(א)ויקח את בת לוי. פָּרוּשׁ הָיָה מִמֶּנָּה מִפְּנֵי גְּזֵרַת פַּרְעֹה, וְהֶחֱזִירָהּ וְעָשָׂה בָהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּים...
(1) ויקח את בת לוי AND HE HAD TAKEN TO WIFE A DAUGHTER OF LEVI — He had lived apart from her in consequence of Pharaoh’s decree that the children should, on their birth, be drowned. Now he took her back and entered into a second marriage with her, and she also physically became young again. For really she was then 130 years old — for she was born “between the walls” when they were about to enter Egypt (cf. Rashi on Genesis 46:15) and they (the Israelites) remained there 210 years, and when they left Egypt Moses was 80 years old; consequently when she became pregnant with him she was 130 years old — and yet Scripture calls her בת לוי a young daughter of Levi (Sota 12a; Bava Batra 119b).
תָּנָא: עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע ״כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״, אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִין, עָמַד וְגֵירַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. עָמְדוּ כּוּלָּן וְגֵירְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן.
A Sage teaches: Amram, the father of Moses, was the great man of his generation. Once he saw that the wicked Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river, and every daughter you shall save alive” (Exodus 1:22), he said: We are laboring for nothing by bringing children into the world to be killed. Therefore, he arose and divorced his wife. All others who saw this followed his example and arose and divorced their wives.
עָמַד וְהֶחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כּוּלָּן וְהֶחְזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. ״וַיִּקַּח״. ״וַיַּחְזִיר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא: שֶׁעָשָׂה לוֹ מַעֲשֵׂה לִיקּוּחִין — הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ ״אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה״.
Amram accepted his daughter’s words and arose and brought back, i.e., remarried, his wife, and all others who saw this followed his example and arose and brought back their wives.
The Gemara asks: If Amram remarried Jochebed, rather than say: “And took for a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1), it should have stated: “And returned for a wife the daughter of Levi.” Rav Yehuda bar Zevina says: He performed an act of marriage just as one would do for a first marriage. He sat her on a palanquin [appiryon], and Aaron and Miriam danced before her, and the ministering angels said: “A joyful mother of children” (Psalms 113:9).
ולי נראה לפי שמצינו בגזירת פרעה,שגירש עמרם את אשתו ועמד זמן רב בלא פריה ורביה, שהרי בת ק"ל שנה היתה יוכבד כשעשה בא ליקוחין שניים ומ"ש רז"ל (סוטה יב) עמדו כולם וגרשו נשותיהם מסתמא לא כל ישראל עשו כן כי איך היו יכולין לעמוד זמן רב בלא אשה, שהרי ארז"ל (שם יא:) בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו כו', ומסיק שם כל הטובות שעשו לבעליהן כשהיו בעבודת פרך, ש"מ שהבעלים לא היו יכולין לעמוד זולת הנשים, ועוד מסיק שם שהיו פרים ורבים בשדה ש"מ שאפילו בשעת הגזירה לא גרשו נשותיהם, אלא ודאי מה שמסיק עמדו כולם וגרשו נשותיהם, היינו כל בני שבט לוי שלא היו בכלל השעבוד ומ"מ היו יראים מן גזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. שהרי על יום אחד צוה אפילו על בני המצרים על כן יראו גם המה פן יעבור עליהם כוס זה ועמדו רוב שבט לוי זמן רב בלא נשים כמו שעמד עמרם זמן רב בלא אשה, וע"כ היה שבט לוי מתי מספר וזה טעם נכון ומתישב על הלב יותר מכולם, ובחר יהוה בהם מצד היותם מועטים כי כן מצינו בהרבה מקומות שהקב"ה בוחר במועט כמ"ש (דברים ז ז) לא מרבכם וגו' כי אתם המעט. וכן בג' משפחות אלו גרשון קהת ומררי היה מררי מרובה באוכלסין על כן נתרחק מן משא של הקדש וניתן למועטים, ודבר זה מבואר מעצמו.