Shema: Focusing on the Priority

(א) והנה שלשה אנשים אֶחָד לְבַשֵׂר אֶת שָׂרָה וְאֶחָד לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם וְאֶחָד לְרַפְּאוֹת אֶת אַבְרָהָם, שֶׁאֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחֻיּוֹת (בראשית רבה) תֵּדַע לָךְ, שֶׁכֵּן כָּל הַפָּרָשָׁה הוּא מַזְכִּירָן בִּלְשׁוֹן רַבִּים וַיֹּאכֵלוּ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, וּבַבְּשׂוֹרָה נֶאֱמַר "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ", וּבַהֲפִיכַת סְדוֹם הוּא אוֹמֵר "כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָבָר לְבִלְתִּי הָפְכִּי" וּרְפָאֵל שֶׁרִפָּא אֶת אַבְרָהָם הָלַךְ מִשָּׁם לְהַצִּיל אֶת לוֹט; הוּא שֶׁנֶאֱמַר "וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אוֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמָר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ", לָמַדְתָּ שֶׁהָאֶחָד הָיָה מַצִּיל (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 18:2:1

(1) והנה שלשה אנשים AND BEHOLD THREE MEN — one to announce to Sarah the birth of a son, one to overthrow Sodom, and one to cure Abraham, for one angel does not carry out two commissions (Genesis Rabbah 50:2). You may know that this is so because throughout this section it (Scripture) mentions them in the plural — “and they ate” (Genesis 18:8), “and they said unto him” (Genesis 18:9) — whilst in the case of the announcement it states, (Genesis 18:10) “And he said, I will certainly return unto thee”, and with regard to the overthrow of Sodom it says (Genesis 19:22) “For “I” cannot do anything” and (Genesis 19:21) “that “I” will not overthrow [the city]”. Raphael who healed Abraham went thence to rescue Lot; that explains what is stated (Genesis 19:17) “And it came to pass when they had brought them forth, that he said, Escape for thy life”, for you learn from this that only one of these acted as Deliverer (2) נצבים עליו STOOD BY, or OVER HIM — before him; only this is a more fitting expression to use of angels (3) וירא AND HE SAW — What does the repetition of this word וירא imply? The first time it has its ordinary meaning (“he looked”), the second that of understanding: he saw that they were standing in one spot, and so understood that they had no desire to cause him any trouble. Although they knew that he would go to meet them they nevertheless remained where they were out of respect to him and to show him that they wished to spare him trouble; he, therefore, took the initiative and ran towards them. In the Treatise Bava Metzia 86b we have the following: It is written, “they were standing by him” and it is also written “He ran towards them” — how can these apparently contradictory statements be reconciled? But the explanation is, that at first they stood by him and when they perceived that he was loosening and re-binding his bandages, they retired from him; he therefore immediately ran towards them.

כלי יקר על במדבר ב׳:ב׳:א׳-ב׳

איש על דגלו באותות לבית אבותם. מצינו בכמה מדרשים (במ"ר ב ב-ו) המגדילים מאד ענין הדגלים ודרשו עליהם פסוק ובשם אלקינו נדגול (תהלים כ ו) שבשעת מתן תורה ראו ישראל את המלאכים דגלים דגלים ונתאוו להיות דגלים כמותם. ובפסוק (שיר ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר. דרשו (במ"ר ב ד) שהיו האומות מסתכלין במעלתן של ישראל והיו תמהים כו' ואומרים שובי שובי השולמית (שיר ז א). הדבק בנו ובא אצלנו ונעשה ממך דוכסים והגמונים. וישראל משיבין מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים (שם ז א). ר"ל, מה גדולה אתם נותנים לנו, שמא גדולה אתם יכולין לתת לנו כמו שנתן אלקינו דגל מחנה יהודה מזרחה כו'. וכל משכיל יפלא בעיניו מה קול המולה זו, ומדוע קול הקריה הומה (מלכים א' א מא) ע"ז, ומה יקר וגדולה נעשה בישראל עד אשר התאוו להם כל כך. והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם ה' וזה האות אשר אליו יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב, כאמרו רז"ל (תענית לא עיי"ש) לעתיד יעשה הקב"ה לצדיקים מחול בג"ע וכבודו ית' באמצע שנאמר (ויקרא כו יב) והתהלכתי בתוככם. כי כל הפניות שהצדיקים פונין הכל הוא מול פני השכינה וכן בעה"ז. וזה אות הדגל כי הוא סימן הנצחון במלחמה ודגל זה הוא בשם ה' כי לא בחרבם ירשו ארץ כי בשם ה', וכן המלאכים ע"י שהם סובבים כסא כבודו ית' מוראם על כל הנמצאים כמ"ש איומה כנדגלות. (שיר ו י) כי ע"י סיבוב זה תהיה מוראם על כל האומות כמו המלאכים שהכל יראים מהם, ועל דגלים אלו הובטח יעקב שנאמר בו (בראשית כח יד) ופרצת ימה גו'. לכך נאמר איש על דגלו באותות. היינו באותות שמסר להם אביהם יעקב כו' כי במראה נראה אליו ענין הדגלים בפסוק ופרצת ימה וגו'. לכך מתחיל המזמור (בתהלים כ ב-ו) ישגבך שם אלקי יעקב וגו'. וע"ז אמר ובשם אלקינו נדגול. לישא דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות בשם אלקינו, לכך אמרו מה תחזו בשולמית וגו'. כי נצחון שלכם הוא נצחון אנושי וכל זה אינו שוה למחולת המחנים. המורה על נצחון אלקי, כי המה כרעו ונפלו. כי הדבר בספק אם מנצחים ואנחנו קמנו ונתעודד. כי בודאי נוצחים כל הלוחמים בשם ה'.ועוד שהעיקר חסר אצליכם דהיינו מראה כבוד ה' הוא האות אשר אליו יישירו כל השוכנים סביב המרכז לכך נאמר באותות. כדי להיות להם השכינה אות אשר נגדו יישירו עפעפיהם.

Kli Yakar on Numbers 2:2:1-2

...

חידושי הרי״ם, תפילה עמ׳ שלד
לכל ישראל יש נקודה פנימית מה׳ רק שהיא מכוסה ומעורבת. לכן אינו יכול להתפלל עד אחר קריאת שמע שמקבל עליו עול מלכות שמים ודוחה את הפסולת.
...
הכוונה הכי גדולה בקריאת שמע היא כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד.

פסחים נ״ו א:ז׳

דאמר רשב"ל (בראשית מט, א) "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם...". ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

Pesachim 56a:7

As Rabbi Shimon ben Lakish said that it is written: “And Jacob called his sons and said, Gather around and I will tell you what will occur to you in the end of days” (Genesis 49:1). Jacob wanted to reveal to his sons when the complete redemption would arrive at the end of days (see Daniel 12:13), but the Divine Presence abandoned him, rendering him unable to prophesy. He said: Perhaps the Divine Presence has abandoned me because, Heaven forfend, one of my descendants is unfit, as was the case with my grandfather Abraham, from whom Ishmael emerged, and like my father Isaac, from whom Esau emerged. His sons said to him: Hear Israel, our father, the Lord is our God, the Lord is One. They said: Just as there is only one God in your heart, so too, there is only one in our hearts. At that moment Jacob our father said in praise: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever, as all his children were righteous.