(טז)וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלָם, לאחר שחלקם ימותו בקרב, וחלקם – ממחלות, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת וְלָחֹג, לחגוג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת. כל העמים שינסו להילחם על ירושלים יכירו בשם יהוה ויעלו לרגל פעם בשנה להר יהוה. הם לא יעשו זאת רק מתוך רצון טוב, אלא בשל סנקציות: (יז)וְהָיָה כל אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת כי הדרך ארוכה מדי, ההוצאות מרובות או מכל סיבה אחרת – וְלֹא עֲלֵיהֶם – על ארצם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.(יח)וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה לירושלים וְלֹא בָאָה – וְלֹא עֲלֵיהֶם יורד גשם בכל מקרה, שהרי מצרים מגדלת את פֵּרותיה בהשקיית הנילוס ללא גשם, ולכן מניעתו היא חסרת משמעות בעבורה – לפיכך עליהם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יהוה אֶת הַגּוֹיִם – בצוֹרת או נמק הבשר, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.(יט)זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת, עונש מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.(כ)בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר אנשים מכל העולם יבואו לירושלים לחוג את החג, הם יביאו קישוטים, תכשיטים ומתנות לבית יהוה, עד שיִהְיֶה אפילו עַל־מְצִלּוֹת, פעמוני הַסּוּס כתובות הקדשה: "קֹדֶשׁ לַיהוה". המקדש לא יוכל להכיל את כל המתנות, ויימצאו להן שימושים שונים. וְהָיָה הַסִּירוֹת, הסירים שנמצאים בְּבֵית יהוה ישמשו כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. אפילו אם רק חלק מכל המון המבקרים יביאו קרבנות, לא יספיקו המזרקים להכיל את הדם, ויצטרכו לשם כך להשתמש גם בסירים. (כא) סירי המקדש ישמשו לדם הקרבנות, ועל כן אי אפשר יהיה לבשל בהם, מפני שהם כלי שרת. וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוה צְבָאוֹת. בגלל ריבוי הקרבנות יֵדעו הכול שבשר שנאכל בירושלים הוא מן הסתם בשר קודש, ולכן גם כל הסירים הם כלי קודש. וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים, וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם ללא חשש. לא יהיה צורך לטהר את הכלים הללו כמו שמטהרים כלים אחרים, כי בכל בית יימצאו רק סירי קודש. וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יהוה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. בבית הראשון ובבית השני היו משרידי הכנענים שתפקדו כמשרתי המקדש, אך לעתיד לבוא הם כבר לא יקבלו את הזכות הזו. עם ישראל יהפוך לעם של כהנים, עם של הנהגה דתית לעולם כולו, ושאר האומות יכירו באלוהיו ובמעמדו המיוחד.
(טז)וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלָם, לאחר שחלקם ימותו בקרב, וחלקם – ממחלות, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת וְלָחֹג, לחגוג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת. כל העמים שינסו להילחם על ירושלים יכירו בשם יהוה ויעלו לרגל פעם בשנה להר יהוה. הם לא יעשו זאת רק מתוך רצון טוב, אלא בשל סנקציות: (יז)וְהָיָה כל אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת כי הדרך ארוכה מדי, ההוצאות מרובות או מכל סיבה אחרת – וְלֹא עֲלֵיהֶם – על ארצם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.(יח)וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה לירושלים וְלֹא בָאָה – וְלֹא עֲלֵיהֶם יורד גשם בכל מקרה, שהרי מצרים מגדלת את פֵּרותיה בהשקיית הנילוס ללא גשם, ולכן מניעתו היא חסרת משמעות בעבורה – לפיכך עליהם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יהוה אֶת הַגּוֹיִם – בצוֹרת או נמק הבשר, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.(יט)זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת, עונש מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.(כ)בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר אנשים מכל העולם יבואו לירושלים לחוג את החג, הם יביאו קישוטים, תכשיטים ומתנות לבית יהוה, עד שיִהְיֶה אפילו עַל־מְצִלּוֹת, פעמוני הַסּוּס כתובות הקדשה: "קֹדֶשׁ לַיהוה". המקדש לא יוכל להכיל את כל המתנות, ויימצאו להן שימושים שונים. וְהָיָה הַסִּירוֹת, הסירים שנמצאים בְּבֵית יהוה ישמשו כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. אפילו אם רק חלק מכל המון המבקרים יביאו קרבנות, לא יספיקו המזרקים להכיל את הדם, ויצטרכו לשם כך להשתמש גם בסירים. (כא) סירי המקדש ישמשו לדם הקרבנות, ועל כן אי אפשר יהיה לבשל בהם, מפני שהם כלי שרת. וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוה צְבָאוֹת. בגלל ריבוי הקרבנות יֵדעו הכול שבשר שנאכל בירושלים הוא מן הסתם בשר קודש, ולכן גם כל הסירים הם כלי קודש. וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים, וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם ללא חשש. לא יהיה צורך לטהר את הכלים הללו כמו שמטהרים כלים אחרים, כי בכל בית יימצאו רק סירי קודש. וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יהוה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. בבית הראשון ובבית השני היו משרידי הכנענים שתפקדו כמשרתי המקדש, אך לעתיד לבוא הם כבר לא יקבלו את הזכות הזו. עם ישראל יהפוך לעם של כהנים, עם של הנהגה דתית לעולם כולו, ושאר האומות יכירו באלוהיו ובמעמדו המיוחד.
(16)It shall be that all who remain from all the nations that came against Jerusalem, after some died in battle and others from disease, will go up each and every year to prostrate themselves before the King, the Lord of hosts, and to celebrate the Festival of Tabernacles.All the nations who sought to fight Jerusalem will acknowledge God and undertake a yearly pilgrimage to the Temple Mount. They will do so not only of their own goodwill, but also due to the threat of punishment. (17)It shall be that any one of the families of the land that does not go up to Jerusalem to prostrate himself before the King, the Lord of hosts, due to the great distance, the heavy expenses involved, or any other reason, then the rain will not be upon them, their land.(18)If the family of Egypt does not go up to Jerusalem, and does not come, it will not be upon them. In any case, they will have no rain, as produce in Egypt grows through the irrigation of the Nile, not rainfall, and therefore the withholding of rain has no real significance for Egypt. Instead, there will be the plague upon them, a drought or the consumption of flesh (see verse 12), with which the Lord will afflict the nations that do not go up to celebrate the Festival of Tabernacles. (19)This will be the punishment of Egypt, and the punishment of all the nations that do not go up to celebrate the Festival of Tabernacles. (20)On that day, when people from all over the world come to Jerusalem to celebrate the festival, they will bring ornaments, jewelry, and gifts to the house of God, until there will be even on the bells of the horses a written dedication: Holy to the Lord, and asthere will not be enough room in the Temple for all the gifts, various functions will be found for them: The pots that are in the House of the Lord will be used like the bowls before the altar. Even if only some of the visiting masses bring offerings, there will not be enough basins for all the blood, and therefore pots will have to be used for this purpose. (21) Since the pots of the Temple will be used for the blood of offerings, it will not be permitted to cook in them, as they will be sacred vessels. Every pot in Jerusalem and in Judah will be sacred to the Lord of hosts. Due to the sheer number of offerings, it will be common knowledge that meat eaten in Jerusalem is presumably sacred, and therefore all the pots will likewise be sacred vessels. And all those slaughtering will come and take from them, and cook in them without concern. It will not be necessary to ritually purify those vessels, as must be done with other containers before using them for sacrificial meat, as only sacred pots will be found in every house. And there will no longer be merchants [kena’ani] in the House of the Lord of hosts on that day. Some explain that the word kena’ani refers to Canaanites, as in the First and Second Temples there were descendants of the Canaanite peoples who served in the Temple, but in the future Temple they will no longer have this role. The children of Israel will become a nation of priests, a people of spiritual leaders for the entire world, and the rest of the nations will acknowledge the God of Israel and the people’s special status.
