All of this is not understood to us, because we are living very far away from a life of faith...we find on the verse that 'Jacob stayed alone' that he rushed back for small jugs (which he left on the other side of the Yabok river). From here the Rabbis learn that their money is more important than their bodies. Why should this be? The Talmud explains it is because they do not extend their hands to steal things which don't belong to them. The whole incident is very strange, because Jacob was incredibly rich. Why then did he care about those jugs?
We need to say that the intent is not that they aren't stealing from another person G-d forbid, but rather that they understand that whatever money comes into their hands is a present from heaven, and G-d himself has given them such a present.
So too with the children of Gad and Reuben - when they saw that their cattle increased in a way which was beyond nature, and they understood with their ability to connect to G-d and agreed that this was indeed the will of G-d, to give them a present of this cattle. They therefore chose for themselves this place, and their opinion parralleled the opinion of G-d.
(ז) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד. הֲלָכָה שָׁלשׁ מַתָּנוֹת נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, זָכָה בְּאַחַת מֵהֶן נָטַל חֶמְדַת כָּל הָעוֹלָם, זָכָה בְּחָכְמָה זָכָה בַּכֹּל, זָכָה בִּגְבוּרָה זָכָה בַּכֹּל, זָכָה בְּעשֶׁר זָכָה בַּכֹּל, אֵימָתַי בִּזְּמַן שֶׁהֵן מַתְּנוֹת שָׁמַיִם וּבָאוֹת בְּכֹחַ הַתּוֹרָה, אֲבָל גְּבוּרָתוֹ וְעָשְׁרוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ כְּלוּם, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ט, יא): שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. וְכֵן יִרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה ט, כב כג): כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל וגו', וּמַתָּנוֹת אֵלּוּ בִּזְּמַן שֶׁאֵינָן בָּאִין מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפָן לְהִפָּסֵק מִמֶּנּוּ. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שְׁנֵי חֲכָמִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֲחִיתֹפֶל מִיִּשְׂרָאֵל וּבִלְעָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם. וְכֵן שְׁנֵי גִּבּוֹרִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שִׁמְשׁוֹן מִיִּשְׂרָאֵל וְגָלְיַת מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם. וְכֵן שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח מִיִּשְׂרָאֵל וְהָמָן מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה מַתְּנָתָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא חוֹטְפִין אוֹתָהּ לָהֶם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים וְהָיָה לָהֶם מִקְנֶה גָּדוֹל, וְחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם וְיָשְׁבוּ לָהֶם חוּץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ גָּלוּ תְּחִלָּה מִכָּל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ה, כו): וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וּמִי גָּרַם לָהֶם עַל שֶׁהִפְרִישׁוּ עַצְמָם מִן אֲחֵיהֶם בִּשְׁבִיל קִנְיָנָם, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וגו'.
(ט) דָּבָר אַחֵר, וּמִקְנֶה רַב, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת י, ב): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה יֵצֶר טוֹב, שֶׁהוּא נָתוּן בִּימִינוֹ. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁנָּתוּן בִּשְׂמֹאלוֹ. דָּבָר אַחֵר, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן נוֹתְנִין לִבָּם לַתּוֹרָה שֶׁהִיא מִיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ הֵן הָרְשָׁעִים שֶׁהֵן נוֹתְנִין לִבָּם לְהַעֲשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, טז): בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד. דָּבָר אַחֵר, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה משֶׁה. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעִקָּר טָפֵל וְאֶת הַטָּפֵל עִקָּר, שֶׁחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם יוֹתֵר מִן הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁהֵן אוֹמְרִים לְמשֶׁה (במדבר לב, טז): גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. אָמַר לָהֶם משֶׁה, אֵינָהּ כְּלוּם, אֶלָּא עֲשׂוּ אֶת הָעִקָּר עִקָּר, תְּחִלָּה (במדבר לב, כד): בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר לב, כד): וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם, הֱוֵי לֵב חָכָם לִימִינוֹ זֶה משֶׁה, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם חִבַּבְתֶּם אֶת מִקְנֵיכֶם יוֹתֵר מִן הַנְּפָשׁוֹת, חַיֵּיכֶם אֵין בּוֹ בְּרָכָה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי כ, כא): נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כג, ד): אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל. וְאֵיזֶה הוּא עָשִׁיר הַשָֹּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ב): יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.
(25) But they trespassed against the God of their fathers by going astray after the gods of the peoples of the land, whom God had destroyed before them. (26) So the God of Israel roused the spirit of King Pul of Assyria—the spirit of King Tillegath-pilneser of Assyria—and he carried them away, namely, the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh, and brought them to Halah, Habor, Hara, and the river Gozan, to this day.
(יז) וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֙נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
(כ) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לַמִּלְחָמָֽה׃
(20) Moses said to them, “If you do this, if you go to battle as shock-troops, at the instance of the LORD,