daniel and his colleagues would not be put to death together with the other wise men of Babylon. (19) The mystery was revealed to Daniel in a night vision; then Daniel blessed the God of Heaven. (20) Daniel spoke up and said: “Let the name of God be blessed forever and ever, For wisdom and power are God's...(47) The king said in reply to Daniel, “Truly your God must be the God of gods and Lord of kings and the revealer of mysteries to have enabled you to reveal this mystery.” (48) The king then elevated Daniel and gave him very many gifts, and made him governor of the whole province of Babylon and chief prefect of all the wise men of Babylon.
רבי יהודה בר יחזקאל אמר אבא מברך על ירידת גשמים יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו.
Rabi Yehudah bar Yechezkel said: My father blesses on the falling of rain "yitgadal veyitkadash veyitbarach veyitromam shemecha malkeinu on every single drop that You make fall to us, that You keep them apart [prevent them from coming in one big drop]."
וברכת אבילים בערב לאחר התפלה בפני המתפללים על הכוס בשבת שאין אבילו' נוהגת בפרהסי' כר"א בן הורקנוס דאמר ראה שלמה כח של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואח' לאבילים ולמנודים בשבת היו מתקבצין יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים לזה ולזה משחרב בית המקדש התקינו שיהו החתנים והאבלי' באים לכנסת כדי לגמול להם חס' חתנים לקלסן ולהלוות' לבתיהן אבילי' לאחר שיגמור החזן תפלה של מוסף הולך לו בדלת הכנסת בו בפני' הכנסת ומוצא שם האבילים וכל קרוביו ואומר עליהם ברכה ואחר כך אומ' קדיש ואין אומר בעלמא דעתיד לחדתא אלא על התלמיד ועל הדרש:
Masechet Soferim 19:12
And the blessing of mourners at night after the Prayer in front of those who pray over the cup on Shabbat since mounring practices do not happen in public on Shabbat, like the opinion of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus who said "[King] Shlomo saw the strength of the doers of lovingkindness [gemilut chasadim] and built for them for Israel two gates, one for the grooms and one for the mourners and the exiled, on Shabbat the dwellers of Jerusalem would gather together and ascent the Temple Mount and sit between those two gates so as to do kindness [chesed] to these and to these." Since the Temple was destroyed, they decreed that the grooms and the mourners should come to the synagogue [knesset] so that they could receive chesed, grooms to be praised and walked to their houses; mourners so that when the chazan finishes the Musaf prayer the chazan should go to the door of the synagogue, there, in front of the synagogue, and find there the mourners and their relatives, and say a blessing for them and after that the kadish, and the chazan should not say "in the world to be renewed in the future", rather, [the chazan says the kaddish said] on the student and the study.
ותפלה בכל לשון והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי לא קשיא הא ביחיד הא בצבור
May The Tefila (Amida)/ The prayer be recited in any language? Rav Yehuda said: A person should never request that one's needs be met in the Aramaic language, as Rabbi Yoḥanan said, when one prays for his need in Aramaic the ministering angels do not pay attention, since the ministering angels do not recognize/comprehend [makkirin] Aramaic? The Gemara answers: This is not difficult, that (Rabbi Yoḥanan) is referring to the prayer of an individual, who needs the support of the angels, whereas this (the mishna) is referring to communal prayer.
... לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפילה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון התרגום, שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו - וזה אינו נראה שהרי כמה תפילות יפות שהם בלשון עברי, אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) 'אין העולם מתקיים אלא סדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא' שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כלום לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם :
Medieval Commentators: 12th-15th cent.
Thus, one says Kadish in Aramaic. Since the prayer is so fitting and such great praise, it was established in the language of the Targum [the vernacular], so that the angels would not understand and become jealous. It is not that there are not other beautiful prayers in Hebrew, but is its apparent, as it is said in Sota 49a that the world only continues to exist because of the Kedusha d'Sidra and the response Yehei Shmei Rabba after agada. The people were accustomed to say Kaddish after a derasha, and, being ordinary folk, they did not understand the Holy [Hebrew] Tongue at all, so it was fixed in the vernacular which everyone understood.
למימרא דמברך עדיף ממאן דעני אמן והתניא ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך
The Gemara asks: Is that to say that one who recites a blessing is preferable to one who answers amen? However, it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: the one who answers amen is greater than the one who recites the blessing.
... וְכָל מַאן דְּלָא יָדַע לְאוֹקִיר שְׁמָא דְּמָארֵיהּ, טַב לֵיהּ דְּלָא אִבְרֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וּבוֹזַי יֵקָלּוּ, מַאן דְּלָא יָדַע לְאוֹקִיר לְמָארֵיהּ, וְלָא אִתְכַּוָּון בְּאָמֵן, דְּתָנֵינָן גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְּבָרֵךְ. וְהָא אוֹקִימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמֵן, מָשִׁיךְ בִּרְכָאן מִמַּבּוּעָא לְמַלְכָּא, וּמִמַּלְכָּא לְמַטְרוֹנִיתָא (דא כנסת ישראל). וּבְאַתְוָון גְּלִיפִין דְּרִבִּי אֶלְעָזָר, מֵאָלֶ''ף לְמֵ''ם, וּמִמֵּ''ם לְנוּ''ן. כֵּיוָן דְּמָטוּ בִּרְכָאן לְנוּן, מִתַּמָּן נַגְדִּין
...for whoever does not know how to honour the name of their Master were better not to have been born. R. Judah says that these words apply to one who does not answer “Amen” with devotion, since we have learnt: Greater is one that answers “Amen” than one that says the blessing. [T.B. Berachoth, 57b.] For so we have explained in the presence of R. Simeon, that Amen draws blessings from the Source to the King and from the King to the Matrona; in the inscribed letters of R. Eleazar, from A to M and from M to N. and when the blessings come to N. from there (continued...)
וְנָפְקִין בִּרְכָאן לְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמִתְפַּשְּׁטֵי בְּכֹלָּא. וְקָלָא נָפִיק אִתְשַׁקְיוּ מִשַּׁקִיוּתָא דְּבִרְכָן, דְּאַפִּיק פְּלַנְיָא עַבְדָּא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא.
they issue forth to higher and lower and spread through all, and a voice proclaims, “Drink from the stream of blessings that so-and-so the servant of the Holy King has sent forth”.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, דָּא הוּא דְּלָא בָּעֵי לְקַדְּשָׁא שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאָמֵן. מַאי עוֹנְשֵׁיהּ. כְּתִיב לַחְצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים, דְּנַחְתִּין לַגֵּיהִנָּם דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא, עַד דְּנַחְתִּין לַאֲבַדּוֹן דְּאִקְרֵי תַּחְתִּית. וְאִי אִיהוּ קַדִּישׁ שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְכַוְּונָה בְּאָמֵן כַּדְּקָא יָאוּת, סָלִיק דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא, לְאִתְעַדְּנָא מֵהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּנָגִיד תָּדִיר לָא פָּסִיק...
R. Jose cited the verse: “For my people have committed two evils: they have forsaken me, the fountain of living waters, and have hewed them out cisterns, broken cisterns, that can hold no water” (Jer. II, 13). ‘ “They have forsaken me”, by refusing to sanctify the name of the Holy One, blessed be God, with Amen; and their punishment is “to hew out broken cisterns”, by being taken down to Gehinnom storey after storey till they reach Abadon, which is called “nether”.
But if one sanctifies the name of the Holy One, blessed be God, by answering Amen with all his heart, that one ascends grade after grade till they are regaled with that World-to-come which perennially issues forth...