2:12 וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ 2
User Profile Picture
Byt n

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

(12)Rabbi Yose said: Let the property of your fellow be as precious unto you as your own; Make yourself fit to study Torah for it will not be yours by inheritance; And let all your actions be for [the sake of] the name of heaven.

(ד) תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃

(4) When Moses charged us with the Teaching
As the heritage of the congregation of Jacob.

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה וגו', אַל תִּקְרֵי מוֹרָשָׁה אֶלָא יְרֻשָּׁה, יְרֻשָּׁה הִיא לְיִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁנִּשְׁבָּה כְּשֶׁהוּא קָטָן לִמְדִינַת הַיָּם, אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים אֵינוֹ בּוֹשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לִירֻשַּׁת אֲבוֹתַי אֲנִי חוֹזֵר, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה וְהָלַךְ וְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים הוּא מְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר אֵינוֹ בּוֹשׁ, מִפְנֵי שֶׁאוֹמֵר לִירוּשַׁת אֲבוֹתַי אֲנִי חוֹזֵר.

דָּבָר אַחֵר, אַל תְּהִי קוֹרֵא מוֹרָשָׁה אֶלָּא מְאֹרָסָה, מְלַמֵּד שֶׁהַתּוֹרָה אֲרוּסָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, כא): וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וּמִנַּיִן שֶׁהוּא כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כז כט): הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָֹּׂרַפְנָה, אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה, כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ.

(7) Another matter: “They shall take Me a gift” – that is what is written: “Moses commanded us the Torah” (Deuteronomy 33:4). Rabbi Simlai expounded: Six hundred and thirteen mitzvot were given to Israel through Moses, as that is the numerical value of Torah. If you say it is only six hundred and eleven, and where are the other two; the Rabbis say: “I am [the Lord your God]” (Exodus 20:2) and, “You shall have no [other gods]” (Exodus 20:3) they heard from the mouth of the Almighty, and Moses told them six hundred and eleven, as it is stated: “Moses commanded us the Torah, a heritage…” (Deuteronomy 33:4). Do not read “a heritage [morasha],” but an inheritance [yerusha]; it is an eternal inheritance for Israel. This is analogous to the son of kings who was taken captive overseas when he was young. Even after several years, he is not shy, because he says: I am returning to the inheritance of my ancestors. So too, a Torah scholar who leaves the Torah and engages in other matters, even after several years, if he seeks to return he is not shy, because he says: I am returning to the inheritance of my ancestors.
Another matter: “Heritage” – do not read it “heritage [morasha],” but rather, betrothed [me’orasa]. Just as a groom, as long as he has not married his betrothed he is a frequent visitor to his father-in-law’s house; once he marries her, her father comes to her. So too, until the Torah was given to Israel, “Moses ascended to God” (Exodus 19:3). Once the Torah was given, the Holy One blessed be He said to Moses: “They shall craft a Sanctuary for Me, and I will dwell among them” (Exodus 25:8).
Another matter: Do not read it “heritage [morasha],” but rather, betrothed [me’orasa]; this teaches that the Torah is betrothed to Israel, as it is stated: “I will betroth you to Me forever” (Hosea 2:21). From where is it derived that it is like a married woman for the idolaters? As it is stated: “Can a man stoke fire in his bosom, and his clothes not be burned? If a man walks on hot coals, will his feet not be scalded? So is one who consorts with another’s wife” (Proverbs 6:27–29).

(ג)מורשה א"ת מורשה וכו'. צ"ע מה צריך לומר א"ת וכו' שהרי תיבת מורשה פי' ירושה. וכמ"ש ריש וארא ונתתי אותה לכם מורשה ותרגם אונקלוס ירותא וכן מורשה קהלת יעקב ירותא

(ד)אל תהי קורא מורשה. כמ"ש אבות סוף פרק ב' שאינה ירושה לך פי' שלהיחיד אינה ירושה וצריך להתייגע להשיגה אך לישראל בכלל היא ירושה וכמ"ש לא ימושו מפיך וגו' וכן היחיד שכבר נתייגע והשיגה היא לו ירושת אבות ובכלל לא ימושו. וגם בתחלה היא ליחיד מיועדת וארוסה שבדרכים ידועים ישיגנה:

(א) שאינה ירושה לך
[ומ"ד מורשה קהלת יעקב. היינו לכלל ישראל, כדכתיב כי לא תשכח מפי זרעו, ולעניין קיום מצותיה שלא תשתנה בשום זמן או מקום או דור. אבל לכל יחיד אינה ירושה. ואפילו אביך ואבי אביך ת"ח, אדרבה זה גורם שלא תהיה ת"ח, שלא יאמרו שהתורה ירושה [כנדרים פ"א א']. ואפילו אתה כבר דור רביעי בתורה. שאז לא תמוש התורה מזרעם [כב"מ פ"ה א']. היינו רק שאינך צריך אז יגיעה קשה כאחרים. אבל כשתלמדה דרך עראי עם מחשבות זרות, לא שמענו שתנחילנה]:

תָּנֵא רַבִּי חִיָּיא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ, כְּאִילּוּ בּוֹעֵל אֲרוּסָתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה״. אַל תִּקְרֵי: ״מוֹרָשָׁה״, אֶלָּא: מְאוֹרָסָה.

The Gemara shifts to a discussion of an ignoramus who has some degree of sensitivity (Me’iri). Rabbi Ḥiyya taught: Anyone who engages in Torah study in the presence of an ignoramus, causing the ignoramus embarrassment and anguish over his inability to study Torah, is considered as though he had sexual relations with the ignoramus’s betrothed bride in his presence, as it is stated: “Moses commanded us the Torah, an inheritance [morasha] for the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4). Do not read it as inheritance [morasha]; rather, read it as betrothed [me’orasa]. The Torah is compared to the betrothed bride of the Jewish people until one studies it and thereby consummates his marriage with it.

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה״, לָנוּ מוֹרָשָׁה וְלֹא לָהֶם.

וְלִיחְשְׁבַהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת?

מַאן דְּאָמַר ״מוֹרָשָׁה״ – מִיגְזָל קָא גָזֵיל לַהּ. מַאן דְּאָמַר ״מְאוֹרָסָה״ – דִּינוֹ כְּנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, דְּבִסְקִילָה.

And Rabbi Yoḥanan says: A gentile who engages in Torah study is liable to receive the death penalty; as it is stated: “Moses commanded us a law [torah], an inheritance of the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4), indicating that it is an inheritance for us, and not for them.The Gemara challenges: But if so, let the tannacount this prohibition among the seven Noahide mitzvot. The Gemara explains: According to the one who says that the verse is referring to the Torah as an inheritance, this prohibition is included in the prohibition of robbery, as a gentile who studies Torah robs the Jewish people of it. According to the one who says that the verse is referring to the Torah as betrothed, as the spelling of the Hebrew word for betrothed [me’orasa], is similar to that of the word for inheritance [morasha], the punishment of a gentile who studies Torah is like that of one who engages in intercourse with a betrothed young woman, which is execution by stoning.

וְאָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין מוֹסְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה לְגוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא עָשָׂה כֵן לְכׇל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״.

Rabbi Ami said: The secrets of the Torah may be transmitted only to one who possesses the following five characteristics: “The captain of fifty, and the man of favor, and the counselor, and the cunning charmer, and the skillful enchanter” (Isaiah 3:3). And Rabbi Ami said further: The words of Torah may not be transmitted to a gentile, as it is stated: “He has not dealt so with any nation, and as for His ordinances, they have not known them” (Psalms 147:20).

אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים. היה קשה להר"ר אלחנן תיפוק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט. ושם) עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול

וי"ל דהכא מיירי אפילו היכא דאיכא עובד כוכבים אחר שרוצה ללמדו דליכא לפני עור

אמנם הטורי אבן (חגיגה שם) תירץ באופן אחר, שכאשר יהודי מלמד את הנכרי תורה, הנכרי אינו חייב מיתה, וזה לשונו: "ולי נראה דלא קשה מידי, דהא מפרש התם טעמא דעכו״ם העוסק בתורה חייב מיתה, דכתיב 'תורה צוה לנו משה מורשה׳ - לנו מורשה ולא להם, ופריך "ולחשביה גבי שבע מצוות" ומשני, מאן דאמר מורשה מגזיל גזל, ומאן דאמר מאורסה דינו כנערה המאורסה דבסקילה.
והשתא איכא למימר דרב אמי סבירא ליה כמאן דאמר מורשה, ומשום לתא דגזל נגע בה. והיכא דישראל מוסר לו ומלמדו ברצונו, תו ליכא משום גזל, דלא יהא אלא ממונא אי יהיב ליה מדעתו תו ליכא משום גזל".
"ואף על גב דהיא מורשה לכל ישראל, ואטו דבר של שותפות שנתן אחד מהם לאחר להשתמש מי לית ביה משום גזל אי משתמש בלתי רשות השני. יש לומר, דהני מילי בדבר המחסרו בשימושו דאיכא פסידא לשני, אבל בדבר שאין מחסרו כגון לימוד תורה, רשות מאחד מן השותפין סגי, ותו לית ביה משום גזל", ע״כ.
המבואר מכל הנ״ל, שלמאן דאמר שהלשון "מורשה קהילת יעקב" הוא משורש ירושה, הדברים הם כפשוטם ממש, שהתורה שייכת לכלל ישראל, ונכרי הלומד את התורה הרי הוא גוזל מרכושו של עם ישראל, ולכן הוא חייב מיתה, ורק כאשר הוא מקבל רשות מאחד מבני ישראל, אין בכך גזל.
ועל דרך זה אמרו בגמרא (סנהדרין צא:): "אמר רב יהודה אמר רב, כל המונע הלכה מפי תלמיד [פירש רש״י, מללמדו], כאילו גוזלו מנחלת אבותיו. שנאמר (דברים ל״ג ד׳) 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית [דכתיב 'בראשית ברא', בשביל התורה שהיא ראשית וישראל שנקראו (ירמיהו ב׳ ג׳) 'ראשית תבואתה' שעתידין להנחילה, ברא אלקים את השמים וגו׳]", ע״כ.
והוסיף המהרש״א (ד״ה כל המונע): "כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, רצה לומר, שאינו לומד עם התלמיד כרבי פרידא, שהיה למד עם חלמידו ארבע מאות פעמים עד שהיתה שגורה לו בפה. ווהו שאמר 'המונע הלכה מפי תלמידו', ללמוד עמו עד שתהא שגורה לו בפה, לפי שאומר הרב שאין התלמיד הגון וראוי לכך ואי אפשר לו ללמדו, הרי גוזלו מנחלת אבותיו, שהתורה היא מורשת לכל ישראל מששת ימי בראשית. רצה לומר, לפי בריאותם וטיבם מששת ימי בראשית מוכנים כל ישראל ללמוד תורה".
מבואר, שאדם שמונע את עצמו מללמד לאחרים, הדבר נחשב לו כאילו גוזל את התורה מבני ישראל ומנשל אותם מנחלת אבותם, שהרי התורה היא ירושה לכל ישראל. דהיינו, שכל יהודי נברא באופן שהוא מסוגל להבין ולקנות חלק בתורה, ועל כן זכותו לתבוע שילמדו לו את התורה שהיא ירושתו וחלקו. [עיין מש״כ בס״ד זיו אבות חלק א׳ מאמר י״א עמוד צ״ה].
לא עשה כן לכל גוי
ובביאור ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם, אשר רק עם ישראל מסוגלים לזכות להשגת התורה, כתב ה"אור יחזקאל" ("תורה" עמוד כ׳):
"ותחילה עלינו לדעת, כי טעות בידי אלה הסוברים שבנקל אפשר לזכות לתורה. יכול אדם ללמוד ולשנן דבר תורה, אבל עדיין לא זכה לתורה, וכדי לזכות בתורה חייב להיות האדם מסוגל לכך, וכאשר אינו מסוגל לא יעזרהו כל הלימוד ולא יזכה בתורה.
ומפורש בגמרא (נדה לב:), שקודם לידתו של אדם עומד מלאך ומלמדו את כל התורה כולה, והכל כדי שיהיה מוכן ומזומן להשגת התורה ולו לא היה מוטבע זאת בנפשו, לא היה מסוגל לתורה. ולכל זה זכינו במעמד הר סיני בעת קבלת התורה. וזו המתנה שניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני, כי תורה זה בריאה חדשה ומציאות אחרת לגמרי, ורק עם ישראל זכו לבריאה זו ...".
"כי חכמה זה חלק אנוש, ולכן מסוגלים להגיע אומות העולם, אבל תורה זה חלק אלוק, וכל מי שאין בו חלק אלוק לא יזכה לתורה. ומשום הכי נפסק להלכה (חגיגה יג:) שאסור ללמד תורה לנכרי, ואף עבד אסור ללמדו. וכל מה שעכו״ם יכולים ללמוד תורה זה רק חלק החכמה שנמצא בתורה, שהרי כל החכמות נמצאים בתורה, אבל לזכות לתורה להיות מבעלי התורה, לזה אין העכו״ם מסוגלים בשום אופן".

(תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב,

פַּעַם אַחַת אָמַר לוֹ עֲקִילַס לְאַדְרִיָּנוֹס הַמֶּלֶךְ, רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְגַּיֵּר וּלְהֵעָשׂוֹת יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ לְאֻמָּה זוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ, כַּמָּה בָּזִיתִי אוֹתָהּ, כַּמָּה הָרַגְתִּי אוֹתָהּ, לַיְרוּדָה שֶׁבָּאֻמּוֹת אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְעָרֵב, מָה רָאִיתָ בָּהֶם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר.

אָמַר לוֹ, הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם יוֹדֵעַ הֵיאַךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, מַה נִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמַה נִּבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי, כַּמָּה יֵשׁ מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְעַל מַה הָעוֹלָם עוֹמֵד, וְתוֹרָתָן אֱמֶת.

אָמַר לוֹ, לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָתָן וְאַל תִּמּוֹל.

אָמַר לוֹ עֲקִילַס, אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁבְּמַלְכוּתְךָ וְזָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָתָן אִם אֵינוֹ מָל, שֶׁכֵּן כָּתוּב: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּלְמִי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

(12) Another matter, “these are the ordinances,” that is what is written: “He declares His words to Jacob” (Psalms 147:19). One time, Aquila said to the emperor Hadrian: ‘I wish to convert and to become a Jew.’ He said to him: ‘That nation you wish [to join]? How much have I demeaned it, how much of its [people] have I killed! You wish to intermingle with the lowliest of nations. What did you see in them that you wish to convert?’ He said to him: ‘The least among them knows how the Holy One blessed be He created the world, what was created on the first day and what was created on the second day. How long it has been since the world was created and upon what does the world stand. And, their Torah is truth.’ He said to him: ‘Go study their Torah, but do not circumcise yourself.’ Aquila said to him: ‘Even the wisest man in your kingdom or a one-hundred-year-old elder is unable to study their Torah if he is not circumcised,’ as it is written: “He declares His words to Jacob, His statutes and ordinances to Israel. He did not do so with any other nation” (Psalms 147:19–20). But with whom? With the children of Israel.