Like this? Login or register to create your own source sheet. אוהבים? התחברו או הרשמו כדי ליצור דף מקורות משלכם.
בס"ד

Parshat Reeh podcast:

The Social and Religious Vision of the Second Tithe

Source Sheet by Meesh Hammer-Kossoy
More info מידע נוסף
Created July 23, 2017 · 303 Views · נוצר 23 July, 2017 · 303 צפיות ·
  1.  (כ) כָּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃ (כא) לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ (פ) (כב) עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃ (כג) וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים׃ (כד) וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַ֘ל שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (כה) וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ (כו) וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃ (כז) וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃ (ס) (כח) מִקְצֵ֣ה ׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ (כט) וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ (ס)

    You may eat only clean winged creatures. (21) You shall not eat anything that has died a natural death; give it to the stranger in your community to eat, or you may sell it to a foreigner. For you are a people consecrated to the LORD your God. You shall not boil a kid in its mother’s milk. (22) You shall set aside every year a tenth part of all the yield of your sowing that is brought from the field. (23) You shall consume the tithes of your new grain and wine and oil, and the firstlings of your herds and flocks, in the presence of the LORD your God, in the place where He will choose to establish His name, so that you may learn to revere the LORD your God forever. (24) Should the distance be too great for you, should you be unable to transport them, because the place where the LORD your God has chosen to establish His name is far from you and because the LORD your God has blessed you, (25) you may convert them into money. Wrap up the money and take it with you to the place that the LORD your God has chosen, (26) and spend the money on anything you want—cattle, sheep, wine, or other intoxicant, or anything you may desire. And you shall feast there, in the presence of the LORD your God, and rejoice with your household. (27) But do not neglect the Levite in your community, for he has no hereditary portion as you have. (28) Every third year you shall bring out the full tithe of your yield of that year, but leave it within your settlements. (29) Then the Levite, who has no hereditary portion as you have, and the stranger, the fatherless, and the widow in your settlements shall come and eat their fill, so that the LORD your God may bless you in all the enterprises you undertake.

  2. (יב) כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃ (יג) וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֺתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי׃ (יד) לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי׃ (טו) הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (ס)
    (12) When you have set aside in full the tenth part of your yield—in the third year, the year of the tithe—and have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, that they may eat their fill in your settlements, (13) you shall declare before the LORD your God: “I have cleared out the consecrated portion from the house; and I have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, just as You commanded me; I have neither transgressed nor neglected any of Your commandments: (14) I have not eaten of it while in mourning, I have not cleared out any of it while I was unclean, and I have not deposited any of it with the dead. I have obeyed the LORD my God; I have done just as You commanded me. (15) Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel and the soil You have given us, a land flowing with milk and honey, as You swore to our fathers.”
  3. ( (ל) וְכָל־מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ מִזֶּ֤רַע הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּרִ֣י הָעֵ֔ץ לַיהוָ֖ה ה֑וּא קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃ (לא) וְאִם־גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו׃ (לב) וְכָל־מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יַעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט הָֽעֲשִׂירִ֕י יִֽהְיֶה־קֹּ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃ (לג) לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּֽין־ט֥וֹב לָרַ֖ע וְלֹ֣א יְמִירֶ֑נּוּ וְאִם־הָמֵ֣ר יְמִירֶ֔נּוּ וְהָֽיָה־ה֧וּא וּתְמוּרָת֛וֹ יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ לֹ֥א יִגָּאֵֽל׃ (לד) אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי׃

     (30) All tithes from the land, whether seed from the ground or fruit from the tree, are the LORD’s; they are holy to the LORD. (31) If anyone wishes to redeem any of his tithes, he must add one-fifth to them. (32) All tithes of the herd or flock—of all that passes under the shepherd’s staff, every tenth one—shall be holy to the LORD. (33) He must not look out for good as against bad, or make substitution for it. If he does make substitution for it, then it and its substitute shall both be holy: it cannot be redeemed. (34) These are the commandments that the LORD gave Moses for the Israelite people on Mount Sinai.

  4. (כא) וְלִבְנֵ֣י לֵוִ֔י הִנֵּ֥ה נָתַ֛תִּי כָּל־מַֽעֲשֵׂ֥ר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְנַחֲלָ֑ה חֵ֤לֶף עֲבֹֽדָתָם֙ אֲשֶׁר־הֵ֣ם עֹֽבְדִ֔ים אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (כב) וְלֹא־יִקְרְב֥וּ ע֛וֹד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לָשֵׂ֥את חֵ֖טְא לָמֽוּת׃ (כג) וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת־עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֺנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה׃ (כד) כִּ֞י אֶת־מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽיהוָה֙ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַלְוִיִּ֖ם לְנַחֲלָ֑ה עַל־כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה׃ (פ) (כה) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כו) וְאֶל־הַלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֮ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי־תִ֠קְחוּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַֽמַּעֲשֵׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם מֵאִתָּ֖ם בְּנַחֲלַתְכֶ֑ם וַהֲרֵמֹתֶ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה מַעֲשֵׂ֖ר מִן־הַֽמַּעֲשֵֽׂר׃ (כז) וְנֶחְשַׁ֥ב לָכֶ֖ם תְּרוּמַתְכֶ֑ם כַּדָּגָן֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וְכַֽמְלֵאָ֖ה מִן־הַיָּֽקֶב׃ (כח) כֵּ֣ן תָּרִ֤ימוּ גַם־אַתֶּם֙ תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה מִכֹּל֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר תִּקְח֔וּ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ (כט) מִכֹּל֙ מַתְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם תָּרִ֕ימוּ אֵ֖ת כָּל־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ אֶֽת־מִקְדְּשׁ֖וֹ מִמֶּֽנּוּ׃ (ל) וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בַּהֲרִֽימְכֶ֤ם אֶת־חֶלְבּוֹ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנֶחְשַׁב֙ לַלְוִיִּ֔ם כִּתְבוּאַ֥ת גֹּ֖רֶן וְכִתְבוּאַ֥ת יָֽקֶב׃ (לא) וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכָל־מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי־שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (לב) וְלֹֽא־תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת־חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת־קָדְשֵׁ֧י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ׃ (פ)
    (21) And to the Levites I hereby give all the tithes in Israel as their share in return for the services that they perform, the services of the Tent of Meeting. (22) Henceforth, Israelites shall not trespass on the Tent of Meeting, and thus incur guilt and die: (23) only Levites shall perform the services of the Tent of Meeting; others would incur guilt. It is the law for all time throughout the ages. But they shall have no territorial share among the Israelites; (24) for it is the tithes set aside by the Israelites as a gift to the LORD that I give to the Levites as their share. Therefore I have said concerning them: They shall have no territorial share among the Israelites. (25) The LORD spoke to Moses, saying: (26) Speak to the Levites and say to them: When you receive from the Israelites their tithes, which I have assigned to you as your share, you shall set aside from them one-tenth of the tithe as a gift to the LORD. (27) This shall be accounted to you as your gift. As with the new grain from the threshing floor or the flow from the vat, (28) so shall you on your part set aside a gift for the LORD from all the tithes that you receive from the Israelites; and from them you shall bring the gift for the LORD to Aaron the priest. (29) You shall set aside all gifts due to the LORD from everything that is donated to you, from each thing its best portion, the part thereof that is to be consecrated. (30) Say to them further: When you have removed the best part from it, you Levites may consider it the same as the yield of threshing floor or vat. (31) You and your households may eat it anywhere, for it is your recompense for your services in the Tent of Meeting. (32) You will incur no guilt through it, once you have removed the best part from it; but you must not profane the sacred donations of the Israelites, lest you die.
  5. (כ) וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃
    (20) And blessed be God Most High, Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything.
  6. (כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃
    (22) And this stone, which I have set up as a pillar, shall be God’s abode; and of all that You give me, I will set aside a tithe for You.”
  7. Philo of Alexandria Special Laws 1:69

    In the next place, he does not permit those who desire to perform sacrifices in their own houses to do so, but he orders all men to rise up, even from the furthest boundaries of the earth, and to come to this temple, by which command he is at the same time testing their dispositions most severely; for he who was not about to offer sacrifice in a pure and holy spirit would never endure to quit his country, and his friends, and relations, and emigrate into a distant land, but would be likely, being under the influence of a more powerful attraction than that towards piety, to continue attached to the society of his most intimate friends and relations as portions of himself, to which he was most closely attached. (69) And the most evident proof of this may be found in the events which actually took place. For innumerable companies of men from a countless variety of cities, some by land and some by sea, from east and from west, from the north and from the south, came to the temple at every festival, as if to some common refuge and safe asylum from the troubles of this most busy and painful life, seeking to find tranquillity, and to procure a remission of and respite from those cares by which from their earliest infancy they had been hampered and weighed down, (70) and so, by getting breath as it were, to pass a brief time in cheerful festivities, being filled with good hopes and enjoying the leisure of that most important and necessary vacation which consists in forming a friendship with those hitherto unknown, but now initiated by boldness and a desire to honour God, and forming a combination of actions and a union of dispositions so as to join in sacrifices and libations to the most complete confirmation of mutual good will. 

  8. (ז) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינְרֵי זָהָב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת כַּסְפָּן דִּינְרֵי זָהָב:

    (ח) הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף, וַחֲכָמִים מַתִּירִים:

    (ט) הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת. הַדָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרֵי כֶּסֶף וְדִינָר מָעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה דִינָרִין כֶּסֶף, וּרְבִיעִית מָעוֹת. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כֶסֶף. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ:

    (י) מִי שֶׁהָיוּ מִקְצָת בָּנָיו טְמֵאִין וּמִקְצָתָן טְהוֹרִים, מַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע וְאוֹמֵר, מַה שֶּׁהַטְּהוֹרִים שׁוֹתִים, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו. נִמְצְאוּ טְהוֹרִים וּטְמֵאִים שׁוֹתִין מִכַּד אֶחָד:

    (7) Beit Shammai say, "One may not make his [Ma'aser Sheni] Selah coins into golden Dinar [specific unit of money] coins," but Beit Hillel allow it. Rabbi Akiva said: for Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua, I made their silver into golden Dinar coins.

    (8) If one splits a Selah into Ma'aser Sheni [copper] coins, Beit Shammai say he may exchange the entire Selah for [copper] money. And Beit Hillel say [he may split it into] a Shekel [specific unit of weight] of silver and a Shekel of [copper] money. Rabbi Meir says one may not make silver and fruit Chulin [by transferring their holiness] onto silver, and the Sages permit it.

    (9) If one splits his Ma'aser Sheni Selah, Beit Shammai say he may exchange the entire Selah for [copper] money. And Beit Hillel say [he may split it into] a Shekel [specific unit of weight] of silver and a Shekel of [copper] money. Those who deliberate before the Sages say [he may split it into] three Dinar of silver and one Dinar of [copper] money. Rabbi Akiva says [he may split it into] three Dinar of silver and one Revi'it [specific unit of weight] of [copper] money. Rabbi Tarfon says, four Espar [specific unit of money] of silver. Shammai says, he should lay it in a shop and eat food of an equivalent worth.

    (10) If one has some sons who are impure and some who are pure, he should lay down a Selah and say: What the pure ones drink, may this Selah be made Chulin [by transferring its holiness] onto it. Thus we find that pure ones and impure ones may drink from the same jar.

  9. ביצה ה׳ א:ח׳
    (ותניא) כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד וזו היא תחומה (עלת) מן (הצפון) ועקרבת מן (הדרום) לוד מן המערב וירדן מן המזרח
    And this idea was likewise taught in a baraita: The fruit of a fourth-year grapevine have the status of second-tithe fruits, and therefore their owner would ascend to Jerusalem and eat them there. If he was unable to do so, due to the distance involved or the weight of the load, he could redeem the fruits with money where he was, and later redeem that money for other fruits in Jerusalem. However, the Sages decreed that fruit from the environs of Jerusalem should not be redeemed, but that the owners should bring the fruit itself to Jerusalem. The environs of Jerusalem for this purpose were defined as a day’s walk in each direction. And this is its boundary: Eilat to the north; Akrabat to the south; Lod to the west; and the Jordan to the east.
  10. ביצה ה׳ א:ט׳
    ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות
    And Ulla said, and some say Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: For what reason did the Sages institute this ordinance, that someone who lived near Jerusalem must bring his fruit there? In order to adorn the markets of Jerusalem with fruit, as this decree ensured that there was always an abundance of fruit in Jerusalem for people to eat.
  11. (ה) עֲנָבִים שֶׁל כֶּרֶם רְבָעִי הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיִּהְיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם לְכָל צַד כְּדֵי לְעַטֵּר שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּפֵרוֹת. וּמִשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִפְדֶּה אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחוֹמָה. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֲפִלּוּ בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִפְדִּין סָמוּךְ לַחוֹמָה:

  12. תוספות על בבא בתרא כ״א א:ג׳:א׳

    כי מציון תצא תורה. לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה:

  13. עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) , תענית א׳:ל״ו

    (לו) ואמר רבי יוחנן אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (דף ט) (דברים יד כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך אמר ליה עשר תעשר. אמר לי ומאי עשר תעשר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר אמר ליה מנא לך אמר ליה זיל נסי אמר ליה ומי שרי לנסויי לקודשא בריך הוא והא כתיב (דברים ו טז) לא תנסו את ה׳ אמר ליה הכי אמר רבי אושעיא חוץ מזו שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. אמר ליה אי הוה מטינא התם להאי פסוקא לא הוינא צריכנא לך ולרבי אושעיא רבך:

    (36) (Fol. 9) R. Jochanan said: "Rain is not withheld except for such men as promise publicly to give charity and then do not fulfill their promise; as it is said (Prov. 25, 14) Like clouds and wind without rain, so is he that boasteth himself of a false gift." R. Jochanan said again: "What is the significance of the passage (Deut. 14, 22) Thou shalt truly tithe. [It signifies that thou shalt] give tithes in order that thou mayest become rich." R. Jochanan met a child of Resh Lakish. "Tell me thy verse [which thou didst study today]," said he to the child. "Asser T'Asser" (thou shalt truly tithe) was the child's reply. "But what does Asser T'asser mean? the child then asked R. Jochanan. "It means," said R. Jochanan, "give tithes in order that thou mayest become rich." The child then asked: "Whence dost thou know this ?" And he replied: "Go and try it, [and see if it is not so]." "But is it then allowed to try God," rejoined the child? "Behold it is written (Deut. 6, 16) Ye shall not tempt the Lord thy God." Whereupon R. Jochanan said: "Thus said R. Hosea: 'In all other things [it is not allowed to tempt God] except in tithes; for it is said (Mal. 3, 10) Bring ye all the tithes into the storehouse, that there may be provision in my house, and prove me but herewith, saith the Lord of Hosts, if I will not open for you the windows of heaven, and pour out for you a blessing, until it be more than enough.'" "Had I come to that verse, [in my studies,"] remarked the child, "I would not have needed thee, nor R. Hosea, thy Rabbi."

  14. (ב) משרשי המצוה. שהאל ברוך הוא בחר בעם ישראל וחפץ למען צדקו להיות כלם עוסקי תורתו ויודעי שמו, ובחכמתו משכם במצוה זו למען ילמדו יקחו מוסר, כי יודע אלקים שרב בני אדם נמשכים אחר החמר הפחות, בשגם הוא בשר, ולא יתנו נפשם בעמל התורה ובעסקה תמיד, על כן סבב בתבונתו ונתן להם מקום שידעו הכל דברי תורתו על כל פנים, שאין ספק כי כל אדם נמשך לקבע דירתו במקום שממונו שם. ולכן בהעלות כל איש מעשר כל בקר וצאן שלו שנה שנה במקום שעסק החכמה והתורה שם והיא ירושלים, ששם הסנהדרין יודעי דעת ומביני מדע, וכמו כן נעלה לשם מעשר תבואתנו בארבע שני השמטה, כמו שידוע שמעשר שני נאכל שם, וכן נטע רבעי שנאכל שם, על כל פנים או ילך שם בעל הממון עצמו ללמד תורה, או ישלח שם אחד מבניו שילמד שם ויהיה נזון באותן פירות.

    (2) From the root of the mitzvah: HaShem chose his nation and wished for all of them to be engaged in with this Torah and knowledge of His Name, and in His Wisdom he gave them this mitzvah so that they could draw a moral from it. HaShem knows that most people are attracted by pleasures and vanities, as they are but flesh, and they will not be attentive to the Torah and those who are involved with it. Therefore he gave them a place wherein everyone will necessarily know His Torah, for there is no doubt that people will live where their livelihood demands. As such, when each person brings his cattle tithe each year to the place where Torah study and wisdom prevails, i.e. Jerusalem, the place of the Sanhedrin who know and explain the law, and when we similarly bring our grain tithes in four years of the seven year cycle, as we know that the second tithe is eaten there, and the first fruits of the fourth year of the tree, the owner of the property will need to go and learn Torah, or perhaps he will send one of his sons to study there and to use the produce as a stipend.

  15. (ג) ומתוך כך יהיה בכל בית ובית מכל ישראל איש חכם יודע התורה, אשר ילמד בחכמתו כל בית אביו, ובכן תמלא הארץ דעה את השם, כי אם חכם אחד לבד יהיה בעיר או אפילו עשרה יהיו הרבה מבני אדם שבעיר וכל שכן הנשים והילדים שלא יבואו לפניהם כי אם פעם אחת בשנה, או אפילו ישמעו דבריהם פעם אחת בשבוע, ילכו לביתם וישליכו כל דברי החכם אחרי גום, אבל בהיות המלמד בכל בית ובית שוכן שם ערב ובקר וצהרים ויזהירם תמיד, אז יהיו כלם אנשים ונשים וילדים מזהרין ועומדים, ולא ימצא ביניהם שום דבר חטא ועון, ועל ידי זה יזכו למה שכתוב (ויקרא כו יא יב) ונתתי משכני בתוככם. (ירמיה יא ד) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים.

    (3) Through this every house in Israel will have someone who is wise and knowledgeable in the Torah who can then teach the other members of his household, and the land will be filled with knowledge of HaShem. If there was only one sage in each city, or even ten, there would be many men who would only encounter them once a year, and the same is even more true for women and children. Even if they heard the sage's words weekly, they would then go home and ignore everything he said. When the teacher is in every house and stays there evening, morning and afternoon, and constantly reminds them, then all people will be careful and aware, and they will not sin at all. Through this they will merit the words of the verse (Lev 26:11-12) "I will place My dwelling amongst you," and (Jer. 11:4) "And you will be for Me and nation, and I will be you Lord."

Made with the Sefaria Source Sheet Builder
www.sefaria.org/sheets
Add Highlight הוספת צבע להדגשה
Create New
Save שמירה