יהודה, הזוכה במלוכה מתוך החושך

זאת ההופעה הראשונה של יהודה כמוביל בין האחים. כמה פסוקים לפני (לז,כב), ראינו את ראובן שהתנגד לרצח של יוסף ושיכנע את האחים לזרוק אותו לבור, ובלבו היה להצילו, אך לא ראה לנכון לגלות זאת לאחים. לעומתו, יהודה, מדבר בפני שאר בני יעקב ומוביל קו חדש: לא נשאיר את הילד בבור, נמכור אותו כי אין לנו עניין להרוג אותו. אפשר כבר לשים לב שליהודה אומץ וכח שכנוע, לא חשש להגיד בפומבי מה שחשב, ואם היה רוצה, היה גם יכול להחזיר את יוסף בריא ושלם אל אביו ולמנוע את האסון המשפחתי. מצד אחד הוא הציל את יוסף מן הבור, אך מצד שני, הוא האחראי המרכזי, למכירתו ולירידת מצריים. מובן לנו כי אחרי הסיפור הזה, קשה יהיה לו לשאת כאב אביו יותר משאר האחים, ולהישאר בתוך המשפחה. האווירה של דיכאון מורגשת, ולכך, החליט לו לעזוב, ללכת רחוק ואולי לנסות לשכוח ולבנות מחדש עולם משלו.

יהודה יורד מאת אחיו, כי יהודה לא ניצל לנכון את אופיו של מנהיג בפני אחיו. הוא רואה לנכון להתחבר לזרים שלא יזכירו לו את הכישלון. הוא מוצא כוחות גם לשאת אישה, ולהביא שלושה ילדים לעולם, ער, אונן ושלה. נשים לב כי התורה לא מזכירה את שמה של אשתו. האם יהודה כבר לא רואה אנשים כבעלי זהות לעצמם אלא כילדים של... הוא פגע בילד של אביו, והוא פוגש בת של איש כנעני - שווה לחשוב על הקשר וצ"ע.

יהודה נלחם כאיש חולה המתמודד עם קושי עצום, הוא מוצא כוחות לקרוא את בנו הבכור, אך הפסוקים לא מסתירים את הקושי נפשי ביחס להקמת משפחה: אשתו, שאין לה שם, היא זאת שתקרא לילדים הבאים בשם. החיים לא פשוטים ליהודה, שני ילדיו הראשונים מתים בגיל צעיר, וגם התאלמן - משפחת "יהודה" החדשה נמחקה, והוא מוצא רק חבר לצידו, חירה לעודדו (האם חירה מלשון חור בדומה לבור?). ובכל זאת, ראו כנראה ביהודה אישיות מיוחדת, עד כדי כך שכלתו לא מוכנה לוותר על זכותה להקים משפחה מזרע יהודה. היא זאת אולי, שנותנת ליהודה להבין כי הוא עדיין בעל כוחות לבנות, לתקן, ולחזור לכבוש את מעמדו של מלך אצל בני ישראל.

בפסוקים אלו, נדגש כי יהודה הוא זה שנתן שמות לילידם שנולדו לתמר. מרמז על כך שיהודה כבר רואה תקווה חדשה במושג המשפחתי.

שוב יוזמות של ראובן ויהודה, ושוב יהודה הוא זה שמצליח להוביל ולקבל את הסמכות המשפחתית לפעול. יהודה מצליח לקבל מאביו את אישורו לחזור למצרים עם בנימין, אחרי שראובן לא צלח. נשאלת השאלה, מדוע - למרות ההבטחות המוגזמות של ראובן, שהשווה בדיבורו בין בינימין, לבנים שלו, כדי להגיד לאביו עד כמה הוא מוכן להתחייב להגן על בנימין - יהודה כן צלח ורכש את אישורו של יעקב?
אם נשווה בין הפניה של ראובן אל אביו לזאת של יהודה, לא נמצא הבדלים משמעותיים היכולים לענות לשאלה. הדבר היחיד הבולט, הוא שיהודה לא וויתר. למרות התשובה השלילית של אביו, הוא פונה שוב ומבקש כן לקחת את בנימין תחת חסותו. כאן יהודה נבדל, הוא כבר למד לא לוותר וגם לא מוכן לתת לאביו מענה מתוך פחד, פחד לעכזבו שוב. יהודה יודע כי ניתן לתקן, והוא כבר תיקן לעצמו כשחזר לגור עם אחיו אחרי שירד מהם. הפעם, הוא רוצה לתקן מול אביו, ולהראות לו כי לא העבר יחליט על העתיד אלא הרצון להצליח ולשנות הוא זה שיביא להם את הגאולה.
זאת אולי התכונה הבולטת של מנהיג, זאת אולי הסיבה העיקרית שיהודה זכה במלוכה, וזאת אולי גם כן הגישה היכולה לאפשר לו להתמודד מול יוסף מלך מצרים בפרשה הבאה.