(ו) הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שַׁבָּת אֶחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה, הַטַּיָּלִין, בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
(6) One who, by vow, interdicts his wife from intercourse, Beit Shammai say, [she must wait] two weeks. Beit Hillel say one week. Students who leave for the purpose of studying Torah without the consent of their wives [have] thirty days; laborers, one week. [The law of providing sexual] pleasure [to one's wife] that is stated in the Torah [is as follows]: one at leisure, daily; laborers, twice a week; donkey drivers, once a week; camel drivers, once every thirty days; navigators every six months; these are the words of Rabbi Eliezer.
(ז) הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין. עַד מָתַי הוּא פוֹחֵת, עַד כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, שֶׁמָּא תִפּוֹל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה. וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ, מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה טַרְפְּעִיקִין:
(ח) הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, לֹא יִפְחֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין, אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים...
(ט) נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.
(7) [With regard to a wife] who rebels against her husband, we reduce her ketubah by seven dinar [a specific unit of money] every week. Rabbi Yehudah says "[By] seven tarpe'ikin [a unit of money worth half a dinar]." Until when does [the husband continue to] reduce [it]? Until [it reaches] the value her ketubah. Rabbi Yossi says, "He continues to reduce, perhaps inheritance will fall to her from another source, [and] he can collect from it." Similarly, [with regard to a husband] who rebels against his wife, we increase her ketubah by three dinar every week. Rabbi Yehudah says "[By] three tarpe'ikin."
(8) One who provides for his wife through a third party, he may not [provide] her with less than two kav [a specific unit of volume] of wheat or four kav of barley [a week]...
(9) He must give her [an allowance of] a ma'ah [a specific unit of money] of silver for her [weekly] needs, and she eats with him every Shabbat eve.
אורחא דמילתא כמה?
אמר רב חדש כאן וחדש בבית שנאמר לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה
ורבי יוחנן אמר חדש כאן ושנים בביתו שנאמר חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו
הטיילין בכל יום: מאי טיילין?
אמר רבא בני פירקי
א"ל אביי מאן דכתיב בהו (תהלים קכז, ב) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא ואמר רב יצחק אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי העוה"ב ואת אמרת בני פירקי
אלא אמר אביי כדרב דאמר רב כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפדניה ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה
והפועלים שתים בשבת: והתניא הפועלים אחת בשבת? א"ר יוסי ברבי חנינא לא קשיא כאן בעושין מלאכה בעירן כאן בעושין מלאכה בעיר אחרת
תניא נמי הכי הפועלים שתים בשבת במה דברים אמורים בעושין מלאכה בעירן אבל בעושין מלאכה בעיר אחרת אחת בשבת:
§ The mishna said that men of leisure must engage in marital relations with their wives every day. The Gemara asks: What is meant by the term men of leisure? Rava said: These are students of Torah who go daily to review their lectures at a local study hall and return home each evening. Abaye said to him: Wives of Torah scholars are those about whom it is written: “It is vain for you to rise early and sit up late, you that eat the bread of toil, so He gives to His beloved in sleep” (Psalms 127:2), and Rabbi Yitzḥak said in explanation of this verse: These are the wives of Torah scholars who deprive their eyes of sleep in this world and reach the life of the World-to-Come. This indicates that Torah scholars exert themselves greatly in their studies and are not home in the evenings, and you say that the students reviewing their lectures are men of leisure, whose wives have conjugal rights for every night? Rather, Abaye said: The mishna should be explained in accordance with the opinion of Rav, as Rav said: This is referring to a man such as Rabbi Shmuel bar Sheilat, who ate his own food, drank his own drinks, slept in the shade of his own house, and the king’s tax collector [peristaka] did not pass by his door, as they did not know that he was a man of means. A man like this, who has a steady income and no worries, is called a man of leisure. § The mishna said: The set interval for laborers to fulfill their conjugal obligations to their wives is twice a week. The Gemara asks: Isn’t it taught in a baraita: For laborers, once a week? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: This is not difficult: Here, the case is where they work in their own city. There, the case is where they work in another city. This is also taught in the Tosefta (5:6): For laborers, twice a week. In what case is this statement said? It is when they work in their own city, but when they work in another city, the set interval for their conjugal obligations is once a week.
אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר"א אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זו דברי ר' אליעזר אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות
אמר רבא סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו
כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה
עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש (תהלים א, ג) אשר פריו יתן בעתו
אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש
יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא
יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו מטתו שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו
הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ונח נפשיה
רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא כי מטא למיכתב כתובה
נח נפשה דרביתא אמר רבי ח"ו פסולא איכא יתיבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד
אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל הוה קא מכסיף מאבוה א"ל בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו ענייה זו לשוא שימרה נינסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעי עלה רחמי ואיתסיאת:
רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה
אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה
אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל
אמר ש"מ האי רביתא דידן
אזל בתרה
הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה
אמר לפניו רבש"ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה
רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי
על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי
אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד, יב) החוט המשולש לא במהרה ינתק זה
ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי
אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין
איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה
אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב
כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה
קא מדברת אלמנות חיים?
אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני
אמר ברשות קא עבידנא
הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב
כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי
שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה
אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי
אמרה להו (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו
כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא
אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי
אתא לגביה א"ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת
א"ל אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת אמר ליה אנא הוא
נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה
ברתיה דר"ע עבדא ליה לבן עזאי הכי והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתא
רב יוסף בריה דרבא שדריה אבוהי לבי רב לקמיה דרב יוסף פסקו ליה שית שני כי הוה תלת שני מטא מעלי יומא דכפורי אמר איזיל ואיחזינהו לאינשי ביתי שמע אבוהי שקל מנא ונפק לאפיה אמר ליה זונתך נזכרת איכא דאמרי אמר ליה יונתך נזכרת איטרוד לא מר איפסיק ולא מר איפסיק: