Save "What kind of fruit?

Bereshit - Temple Beth-El

October 14, 2017
"
What kind of fruit? Bereshit - Temple Beth-El October 14, 2017
(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃
(6) When the woman saw that the tree was good for eating and a delight to the eyes, and that the tree was desirable as a source of wisdom, she took of its fruit and ate. She also gave some to her husband, and he ate.
What kind of fruit was it?!
Option 1: Apple
The Rabbis do not think that this is an apple and never use it, because they didn't know what an apple was in those days. "One theory about how the fruit came to be understood as an apple is based in the similarity of the Latin words for evil - malus - and apple - malum." - Rabbi Gail Labovitz
Option 2: Grapes
אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי נמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנא' (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת: אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא אמרו ליה הדר מר משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש: ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין מי רגלים כלים אלא בישיבה אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה ואי ליכא עפר תיחוח יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון: ואמר רבא בר שמואל משמיה דר' חייא אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא נמי הכי אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה: ת"ר המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לריח הפה ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לחולשא דלבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם א"ר חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב מיתיבי רשב"ג אומר קצח אחד מששים סמני המות הוא והישן למזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא בריחו הא בטעמו אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה: ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא אין הלכה כרבי יהודה וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר (שמות טו, כו) ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע: מתני׳ בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא: גמ׳ מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא: על פירות הארץ וכו': פשיטא א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר (בראשית ט, כא) וישת מן היין וישכר רבי נחמיה אומר תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה ר"י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ס"ד אמינא הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא ליברך עליה בורא פרי העץ קמשמע לן היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק

The tree from which Adam, the first man, ate, Rabbi Meir says: It was a vine, as nothing brings wailing and trouble upon man even today other than wine...

Option 3: Etrog
(מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

On the first day you shall take the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before the LORD your God seven days.

Rabbi Abba of Acco notes that there is a slippage between referring to the "tree" and the "fruit of the tree" in Genesis. According to rabbinic legend, there is one tree whose branches and fruit both have a similar, pleasant taste: the etrog. Another text makes a connection to the text above stating that "product (fruit) of hadar trees" is about the etrog and is mentioning both the fruit and the tree. -- Rabbi Gail Labovitz
Option 4: Figs
(ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃

(7) Then the eyes of both of them were opened and they perceived that they were naked; and they sewed together fig leaves and made themselves loincloths.

אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי נמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנא' (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת: אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא אמרו ליה הדר מר משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש: ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין מי רגלים כלים אלא בישיבה אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה ואי ליכא עפר תיחוח יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון: ואמר רבא בר שמואל משמיה דר' חייא אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא נמי הכי אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה: ת"ר המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לריח הפה ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לחולשא דלבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם א"ר חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב מיתיבי רשב"ג אומר קצח אחד מששים סמני המות הוא והישן למזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא בריחו הא בטעמו אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה: ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא אין הלכה כרבי יהודה וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר (שמות טו, כו) ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע: מתני׳ בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא: גמ׳ מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא: על פירות הארץ וכו': פשיטא א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר (בראשית ט, כא) וישת מן היין וישכר רבי נחמיה אומר תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה ר"י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ס"ד אמינא הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא ליברך עליה בורא פרי העץ קמשמע לן היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק

Rabbi Neḥemya says: It was a fig tree, as with the object with which they were corrupted and sinned they were rehabilitated, as it is stated: “And they sewed together fig leaves and made for themselves loincloths” (Genesis 3:7). They must have taken the leaves from the tree closest at hand, the Tree of Knowledge.

Option 5: Wheat
אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי נמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנא' (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת: אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא אמרו ליה הדר מר משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש: ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין מי רגלים כלים אלא בישיבה אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה ואי ליכא עפר תיחוח יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון: ואמר רבא בר שמואל משמיה דר' חייא אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא נמי הכי אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה: ת"ר המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לריח הפה ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לחולשא דלבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם א"ר חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב מיתיבי רשב"ג אומר קצח אחד מששים סמני המות הוא והישן למזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא בריחו הא בטעמו אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה: ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא אין הלכה כרבי יהודה וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר (שמות טו, כו) ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע: מתני׳ בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא: גמ׳ מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא: על פירות הארץ וכו': פשיטא א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר (בראשית ט, כא) וישת מן היין וישכר רבי נחמיה אומר תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה ר"י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ס"ד אמינא הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא ליברך עליה בורא פרי העץ קמשמע לן היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק

Rabbi Yehuda says: It was wheat, as, even today, the child does not know how to call his father and mother until he tastes the taste of grain.

(ז) מָה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חִטִּים הָיוּ, כַּד לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דֵּעָה אִינּוּן אָמְרִין לָא אֲכַל הַהוּא אִינְשָׁא פִּתָּא דְּחִטֵּי מִן יוֹמוֹי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק בָּעֵי קַמֵּי רַבִּי זְעֵירָא אֲמַר לֵיהּ אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ, אָמַר לוֹ הֵן. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב עֵץ, אֲמַר לֵיהּ מְתַמְּרוֹת הָיוּ כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אִתְפַּלְּגוּן רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁכְּבָר הוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, טז): יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ. לֶפֶת, תְּרֵין אָמוֹרָאִין פְּלִיגֵי, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי, חַד אָמַר לֶפֶת לֹא פַּת הָיְתָה, וְחוֹרָנָה אָמַר לֶפֶת לֹא פַּת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת. רַבִּי יִרְמְיָה בָּרֵיךְ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְקַלְסֵיהּ, כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֶתְמְהָא. אֶלָּא שֶׁלֹא לְעָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אָמַר, עֲנָבִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לב לג): עֲנָבֵמוֹ עִנְבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, אוֹתָן הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם. רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אָמַר אֶתְרוֹג הָיָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו', אֲמַרְתְּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תְּאֵנִים הָיוּ, דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ, מָשָׁל לְבֶן שָׂרִים שֶׁקִּלְקֵל עִם אַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַשַֹּׂר טְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל שְׁפָחוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה עִמּוֹ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבִּלַתּוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאוֹתוֹ הָאִילָן, טְרָדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְגַן עֵדֶן, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אִילָנוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וּמַה הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הָא גַּנָּב דְּגָנַב דַּעְתֵּיהּ דְּבָרְיֵהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לו, יב): אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, רֶגֶל שֶׁנִּתְגָּאֶה עַל בּוֹרְאוֹ, (תהלים לו, יב): וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, לָא תִיסַב מִמֶּנִּי עָלֶה. אֲבָל תְּאֵנָה שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹתֶיהָ, פָּתְחָה דְּלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, ז): וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, מָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַתְּאֵנָה, רַבִּי אָבִין אָמַר בְּרַת שֶׁבַע דְּאַמְטְיַת שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלָא לְעָלְמָא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם ר"א אָמַר בְּרַת אֱלִיתָא, דְּאַמְטְיַת אֱלִיתָא לְעָלְמָא. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, חַס וְשָׁלוֹם לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ אִילָן לְאָדָם, וְלֹא עָתִיד לְגַלּוֹתוֹ. רְאֵה מַה כְּתִיב (ויקרא כ, טז): וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה וגו', אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מַה חָטָאת, אֶלָּא שֶׁלֹא תְהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא הַבְּהֵמָה שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ, וְאִם עַל כְּבוֹד תּוֹלְדוֹתָיו חָס הַמָּקוֹם, עַל כְּבוֹדוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.

What was the tree, from which Adam and Eve ate? Rabbi Meir said, it was wheat. When a person lacks knowledge people say "That person has not eaten bread made from wheat even a day."

"The consumption of wheat and grain is associated to the first stirrings of the most human of capacities, the one that distinguishes us from other known creature, i.e., speech. When we begin to eat wheat and to speak, we become the creature who can communicate an make choices - the one who has knowledge of good and evil, and all the responsibilities that entails us." Rabbi Gail Labovitz
Option 6: Who knows?! We're not SUPPOSED to know!

(ז) מָה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חִטִּים הָיוּ, כַּד לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דֵּעָה אִינּוּן אָמְרִין לָא אֲכַל הַהוּא אִינְשָׁא פִּתָּא דְּחִטֵּי מִן יוֹמוֹי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק בָּעֵי קַמֵּי רַבִּי זְעֵירָא אֲמַר לֵיהּ אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ, אָמַר לוֹ הֵן. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב עֵץ, אֲמַר לֵיהּ מְתַמְּרוֹת הָיוּ כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אִתְפַּלְּגוּן רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁכְּבָר הוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, טז): יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ. לֶפֶת, תְּרֵין אָמוֹרָאִין פְּלִיגֵי, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי, חַד אָמַר לֶפֶת לֹא פַּת הָיְתָה, וְחוֹרָנָה אָמַר לֶפֶת לֹא פַּת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת. רַבִּי יִרְמְיָה בָּרֵיךְ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְקַלְסֵיהּ, כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֶתְמְהָא. אֶלָּא שֶׁלֹא לְעָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אָמַר, עֲנָבִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לב לג): עֲנָבֵמוֹ עִנְבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, אוֹתָן הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם. רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אָמַר אֶתְרוֹג הָיָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו', אֲמַרְתְּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תְּאֵנִים הָיוּ, דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ, מָשָׁל לְבֶן שָׂרִים שֶׁקִּלְקֵל עִם אַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַשַֹּׂר טְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל שְׁפָחוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה עִמּוֹ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבִּלַתּוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאוֹתוֹ הָאִילָן, טְרָדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְגַן עֵדֶן, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אִילָנוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וּמַה הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הָא גַּנָּב דְּגָנַב דַּעְתֵּיהּ דְּבָרְיֵהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לו, יב): אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, רֶגֶל שֶׁנִּתְגָּאֶה עַל בּוֹרְאוֹ, (תהלים לו, יב): וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, לָא תִיסַב מִמֶּנִּי עָלֶה. אֲבָל תְּאֵנָה שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹתֶיהָ, פָּתְחָה דְּלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, ז): וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, מָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַתְּאֵנָה, רַבִּי אָבִין אָמַר בְּרַת שֶׁבַע דְּאַמְטְיַת שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלָא לְעָלְמָא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם ר"א אָמַר בְּרַת אֱלִיתָא, דְּאַמְטְיַת אֱלִיתָא לְעָלְמָא. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, חַס וְשָׁלוֹם לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ אִילָן לְאָדָם, וְלֹא עָתִיד לְגַלּוֹתוֹ. רְאֵה מַה כְּתִיב (ויקרא כ, טז): וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה וגו', אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מַה חָטָאת, אֶלָּא שֶׁלֹא תְהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא הַבְּהֵמָה שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ, וְאִם עַל כְּבוֹד תּוֹלְדוֹתָיו חָס הַמָּקוֹם, עַל כְּבוֹדוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.

...R. Azariah and R. Judah b. R. Simeon in the name of R. Joshua b. Levi said: Heaven forfend [that we should conjecture what the tree was!] The Holy One, blessed be He, did not and will not reveal to man what that tree was....[If] the Holy One blessed be He, was anxious to safeguard the honor of his [Adam's] descendents, how much more his own honor. [I.e., God did not reveal the nature of the tree so that it might not be said "Through this tree Adam brought death into the world."] -- Translation by Susan A. Handelman in The Slayers of Moses: The Emergence of Rabbinic Interpretation in Modern Literary Theory

This idea is saying that God does not want to bring shame or destruction to the fruit because of its connection to knowledge of good and evil. Instead, we have to realize that we have this knowledge now. We just have to decide what to do with that knowledge in order to make this world what God dreamed it would be.