(ד)כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים של שלווה, מנוחה ורווחה שבהם יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם לנוח, להתחמם בשמש ולפטפט זה עם זה, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ. מדובר באנשים שכבר אינם יכולים ללכת בכוחות עצמם וזקוקים למקל הליכה וכדומה מֵרֹב אריכות יָמִים. במקום שבו תנאי החיים קשים, אנשים אינם מאריכים ימים. בחיים השלווים והבטוחים המתוארים כאן יוכלו אנשים קשישים לשבת ברחובות סתם כך ללא חשש וללא חולי. לא רק זקנים ששבו מהגלות ישבו ברחובות ירושלים, גם חיים חדשים יצמחו ויתפתחו – (ה)וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. כך נראה מקום ששוררים בו שלום ורווחה, והחיים בו זורמים בפשטות ובקלות. (ו) בזמן זכריה הייתה ירושלים עיר קטנה ודלה, שחייהם של תושביה היו קשים מכל הבחינות. כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי, אם תתפלא שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם כיצד יקרה שירושלים תשקוק חיים, ושישכנו בה ברכה ורוגע – גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא, גם אני אתפלא. נְאֻם יהוה צְבָאוֹת. ירושלים תקבל צביון כה שונה, שראוי לכל אחד להתפעל. אפילו את יהוה הדבר יפליא, כביכול. זהו ביטוי מאוד לא רגיל, אבל בנבואה הזו יש הרבה חיות, שמחה פנימית והתעוררות הנפש, והנביא יוצא מגדרי המנהג וההתנסחות המקובלים.
(ד)כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים של שלווה, מנוחה ורווחה שבהם יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם לנוח, להתחמם בשמש ולפטפט זה עם זה, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ. מדובר באנשים שכבר אינם יכולים ללכת בכוחות עצמם וזקוקים למקל הליכה וכדומה מֵרֹב אריכות יָמִים. במקום שבו תנאי החיים קשים, אנשים אינם מאריכים ימים. בחיים השלווים והבטוחים המתוארים כאן יוכלו אנשים קשישים לשבת ברחובות סתם כך ללא חשש וללא חולי. לא רק זקנים ששבו מהגלות ישבו ברחובות ירושלים, גם חיים חדשים יצמחו ויתפתחו – (ה)וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. כך נראה מקום ששוררים בו שלום ורווחה, והחיים בו זורמים בפשטות ובקלות. (ו) בזמן זכריה הייתה ירושלים עיר קטנה ודלה, שחייהם של תושביה היו קשים מכל הבחינות. כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי, אם תתפלא שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם כיצד יקרה שירושלים תשקוק חיים, ושישכנו בה ברכה ורוגע – גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא, גם אני אתפלא. נְאֻם יהוה צְבָאוֹת. ירושלים תקבל צביון כה שונה, שראוי לכל אחד להתפעל. אפילו את יהוה הדבר יפליא, כביכול. זהו ביטוי מאוד לא רגיל, אבל בנבואה הזו יש הרבה חיות, שמחה פנימית והתעוררות הנפש, והנביא יוצא מגדרי המנהג וההתנסחות המקובלים.
(4)So said the Lord of hosts: There will once more be days of tranquility, peace, and welfare, when old men and old women willagain sit in the squares of Jerusalem, to warm themselves in the sun, and to chat together, each man with his cane in his hand due to advanced old age. This refers to individuals who are too old to walk without the aid of a cane or the like. In a place where conditions are hard, people do not live long lives. In the quiet, safe surroundings depicted here, elderly men and women will be able to relax without worry and without suffering from illness. (5) Not only will people of advanced years returning from exile sit peacefully in the streets of Jerusalem, but new life will develop in the capital: The squares of the city will be filled with boys and girls playing in its squares. This is a description of a place where peace and general welfare prevail, and life proceeds with tranquility. (6) In Zechariah’s time, Jerusalem was a small, poor city, and the lives of the residents were difficult in all respects. So said the Lord of hosts: If it will be wondrous in the eyes of the remnant of this people in those days, so it also will be wondrous in My eyes as well – the utterance of the Lord of hosts. It is wondrous how Jerusalem will thrive with life and be blessed and calm. Jerusalem will be so dramatically transformed that everyone will marvel at it, including God. This statement about God is highly unusual, but this prophecy is so full of life, inner joy, and emotion that the prophet goes beyond the normal limits of acceptable expression.
