בן חו"ל בארץ ויו"ט שני

רמב" ם הלכות יום טוב פרק א הלכה כא & פרק ו הלכה יד
הלכה זה שאנו ע הוא ושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג , ויום טוב שני מדברי סופרים הוא ומדברים שנתחדשו בגלות .... כל הדברים האלו שאמרנו היו בזמן שהיו בית דין של ארץ ישראל מקדשין על פי הראיה והיו בני הגליות עושין שני ימים כדי להסתלק מן הספק לפי שלא היו יודעין יום שקדשו בו בני ארץ ישראל , אבל היום שבני ארץ ישראל סומכין על החשבון ומקדשין עליו אין יום טוב שני להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד.

חכם צבי קסז

שאלת בני ח"ל העולם /העולים/ לא"י דרך ארעי האיך יתנהג בשלש רגלים אם כבני ארץ ישראל או כבני ח"ל:
תשובה נלע"ד דצריכים הם להתנהג בעניני המועדים כא' מבני א"י התושבים ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם לא מבעיא בתפלות וברכות וקריאת ס"ת שאינן חומרות בעצם שהרי אם בא להחמיר לברך ולהתפלל תפלת המועדים בזמן שאינו מועד עבירה היא בידו אלא אפי' במלאכה מותרים הם שאילו היו כל אנשי המקום שיצאו משם כאן בקביעותא פשיטא שאסורים היו לעשות יותר מיום אחד משום בל תוסיף שהרי הישן בשמיני בסוכה לוקה וכן בפסח ושבועות העושה יום א' מועד יותר מהמצוה עובר על ב"ת ולא אמרו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם אלא בחומרא שרשאין בני המקום שיצא זה משם לנהוג חומרתם במקום הנוהגין קולא אף אם יקבעו דירתם במקום הלז אבל בדבר שאילו באו בני מקום החומרא למקום הקולא וקבעו דירתם בו היו אסורין לנהוג חומרתם בזה לא אמרו ואף דשלחי מתם הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו שמדא ואתי לאקלקולי הך קלקלה גופה לא שייכא אלא כשהם במקומם בח"ל אבל בהיותם בא"י לא שייכא וכיון שבא"י איסור הוא להוסיף יום א' על המצוה ואין ביד אנשי א"י להוסיף יום א' יותר מהכתוב בתורה ולהחמיר אף הבאים מח"ל אסורים הם לנהוג שני י"ט של גליות כל זמן שהם בא"י אפי' דרך ארעי כיון שהמקום גורם ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם והנלע"ד כתבתי /מהגהות ב"ד/ +ע' שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קס"ח) ומשנת חכמים על הר"מ (סוף ה' ע"ז ד' קנ"ד ע"א) שהעיר על הח"צ מסוכה (מ"ד) וע' שו"מ תליתאה (ח"ג סי' כ"ח)+ +/רי"ש נתנזון/ לענין בני ח"ל העולם /העולים/ לא"י אף שהדברים ראוין למי שאמרם מ"מ הדבר מבואר בשו"ת אבקת רוכל להב"י סימן כ"ו להיפך ועיין באו"ח סימן תצ"ו במג"א ופר"ח משמע דלא כוותיה ובתשובה הארכתי וכעת חדשות אני מגיד ממ"ש רש"י בפסחים מ"ז ד"ה שני ימים דבזמן למה"פ לא היו שני ימים טובים של גליות והדבר תמיה דאף אם היה אז שני יו"ט ש"ג אבל בא"י במקדש ודאי לא היו ועיין צל"ח שהניח בתימה אמנם לפע"ד נראה לפמ"ש התוס' דף י"ד שם דבירושלים שמקובצות מכמה עיירות חייבין לנהוג איסור ולכן /וכן/ מבואר בפר"ח או"ח סי' תצ"ו בהדיא וא"כ אם היה אז שני יו"ט של גליות אף בירושלים היו חייבין לנהוג איסור כיון שיש שם מקובץ מח"ל שנוהגין יו"ט שני וזה ברור ולפ"ז לשיטת א"ז הח"ץ ז"ל לא שייך לנהוג יו"ט שני בא"י כלל וע"כ דלא כח"ץ ודוק היטב כי היא ראיה נפלאה.+ צבי אשכנזי ס"ט:

שו" ת אבקת רוכל סימן כו
שאלה היוצא מא"לח י "א ל ודעתו לחזור אם מתפלל כבני " י וטעם למה העולים לרגל מתפללים בפרהסייא כבני חוצה לארץ ואין מוחין . תשובה ד בר פשוט הוא דכל שדעתו לחזור נוהג כמקום שיצא משם אפילו להקל .... וכיון שכן הדבר פשוט ומבואר שלעולם כל שדעתו לחזור אנו רואים אותו כאלו הוא עדיין במקום שיצא משם לכל דבר ובלבד שיעשה בצנעא מפני המחלוקת וא" כ תפילה דבצנעא היא פשיטא ופשיטא דנוהג כמקום שיצא משם כיון שדעתו לחזור וזה דבר פשוט לא ניתן ליכתב לעוצם פשיטותו....

משנה ברורה סימן תצו ס"ק יג
ובן חו"לא ל שבא " י אם דעתו לחזור למקומו צריך לעשות יו שני ימים " ט ומ"יו מ תפלת " ט צריך להתפלל בביתו בצנעא אכן אם דעתו שלא לחזור למקומו לעולם יתנהג כבני א"י

שו" ת שאילת יעבץ חלק א סימן קסח
ותדע שהרי לפי כל דברי בעלי תשובות אחרונים ז" ל עדיין מנהג פשוט בא"ב

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יט ד"ה
במה שכתב
במה שכתב בתשו ' החכם צבי"מחו אף הבאים " ל אסורים הם לנהוג שני ימים טובים של גליות כל זמן שהם בא"אפי י ' דרך ארעי כיון שהמקום גורם ואין זה בכלל חומרי המקום שיצא משם" ,לענ"צ ד " ע דאף שדברי סברא הם מה שכתב" :אמ ולא רו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם אלא בחומרא שרשאין בני המקום שיצא משם לנהוג חומרתן במקום הנוהגים קולא אף אם יקבעו דירתם במקום הלז , אבל בדבר שאילו באו בני מקום החומרא למקום הקולא וקבעו בו היו אסורים לנהוג חומרא ) משום בל תוסיף (אמרו בזה לא " ,מ אבל "ד מ יתכן כל זה דוקא לענין זה דליכא חיוב בכך אבל מנלן דבכה"ב ג שדעתו לחזור יהא אסור לנהוג ' ימים הרי בזמננו בלא"ואפי ה בקיאים בקביעא דירחא " ה משום חששא דדילמא גזרו שמדא ואתי לאקלקולי גזרו חכמים להזהר במנהג אבותיהם והיינו דכיון שאם נוהגים כך רק משום האי חששא ליכא כלל מ תוסיף שום בל ,והי ' נראה לכאורה שגם בא" י אם אחד רוצה להחמיר על עצמו לחשוש לשמדא ולהמנע ממלאכה גם ביום השני כמו בחו" ל דאינו עובר בבל תוסיף כי מאותו הטעם דחוששין לשמדא בחו"בא ל שייך גם "י ,שאעפי אלא " כ נראה פשוט דכיון שבא" י לא תיקנו חכמים לחוש להכי אי אפשר כלל לעשות לעצמו סיג כזה דיש לחשוש בו משום בל תוסיף ,משא"חו כ בבני " ל אשר חכמים כן גזרו עליהם לחוש לשמדא ואותו חשש שייך שפיר גם בשעה שהוא אורח ונמצא בא....