על כל קהילה יהודית חלה חובה כפולה ואיתנה מן התורה ומדברי חכמים: ראשית, חובת תלמוד תורה וחינוך למצוות כבסיס לקיום היהדות; ושנית, חובת שימור מסורת אבות (ה"מנהג"), המהווה את המעטפת הרוחנית והתרבותית הייחודית לכל עדה. עבור קהילת היהודים האפרו-ספרדים, ציווי זה מקבל משנה תוקף נוכח חשיבות שימור הגשר ההיסטורי והתרבותי הייחודי המקשר אותם לשורשי יהדות ספרד והמזרח.

הצו ההלכתי לחינוך הוא יסוד מקדמת דנא, והוא חל על כלל ישראל ללא יוצא מן הכלל:

מקור החובה המרכזית מצוי בתורה, כנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". חובה זו מוטלת בתחילה על האב, וכלל ישראל אחראי להבטיח קיומה. היא כוללת:
לימוד קריאה וכתיבה: על מנת לאפשר גישה ישירה לתורה שבכתב ולתפילה.

הקניית יסודות האמונה: נטיעת אמונה ביהוה אחד ובייעוד עם ישראל.
לימוד מעשי ההלכה: הקניית הידע הדרוש לניהול חיי יום-יום לפי מצוות התורה.

בנוסף, מדברי חכמים (חינוך למצוות) ישנה חובה להרגיל את הקטנים (בנים ובנות) לקיים מצוות מרגע שהגיעו ל"גיל חינוך" – דהיינו, מגיל שהם מסוגלים להבין את המצווה ולבצעה. חובה זו מבטיחה כי הדור הבא יגדל לתוך עולם המצוות באופן טבעי ומחייב.

למרות הדיון ההלכתי הקדום בנוגע להיקף לימוד תורה לנשים, ההלכה הרווחת בפסיקה הספרדית המאוחרת והמקובלת בימינו היא, שכיוון שהבנות חייבות בכל המצוות שאינן "מצוות עשה שהזמן גרמן" (וכן במצוות דרבנן כגון הדלקת נר שבת), יש חובה גמורה לחנכן וללמדן את כל פרטי ההלכות הנחוצות להן לחיות חיי תורה ומצוות שלמים, ובכלל זה יסודות האמונה והמוסר.

ב. שימור המסורת הייחודית: "מנהג אבותינו בידינו"
מעבר לקיום ההלכה הכללית, חלה על קהילת יהודים אפרו-ספרדים החובה לשמור ולטפח את ה'מנהג' היהודי:

במסורת ההלכה הספרדית והמזרחית, למנהג אבות חשיבות עצומה, והכלל הוא "מנהג מבטל הלכה" במקום שאין איסור גמור. המנהג אינו רק פולקלור, אלא חלק אינטגרלי מההלכה המעשית.

חובה על המוסדות החינוכיים בקהילה להבטיח את שימור סדר התפילה (נוסח הספרדים), ניגוני הפיוט, וצורות הלימוד והדרשה שהתפתחו בתוך הקהילה הספרדית, תוך מתן דגש מיוחד על האופן שבו מסורות אלו באו לידי ביטוי במקומותיהם ההיסטוריים של יהודים אפרו-ספרדים (כגון קהילות הקאריביים, קהילות אמריקה, ועוד).

החינוך ההלכתי חייב להיות מחובר להכרה ההיסטורית והזהותית. יש חובה לחנך את הדור הצעיר להכיר בגדלות אבותיהם, בהיסטוריה המפוארת של היהדות הספרדית והמזרחית, ובחלקם הייחודי בסיפור היהודי הגדול. הצו ההלכתי אינו רק ללמד את ה"מה" (ההלכה), אלא גם את ה"מי" (הזהות הקהילתית).

ג. הצו היישומי: חובת הקמת מוסדות חינוך קהילתיים
על מנת לקיים את הצו ההלכתי הכפול הזה (חינוך כללי + שימור מנהג), מוטלת על הקהילה החובה לפעול להקמת והחזקת מוסדות חינוך (בתי ספר, בתי מדרש) אשר:
מבטיחים לימוד תורה והלכה ברמה גבוהה: בהתאם למסורת הפסיקה הספרדית.

מעניקים מקום מרכזי למורשת הייחודית: משלבים תכנים היסטוריים, ליטורגיים ותרבותיים המשקפים ומכירים בזהות האפרו-ספרדית.

מגדלים מנהיגות רוחנית: מכשירים רבנים, חזנים ומחנכים מתוך הקהילה, אשר יהיו מסוגלים לשמש כמשמרות ומפיצי המסורת.

באמצעות קיום שני עמודי התווך הללו – חובת הלימוד הכללית וחובת שימור המנהג הספציפי – תבטיח הקהילה את שרידותה הרוחנית, את המשך קיום מצוות התורה, ואת העברת המסורת המפוארת לדורות הבאים, מתוך כבוד לגיוון העצום של עם ישראל.