(א) אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
(1) The four new years are: On the first of Nisan, the new year for kings and for festivals; On the first of Elul, the new year for the tithing of animals; Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say, on the first of Tishrei. On the first of Tishrei, the new year for years, for Sabbatical years and for Jubilee years, and for planting and for vegetables. On the first of Shevat, the new year for the trees according to the words of the House of Shammai; The House of Hillel says, on the fifteenth thereof.
(ב) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
(2) In four parts the world is judged: On Pesach, for the crops. On 'Atzeret [Shavuot], for the fruits of the tree. On Rosh Hashanah, all who live in the world pass before Him like sheep, as it says, "He that fashioneth the hearts of them all, that considereth all their doings." (Psalms 33:15) And on Chag [Sukkot], they are judged for water.
(א) החדש הזה לכם ראש חדשים זו מצוה ראשונה שצוה הקב''ה את ישראל על ידי משה... וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
...אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו:
(1) This month shall be unto you the beginning of months is the first commandment which the Holy One Blessed Be He commanded Israel through Moses...And the reason for, "This month shall be unto you the beginning of months" is that Israel will count the first month, and from there will count all the months as second and third until the completion of the year with the twelfth month, so that this will be a reminder of the great miracle, for every time that the months will be mentioned the miracle will be remembered, and therefore the months have no names in the Torah, but rather it says, "in the third month" (Exodus 19:1), and, "in the second year in the second month...that the cloud was taken up" (Numbers 10:11), and, "in the seventh month on the first of the month, etc." (Numbers 29:1) and so with all of them [i.e. all verses mentioning dates].
And just as the Sabbath Day's remembrance is in our counting from it - the first [day] from the Sabbath and the second [day] from the Sabbath, as I will explain (Ramban on Exodus 20:8), so too the Exodus from Egypt is remembered by our counting of the first month and the second and the third from our redemption. For this counting is not for the year, for the start of our year is in Tishrei, as it is written (Exodus 34:22), "and the feast of ingathering [i.e. Sukkot] at the turn of the year," and it is written (Exodus 23:16), "(and the feast of ingathering), at the end of the year." If so, then when the month of Nisan is called the first [month] and Tishrei the seventh, the explanation is that one is the first from redemption and one is the seventh. This is the reason for, "it shall be the first...for you," for it is not the first in the year, but it is the first for you, for it is called so as a remembrance of our redemption....
[The] names Nisan, Iyar, and the others are Persian names and are only found in the books of the Babylonian prophets (Zechariah 1:7, Ezra 6:15, Nehemiah 1:1) and in Megilat Esther (3:7). Therefore the verse says, "In the first month, which is the month Nisan," similar to, "They cast pur, that is, the lot" (ibid.). And until today the nations in the lands of Persia and Media call [the months] Nisan and Tishrei and all the rest like us....
(ב) דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דניאל ד, יד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא, אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם מַסְכִּים עַל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹמְרִין וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כג, לז): אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ וגו', אַתֶּם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לְשֶׁעָבַר הָיָה בְּיָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי מְסוּרָה בְּיֶדְכֶם בִּרְשׁוּתְכֶם, אִם אֲמַרְתֶּם הֵן, הֵן. אִם אֲמַרְתֶּם לָאו, לָאו. מִכָּל מָקוֹם יְהֵא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם בִּקַּשְׁתֶּם לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, הֲרֵינִי מַשְׁלִים עִמָּכֶם, לְכָךְ כְּתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.
...Another idea: This month is for you. The ministering angels said before the Holy One (blessed be He): Master of the Universe, when will You make your appointed holidays? For it is written thus (Daniel 4:14): The matter is according to the decree of the watchful. He said to them: I and you will agree to what Israel decide in creating a leap year, as it is said: I will call to God on high, to the Lord who accomplishes for me. (Tehilim /Psalms 57:3) And thus it says: These are the appointed holidays of God [as you will call them] the holy occasions, etc. (Vayiqra /Leviticus 23:37). "Them" - whether in their time or not in their time - I will have no other appointed holidays but these. The Holy One (blessed be He) said to Israel: In the past this was in My hand, as it is said: He made the moon for appointed holidays (Tehilim/Psalms 104:19). But from now on forward, it is handed over to your hands in your control. If you say yes, it's yes. If you say no, it's no. In any case, this month will be for you. And not only that but, if you seek to create a leap year, see, I will be agreeable with you. Therefore it is written: this month will be for you.
...Day spans the interval between the rising and setting of the sun; the twenty-four-hour day is the duration between one dawn and the next. The month measures--or once did--the time required for the moon to wax, become full, and wane; and the year counts for one full cycle of the seasons. What does the week measure? Nothing. At least, nothing visible. No natural phenomenon occurs every seven days--nothing happens to the sun, the moon, or the stars. The week is an artificial, man-made interval... (p. 24-25)
There is evidence that by the time of the restoration of Judah, in 140 BC, the celebration of the Sabbath was a well-established institution. The adoption of a successive seven-day cycle was unusual, and exactly why the Jews evolved this mechanism is unclear. According to the Old Testament, the Sabbath was "their" day, given to them--and them alone--by Jehovah. Unquestionably, its very singularity appealed to the exiled Jews as a way of differentiating themselves from the alien Babylonian Gentiles who surrounded them. The fact that the Sabbath occurred on every seventh day, irrespective of the seasons, was a powerful idea, for it overrode all other existing calendars...The exclusiveness of the Jewish faith precluded the widespread adoption of the Sabbath by others and for centuries, the seven-day week remained a uniquely Jewish institution... (p. 32-33)
(ד) ואמנם כל ה'מצוות' אשר ספרנום ב"הלכות שמיטה ויובל" מהם - לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם - כמו שאמר "ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה וגו'" ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעמדה שמוטה; ומהם - חנינה בעבדים ועניים - רצוני לומר 'השמטת כספים והשמטת עבדים'; ומהם עיון בתיקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה והוא - היות הארץ כולה שמורה לבעלים אי אפשר בה מכירה לצמיתות "והארץ לא תמכר לצמיתות" וישאר ממון האדם שמור עליו ועל יורשיו.
(4) Still, among the mitzvot which we enumerated in "Laws concerning the year of release/shemitah and the jubilee/ yoveil ", some are for mercy for humankind, and their well-being, but for all of them it is stated, "That the poor of thy people may eat and that the animals of the field may eat what remains" (Exod. 23:11); and the land will augment its produce and strengthen from standing fallow. Some such mitzvot [provide] for graciousness to servants and the poor -- by which I mean to say releasing debts [in the shemitah year] and releasing slaves [in the shemitah year]. Some such mitzvot are concerned with the establishment of permanent support and sustenance by providing that the whole land should be preserved for its owners, and that it could not be irredeemably sold." And the land shall not be sold for ever" (Lev. 25:23). Thus the wealth of a person remains preserved for him and his heirs [and he can only enjoy the produce thereof].