פרק ב | Sefaria

פרק ב

(א) הידעת כבר בארו חכמי האמת כי האיש האלקים הוא בין תלמידיו כלב המחיה את הגויה וכל האבר הקרוב יותר אל הלב מקבל יותר חיות ושפע, ובעת ההסתלקות ירגישו האיברים הרחוקים סילוק הנפש והחיות תחלה טרם ירגישו האיברים הקרובים אליו, ולכן בני הנביאים הרגישו תחלה כי יסתלק הלב והנפש מהם, ושאלו אם גם הוא כבר מרגיש בזה שזה סימן שהדבר קרוב מאד, והשיב גם אני ידעתי

Malbim on II Kings 2:3:1

...

מלבי"ם על מלכים ב ב׳:ב׳:ד׳-ה׳

(ד) שב פה כי ה' שלחני עד בית אל, (ואמר עד בית אל, כי לא רצה לכנוס לעיר שהיה מקום העגל, רק עד המקום, ולכן כתיב (ה) ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע מה שאין כן ליריחו נכנס

Malbim on II Kings 2:2:4-5

...

ילקוט שמעוני על נ"ך רכ״ד:ג׳

(ג) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו. וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים. וכה"א ושננתם לבניך אלו תלמידיך. וכה"א ויצאו בני הנביאים אשר בית אל. וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

ומפני מה לא נתפרסמה נבואתן אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא נצרכה לדורות לא נכתבה:

Yalkut Shimoni on Nach 224:3

...

ילקוט שמעוני על נ"ך רכ״ד:ד׳

(ד) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. א"ר יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו. בנו משלמה דכתבי ייטב אלקיך את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך. תלמידו מאלישע דכתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי,

וילמדהו לא נאמר אלא וישרתהו מכאן אמרו גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה,

ויהי הם הולכים הלוך ודבר ואין דבור אלא תורה שנאמר הלא כה דברי כאש. וכשנשתלח מלאך על אליהו ועל אלישע בא ומצאן עסוקים בד"ת ולא היה יכול לשלוט בהם שנאמר והנה רכב אש אלו ד"ת נביאים וכתובים. וסוסי אש אלו משנה הלכות ואגדות, ומה תלמודלומר ויפרידו בין שניהם מלמד שחזר לפני הקב"ה ואמר רבש"ע עשיתי לך קורת רוח בעולם די בזיון שבזיתי אותם ודחפתי אותם אחד לכאן ואחד לכאן שנאמר ויפרידו בין שניהם, מכאן אמרו שני בני אדם שמהלכים בדרך ועוסקים בתורה אין דבר רע שולט בהם שנאמר ויהי הם הולכים הלוך ודבר:

Yalkut Shimoni on Nach 224:4

...

ילקוט שמעוני על נ"ך רכ״ד:ב׳

(ב) ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע. עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל שנאמר ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע וימרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדניך מעל ראשך (הלכו ועמדו מרחוק ועברו את הירדן). יכול (מפני) שהם מועטין, ת"ל וחמשים איש מבני הנביאים וגו'. יכול הדיוטים, תלמוד לומר אדניך אדנינו לא נאמר אלא אדניך מלמד שהיו חכמים כאליהו, וכשנגנז אליהו נסתלקה מהם רוה"ק שנאמר ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך חמשים (איש) [אנשים] בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך, אלא שנסתלקה מהם רוח הקדש

Yalkut Shimoni on Nach 224:2

...

סוטה מ״ו ב:י״ט

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות שנאמר (מלכים ב ב, כג) ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח

Sotah 46b:19

The Gemara continues to discuss the importance of accompaniment. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: Whoever does not accompany another or will not allow himself to be accompanied is like a spiller of blood and is held responsible for any deaths that occur as a result of his inaction. The proof for this is that had the inhabitants of Jericho accompanied Elisha, he would not have incited the bears to attack the children, as it is stated: “And he went up from there to Bethel, and as he was going up by the way, there came forth young lads out of the city and mocked him, and said to him: Go up, baldhead; go up, baldhead” (II Kings 2:23). Had the residents of Jericho accompanied him, they would have sent away those youths and prevented what occurred next.

סוטה מ״ו ב:כ״ב

(מלכים ב ב, כד) ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים

Sotah 46b:22

The verse further states with regard to the same incident: “And he turned behind him and saw them, and he cursed them in the name of the Lord” (II Kings 2:24). The Gemara asks: What did he see? There are four explanations offered. Rav says: He literally saw, i.e., he stared and bored his eyes into them, as it is taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: Wherever it states that the Sages placed their eyes upon a certain person, they brought upon that person either death or poverty. And Shmuel says: He saw their essential nature, that all their mothers became pregnant with them on Yom Kippur, when conjugal relations are forbidden.

סוטה מ״ו ב:כ׳

אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום מאי ונערים קטנים אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים

Sotah 46b:20

The Gemara proceeds to discuss this episode in detail, beginning with the meaning of the youths’ taunt. They said to him: Go up, away from here, for you have made the place bald, i.e., bare, for us. They had previously earned their living by providing the city of Jericho with water. Elisha sweetened the city’s own water, rendering their services unnecessary. The Gemara asks: What is the meaning of: “Young lads [ne’arim ketannim]”? One would have expected the verse to state either “young” or “lads,” but not both. Rabbi Elazar says: The word “lads [ne’arim]” means that they were shaken empty [meno’arim] of the mitzvot; the word “young [ketannim]” means that they were of little faith [ketannei amana], as they had no trust that they would be able to earn their livelihood by any other means. The Sages taught: They were lads, that is, already of age, but they disgraced themselves like young children.

סוטה מ״ז א:א׳

רב ושמואל חד אמר נס וחד אמר נס בתוך נס מאן דאמר נס יער הוה דובים לא הוו מ"ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוו וליהוי דובים ולא ליהוי יער דבעיתי

Sotah 47a:1

Rav and Shmuel had a dispute with regard to this episode. One says there was a miracle, and one says there was a miracle within a miracle. The Gemara explains: The one who says there was a miracle claims that there was already a forest in that place but there were no bears, and the miracle was the appearance of bears. The one who says it was a miracle within a miracle claims that neither was there a forest nor were there bears in that area. The Gemara asks with regard to the second opinion: Why was a double miracle required? And let there be bears and no forest; the forest served no role in the story, so why was it created? The Gemara explains: The forest was necessary, as bears are frightened to venture into open areas but will attack people in their natural habitat, a forest.