Yosef's Success In Potifar's House
The story of Yosef and the wife of Potifar begins in Perek Lamed Tet, when we learn that Yosef was sold to Potifar.
The Pshat teaches us that Hashem was with Yosef and that He blessed the house of Potifar. Yosef was appointed as head of Potifar's house, and was given everything he needed.
(ו) וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
This Pasuk continues talking about how Potifar trusted Yosef with everything, but it adds in "except for the bread that he ate." What does this mean? How does it connect to the end of the Pasuk, which explains that Yosef was "יפה תאר"?
(א) ולא ידע אתו מאומה. לא היה נותן לבו לכלום: (ב) כי אם הלחם. היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה:
Rashi explains that Potifar didn't pay attention to anything Yosef did, except for when it came to אשת פוטיפר. It makes sense that Rashi would conclude that "כי אם הלחם" is talking about אשת פוטיפר, because it would make sense then why the Pasuk calls Yosef "יפה תאר" immediately after. The explanation that "כי אם הלחם" is talking about אשת פוטיפר also gives a valid reason for why the Torah would bring those words in.
Although Rashi explains the פסוק this way, many other commentaries dis-agree with this explanation. אבן עזרא, רד"ק, חזקוני, רמב"ן, and רשב"ם all explain that "כי אם הלחם" does mean לחם. They all note that Jews and Egyptians avoided eating meals together, and Potifar knew that Yosef was a Jew, so the only thing he concerned himself with when it came to Yosef was avoiding him when he ate.
(ג) ויהי יוסף יפה תאר. כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקדוש ברוך הוא אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדב, מיד
Rashi continues his commentary on our Pasuk and explains that the moment Yosef began acting like a ruler by eating and drinking like one, Hashem told him that He would send a "bear" on him, and therefore אשת פוטיפר started looking at him.
The Initial Request
(ז) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃ (ח) וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃ (ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃ (י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃
אשת פוטיפר asked Yosef to sleep with her, but he refused, explaining that he would not betray Potifar or Hashem by sleeping with her. She persisted, asking him to lie with her day-in and day-out (Rashi explains that she even wanted to simply lie with him, without intercourse, and that she wanted to do עבודה זרע with him.)
The Seduction
(יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃ (יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ (יג) וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה׃
The Pasuk explains that one day, Yosef went to Potifar's house to do work, and no one was in the house. So אשת פוטיפר grabbed Yosef's clothes and asked him again to sleep with her, and he left his clothes and ran away from her, and went outside, and when she saw that he ran away, she also ran away.
The first question we can ask about these three P'sukim is the following. In Potifar's house, there were many slaves and servants, so how could it have been that Yosef and אשת פוטיפר were the only two people in the house?
(א) ויהי כהיום הזה. כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כלם לבית עבודה זרה, אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך:
Rashi explains here that it was a holiday in Egypt, and everyone went out into the streets to celebrate. But אשת פוטיפר realized that because everyone was out of the house, it would be a perfect day for her to seduce Yosef. So she stayed home and pretended to be sick so that everyone would leave without her.
Now that our first question has been resolved, we can look at the words "ואין איש מאנשי הבית שם בבית." The שפתי חכמים points out that it is very interesting that the פסוק specifies that no one from the people that worked in the house were home. The Gemara in Sotah picks up on this, and therefore brings in a very interesting idea.
תנא דבי ר' ישמעאל:
אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט, יב). "ותתפשהו בבגדו לאמר וגו'" באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו יוסף: עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג). ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד), ותשב באיתן קשתו.
Rabbi Yishmael explains that אשת פוטיפר faked sick and then tried to seduce Yosef. While she was seducing him, יעקב appeared to יוסף and told him that if he sinned with this זונה, then his name would not be on the אבני אפוד with his brothers. Immediately, Yosef removed himself from the situation.
This Gemara shows how harmful אשת פוטיפר could have been to Yosef.