(יז) וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠הוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹקַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃
(17) Then My anger will flare up against them, and I will abandon them and hide My countenance from them. They shall be ready prey; and many evils and troubles shall befall them. And they shall say on that day, “Surely it is because our God is not in our midst that these evils have befallen us.”
From KEHOT Chumash
(א) והסתרתי פני. כְּמוֹ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בְּצָרָתָם:
(1) והסתרתי פני AND I WILL HIDE MY FACE FROM THEM, as though I do not see their distress.
(ב) והסתרתי פני מהם אעלים עיני חמלתי מהם כבלתי רואה בצרתם: על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות. בשביל שסלק שכינתו מתוכנו היו אלה לנו ובחשבם זה לא יפנו להתפלל ולא לשוב בתשובה:
(2) והסתרתי פני מהם, after they will have fallen under the control of the gentile nations who will abuse them and oppress them I will ignore my natural sense of pity, and make believe as if I were unaware of their plight.
(ג) עַל כִּי אֵין אֱלקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעות. בִּשְׁבִיל שֶׁסִּלֵּק שְׁכִינָתו מִתּוכֵנוּ הָיוּ אֵלֶּה לָנוּ, וּבְחָשְׁבָם זֶה לא יִפְנוּ לְהִתְפַּלֵּל וְלא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.
(3) על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות, all of this has befallen me because G’d has abandoned me. Seeing that they feel abandoned, they will not bother to pray to Me, nor will they do teshuvah, considering such prayer futile, wasted.
(א) והסתרתי פני מהם זו היא דרך חבה כאדם שחטא לו בנו ואומר להלקותו שלא בפניו מתוך שאוהבו.
(1) והסתרתי פני מהם, “I will hide My face from them.” This is evidence of G-d’s fondness of the Jewish people, His acting like a father who while forced to discipline his son cannot bring himself to watch the pain he is inflicting upon him.
(א) והסתרתי פני מהם. זהו דרך חבה כאדם שחטא לו בנו ואומר לרבו להלקותו והוא אינו יכול
לראות בצרת בנו שרחמיו עליו ומסתיר פניו שלא יראה בהכאת בנו:
(1) והסתרתי פנח מהם, “I will hide My face from them.” This is an expression of G–d’s fondness for the Jewish people, it expresses His grief at what befalls them, just as that of a father who instructs a servant to administer punishment to his wayward son. He cannot bear to do it himself, or to have to watch it being administered.
(יח) וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹקִ֖ים אֲחֵרִֽים׃
(18) Yet I will keep My countenance hidden on that day, because of all the evil they have done in turning to other gods.
From KEHOT Chumash
(א) ואנכי הסתר
אסתיר. מכאן לאסתר מן התורה כלו' בימי אסתר אסתיר פני מהם ויבקש המן לאבדם:
(1) ואנכי הסתר אסתיר, “and I will hide Myself even further;” our sages derive from this line that the Purim story i.e. the scroll of Esther and Mordechai are of Biblical authority [Esther’s real name having been Hadass, Ed.] i.e. that even during periods of exile when we do not feel the presence of G–d around us, He nonetheless watches over us and intervenes in our fates decisively when we are under attack. [Although His name does not even appear in that scroll, Haman did not succeed in killing a single Jew. Ed.]
(ג) כי פנה אל אלקים אחרים כי בצרות המוצאות אותם על מה שחטאו הם אינם פונים אלי לעזרה בתשובה ובתפלה אבל פונים להמלט באמצעות אחרים:
(3) כי פנה אל אלוהים אחרים, while being beset by all of their problems, instead of turning to Me in prayer, supplication and remorse, they chose to pray to idols instead.
(87) The Torah alludes to an eventual Haman with the words המן העץ in Genesis 3,11. The letters of Haman are the same as the word Ha-min. When answering the question where Esther is alluded to in the Torah, the Talmud cites ואנכי הסתר אסתיר את פני, "I will keep My face hidden" (Deut 31,18). We have an allusion to Mordechai in the Torah, as we mentioned earlier, based on Exodus 30,23 ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור, "And you, take yourself choice spices Mor deror." The translation of this spice in Aramaic is מירא דכיא.