Being Called Over To Love ברכו ואהבה רבה

At the opening of our prayer, as we stand at the gates of the שמע Shema, we bow. How do we bow and why?

ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב (תהלים קמו, ח) ה' זוקף כפופים מיתיבי (מלאכי ב, ה) מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם.

Berakhot 12a:24-28

And Rabba bar Ḥinnana Sava said in the name of Rav: One who is praying, when he bows in the appropriate places, he bows when he says: Blessed, and when he subsequently stands upright, he stands upright when he says God’s name. Shmuel, who was Rav’s colleague and significantly outlived him, said: What is Rav’s reason for saying that one should stand upright at the mention of God’s name? As it is written: “The Lord, who raises the bowed” (Psalms 146:8); one stands upright at the mention of God’s name to recall that it is God who raises the bowed. The Gemara raises an objection based on what we learned in praise of a priest: “And he was afraid before My name” (Malachi 2:5), indicating that one must be humbled and not upright before God’s name. The Gemara responds: Is it written: At My name? Before My name, is written, meaning that one is humbled and bows prior to the mention of God’s name, when he says: Blessed. The Gemara relates: Shmuel said to Ḥiyya bar Rav: Son of Torah, come and I will tell you a great saying that your father said. Your father said the following: When one bows, he bows when he says: Blessed, and when he stands upright, he stands upright when he says God’s name.

ברכות י״ב ב:א׳

רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא:

Berakhot 12b:1

With regard to bowing, the Gemara relates: When Rav Sheshet bowed he bowed all at once, like a cane, without delay. When he stood upright he stood upright like a snake, lifting himself slowly, demonstrating that the awe of God was upon him in the manner that he bowed and stood upright (HaBoneh).

The blessing before the שמע Shema is a blessing of love. What is this love and how are we connected to it?

ברכות י״א ב:ח׳-י׳

ואידך מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל אהבה רבה וכן אורי ליה רבי אלעזר לר' פדת בריה אהבה רבה תניא נמי הכי אין אומרים אהבת עולם אלא אהבה רבה ורבנן אמרי אהבת עולם וכן הוא אומר (ירמיהו לא, ג) ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך משקרא ק"ש א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה

Berakhot 11b:8-10

The Gemara asks: And what is the formula of the other blessing recited before Shema? Rav Yehuda said in the name of Shmuel: An abounding love [ahava rabba]. And Rabbi Elazar instructed his son, Rabbi Pedat, to also say: An abounding love. That was also taught in a baraita: One does not recite: An eternal love [ahavat olam]; rather, one recites: An abounding love. And the Rabbis say that one recites: An eternal love, and so it says: “And an eternal love I have loved you, therefore I have drawn you with kindness” (Jeremiah 31:2). The blessing: An abounding love, is about God’s love for us and includes praise for His giving us the Torah. Therefore, Rav Yehuda said that Shmuel said: One who arose to study, until he recites Shema he must recite a special blessing over the Torah. If he already recited Shema he need not recite that blessing, as he has exempted himself by reciting the blessing of: An abounding love, which includes the components of the blessing over the Torah.

תניא, חלק ראשון, ספר של בינונים מ״ג

(ב) והנה, באהבה יש גם כן שתי מדרגות: אהבה רבה ואהבת עולם. אהבה רבה היא אהבה בתענוגים, והיא שלהבת העולה מאליה, ובאה מלמעלה בבחינת מתנה למי שהוא שלם ביראה, ... ובלי קדימת היראה אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו, כי אהבה זו היא מבחינת אצילות, דלית תמן קיצוץ ופירוד חס ושלום. אך אהבת עולם היא הבאה מהתבונה ודעת בגדולת יקוק אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ...

Tanya, Part 1, The Book of Average People, 53

(2) In love, there are also two steps: Great love and love eternal. Great love is a love of joys and delights, this love is the flame that goes up from it, and this love comes from above and appears as a gift to those who are completely in awe... without prioritizing this awe it is impossible to arrive at such a great love, because this love is of a noble perspective, that there should be no cutting or separating, God forbid.

But, love eternal comes from the understanding and knowledge of the greatness of God, The One Without End, Bless Be God The One Who Fills All Worlds and Surrounds All Worlds...

דברים רבה א׳:א׳

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים א, א), הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה בְּכָל לָשׁוֹן וכו', כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים אֵין בֵּין סְפָרִים לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִים בְּכָל לָשׁוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית. וּמַה טַּעְמוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאוֹמֵר מֻתָּר לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה יְוָנִית, כָּךְ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמַר בַּר קַפָּרָא דִּכְתִיב (בראשית ט, כז): יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו שֶׁל שֵׁם נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁל יֶפֶת, לְכָךְ הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ בְּלָשׁוֹן יְוָנִית. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאֵה לְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַה חֲבִיבָה שֶׁמְרַפֵּא אֶת הַלָּשׁוֹן, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב (משלי טו, ד): מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַתִּיר אֶת הַלָּשׁוֹן, תֵּדַע לְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה מִגַּן עֵדֶן אִילָנוֹת מְשֻׁבָּחִים, וּמָה הוּא שִׁבְחָן, שֶׁהֵן מְרַפְּאִין אֶת הַלָּשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יב): וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה וגו'. מִנַּיִן שֶׁהִיא רְפוּאָה שֶׁל לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יב): וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר לִתְרַפְיוֹן, וְחַד אָמַר כָּל שֶׁהוּא אִלֵּם וְלוֹעֵט הֵימֶנּוּ לְשׁוֹנוֹ מִתְרַפֵּא וּמְצַחְצְחָה מִיָּד בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: מִזֶּה וּמִזֶּה, וְאֵין מִזֶּה וּמִזֶּה אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. רַבִּי לֵוִי אָמַר מַה לָּנוּ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר נִלְמַד מִמְּקוֹמוֹ, הֲרֵי משֶׁה עַד שֶׁלֹא זָכָה לַתּוֹרָה כְּתִיב בּוֹ (שמות ד, י): לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה לַתּוֹרָה נִתְרַפֵּא לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים, מִנַיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה.

Devarim Rabbah 1:1

(1) "These are the words" - Halakhah: Is a Jewish person permitted to write a Torah scroll in any language? This is what the Sages taught: The only difference between scrolls and Tefillin or Mezuzot is that scrolls may be written in any language. Rabban Gamliel says: One is not even permitted for scrolls unless they are written in Greek. What is Rabban Gamliel's reasoning that one it is permissible to write a Torah scroll in Greek? This is how our Rabbis taught: Bar Kappara said: It is written, "May God extend Yephet, may he dwell in the tents of Shem," (Gen. 9:27) that the words of Shem may be spoken in the language of Yephet - therefore it is permitted that they be written in the Greek language. The Holy Blessed One said: See how the language of the Torah is so dear that it heals the tongue! From where do we know this? Since it is written, "A healing tongue is a tree of life," (Pro. 15:4) and the "tree of life" only refers to the Torah, as it is said, "it is a tree of life to those who grasp onto her," (Pro. 3:18). The language of the Torah makes the tongue fluent.