Valuing People Over Statistics, The Secret To Meaningful Growth An ELI Talk by Sharon Weiss-Greenberg

ByELI Talks

ELI Talks

בראשית א׳:כ״ח

(כח) וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃

Genesis 1:28

(28) God blessed them and God said to them, “Be fertile and increase, fill the earth and master it; and rule the fish of the sea, the birds of the sky, and all the living things that creep on earth.”

http://www.usy.org/usy2016/wp-content/uploads/2010/12/last_american_jew.pdf

"My name? My name is not important. Who am I? I am the last American Jew...."

במדבר א׳:ב׳

(ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃

Numbers 1:2

(2) Take a census of the whole Israelite community by the clans of its ancestral houses, listing the names, every male, head by head.

רש"י על במדבר א׳:ב׳:א׳-ג׳

(א) למשפחתם. דע מנין כל שבט ושבט: (ב) לבית אבתם. מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שבט אביו (ב"ב קט, ב): (ג) לגלגלתם. על ידי שקלים בקע לגלגולת:

Rashi on Numbers 1:2:1-3

(1) למשפחתם — [TAKE YE THE SUM OF THE CONGREGATION …] AFTER THEIR FAMILIES — in order to ascertain the number of individuals in each tribe. (2) לבית אבתם BY THE HOUSE OF THEIR FATHERS — One whose father belongs to one tribe and his mother to another tribe shall take his stand with the tribe of his father (cf. Bava Batra 109b). (3) לגלגלתם BY THEIR POLLS — i. e. by means of shekels — “a beka a head (לגלגלת)”, as was prescribed on a previous occasion (Exodus 38:26).

במדבר כ״ו:ב׳-ד׳

(ב) שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ג) וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (ד) מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּצְאִ֖ים מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Numbers 26:2-4

(2) “Take a census of the whole Israelite community from the age of twenty years up, by their ancestral houses, all Israelites able to bear arms.” (3) So Moses and Eleazar the priest, on the steppes of Moab, at the Jordan near Jericho, gave instructions about them, namely, (4) those from twenty years up, as the LORD had commanded Moses. The descendants of the Israelites who came out of the land of Egypt were:

שמות ל״ח:כ״ו

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃

Exodus 38:26

(26) a half-shekel a head, half a shekel by the sanctuary weight, for each one who was entered in the records, from the age of twenty years up, 603,550 men.

חזקוני, שמות ל״ח:כ״ו:א׳

(א) בקע לגלגלת מחצית השקל כשיבוקע השקל הרי הוא לחצאין וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבכסף זה די לצורך כל מלאכת הכסף שבמשכן כמו שמפרש הכתוב לפיכך צוה שיעור זה.

Chizkuni, Exodus 38:26:1

(1) בקע לגלגלת, beka, per head (half a holy shekel). The people relied on G-d being aware that this amount would suffice for the silver needed in connection with the Tabernacle.

רש"י על במדבר א׳:א׳:א׳

(א) וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם:

Rashi on Numbers 1:1:1

(1) וידבר… במדבר סיני … באחד לחדש וגו׳ AND [THE LORD] SPOKE [UNTO MOSES] IN THE DESERT OF SINAI … ON THE FIRST DAY OF THE [SECOND] MONTH … [TAKE YE THE SUM OF ALL THE CONGREGATION] etc. — Because they were dear to him, He counts them every now and then: when they went forth from Egypt He counted them (Exodus 12:37), when many of them fell in consequence of their having worshipped the golden calf He counted them to ascertain the number of those left (cf. Rashi Exodus 30:16); when he was about to make His Shechinah dwell amongst them (i. e. when He commanded them to make a Tabernacle), He again took their census; for on the first day of Nisan the Tabernacle was erected (Exodus 40:2) and shortly afterwards, on the first day of Iyar, He counted them.

שמות ל׳:י״א-י״ב

(יא) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יב) כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃

Exodus 30:11-12

(11) The LORD spoke to Moses, saying: (12) When you take a census of the Israelite people according to their enrollment, each shall pay the LORD a ransom for himself on being enrolled, that no plague may come upon them through their being enrolled.

רש"י על שמות ל׳:י״ב:א׳-ב׳

(א) כי תשא. לְשׁוֹן קַבָּלָה, כְּתַרְגּוּמוֹ; כְּשֶׁתַּחְפּוֹץ לְקַבֵּל סְכוּם מִנְיָנָם לָדַעַת כַּמָּה הֵם, אַל תִּמְנֵם לַגֻּלְגּוֹלֶת, אֶלָּא יִתְּנוּ כָּל אֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל וְתִמְנֶה אֶת הַשְּׁקָלִים וְתֵדַע מִנְיָנָם: (ב) ולא יהיה בהם נגף. שֶׁהַמִּנְיָן שׁוֹלֵט בּוֹ עַיִן הָרָע, וְהַדֶּבֶר בָּא עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִימֵי דָּוִד (שמואל ב כ"ד):

Rashi on Exodus 30:12:1-2

(1) כי תשא This has the meaning of obtaining: WHEN THOU TAKEST [THE SUM], (not of “lifting up” as in Genesis 40:13); as the Targum has it, תקבל. The sense is: when you wish to obtain the sum total of their number — to know how many they are — do not take their census by their polls but each of them shall give half a shekel, and you shall count these, and so ascertain their number. (2) ולא יהיה בהם נגף THAT THERE BE NO CALAMITY AMONG THEM — for numbers (i. e. things that have been numbered) are subject to the influence of the “evil eye”, and therefore if you count them by their polls pestilence may befall them, as we find happened, in the days of David (II Samuel 24:10 and 15).

משנה סנהדרין ד׳:ה׳

(ה) כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:

Mishnah Sanhedrin 4:5

(5) How do we press the witnesses in a capital case? We bring them in [to the court's chambers] and press them: "Perhaps what you say [isn't eyewitness testimony] is but your own assessment, or from rumors, or your witnessing an actual witness testify, or your reporting what a trustworthy said. Or perhaps you were unaware that by the end we'd interrogate you, with examination and inquiry. Know that capital cases are not like monetary ones. In monetary cases, [a false witness] can return the money and achieve atonement. But in capital cases, the blood of [the victim [and all his future offspring hang upon you until the end of time. For thus we find in regard to Cain, who killed his brother, "The bloods of your brother scream out!" (Genesis 4:10) - the verse does not say blood of your brother, but bloods of your brother, because it was his blood and also the blood of his future offspring [screaming out]! [Another explanation of the verse: for his blood was splattered over the trees and rocks [there was more than one pool of blood]. [The judges' speech continues] "It was for this reason that man was first created as one person [Adam], to teach you that anyone who destroys a life is considered by Scripture to have destroyed an entire world; and anyone who saves a life is as if he saved an entire world." And also, to promote peace among the creations, that no man would say to his friend, "My ancestors are greater than yours." And also, so that heretics will not say, "there are many rulers up in Heaven." And also, to express the grandeur of The Holy One [blessed be He]: For a man strikes many coins from the same die, and all the coins are alike. But the King, the King of Kings, The Holy One [blessed be He] strikes every man from the die of the First Man, and yet no man is quite like his friend. Therefore, every person must say, “For my sake ‎the world was created.”‎ [The judges' speech continues:] "Maybe you [the witnesses] will now say, 'What do we need this, and all this anxiety for [let's not come forward even with true testimony]!' But Scripture has already spoken: "If he be a witness - having seen or known - if he does not express it, he shall bear his sin." (Lev. 5:1) Maybe you will now say, 'What do we need this, to be responsible for another man's death?' But Scripture has already spoken: "When the wicked are destroyed there is rejoicing." (Prov. 11:10)"

כלי יקר על במדבר א׳:ב׳:א׳-ב׳

(א) שאו את ראש וגו'. אעפ"י שרש"י פירש שהוא לשון קבלת חשבון (שמות ל יב) מ"מ הזכירו בלשון שאו, כי תשא, נשא, כי מצד המספר ינטלם וינשאם ביתר שאת על כל העמים אשר אין להם מספר פרטי כמו הקש הזה שאין דרך בעל הגורן ליתן לו מנין, כך אין לאומות השגחה פרטית כ"א כללית לקיום המין כשאר בהמות וחיתו ארץ אבל כל איש מישראל מושגח בפרטות ואפילו אחד מהם חשוב כאומה שלימה כמ"ש (שם יט כא) ונפל ממנו רב. ואפילו אחד מהם שיפול דומה כי רב הוא ע"כ נתן להם הקב"ה מספר כמו לכוכבים שנאמר בהם (ישעיה מ כו) המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. כך נאמר כאן במספר שמות וגו' להורות שמצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל יב ג) וכל אחד יש לו השגחה פרטית. ומה שמקשה (ביומא כב:) קראי אהדדי כתיב (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל. ש"מ שיש להם מספר ואח"כ כתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. כפי הפשט אין זה קושיא כי אצל הקב"ה ודאי יש להם מספר ככוכבים שמוציאן ומכניסן במספר כך יש להם מספר להורות שהקב"ה משגיח על כל אחד בפרטות, ומ"ש אשר לא ימד ולא יספר היינו אצל בני האדם שבודאי לא יוכלו לספור אותם לגודל רבויים. (ב) כל זכר לגלגלותם. פירש"י ע"י שקלים, והרבה מן המפרשים חלקו עליו ואמרו שמספר זה היה בלא שקלים ולשון המקרא מוכיח שאמר לגלגלותם, וחשבו לתרץ למה דווקא מספר ראשון היה ע"י שקלים לפי שהיו צריכין אז לעבודת המשכן ותירוץ זה דחוק ול"נ שודאי טעם השקלים היו להציל מן עין הרע השולט בדבר מנוי ודווקא במנין שהוא דבר חידוש, דרך משל שבזמן שרואין ק' זהובים אצל איש עני שחזקתו שאין לו יותר העין הרע שולט בו ממה שרואין אצל העשיר אלף זהובים כי כבר הוחזק באיש אמיד, כך ישראל בצאתם ממצרים היו מוחזקים במתי מספר כי בע' נפש ירדו מצרימה ונתמעטו שמה מעוצר רעה ויגון והשלכת הבנים ליאור, ופתאום נמצאו במספר ראשון ת"ר אלף לבד מטף ונשים ודאי היה בפעם ההוא מקום לחוש לעין הרע, משא"כ בשאר מספרים כי כבר הוחזקו בעם רב ועצום, וע"כ מנאם דוד המלך בלא חצאי שקלים כי ודאי לא עבר על מצות התורה שהרי הכתוב אומר רק בדבר אוריה החתי. (מלכים א' טו ה) אלא שמצות השקלים לא היתה כ"א למספר ראשון כי בו היה יותר בית מיחוש שלא יקבלו נזק מן עין הרע הן בדרך הטבע כאמור, הן מצד העונש כי היה המספר ההוא קרוב למעשה העגל והיה הדין נותן שיפלו רבים מהם מצד עונש המעשה ההוא וכשנודע ע"י המספר שנשארו ת"ר אלף יהיה הדבר חידוש ושלטא בהם עינא בישא כי החטא מסייע לזה, ע"כ היו צריכין אז לכפרה על נפשותם ולהצילם מעין הרע משא"כ בכל המספרים.

Kli Yakar on Numbers 1:2:1-2

...

רשב"ם על במדבר א׳:ב׳:א׳

(א) שאו את ראש כל עדת - לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה, שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן, כדכתיב בפרשת בהעלותך, וכתיב שם: נוסעים אנחנו אל המקום וגו' ולכך צוה הקב"ה בתחלת חודש זה למנותן.

Rashbam on Numbers 1:2:1

(1) שאו את ראש כל עדת, from this point on the Israelites were headed for the land of Israel, and all males over the age of 20 were enlisted in the army for that purpose, because on the 20th of the second month the Torah speaks of the people leaving the region of Mount Sinai, the cloud having lifted off the Tabernacle and begun to move ahead of the people. (Compare Numbers 10,11). In that chapter, verse 29, Moses invited his father-in-law Yitro to accompany the people who were now “journeying” toward the promised land. G’d issued the command to count the people so that one could keep track of how many soldiers there were. [and know if any would have become casualties in any battle. My words. Ed.]

יומא כ״ב ב:א׳-כ״א

או דילמא בר מאמה יסוד ואמה סובב תיקו ואם היו שניהן שוין הממונה אומר להם הצביעו וכו' תנא הוציאו אצבעותיכם למנין ונימנינהו לדידהו מסייע ליה לרבי יצחק דאמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב (שמואל א יא, ח) ויפקדם בבזק מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא כדכתיב (שופטים א, ה) וימצאו אדוני בזק אלא מהכא (שמואל א טו, ד) וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים אמר רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר אמר רבי שמואל בר נחמני ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי לא קשיא כאן בידי אדם כאן בידי שמים אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים ודילמא מדידהו א"כ מאי רבותא דמילתא (שמואל א טו, ה) וירב בנחל אמר ר' מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול (שמואל א טו, ג) לך והכית את עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז, טז) אל תהי צדיק הרבה ובשעה שאמר לו שאול לדואג (שמואל א כב, יח) סוב אתה ופגע בכהנים יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז, יז) אל תרשע הרבה אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו שאול באחת מאי היא מעשה דאגג והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים אמעשה דאגג כתיב (שמואל א טו, יא) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך דוד בשתים מאי נינהו דאוריה ודהסתה והא איכא נמי מעשה דבת שבע התם אפרעו מיניה דכתיב (שמואל ב יב, ו) ואת הכבשה ישלם ארבעתים ילד אמנון תמר ואבשלום התם נמי אפרעו מיניה דכתיב (שמואל ב כד, טו) ויתן ה' דבר (בעם מן הבוקר) ועד עת מועד התם לא אפרעו מגופיה התם נמי לא אפרעו מגופיה לאיי אפרעו מגופיה דאמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין ונסתלקה הימנו שכינה דכתיב (תהלים קיט, עט) ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך וכתיב (תהלים נא, יד) השיבה לי ששון ישעך והא אמר רב קבל דוד לה"ר כשמואל דאמר לא קבל דוד לה"ר ולרב נמי דאמר קבל דוד לה"ר הא איפרעו מיניה דאמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו דוד למפיבושת (שמואל ב יט, ל) אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות (שמואל א יג, א) בן שנה שאול במלכו אמר רב הונא כב שנה שלא טעם טעם חטא מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש הדר חזא סיוטא בחלמיה אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר (שמואל א י, כז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב (שמואל א יא, א) ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וגו' ואמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק כל תלמיד חכם

Yoma 22b:1-21

or are they perhaps calculated excluding the cubit of the base of the altar and the cubit of its ledge? The altar’s edge can be considered to be at the end of the ramp, the point at which it meets the altar, or it can be considered the point on the ramp that is directly over the external base of the altar, which is two cubits away from the point where the ramp meets the altar. Which of these two calculations is the correct one? Rav Pappa’s question remains unanswered, and the Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved. § It was taught in the mishna that if both of them were equal and neither preceded the other, the appointed priest says to all the priests: Extend your fingers [hatzbiu], and a lottery was performed. A tanna taught the meaning of the unusual term hatzbiu: Put out your fingers for a count. The Gemara asks: Let him count the priests themselves directly, rather than counting their fingers. The Gemara answers: This is a support for a teaching of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: It is prohibited to count Jews directly, even for the purposes of a mitzva, as it is written concerning King Saul and his count of his soldiers: “And he numbered them with bezek”(I Samuel 11:8),meaning that he counted them through shards, one shard representing each man, rather than counting them directly. Rav Ashi strongly objects to this interpretation of the verse: From where do you derive that this word bezek is a term related to the verb meaning to break apart, so that it means shards? Perhaps it is the name of a town, and it means that Saul counted them in Bezek, as it is written: “And they found Adoni-bezek in Bezek” (Judges 1:5), which shows that Bezek is the name of a place. The Gemara answers: Indeed, the proof is not from that verse but from here, where it says: “And Saul summoned the people and numbered them by sheep” (I Samuel 15:4), meaning that Saul tallied his soldiers by having each one take a sheep and put it aside to represent him in the count. Rabbi Elazar said: Whoever counts a group of Jews violates a negative mitzva, as it is stated: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea, which cannot be measured” (Hosea 2:1). Rabbi Elazar interprets the verse to be saying: Which may not be measured. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who counts a group of Jews in fact violates two negative mitzvot, as it is stated in that verse: “Which cannot be measured and cannot be counted” (Hosea 2:1). Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan raised a contradiction: It is written in this verse: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea,” suggesting that they will have a specific number, though it will be very large. On the other hand, it continues and says: “Which cannot be measured and cannot be counted,” which means they will not be countable at all. How can these two statements be reconciled? It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to a time when the Jewish people fulfill the will of God; then they will be innumerable. There, in the first statement, it is referring to a time when the Jewish people do not fulfill the will of God; then they will be like the sand of the sea, having a specific number. Rabbi Yehuda HaNasi said a different resolution in the name of Abba Yosei ben Dostai: It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to counting by the hand of man; the Jewish people will be too numerous to count by man. There, in the first statement, it is referring to counting by the hand of God, and He will find that they are like the number of the grains of the sand of the sea. Rav Nehilai bar Idi said that Shmuel said: Once a man is appointed as a leader of the community, he becomes wealthy. This is derived from the verses cited above. Initially, it is written with regard to Saul: “And he numbered them with bezek,” meaning pottery shards, and in the end it is written: “And he numbered them with sheep,” indicating that he was able to provide enough of his own sheep to use them in counting the people. The Gemara asks: But perhaps the people provided these sheep from their own flocks. The Gemara rejects this: If so, what is the novelty in the matter? Why would the text tell us that the people were counted with sheep if not to illustrate incidentally the great wealth of Saul? § Having mentioned the verse about Saul, the Gemara proceeds to interpret more of that passage: “And Saul came to the city of Amalek and he strove in the valley” (I Samuel 15:5). Rabbi Mani said: This means that Saul strove with God, as it were, concerning the matter of the valley. At the time when the Holy One, Blessed be He, said to Saul: “Now go and attack Amalek and proscribe all that belongs to him; do not pity him, but kill men and women alike, infants and sucklings alike, oxen and sheep alike, camel and donkey alike” (I Samuel 15:3), Saul countered and said: Now, if on account of one life that is taken, in a case where a slain person’s body is found and the murderer is unknown, the Torah said to bring a heifer whose neck is broken to a barren valley, in the atonement ritual described in Deuteronomy 6:1–9, all the more so must I have pity and not take all these Amalekite lives. And he further reasoned: If the men have sinned, in what way have the animals sinned? Why, then, should the Amalekites’ livestock be destroyed? And if the adults have sinned, in what way have the children sinned? A Divine Voice then came forth and said to him: “Do not be overly righteous” (Ecclesiastes 7:16). That is to say: Do not be more merciful than the Creator Himself, Who has commanded you to do this, for to do so would not be an indication of righteousness but of weakness. At a later time, when Saul said to Doeg: “Turn around and strike down the priests, and Doeg the Edomite turned around and struck down the priests, and he killed on that day eighty-five men who wore the linen ephod, and he struck Nob the city of priests by the sword, man and woman alike, infants and sucklings alike, oxen and donkeys and sheep, by the sword” (I Samuel 22:18–19), a Divine Voice came forth and said to him: “Do not be overly wicked” (Ecclesiastes 7:17). Apropos Saul’s contravention of God’s command to obliterate Amalek, the Gemara observes that Rav Huna said: How little does a person who has the support of his Lord have to worry or be concerned. The proof for this assertion is a comparison between Saul and David. Saul failed with one single sin and it was counted against him, costing him the throne. David, however, failed with two sins and they were not counted against him, as he retained his position. The Gemara asks: What was Saul’s one sin? The incident with Agag, king of Amalek, whom Saul spared in defiance of God’s command (see I Samuel 15:9). But was this his sole sin? There is also the incident of Nob, the city of priests, in which Saul later slew many innocent people, as cited above. The Gemara answers: It was after the incident with Agag, and even before the incident at Nob, that God said: “I regret that I have crowned Saul to be king” (I Samuel 15:11). Rav Huna stated above that David failed with two sins. What were they? One was the incident in which he had Uriah killed. The other was the matter of the incitement of David to conduct a census of the Jewish people (see II Samuel 24:1), which led to many deaths in a plague. The Gemara asks: But were these his only two sins? There is also the incident of Bathsheba, in which he took another man’s wife as his own. The Gemara answers: There, in that case, punishment was exacted from him separately, so the matter is no longer listed among his sins, as it is written with regard to this incident: “And he shall restore the lamb fourfold” (II Samuel 12:6). The lamb was a metaphor for Bathsheba, and ultimately David was indeed given a fourfold punishment for taking Bathsheba: The first child born to Bathsheba and David died (see II Samuel 12:13–23); David’s son Amnon was killed; Tamar, his daughter, was raped by Amnon (see II Samuel 13); and his son Avshalom rebelled against him and was ultimately killed (see II Samuel 15–18). The Gemara asks: If sins for which was David was punished separately are not counted, one could ask: There, too, with regard to the sin of the census, he was punished separately, as it is written: “And the Lord sent a plague against Israel from the morning until the appointed time” (II Samuel 24:15). The Gemara responds: There, David was not punished personally, in his own body; rather, the punishment was inflicted on the Jewish people. The Gemara challenges this: There, too, in the incident with Bathsheba, David was not punished personally, in his own body; rather, it was his children who suffered punishment. The Gemara answers: That is not so; he was punished personally, in his own body, for that sin, as Rav Yehuda said that Rav said: David was stricken with leprosy for six months after that incident, and the Sanhedrin withdrew from him in protest over his behavior, and the Divine Presence also left him. As it is written that David prayed: “May those who fear You return to me, and they who know Your testimonies” (Psalms 119:79). Since he prayed for the return of those who fear God and who know His testimonies, referring to the Sages of the Sanhedrin, it can be inferred that they had withdrawn from him. And it is written as well: “Restore to me the joy of Your salvation, let a vigorous spirit support me” (Psalms 51:14), where David asks for the return of the Divine Spirit, which had left him. The Gemara asks: And didn’t David commit other sins? Didn’t Rav say: David accepted a slanderous report from Ziba about Mephibosheth, son of Jonathan, stating that the latter was pleased with David’s downfall? There was, in that case, this additional sin. The Gemara responds: Consequently, it is necessary to follow the approach of Shmuel, who said: David did not accept a slanderous report, because Ziba’s claim was true. The Gemara continues: And even according to Rav, who said that David accepted a slanderous report, one could answer that that sin is not counted, as was he not punished for it? As Rav Yehuda said that Rav said: At the time when David said to Mephibosheth: “I say that you and Ziba should divide the field” (II Samuel 19:30), a Divine Voice came forth and said to him: Rehoboam and Jeroboam will divide the kingship. Because David believed Ziba’s slanderous report and awarded him half of Mephibosheth’s field, David was punished by having his kingdom divided into two. Following King Solomon’s death the Jewish people split into two kingdoms, Israel to the north and Judea to the south (see I Kings 12). Therefore, David was punished for that sin too. § The Gemara continues its discussion of Saul and David. It is written: “Saul was one year old when he began to reign” (I Samuel 13:1), which cannot be understood literally, as Saul was appointed king when he was a young man. Rav Huna said: The verse means that when he began to reign he was like a one-year–old, in that he had never tasted the taste of sin but was wholly innocent and upright. Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this interpretation of the verse, saying: You could just as well say that he was like a one-year-old in that he was always filthy with mud and excrement. Rav Naḥman was shown a frightful dream that night, and he understood it as a punishment for having disparaged Saul. He said: I humbly submit myself to you, O bones of Saul, son of Kish, and beg your forgiveness. But once again he was shown a frightful dream, and he understood that he had not shown enough deference in his first apology. He therefore said this time: I humbly submit myself to you, O bones of Saul, son of Kish, king of Israel, and beg your forgiveness. Subsequently, the nightmares ceased. Rav Yehuda said that Shmuel said: Why did the kingship of the house of Saul not continue on to succeeding generations? It is because there was no flaw in his ancestry; he was of impeccable lineage. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: One appoints a leader over the community only if he has a box full of creeping animals hanging behind him, i.e., he has something inappropriate in his ancestry that preceded him. Why is that? It is so that if he exhibits a haughty attitude toward the community, one can say to him: Turn and look behind you and be reminded of your humble roots. This is why David’s kingdom lasted while Saul’s did not, as David descended from a family with problematic ancestry, namely Tamar (see Genesis, chapter 38) and Ruth the Moabite (see Ruth 4:18–22). Rav Yehuda said that Rav said: Why was Saul punished in that he was ultimately led to commit the sins described above? Because at the very outset of his reign he inappropriately forwent his royal honor, as it is stated with regard to Saul’s inauguration: “And some base fellows said: How can this man save us? So they disparaged him and brought him no present. But he made himself as if he did not hear” (I Samuel 10:27). And it is stated immediately afterward: “And Nahash the Ammonite marched up and encamped against Jabesh-gilead” (I Samuel 11:1). The implication is that if Saul had forcefully assumed his throne, Nahash would not have dared to attack the people of Jabesh-gilead. In this way, his humility led to the crisis. And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: Any Torah scholar

שמואל ב כ״ד:א׳-ג׳

(א) וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה׃ (ב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב ׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם׃ (ס) (ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

II Samuel 24:1-3

(1) The anger of the LORD again flared up against Israel; and He incited David against them, saying, “Go and number Israel and Judah.” (2) The king said to Joab, -his army commander, “Make the rounds of all the tribes of Israel, from Dan to Beer-sheba, and take a census of the people, so that I may know the size of the population.” (3) Joab answered the king, “May the LORD your God increase the number of the people a hundredfold, while your own eyes see it! But why should my lord king want this?”

שמואל ב כ״ד:י׳

(י) וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם (ס) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃

II Samuel 24:10

(10) But afterward David reproached himself for having numbered the people. And David said to the LORD, “I have sinned grievously in what I have done. Please, O LORD, remit the guilt of Your servant, for I have acted foolishly.”

שמואל ב כ״ד:י״א

(יא) וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר (פ) וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר׃

II Samuel 24:11

(11) When David rose in the morning, the word of the LORD had come to the prophet Gad, David’s seer:

בראשית כ״א:י״ז

(יז) וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּעַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם׃

Genesis 21:17

(17) God heard the cry of the boy, and an angel of God called to Hagar from heaven and said to her, “What troubles you, Hagar? Fear not, for God has heeded the cry of the boy where he is.

רש"י על בראשית כ״א:י״ז:א׳-ב׳

(א) את קול הנער מִכַּאן שֶׁיָפָה תְפִלַּת הַחוֹלֶה מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים עָלָיו וְהִיא קוֹדֶמֶת לְהִתְקַבֵּל (בראשית רבה): (ב) באשר הוא שם לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁיו הוּא נִדוֹן, וְלֹא לְפִי מַה שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת (ראש השנה ט"ז) לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִים וְאוֹמְרִים רִבּוֹנו שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁעָתִיד זַרְעוֹ לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא, אַתָּה מַעֲלָה לוֹ בְּאֵר! וְהוּא מְשִׁיבֵם עַכְשָׁיו מַה הוּא, צַּדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק אָמַר לָהֶם לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל עַכְשָׁיו אֲנִי דָנוֹ, וְזֶהוּ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם וְהֵיכָן הֵמִית אֶת יִשְׂרָאֵל בָּצָּמָא? כְּשֶׁהֶגְלָם נְבוּכַדְנֶצַר, שֶׁנֶּאֱמַר, מַשָּׂא בַּעֲרָב וְגוֹ' לִקְרַאת צְמַא הַתָיוּ מָיִם וְגוֹ' (ישעיהו כ"א), כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתָם אֵצֶל עַרְבִיִים, הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְשׁוֹבֵיהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹלִיכוּנוּ אֵצֶל בְּנֵי דוֹדֵנוּ יִשְׁמָעֵאל וִירַחֲמוּ עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֹרְחוֹת דְדָנִים (שם) - אַל תִּקְרִי דְּדָנִים אֶלָּא דּוֹדִים - וְאֵלּוּ יוֹצְאִים לִקְרָאתָם וּמְבִיאִין לָהֶם בָּשָׂר וְדָג מָלוּחַ וְנוֹדוֹת נְפוּחִים כִּסְבוּרִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְלֵאִים מַיִם, וּכְשֶׁמַּכְנִיסוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּפוֹתְחוֹ, הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּגוּפוֹ וּמֵת:

Rashi on Genesis 21:17:1-2

(1) את קול הנער THE VOICE OF THE LAD — From this we may infer that the prayer of a sick person is more effective than the prayer offered by others for him and that it is more readily accepted (Genesis Rabbah 53:14). (2) באשר הוא שם WHERE HE IS — According to the actions he is now doing shall he be judged and not according to what he may do in future. Because the ministering angels laid information against him, saying, “Master of the Universe, for him whose descendants will at one time kill your children with thirst will You provide a well?” He asked them, “What is he now, righteous or wicked?” They replied to him, “Righteous.” He said to them, “According to his present deeds will I judge him.” This is the meaning of what is written: “[For God hath heard the voice of the lad ] באשר הוא שם in that condition in which he now is” (Genesis Rabbah 53:14). Where did he (Ishmael) kill Israel with thirst? When Nebuchadnezzar carried them into exile — as it is said, (Isaiah 21:13, 14) “The burden upon Arabia … O ye caravans of Dedanites, unto him that is thirsty bring ye water! etc.” When they were bringing them near the Arabians the Israelites said to their captors, “We beg of you bring us to the children of our uncle, Ishmael, who will certainly show pity to us”, as it is said, “O ye caravans of the Dedanites (דדנים)”; read not דדנים but דודים, kinsmen. — These indeed came to them bringing them salted meat and fish and water-skins inflated with air. The Israelites believed that these were full of water and when they placed them in their mouths, after having opened them, the air entered their bodies and they died (Eichah Rabbah 2:4).