גזענות היא התייחסות שלילית לבני אדם (יחס של שִׂנְאָה או של אַפְלָיָה) בגלל הגזע שלהם, כלומר – המוצא שלהם או צבע העור שלהם.
שקוף - אלברט עמר
מילים: דניאלה כרמי
מהרגע הראשון אתה מרגיש שקוף
הן דרכך רואים, אתה לא נראה
יש לך נשמה, כבר לא נשאר גוף
כן, הם עושים אותך שקוף מהתחלה
בן עשר נחתת מצפון אפריקה
והרי לא קוף אתה, אלא אדם
למדבר אתה נזרק, אומרים: זהו ביתך
ומן הגוף הולך אוזל הדם...
זה לא עניין של קושי, גם לא של פרנסה
עניים הן יש בכל מקום לרוב
אתה פשוט שקוף כי הם עושים אותך כזה
וזה עניין של חוסר צבע טוב
מהרגע הראשון אתה מרגיש שקוף...
נזרק מבית הספר, מורחק לפנימיה
וממוסד דתי לישיבה
שקוף כמו נהר, הם לא רואים אותך
מחליק בין הדפים של תלמודך
מביט בך אביך, עיניו מעורפלות
גם הוא אותך הפסיק מזמן לקלוט
שוקע בעצמו ולא מוצא דבר
כי גם דרכו אפשר עכשיו לראות
מהרגע הראשון אתה מרגיש שקוף...
מילים: דניאלה כרמי
מהרגע הראשון אתה מרגיש שקוף
הן דרכך רואים, אתה לא נראה
יש לך נשמה, כבר לא נשאר גוף
כן, הם עושים אותך שקוף מהתחלה
בן עשר נחתת מצפון אפריקה
והרי לא קוף אתה, אלא אדם
למדבר אתה נזרק, אומרים: זהו ביתך
ומן הגוף הולך אוזל הדם...
זה לא עניין של קושי, גם לא של פרנסה
עניים הן יש בכל מקום לרוב
אתה פשוט שקוף כי הם עושים אותך כזה
וזה עניין של חוסר צבע טוב
מהרגע הראשון אתה מרגיש שקוף...
נזרק מבית הספר, מורחק לפנימיה
וממוסד דתי לישיבה
שקוף כמו נהר, הם לא רואים אותך
מחליק בין הדפים של תלמודך
מביט בך אביך, עיניו מעורפלות
גם הוא אותך הפסיק מזמן לקלוט
שוקע בעצמו ולא מוצא דבר
כי גם דרכו אפשר עכשיו לראות
מהרגע הראשון אתה מרגיש שקוף...
שקוף - פירוש
1.ניתן לראות מבעדו
2.לא זוכה לתשומת לב, מתעלמים מקיומו
הַשְׁקָפָה - פירוש
1. נקודת מבט, תפיסת עולם; דעה; עמדה
2. הפעולה של מי שמשקיף
3. מילים נרדפות של השקפה - נְקֻדַּת השקפה, נְקֻדַּת מַבַּט, קוֹנְסֶפְּצְיָה, תְּפִיסָה, תְּפִיסַת עוֹלָם
(טו) הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (ס)
(15) Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel and the soil You have given us, a land flowing with milk and honey, as You swore to our fathers.”
(א) השקיפה. ידוע עפ״י המדרש שמות רבה פ׳ מ״א. דכל השקפה שבתורה לרעה.
- מה הקשר בין : שקיפות להשקפה?
(ה) פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃
(5) They have mouths, but cannot speak, eyes, but cannot see;
(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
(27) And God created man in His image, in the image of God He created him; male and female He created them.
מי גוי גדול?
מעמדו הרוחני של הגוי זכה לויכוח נוקב במקורות היהדות. בפרקנו פוגשים אנו פסוק שיכול לשמש כעילה לטענת כל צד בוויכוח זה
מעמדו הרוחני של הגוי זכה לויכוח נוקב במקורות היהדות. בפרקנו פוגשים אנו פסוק שיכול לשמש כעילה לטענת כל צד בוויכוח זה
בין חכמי ימי-הביניים מוצאים אנו ויכוח נוקב על מעמד הגוי לאור אמונת ישראל. הזרם האחד הובל על ידי ריה"ל ב"כוזרי", הסבור שהגוי נחות מבחינה רוחנית מהיהודי שקרוב-מטבעו לאל, וגם אם ירצה להתקרב כְּגֵר לא במהרה יחול השינוי שיביאנו לדרגת היהודי-מלידה.
הזרם השני, שהובל על ידי הרמב"ם, סבר שהיהודי והגוי שווים לחלוטין במעמדם לפני האל. יתר על כן הרמב"ם סבר שגוי הדבֵק-באל בכל ליבו - גם מבלי שידע דבר על תורת ישראל - יגיע למעמד רוחני שווה לזה של היהודי הדבֵק באלוהיו בדרך-התורה. ועל כך נרחיב מעט להלן.
בפרקנו פוגשים אנו פסוק שיכול לשמש כעילה לטענת כל צד בוויכוח זה. אך קודם שנציגו נקדים ונאמר, שבמקור הכינוי "גוי" במקרא איננו מכוון לנוכרי-יחיד אלא מדובר בעם (ולא בהכרח מנוגד-לישראל), אך המונח קיבל תפנית חדה - ובספרות חז"ל משמעו אכן יחיד-נוכרי שאיננו גר-צדק. לפיכך יש להבין במקור את האמור בתהילים פרק ח' בפסוק יח כך: "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים": הרשעים, שהם העמים האויבים שאינם מכירים באל, יֵרדו לשאול, כי הם מתכחשים לו - ובכך "משכיחים" את שמו.
אך בתלמוד (סנהדרין קה ע"א; במקור: תוספתא שם יג, ב) מצאנו ויכוח ברוח אחרת בין התנאים על הבנת הנאמר בפסוקנו: לדעת רבי אליעזר אין לכל הנוכרים (=וכאן כבר מדובר על גוי במובן יחיד-נוכרי, אך בלשון רבים) חֶלֶק לעולם הבא - ולכן נאמר כאן כי הגויים ירדו לשאול הואיל והם כולם "שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים".
לעומתו סבור רבי יהושע שיש מהגויים שיזכו בחלק לעולם-הבא, שכן הוא קורא את פסוקנו כך: הרשעים שישובו לשאול הם אלו ה"שְׁכֵחֵי-אֱלֹהִים", אבל האחרים, שאינם "שְׁכֵחֵי-אֱלֹהִים", אכן יזכו בחלקם לעולם-הבא.
לאחרונה נדמה שנשכחה עמדת רבי יהושע - והדומיננטית יותר במערכות-החינוך בארץ היא עמדת רבי אליעזר (התנא הדחוי והמנודה בספרות חז"ל). כמו כן נדמה שנשכחה עמדת הרמב"ם והועדפה עמדת ריה"ל. אציג כאן רק דוגמא אחת, מהקיצוניות שניתן-למצוא, בדברי הרב יצחק גינצבורג, שטען כי "נשמות הגויים הן מסדר שונה ונחות לחלוטין, הן רעות באופן מוחלט ללא איכויות של גאולה כלל… אם כל תא פשוט בגוף היהודי מכיל את האלוהות והוא חלק ממנה, אזי כל גדיל של דנ"א הוא חלק מהאל. לכן יש משהו מיוחד בדנ"א היהודי".
חשוב אפוא להבהיר עתה במדויק את עמדת הרמב"ם הדוחה זאת לחלוטין:
הרמב"ם סבר שמערכת המצוות שניתנה לישראל בתורה מכוונת כול-כולה לכך שישראל יתעלו במידותיהם הטובות (והם המצוות, הקדמה לפרק חלק עמ' קלב) כדי שבשיא-שלמותם יגיעו לדרגת הנבואה. אבל, חשוב להדגיש: לפי הרמב"ם גם גוי שמעולם לא שמע על תורת-ישראל והגיע מדעתו בלבד לעבודה רוחנית גבוהה של דבקות באל (המוגדרת יפה בהלכות יסודי התורה ז, א) יכול להגיע לדרגת הנבואה, דהיינו לדרגת האלמוות הרוחני (ראו מו"נ ב, לב).
ההבדל היחיד שהרמב"ם מוצא בין תפיסת ההוגים הלא-יהודיים (אלפאראבי, שאותו הכיר הרמב"ם) לתפיסת היהדות בנקודה זו הוא, שאצל הראשונים דרגת הדבקות של הנביא תושג בהכרח כ"חוק טבע" אם אכן יקרב האדם לשלמותו הרוחנית, ולפי גישת היהדות אין הדבר מוכרח, אלא תלוי בחסד האל המְנְָבֵּא אותו (שם).
מקורות:
הזרם השני, שהובל על ידי הרמב"ם, סבר שהיהודי והגוי שווים לחלוטין במעמדם לפני האל. יתר על כן הרמב"ם סבר שגוי הדבֵק-באל בכל ליבו - גם מבלי שידע דבר על תורת ישראל - יגיע למעמד רוחני שווה לזה של היהודי הדבֵק באלוהיו בדרך-התורה. ועל כך נרחיב מעט להלן.
בפרקנו פוגשים אנו פסוק שיכול לשמש כעילה לטענת כל צד בוויכוח זה. אך קודם שנציגו נקדים ונאמר, שבמקור הכינוי "גוי" במקרא איננו מכוון לנוכרי-יחיד אלא מדובר בעם (ולא בהכרח מנוגד-לישראל), אך המונח קיבל תפנית חדה - ובספרות חז"ל משמעו אכן יחיד-נוכרי שאיננו גר-צדק. לפיכך יש להבין במקור את האמור בתהילים פרק ח' בפסוק יח כך: "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים": הרשעים, שהם העמים האויבים שאינם מכירים באל, יֵרדו לשאול, כי הם מתכחשים לו - ובכך "משכיחים" את שמו.
אך בתלמוד (סנהדרין קה ע"א; במקור: תוספתא שם יג, ב) מצאנו ויכוח ברוח אחרת בין התנאים על הבנת הנאמר בפסוקנו: לדעת רבי אליעזר אין לכל הנוכרים (=וכאן כבר מדובר על גוי במובן יחיד-נוכרי, אך בלשון רבים) חֶלֶק לעולם הבא - ולכן נאמר כאן כי הגויים ירדו לשאול הואיל והם כולם "שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים".
לעומתו סבור רבי יהושע שיש מהגויים שיזכו בחלק לעולם-הבא, שכן הוא קורא את פסוקנו כך: הרשעים שישובו לשאול הם אלו ה"שְׁכֵחֵי-אֱלֹהִים", אבל האחרים, שאינם "שְׁכֵחֵי-אֱלֹהִים", אכן יזכו בחלקם לעולם-הבא.
לאחרונה נדמה שנשכחה עמדת רבי יהושע - והדומיננטית יותר במערכות-החינוך בארץ היא עמדת רבי אליעזר (התנא הדחוי והמנודה בספרות חז"ל). כמו כן נדמה שנשכחה עמדת הרמב"ם והועדפה עמדת ריה"ל. אציג כאן רק דוגמא אחת, מהקיצוניות שניתן-למצוא, בדברי הרב יצחק גינצבורג, שטען כי "נשמות הגויים הן מסדר שונה ונחות לחלוטין, הן רעות באופן מוחלט ללא איכויות של גאולה כלל… אם כל תא פשוט בגוף היהודי מכיל את האלוהות והוא חלק ממנה, אזי כל גדיל של דנ"א הוא חלק מהאל. לכן יש משהו מיוחד בדנ"א היהודי".
חשוב אפוא להבהיר עתה במדויק את עמדת הרמב"ם הדוחה זאת לחלוטין:
הרמב"ם סבר שמערכת המצוות שניתנה לישראל בתורה מכוונת כול-כולה לכך שישראל יתעלו במידותיהם הטובות (והם המצוות, הקדמה לפרק חלק עמ' קלב) כדי שבשיא-שלמותם יגיעו לדרגת הנבואה. אבל, חשוב להדגיש: לפי הרמב"ם גם גוי שמעולם לא שמע על תורת-ישראל והגיע מדעתו בלבד לעבודה רוחנית גבוהה של דבקות באל (המוגדרת יפה בהלכות יסודי התורה ז, א) יכול להגיע לדרגת הנבואה, דהיינו לדרגת האלמוות הרוחני (ראו מו"נ ב, לב).
ההבדל היחיד שהרמב"ם מוצא בין תפיסת ההוגים הלא-יהודיים (אלפאראבי, שאותו הכיר הרמב"ם) לתפיסת היהדות בנקודה זו הוא, שאצל הראשונים דרגת הדבקות של הנביא תושג בהכרח כ"חוק טבע" אם אכן יקרב האדם לשלמותו הרוחנית, ולפי גישת היהדות אין הדבר מוכרח, אלא תלוי בחסד האל המְנְָבֵּא אותו (שם).
מקורות:
- עדי אופיר וישי רוזן-צבי, "המצאת הגוי – על שום מה?", לשוננו עו (תשע"ד), עמ' 479-509.
- מיכאל צבי נהוראי, "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא", תרביץ סא, ג-ד (תשנ"ב), עמ' 465‑487.
- אדמיאל קוסמן, "מסכת שלום: הסכסוך הישראלי-ערבי לאור מקורות מדרשיים ורבניים", ידיעות אחרונות, תל אביב 2014, עמ' 117-126 ועמ' 157-163 על עמדת הרמב"ם, ועמ' 175-180 על התקופה המודרנית.
אדמיאל קוסמן הוא משורר , פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת פוטסדם
מתוך אתר 929
מתוך אתר 929
(ב) בצלם אלהים ברא אותו פֵּירַשׁ לָךְ, שֶׁאוֹתוֹ צֶלֶם הַמְתוּקָן לוֹ, צֶלֶם דִּיוּקַן יוֹצְרוֹ הוּא:
(2) בצלם אלהים ברא אותו IN THE IMAGE OF GOD CREATED HE HIM — It explains to you that the form prepared for him was the form of the image of his Creator.
א כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ, וְאִם לֹא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ. וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת, עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ. וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, עַל־כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם (כמ"ש בעץ חיים בתחילתוֹ). וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי לֹא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי צָרִיךְ לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים: יֵשׁ וָאַיִן, כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם, וְאֵין שָׁם אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לֹא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכֹּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלֹקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי עַד לֶעָתִיד לָבוֹא:
"Then the Lord said to Moses, 'Go to Pharaoh, for I have hardened his heart and the heart of his servants, that I might show these signs of Mine before him, in order that you may tell in the hearing of your son, and of your son’s son, what things I have done in Egypt, and My signs which I have done among them, that you may know that I am the Lord.' ...tomorrow I shall bring locusts into your borders." (Exodus 10:1-4)
1. The Holy One, Blessed be He, created the world in His compassion, wanting to express His compassion - were there no world, to whom would He show compassion? Therefore He created all of creation, from the highest levels of emanation to the most central point of the physical world, in order to show his compassion. Yet when He wanted to create the world, there was no space for its creation, since everything was infinite ein sof. He therefore had to retract the light to the sides, and from this retraction an empty void was formed. It was in this empty void that he created time and space, and this was the creation of the world. This empty void was necessary for creation, since without it there would be no space for the world. Yet this [concept of] retraction to form the empty void is impossible to comprehend in our time, only at the end of days, since it entails a paradox of two opposites: presence and absence. Since He retracted His divine nature from the void, it is as if there is no divinity there, otherwise it could not be empty, and it would just be complete ein sof with no room for the world. But the deeper truth is that nonetheless, there certainly is divinity even there, because nothing exists without His vitality. As such, [the concept of] the empty void is incomprehensible until future time.
1. The Holy One, Blessed be He, created the world in His compassion, wanting to express His compassion - were there no world, to whom would He show compassion? Therefore He created all of creation, from the highest levels of emanation to the most central point of the physical world, in order to show his compassion. Yet when He wanted to create the world, there was no space for its creation, since everything was infinite ein sof. He therefore had to retract the light to the sides, and from this retraction an empty void was formed. It was in this empty void that he created time and space, and this was the creation of the world. This empty void was necessary for creation, since without it there would be no space for the world. Yet this [concept of] retraction to form the empty void is impossible to comprehend in our time, only at the end of days, since it entails a paradox of two opposites: presence and absence. Since He retracted His divine nature from the void, it is as if there is no divinity there, otherwise it could not be empty, and it would just be complete ein sof with no room for the world. But the deeper truth is that nonetheless, there certainly is divinity even there, because nothing exists without His vitality. As such, [the concept of] the empty void is incomprehensible until future time.
(כב) מִשְׁפַּ֤ט אֶחָד֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כַּגֵּ֥ר כָּאֶזְרָ֖ח יִהְיֶ֑ה כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(22) You shall have one standard for stranger and citizen alike: for I the LORD am your God.
(א) אני ה' אלהיכם. אֱלֹהֵי כֻלְּכֶם, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְיַחֵד שְׁמִי עֲלֵיכֶם, כָּךְ אֲנִי מְיַחֲדוֹ עַל הַגֵּרִים:
(1) 'אני ה אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD — your God — the God of all of you. Just as I attach My Name to you, so do I attach it to the strangers.
חזון אחרית הגֵרים - יהודה נוריאל
על רקע הגזענות המובנית באנושות, בא ספר ויקרא ואומר: כגר כאזרח שווים הם. איפה אנחנו היום מול החזון המקראי?
הוויכוח הנוקב על מדינה יהודית ודמוקרטית, האם תיתכן, רצוי שיתחיל בפסוק כב: "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה". עֶקרון העל בחברה האנושית. והוא נשמע כל כך יפה, נכון ומובן מאליו, עד שראוי להזכיר שהוא לגמרי לא.
האדם הוא גזען מטבעו. כל חבורה אנושית, מעצם התקבצותה, מתבססת על נתונים יחודיים לה – גזע, צבע, אמונה, מנהגים, טריטוריה – ומבססת קשר הדדי בין חבריה. באופן טבעי יבקש כל שבט להיטיב את זכויות חבריו ולקפח את בני השבט האחר. אלא שבני ישראל, והדברים ידועים, למדו על בשרם כמה רחוק זה יכול להגיע. התקבצותם כאומה באה על רקע היותם עבדים, תת-אדם, נטולי זכויות, מושלכים ממשפחת העמים. הם הבינו את שיעור היסוד והולידו את הקוד היהודי: שוויון זכויות ושוויון במשפט הכרחיים לקיומך כאדם. ולא גרוש פחות.
ננדוד מספר ויקרא אל מגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל. כן, זו ש"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", וכל היתר. אבל עוד לפני כן, גם היא אינה שוכחת מנַיִן באנו ולשם מה נועד כל השוויון הלא-מובן-מאליו הזה: "המדינה היהודית תעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות במשפחת העמים". הקוד הדמוקרטי: רוצה להיות בן אנוש, חבר במשפחת העמים? תן בדיוק אותו דבר. מידה תחת מידה, ולא גרוש פחות.
ועכשיו אל המקום שאליו התקבצנו אנו כאומה. יהודים וגויים, מקומיים וזרים, ישראלים וערבים, חילונים וחרדים, אשכנזים ומזרחים, גברים ונשים, לבנים ושחורים. מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית. הן יכולות לדור בכפיפה אחת. הן חייבות לדור בכפיפה אחת. הולדתן במקום אחד משותף, כל כך מובן מאליו. ואליו עדיין לא הגענו.
(מתוך אתר 929 יהודה נוריאל הוא עיתונאי)
על רקע הגזענות המובנית באנושות, בא ספר ויקרא ואומר: כגר כאזרח שווים הם. איפה אנחנו היום מול החזון המקראי?
הוויכוח הנוקב על מדינה יהודית ודמוקרטית, האם תיתכן, רצוי שיתחיל בפסוק כב: "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה". עֶקרון העל בחברה האנושית. והוא נשמע כל כך יפה, נכון ומובן מאליו, עד שראוי להזכיר שהוא לגמרי לא.
האדם הוא גזען מטבעו. כל חבורה אנושית, מעצם התקבצותה, מתבססת על נתונים יחודיים לה – גזע, צבע, אמונה, מנהגים, טריטוריה – ומבססת קשר הדדי בין חבריה. באופן טבעי יבקש כל שבט להיטיב את זכויות חבריו ולקפח את בני השבט האחר. אלא שבני ישראל, והדברים ידועים, למדו על בשרם כמה רחוק זה יכול להגיע. התקבצותם כאומה באה על רקע היותם עבדים, תת-אדם, נטולי זכויות, מושלכים ממשפחת העמים. הם הבינו את שיעור היסוד והולידו את הקוד היהודי: שוויון זכויות ושוויון במשפט הכרחיים לקיומך כאדם. ולא גרוש פחות.
ננדוד מספר ויקרא אל מגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל. כן, זו ש"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", וכל היתר. אבל עוד לפני כן, גם היא אינה שוכחת מנַיִן באנו ולשם מה נועד כל השוויון הלא-מובן-מאליו הזה: "המדינה היהודית תעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות במשפחת העמים". הקוד הדמוקרטי: רוצה להיות בן אנוש, חבר במשפחת העמים? תן בדיוק אותו דבר. מידה תחת מידה, ולא גרוש פחות.
ועכשיו אל המקום שאליו התקבצנו אנו כאומה. יהודים וגויים, מקומיים וזרים, ישראלים וערבים, חילונים וחרדים, אשכנזים ומזרחים, גברים ונשים, לבנים ושחורים. מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית. הן יכולות לדור בכפיפה אחת. הן חייבות לדור בכפיפה אחת. הולדתן במקום אחד משותף, כל כך מובן מאליו. ואליו עדיין לא הגענו.
(מתוך אתר 929 יהודה נוריאל הוא עיתונאי)