הפרישה מעבודה כחובת גיל במקורות היהדות
הרב מנחם סליי
נושא הפרישה מעבודה כחובת גיל מעסיק רבות את העולם המערבי בשנים האחרונות. למרות שזכות הפרישה מעבודה בהגיע העובד לגיל ההזדקנות והעייפות היתה בבחינת מטרה נכספת בעיני ארגוני הפועלים עשרות בשנים, ועבור זכות זו לחמו קשות, היום, עקב ההתקדמות ברפואה ובהארכת תקופת החיים הפוריים של העובד, נהפכת לעתים זכות זו למקור רעה בעיניו של הפורש מעבודתו. אדם שהתמסר שנים רבות לעבודה, ליצירה ולתרומה לחברה בדרכו, נזרק פתאום החוצה ממקום עבודתו ; מרוחק הוא מחברת החברים לעבודה - חסר מעש הוא יושב לו מול מסך טלויזיה המלא כל ריקן, ומחפש לו עילה לחיות, דרך לתרום, מוצא לדחף היצירה הטמון בו. אדם כזה מגיע בזמן קצר למחלות נפש, עצבון ומרה שחורה, חוסר רצון לחיות ו"למרבה הפלא" - גם להתקף לב. הניתוק והריחוק - אלו הם בעוכרינו. אדם עלוב זה (ובמיוחד כבן לתרבות המערבית של היום, הדוגלת בניכור מערכי העבר, ההורסת את תא המשפחה המצומצם והמורחב) - הוא משולל מערכת ערכים איתנה, והוא מתדרדר והולך . הדוגמאות בספרות המקצועית ובתוך החיים עצמם ידועות, ולמפורסמות לא צריכים ראיה.
מה אומרת ההלכה בנושא זה ? מה עמדת היהדות בספרי המחשבה והמדרש בנדון? מהו נסיונו של עם עולם בשאלה זו ? נדמה שדווקא כאן ערכי המוסר ונסיון החיים של עם הנצח יש להם מה לומר לאנושות.
Rashi
נשא את ראש וגו׳ TAKE THE SUM OF [THE SONS OF KOHATH] — Count those that are fit among them for the service of carrying, and these are the men from thirty to fifty years, for a person less than thirty has not yet attained his full strength, — hence they (the Rabbis) said (Avot 5:21) “a man of thirty has reached the age when he enters into full strength”, — as for one who is older than fifty, his strength gradually diminishes from then.
(24) This is the rule for the Levites. From twenty-five years of age up they shall participate in the work force in the service of the Tent of Meeting; (25) but at the age of fifty they shall retire from the work force and shall serve no more. (26) They may assist their brother Levites at the Tent of Meeting by standing guard, but they shall perform no labor. Thus you shall deal with the Levites in regard to their duties.
ולא יעבוד עוד: עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, וזהו ושרת את אחיו עם אחוהי, כתרגומו:
ולא יעבד עוד [AND FROM THE AGE OF FIFTY YEARS HE SHALL CEASE WAITING UPON THE SERVICE] AND SHALL DO NO MORE SERVICE — the service of bearing loads on the shoulder, but he still returns (i. e. may be called upon) for closing the Temple gates, for the service of singing and for loading sacred articles upon the wagons; for this is the meaning of (v. 26) “But he shall serve את אחיו” i. e. together with his brethren, just as the Targum renders it (not, “he shall serve his brethren, i. e. wait upon them) (cf. Sifrei Bamidbar 63).
במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ו
מבן חמשים שנה ומעלה היו פסול לעמוד במשכן לעשות עבודה שלא היו יכולים לומר שירה אבל מחמשים שנה ומעלה חוזר היה לנעילת שערים
(כא) מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֵין בְּנוֹ מִתְמַנֶּה תַּחְתָּיו לְעוֹלָם אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים. אִם נִמְשַׁח לַמִּלְחָמָה נִמְשַׁח וְאִם לֹא נִמְשַׁח לֹא נִמְשַׁח. וּכְשֶׁכֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבָּעָה כֵּלִים כִּשְׁאָר כֹּהֲנִים.
מַעֲלִין מִשְּׂרָרָה לִשְׂרָרָה גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ לַשְּׂרָרָה שֶׁהִיא לְמַטָּה מִמֶּנָּה. שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְאֵין מוֹרִידִין לְעוֹלָם מִשְּׂרָרָה שֶׁבְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אִם סָרַח:
21
The position of being the priest anointed to lead the nation in war is not transferred to one's son. Instead, the son is like all other priests. If he is anointed as the leader in war, he is anointed. If he is not anointed, he is not anointed. When the priest who was anointed to lead the nation in war serves in the Temple, he serves wearing four garments like the other priests.
A person should be promoted to a higher position than the one he holds and should not be demoted to a lower position, for one must ascend with regard to holy matters and not descend. A person should never be removed from a position of authority within the Jewish people unless he acted in an unsuitable manner.
הא איכא אחריתי דתניא אין מושיבין בסנהדרין זקן
The Gemara answers: But there is another difference, as it is taught in a baraita (Tosefta 7:5): The court does not seat an old person on the Sanhedrin
(ג) אֵין מַעֲמִידִין בְּכָל הַסַּנְהֶדְרִין לֹא זָקֵן מֻפְלָג בְּשָׁנִים... מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַכְזָרִיּוּת. וְלֹא מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רַחֲמָן:
(3) Don't appoint to any Sanhedrin a very old person...because they have cruelty inside of them. And also not someone who has no children, in order that the judge will have mercy....
Reuvein Margolies, November 30, 1889 – August 28, 1971
(ו) כְּשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין מְנֻקִּין בְּצֶדֶק כָּךְ צְרִיכִין לִהְיוֹת מְנֻקִּין מִכָּל מוּמֵי הַגּוּף. וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן בַּעֲלֵי שֵׂיבָה. בַּעֲלֵי קוֹמָה. בַּעֲלֵי מַרְאֶה. נְבוֹנֵי לַחַשׁ. וְשֶׁיֵּדְעוּ בְּרֹב הַלְּשׁוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן:
Just as the judges of a court must be on the highest level of righteousness; so, too, must they be unsullied by any physical blemishes.
An effort should be made that they all be white-haired, of impressive height, of dignified appearance, men who understand whispered matters, who understand many different languages so that the Sanhedrin will not need to hear testimony from an interpreter.
(כא) הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
(21) He [Yehudah ben Teima] used to say: Five years [is the age] for [the study of] Scripture, Ten [is the age] for [the study of] Mishnah, Thirteen [is the age] for [observing] commandments, Fifteen [is the age] for [the study of] Talmud, Eighteen [is the age] for the [wedding] canopy, Twenty [is the age] for pursuit, Thirty [is the age] for [full] strength, Forty [is the age] for understanding, Fifty [is the age] for [giving] counsel, Sixty [is the age] for mature age, Seventy [is the age] for a hoary head, Eighty [is the age] for [superadded] strength, Ninety [is the age] for [a] bending [stature], One hundred, is [the age at which one is] as if dead, passed away, and ceased from the world.
Ovadiah ben Abraham of Bartenura (c. 1445 – c. 1515) Italy
"Thirty [is the age] for [full] strength": As the Levites would put up and take down the Tabernacle and load the carts and carry on their shoulders from [the age] of thirty and above.
"Fifty [is the age] for [giving] counsel": As it is stated with the Levites (Numbers 8:25), "And from fifty years, he shall return from service and not serve more; and serve his brothers, etc." - and what is the service? That he give them counsel.
Yechezkel ben Yehuda Landau 8 October 1713 – 29 April 1793 - Poland
תשובה לכבוד הרב המופלג ומושלם כבוד מו"ה פרידמאן נר"ו
מכתבו קבלתי, ועל דבר אשר שאל שוחט שידיו מרתתין ואמנם הוא מרגיש בפגימה דקה וגם אומר ברי לו שאינו נכשל בשום דבר במלאכתו לא שההולא דרס וכיוצא כי אין הריתות מזיק לו במלאכתו: הנה בודאי יש להעבירו שלא ישחוט עוד אבל לאסור למפרע לא ידענא טעם כיון שהשוחט מוחזקלמומחה בהלכות שחיטה וגם איננו חשוד בשום דבר קלות אם כן הוא נאמן
על למפרע שלא אירע לו שום קלקול
ומה שכתב הלה"פ בשם הסמ"ג שקר העיד וגם לשונו בלול שכתב ומצא כתוב בסמ"ג בשם מהר"א שטיין ובשם מרדכי, זקן ומי שידיו מרתתין הן מחמת חולשה או מכח טבעו שג"כידיהם כבידות ששחיטת רובם דרסות המה ואע"פ שאמרו שברי להם שלא דרסו אין נאמנים מפני שהם עלולים לכך עכ"ל
הנה ידוע שהסמ"ג קדם להמרדכי ולא עוד אלא שמהר"א שטיין הוא אחרון ועשה ביאור על הסמ"ג ואיך יכתוב הסמ"ג בשמם ולא נמצא דבר זהבסמ"ג
Moshe Schick 1 March 1807 – 25 January 1879; Hungary
בעזהי"ת חוסט יום ג' פקודי תרל"ה לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב לאהובי חתני המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' יעקב פראגיר נ"י האב"ד דק"ק אדא יע"א:
ומטעם זה מובן אם יש אומרים שראו אותו וידיו מרתתין ויש אומרי' שראו אותו ואין ידיו מרתתין דאין זה סתירה ממש דאפשר דאם לא עשה מלאכהקודם זה וגם מה שהוא לוקח עתה בידו הוא דבר קל אז אפשר דאינו מרתת. או דעתים יש בו חולשות טפי ועכ"פ אפשר דאין סתירה מזה להאומריםשראו ידיו מרתתין והנה מצד שידיו מרתתין נראה מדברי הנוב"י הנ"ל ושאר אחרונים דיש לחוש ג"כ לדרסה דהיינו מפני שצריך לחזק ולאמץ עצמו נגדחולשתו ועי"ז אפשר שידחק הסכין למטה ולא יעשה ההלכ' וההבא' בקלות ואפשר להסביר עוד דע"י חולשתו ולזה אין לו כ"כ חיות ביד ההוא ועי"זידו כבידה עליו כמו אדם מת שהוא כבד מן החי וה"נ אפשר שע"י חלישת האבר ממעיט חיות שבו עי"ז הוא כבד יותר וכיון שכבד עליו ביותר יש לחושלדרסה כמו שחששו בשיכור זהו שורש וחשש על מי שידיו מרתתין:
והנה נרא' פשוט כמ"ש הנוב"י דוודאי שוחט כזה צריכין להעבירו דהרי אנו קי"ל ביו"ד סי' א' סעי' ב' בהג"ה דאין אנו סומכין לא על רוב מצויין מומחיןולא על מה דאמרי' לעלופי לא חיישינן אבל אין השוחט רשאי לשחוט אלא א"כ נטל קבלה מחכם ומומחה שבדקו שיודע הדינים על בוריו ושהוא אומןואינו מתעלף גם יש חרם קדמונים על זה כדאיתא בתבואות שור. וא"כ בשוחט ובודק הנ"ל שידיו מרתתין כבר אבד חזקתו ואפילו נימא דעדיין ברוב הפעמים הוא שוחט שפיר מ"מ הא אנן לא סמכינן על הרוב בזה אלא בעינן דווקא שיהא מוחזק שבוודאי הוא מומחה וזה וודאי לא מקרי וודאימומחה:
ומטעם זה ג"כ בוודאי שוחט שהוא זקן מופלג וכוחותיו וחושיו הולכים ודלים ובא לימי ירידה שוב אין יכולין לסמוך ולקוראו מוחזק וכבר הביא בפ"תסי' א' ס"קי בשם תשובת מאיר נתיבים דזקן של שבעים אינו ראוי לשחוט ואפילו אינו זקן כ"כ אלא שבא בשנים צריך השגחה רבה ונ"ל דאין זה מצדחומרא אלא מדינא דהרי קי"ל ביו"ד סי' ר"א סעי' ה' דמקוה שמימיה מתמעטין אין לסמוך על חזקתה והוא מדברי הר"ן בתשובה סי' ס"ו דחזקההעשוי' להשתנות אינה חזקה להוציא מידי חזקה אחרת. וא"כ ה"נ כיון שבשנים הנ"ל אז הולך ומתמעט ומשתנה שוב אינו נקרא מוחזק וכנ"ל
Assia Journal - Rabbi Menachem Slei
Encyclopedia of Medical Halacha
Vayikra Rabbah 25:5
אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק טְמַיָּא הֲוָה עָבַר בְּאִלֵּין שְׁבִילַיָיא דִּטְבֶרְיָא וְחָמָא חַד גְּבַר סַב קָאֵים וְחָצֵיב חֲצוּבָן לְמִנְצַב נְצִיבִין, אֲמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא אִי קָרַצְתְּ לָא חֲשַׁכְתְּ, אֲמַר לֵיהּ קְרִיצַת וַחֲשִׁיכַת, וּמַה דְּהַנֵּי לְמָרֵי שְׁמַיָא עֲבֵיד, אֲמַר לֵיהּ בְּחַיֶּיךָ סָבָא בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ יוֹמָא דֵין, אֲמַר לֵיהּ בַּר מְאָה שְׁנִין, אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ בַּר מְאָה שְׁנִין וְקָאֵים וְחָצֵיב חֲצוּבִין לְמִנְצַב נְצִיבִין, סָבַר דְּאַתְּ אָכֵיל מִנְּהוֹן, אֲמַר לֵיהּ אִין זָכִית אֲכָלִית, וְאִם לָאו כְּשֵׁם שֶׁיָּגְעוּ לִי אֲבָהָתִי, כָּךְ אֲנִי יָגֵעַ לְבָנַי. אֲמַר לֵיהּ בְּחַיָּיךְ, אִם זָכִית אָכוֹל מִנְהוֹן תֶּהֱוֵה מוֹדַע לִי. לְסוֹף יוֹמִין עָבְדִין תְּאֵנַיָא, אֲמַר הָא עָנָתָה נוֹדַע לְמַלְכָּא, מָה עֲבַד מְלָא קַרְטְלָא תְּאֵינִין וְסָלַק וְקָם לֵיהּ עַל תְּרַע פָּלָטִין, אָמְרִין לֵיהּ מָה עִסְקָךְ, אֲמַר לוֹן עֲלוֹן קֳדָם מַלְכָּא, כֵּיוָן דְּעָל אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא סָבָא דַּעֲבַרְתְּ עָלַי וַאֲנָא חָצֵיב חֲצִיבִין לְמִנְצַב נְצִיבִין, וַאֲמַרְתְּ לִי אִין זָכִית תֵּיכוֹל מִנְּהוֹן תְּהֵא מוֹדַע לִי, הָא זָכִיתִי וַאֲכֵילִית מִנְּהוֹן וְהֵילֵין תְּאֵינַיָא מִן פֵּרֵיהוֹן. אֲמַר אַדְרִיָּנוּס בְּהַהִיא שַׁעְתָּא קְלָווֹנִין אֲנָא תִּתְּנוּן סֵילוֹן דְּדַהֲבָא וִיתֵיב לֵיהּ, אֲמַר קְלַווֹנִין אֲנָא דִּתְפַנּוּן הָדֵין קַרְטַל דִּידֵיהּ וּתְמַלּוּן יָתֵיהּ דִּינָרִין. אָמְרִין לֵיהּ עַבְדוֹהִי כָּל הָדֵין מוֹקְרָא תְּיַקְרִינֵיהּ לְהָדֵין סָבָא דִּיהוּדָאֵי, אֲמַר לְהוֹן בָּרְיֵה אוֹקְרֵיא וַאֲנָא לָא אֲנָא מוֹקַר לֵיהּ
