- Hoshana Rabbah is the 7th Day of Sukkot
- We perform 7 "Hoshanot" (Torah circuits of the Bimah with the Lulav and Etrog)
- The Sifrei Torah are returned to the Ark.
- The Cantor wears a Kittel and uses Nusach from High Holidays
- The Lulav and Etrog are laid aside and five willow stalks (Aravot) are taken and are beaten five times on the floor.
- The last day you can do Tashlich!
- There is a tradition to have a festive meal on Hoshana Rabbah. - The laws and features of Hoshana Rabbah are concealed and were revealed by the three Second Temple Prophets Chagai, Malachi and Zechariah.
- Compiled by Moshe Rudin
- How else do we use willows on Sukkot?
- What are some symbolic meanings of the willows, and how might these meanings relate to how we 'beat' the willows on Hoshana Rabba?
מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא יהוה הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יהוה הַצְלִיחָה נָּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ:
How is the mitzva of the willow branch fulfilled? There was a place below Jerusalem, and it was called Motza. They would descend there and gather willow branches [murbiyyot] from there. And they would then come and stand them upright at the sides of the altar, and the tops of the branches would be inclined over the top of the altar. They then sounded a tekia, a simple uninterrupted blast, sounded a terua, a broken sound and/or a series of short staccato blasts, and sounded another tekia. Each day they would circle the altar one time and say: “Lord, please save us. Lord, please grant us success” (Psalms 118:25). Rabbi Yehuda says that they would say: Ani vaho, please save us. And on that day, the seventh day of Sukkot, they would circle the altar seven times. At the time of their departure at the end of the Festival, what would they say? It is beautiful for you, altar; it is beautiful for you, altar. Rabbi Elazar said that they would say: To the Lord and to you, altar; to the Lord and to you, altar.
- On what other occasions do we circle in Jewish tradition?
- Can you think of other examples of circling in the Torah?
סדר הקיף הבימה ובו ג סעיפים:
נוהגים להעלות ספר תורה על [הבימה] ולהקיפה פעם א' בכל יום ובשביעי מקיפים אותה ז' פעמים זכר למקדש: הגה ומוציאין שבעה ס"ת על הבימה ביום שביעי [מהרי"ל] ויש מקומות שמוציאים כל ס"ת שבהיכל
There is a custom to take out a Sefer Torah onto the Bimah, and to circle the bimah one time each day, and on the seventh day they circle it seven times as a remembrance of the Temple:
Rama: And some take out seven Torahs on the seventh day, and in some places they take out all the Torahs from the ark.
ומקיפין התיבה שבע פעמים כנגד ז' רקיעים. ויש אומרים כנגד שבע פעמים שסבבו יריחו. ויש סמך לזה מהמסרה כי תמצא שני ואסובבה במסרה ואלו הן אקומה נא ואסובבה בעיר' ואסובבה את מזבחך יהוה, כלו' כנגד שסבבתי עיר יריחו שבע פעמים אסובבה מזבחך.
And we circle the ark seven times, corresponding to the seven firmaments. But there are some that say it is corresponding to the seven times that they circled Jericho. And there is support for this from the Masorah (the documentation of the Bible's precise text). For you will find [the phrase], "and I will circle," twice in the Masorah - and these are them: "I will rise and I will circle the city" (Song of Songs 3:2); and "and I will circle Your altar, O Lord" (Psalms 26:6). That is to say, corresponding to that which I circled the city of Jericho seven times, I will circle Your altar [seven times].
יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב בשעה שהוא יוצא בה ידי חובתו עד אחר שיברך ויטול וינענע בתחלה ואם נטלה עובר משום בל תוסיף ואחר הנענוע הראשון יכול הוא ליטלה עם הלולב וכ"ש בשעת הקפה ואע"פ שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בל תוסיף טעות הוא בעיני מכל מקום אין הפסד לחוש לדבריו וכתב עוד דגם אחר נטילה ונענוע צריך לתפוס הערבה לבדה להכיר שהיא חובה ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה ויוצא בה ידי חובתו: הגה והמנהג פשוט ליטול ערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע ובשעת הקפה עד שעת החבטה ונוטלים הערבה לבדה ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל ואף הנוטלה עם הלולב נ"ל דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו ויאחז הערבה שהם ההושענות שעושין לבד כל זמן שאומרים תחנונים על המים ומנענעים ההושענות בשעה שאומרים ההושענות ואח"כ חובטים אותם:
There are those who say that you should not hold the willows with the four species at the time when you're bentching lulav until after the blessing and the waving, and if you don't follow this you are violating "bal tosif", the prohibition against adding mitzvot.
After fulfilling the mitzvah of the four species, a person should hold onto the willow by itself, to demonstrate that this too is an obligation, and at the time of whacking it should be held by itself to fulfill the obligation.
Rama: The common custom is to hold the willows with the four species while waving the four species, but it's better to hold them up separately, each for its own action. These willows should be held during the requests for rain, and they should be shaken, and then afterwards they should be beaten.
אתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר (ערבה) מנהג נביאים תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר יסוד נביאים דא"ר אבהו א"ר יוחנן ערבה יסוד נביאים הוא תסתיים
It was stated that there is a dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi. One said that the mitzva of the willow branch is an ordinance of the prophets, as Haggai, Zechariah, and Malachi instituted it in the Temple as obligatory. And one said that the mitzva of the willow branch is an ancient custom practiced by the prophets and adopted by others as well. It was not instituted as a binding ordinance. The Gemara suggests: Conclude that it was Rabbi Yoḥanan who said that it is an ordinance of the prophets, as Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: The mitzva of the willow branch is an ordinance of the prophets. The Gemara concurs: Indeed, conclude that it is so.
א"ל ר' זירא לר' אבהו מי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (דניאל ד, טז) אשתומם כשעה חדא ואמר שכחום וחזרו ויסדום
Rabbi Zeira said to Rabbi Abbahu: Did Rabbi Yoḥanan actually say that? Didn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Neḥunya of the valley of Beit Ḥortan: The halakha of the ten saplings, the mitzva of the willow branch in the Temple, and the mitzva of the water libation on the altar during the festival of Sukkot are each a halakha transmitted to Moses from Sinai? How then could he attribute the origin of the mitzva of the willow branch to the prophets? “He was astonished for a while” (Daniel 4:16), and after considering the apparent contradiction he said that indeed Rabbi Yoḥanan maintains that the mitzva of the willow branch is a halakha transmitted to Moses from Sinai. However, over the course of time during the Babylonian exile they forgot some halakhot, including the mitzva of the willow branch, and then the prophets reinstituted them.
אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר"א בר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא אייבו וחזקיה בני ברתיה דרב אייתו ערבה לקמיה דרב חביט חביט ולא בריך קא סבר מנהג נביאים הוא
§ The Gemara relates that Aivu, father of the amora Rav, said: I was standing before Rabbi Elazar bar Tzadok, and a certain man brought a willow branch before him to fulfill the mitzva. He took it and waved it; he waved it and did not recite a blessing. This indicates that he holds that the mitzva of the willow branch is a custom of the prophets and is therefore performed without a blessing. Similarly, the Gemara relates that Aivu and Ḥizkiya, sons of the daughter of Rav, brought a willow branch before Rav to fulfill the mitzva. He waved it; he waved it and did not recite a blessing. This indicates that he, too, holds that it is a custom of the prophets.
סדר יום הושענא רבה ובו יא סעיפים
ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב:... כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הו"ר מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל: ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכפורים: הגה והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר כמו בעיו"כ [מנהגים] ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביום כפור לפי שבחג נידונים על המים ונוהגים להתיר בו אגודו של לולב ומקיפים שבעה פעמים ומרבים תחנונים על המים:
On the seventh day, which is Hoshana Rabba, there is a custom to say more Psalms, like on a Yom Tov.
Rama: ...The early rabbis wrote that there is a sign to be found in the shadow of the moon on Hoshana Rabba of what will befall you or your family this year. Others say you shouldn't look for this, as it appears like astrology, and because most people don't understand how to interpret signs, and so it's better to just be proper and not seek out signs for the future.
People also put out a number of lights, like during Yom Kippur because on Sukkot we are judged for the water, and so on the final day of the festival we have a custom of unbinding the four species and circling seven times around the bimah, and extending and expanding our prayers and requests for water.
Rama: And those who are precise in their performance of the commandments go to the mikvah before the sun rises in the morning, like on Erev Yom Kippur, and there are those who wear a kittel like on Yom Kippur
סדר יום הושענא רבה ובו יא סעיפים
ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב:... כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הו"ר מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל: ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכפורים: הגה והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר כמו בעיו"כ [מנהגים] ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביום כפור לפי שבחג נידונים על המים ונוהגים להתיר בו אגודו של לולב ומקיפים שבעה פעמים ומרבים תחנונים על המים:
On the seventh day, which is Hoshana Rabba, there is a custom to say more Psalms, like on a Yom Tov.
Rama: ...The early rabbis wrote that there is a sign to be found in the shadow of the moon on Hoshana Rabba of what will befall you or your family this year. Others say you shouldn't look for this, as it appears like astrology, and because most people don't understand how to interpret signs, and so it's better to just be proper and not seek out signs for the future.
People also put out a number of lights, like during Yom Kippur because on Sukkot we are judged for the water, and so on the final day of the festival we have a custom of unbinding the four species and circling seven times around the bimah, and extending and expanding our prayers and requests for water.
Rama: And those who are precise in their performance of the commandments go to the mikvah before the sun rises in the morning, like on Erev Yom Kippur, and there are those who wear a kittel like on Yom Kippur
כשם שהמים מקיימים את החיים בעולם הזה, כך המים הרוחניים שהם התורה מקיימים את חיי הרוח, וזהו שאמרו חכמים (ב"ק יז, א): "אין מים אלא תורה". הרי יוצא שהדין על המים כולל בתוכו דין על כל חיי האדם, הגשמיים והרוחניים. וזהו שאמרו חכמים ששלושה מועדים ישנם לדין, הראשון בראש השנה, השני ביום הכיפורים, והשלישי בהושענא רבה (זוהר ח"ב קמב, א). וכך אמר הקב"ה לאברהם אבינו, אם אין כפרה לבניך בראש השנה, תהיה ביום הכיפורים, ואם לא – תהיה בהושענא רבה (מטה משה תתקנז; כה"ח תרסד, ב).
Just as water sustains physical life, the Torah sustains the life of the spirit. In the words of the Sages, “Water refers to Torah” (Bava Kamma 17a). Accordingly, the judgment concerning water on Hoshana Rabba includes judgment about human life in its entirety, the physical and the spiritual. This is the meaning of Zohar’s statement that there are three times of judgment: Rosh Ha-shana, Yom Kippur, and Hoshana Rabba (Zohar II 142a). Similarly, there is a tradition that God told Avraham, “If your children are not forgiven on Rosh Ha-shana, they will be forgiven on Yom Kippur; and if not on Yom Kippur, then on Hoshana Rabba” (Mateh Moshe §957; Kaf Ha-ḥayim 664:2).
In his commentary to Genesis 12:6, Nachmanides writes:
“Know, that any ‘decree of the watchers’ (i.e. prophecy, see Daniel 4:14) when it emerges from the force of a representative act (poel dimyon) the decree must absolutely be fulfilled. For this reason, prophets perform prophetic actions such as Jeremiah’s command to Baruch to tie a stone to the scroll and to throw it in the river and to say ‘so will Bavel sink.’ (Jeremiah 51:63-64), so too when Elisha placed his arm on the bow… (Kings 13:17).
There are numerous examples of prophets performing actions that represent the content of their prophecy. Nachmanides explains that such actions serve to ratify those prophecies and make them absolutely certain to be fulfilled. (The implications of this idea for prophecies that do not involve such actions is discussed at length by the Rabbenu Nissim in Derashot HaRa”N, derasha 2)
Think of the sound of a synagogue full of aravot hitting the floor. The sound is almost identical to that of a hard rainfall. The aravot — willows of the brook — which require abundant water hitting the ground like rain and making the sound of rain. We perform this representative action and say “Kol mevaser!” “The sound heralds!” After many paragraphs of pleading with G-d to save us “Hosha Na!” we take our prayers to another level. Just as a prophet ratifies and secures the positive outcome of his prophecy through representative action, we make our prayers more likely to be fulfilled by performing an action that represents those prayers. It is no longer merely a request. We have done a representative action. In the words of the Nachmanides, “the decree must absolutely be fulfilled.”
To put it another way: When we beat the aravot on the floor we behave like prophets. Minhag neviim — a custom of the prophets — indeed!
שביעי של חג הסוכות נקרא 'הושענא רבה', וזאת משום שבחג הסוכות נידונים על המים, וחיתום הדין ביום האחרון של סוכות. וכיוון שבמים תלויים חיי הצומח, החי והאדם, מרבים בתחינות 'הושע-נא' ליהוה. ולוקחים ביום זה ערבות, מפני שהערבות נזקקות למים יותר מכל, ובהן היובש ניכר מאוד. והקפידו חכמים שלא יחול הושענא רבה בשבת, כדי שיוכלו להתחנן ולזעוק על המים (רוקח סי' רכא).
The seventh day of Sukkot is also known as Hoshana Rabba. It is an especially significant day because on Sukkot, God renders judgment about how much water there will be during the upcoming year, so on the seventh day of Sukkot, the final verdict is sealed. Since all plant, animal, and human life depends upon water, on this last day of judgment, we multiply our pleas of “hosha na” (“please save”) to God. On this day, we take aravot (sometimes called hoshanot), because they require more water than the other species, and it is easily discernable when they dry out. The Sages made sure that Hoshana Rabba never falls on Shabbat, so that we have the opportunity to plead and cry out for water (Roke’aḥ §221).
יש שנהגו לקיים שמחה גדולה בליל הושענא רבה כמו בשאר הלילות של חג הסוכות (זרע אמת ב, קנז). אבל המנהג הרווח ללמוד תורה בליל הושענא רבה, ומשלבים את הלימוד בשמחת החג, אבל אין עורכים ריקודים עם תזמורת. ומנהג חסידות להישאר ער ולעסוק בתורה בכל ליל הושענא רבה, כדי לתקן את פגמי הנפש ולהזדכך לקראת גמר הדין. והיו שנהגו לקרוא בליל זה את כל התורה (שבולי הלקט שע"א). ועל פי האר"י סודר 'תיקון' שעיקרו קריאת ספר 'דברים' ו'תהלים' (כה"ח תרסד, ג-ד).
Some hold a large, joyful celebration on the night of Hoshana Rabba, like on the other nights of Sukkot (Zera Emet 2:157), but the widespread custom is to study Torah on the night of Hoshana Rabba, thus combining Torah study with festival joy, albeit without music and dancing. There is a pious custom to stay awake all night studying Torah on Hoshana Rabba, to repair and purify the soul before judgment is final. Some have the custom to read the entire Torah on this night (Shibolei Ha-leket §371). Based on Arizal’s teachings, a tikun focusing on Devarim and Tehilim was composed for recitation on this night (Kaf Ha-ḥayim 664:3-4).
טז. הוֹשַׁעְנוֹת חֲבוּטִים מְסֻגָּלִים לְבַטֵּל הַפַּחַד.
16. Willow branches beaten [on Hoshana Rabba] have segula (are conducive) to nullifying fear.
וכל כך חשוב מנהג הערבה, עד שיש אמוראים שסוברים שגם לאחר החורבן, כאשר עוד קדשו את החודש בבית הדין, נמנעו מלקבוע את ראש השנה ביום ראשון, כדי שלא יחול יום שביעי של סוכות בשבת, ויתבטלו ממנהג הערבות של הושענא רבה (סוכה מג, ב). וכן נקבע בלוח העברי שהותקן על ידי בית הדין האחרון בארץ ישראל, שלעולם לא יחול יום הושענא רבה בשבת, כדי שלא יתבטל מנהג הערבות (ר"ן, לבוש. ועיין פ"ה זמנים א, ג).
The mitzva of arava is so important that according to some Amora’im, after the destruction, when the Sanhedrin was still sanctifying each month, it avoided declaring Rosh Ha-shana on Sunday, so that Hoshana Rabba would never be on Shabbat, and people would always be able to take the aravot (Sukka 43b). Likewise, when the last Sanhedrin in Eretz Yisrael fixed the Jewish calendar as we know it, they made sure that Hoshana Rabba would never fall on Shabbat (Ran; Levush; see Peninei Halakha: Zemanim 1:3).
לגבי ההושענות שחובטים בהם, יש שנהגו להצניעם מעל ארון הקודש. ואולי עשו זאת כדי שלא יזרקו את הערבות מחוץ לבית הכנסת ויבואו לדרוך עליהן ולבזותן. אבל למעשה, עדיף לשמור על כבודו של ארון הקודש ולהניח את הערבות בצידי החצר או במקום שבו מניחים ענפים גזומים. ויש נוהגים לשמור את הערבות עד פסח כדי לשרוף בהן את החמץ או לאפות בהן את המצות (רמ"א תרסד, ט). ויש שנהגו להניח אותן בבית או בחצר כסגולה לשמירה.
As for the aravot that were beaten on Hoshana Rabba, some have a custom to leave them atop the ark. Perhaps this was to ensure that they are not thrown on the ground outside of the synagogue where they would be trampled. Ultimately, however, it is preferable to protect the dignity of the ark and not leave the aravot there. Instead, they should be left on the side of the yard or wherever yard trim is left. Some set aside the aravot until Erev Pesaḥ, at which point they burn them together with the ḥametz or use them to fuel the oven for baking matzot (Rema 664:9). Some keep the aravot in their house or yard as a protective charm.
מַתְנִי׳ מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם וְנִקְרָא ״מוֹצָא״, יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מוּרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכׇל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים: ״אָנָּא יהוה הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יהוה הַצְלִיחָה נָּא״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָא״. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים: ״יוֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יוֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ!״ רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״לְיָהּ וּלְךָ מִזְבֵּחַ, לְיָהּ וּלְךָ מִזְבֵּחַ״. כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בְּקַרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא חִבּוּט חֲרִיּוֹת. מִיַּד תִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן.
MISHNA:How is the mitzva of the willow branch fulfilled? There was a place below Jerusalem, and it was called Motza. They would descend there and gather willow branches [murbiyyot] from there. And they would then come and stand them upright at the sides of the altar, and the tops of the branches would be inclined over the top of the altar. They then sounded a tekia, a simple uninterrupted blast, sounded a terua, a broken sound and/or a series of short staccato blasts, and sounded another tekia. Each day they would circle the altar one time and say: “Lord, please save us. Lord, please grant us success” (Psalms 118:25). Rabbi Yehuda says that they would say: Ani vaho, please save us. And on that day, the seventh day of Sukkot, they would circle the altar seven times. At the time of their departure at the end of the Festival, what would they say? It is beautiful for you, altar; it is beautiful for you, altar. Rabbi Elazar said that they would say: To the Lord and to you, altar; to the Lord and to you, altar. The mishna notes: As its performance during the week, so is its performance on Shabbat; except for the fact that they would gather the branches from Shabbat eve and place them in basins of gold so that they would not dry. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: There was a unique custom on the seventh day. They would bring palm branches to the Temple and place them on the ground at the sides of the altar, and that seventh day of Sukkotwas called: The day of the placing of palm branches. Immediately after fulfilling the mitzva of taking the four species on the seventh day of the festival of Sukkot, children remove their lulavim from the binding and eat their etrogim as an expression of extreme joy.
כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בִּכְלָלָא, מִתְבָּרְכָא מְכֻּלְּהוּ שִׁית, (ס"א ולאתברכא מאינון שית) וּמִנַּחֲלָא דַּעֲמִיקָא דְּמַבּוּעָא, דְּנָגִיד וְלָא פָּסִיק לְעָלְמִין מֵימוֹי דְּנַגְדָא (ס"א מלנגדא) עָלַיְיהוּ, וְיַנְקָא לְבַת. דְּהָא בְּגִין דְּאִיהִי בַּת לָהּ לְעָלְמָא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ בְּאִתְעָרוּתָא דָּא. דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ, כֻּלְּהוּ עָלְמִין אִתְבָּרְכָן. עַל דָּא סוֹבְבִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּמָה (כ"ד ע"ב) דְּאִתְּמַר.
And though the Community of Israel is one of these Seven, yet She is herself blessed from the other six and from the Stream which issues from the perennial source. The lower world is also blessed from them through this impulse, for when the Community of Israel is blessed by them all worlds are blessed. For this reason it was customary to go in procession round the altar on this festival (Tabernacles).
וְתָנֵינָן בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, דְּהָא הַהוּא חֵילָא דְּאִתְפָּקְּדָא עַל אִילָנִין אִלֵּין, כָּל חַד וְחַד מֵאִלֵּין, לָא נָטִיל בִּרְכָאן דְּחֶדְוְותָא לְעֵילָּא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דָּא. וְחֶדְוָותָא דִּלְהוֹן כֻּלְּהוּ לְעֵילָּא, וְחֶדְוָותָא דְּאִילָנִין אִלֵּין לְתַתָּא, כֻּלְּהוּ בְּזִמְנָא דָּא הוּא. וְאִתְּעֲרוּתָא דִּלְהוֹן בְּאִינּוּן קַדִּישֵׁי מַלְכָּא תַּלְיָין. וְכַד יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי לוֹן, כֹּלָּא אִתְּעַר בְּזִמְנָא דָּא, וְעָלְמָא מִתְבָּרְכָא, (ס"א לכנסת ישראל מתברכא) לְאַרְקָא בִּרְכָאן לְעָלְמָא.
We have learnt in the Book of Rab Hamnuna the Elder that the Powers which are in charge of these plants receive each one their blessings of joy above only at this time, and the gladness of those above and of these trees below is all at this season, and so when Israel lift up these branches, all is roused to activity at this time and the Community of Israel is blessed, so as to pour down blessings on the world.
כְּתִיב (תהילים כ״ט:ג׳) קוֹל יהוה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דָּא אַבְרָהָם. קוֹל יהוה' בַּכֹּחַ: דָּא יִצְחָק. קוֹל יהוה' בֶּהָדָר: דָּא יַעֲקֹב. קוֹל יהוה' שׁוֹבֵר אֲרָזִים: דָּא נֶצַח. קוֹל יהוה' חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: דָּא הוֹד. קוֹל יהוה' יָחִיל מִדְבָּר: דָּא צַדִּיק. קוֹל יהוה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת: דָּא צֶדֶק. וְכֻלְּהוּ מִתְגַּדְּלֵי עַל יַמָּא (מיא) וְאִתְשַּׁקְיָין בְּמַיָּא, לְגַדְּלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. וְכֻלְּהוּ הָנֵי מִתְעָרֵי בִּרְכָאן לְעָלְמָא, מֵהַהוּא שַׁקְיוּ, דְּאִתְּשַׁקְיָין כֻּלְּהוּ.
In Psalm XXIX, the “Voice of the Lord” is mentioned seven times, and R. Jose explained them thus: “The voice of the Lord is on the waters”; this is Abraham. “The voice of the Lord is in strength”; this is Isaac. “The voice of the Lord is in beauty”; this is Jacob. “The voice of the Lord breaketh the cedars”; this is Nezah (Victory). “The voice of the Lord heweth flames of fire”; this is Hod (Majesty). “The voice of the Lord causeth the wilderness to tremble”; this is Zaddik (Righteous One). And all bring blessings on to the world from the replenishment which they themselves receive.
תָּא חֲזֵי, הָנֵי שֶׁבַע קָלִין, תַּלְיָין בְּמִלָּה דְּפוּמָא בִּשְׁאָר יוֹמֵי שַׁתָּא, וְהַשְׁתָּא, לָא תַּלְיָין אֶלָּא בְּעוֹבָדָא, וַאֲנָן עוֹבָדָא קָא בָּעֵינָן, וְלָא מִלָּה. בְּגִין דִּבְזִמְנָא דָּא, מְבָרֵךְ לְכָל שַׁתָּא.
On all other days of the year these Seven are roused to activity by the prayer of men’s mouth, but on this day it depends on action, and we require action, because at this season the whole year is blessed.
בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה דְּחָג, הוּא סִיּוּמָא דְּדִינָא דְּעָלְמָא, וּפִתְקִין נָפְקִין מִבֵּי מַלְכָּא, וּגְבוּרָן מִתְעָרֵי וּמִסְתַּיְּימָן בְּהַאי יוֹמָא, וְעַרְבֵי נַחַל (תליין) בְּהוּ. וּבָעֵינָן לְאִתְּעָרָא גְּבוּרָן לְמַיָּא. וּלְסַחֲרָא ז' זִמְנִין, לְרַוָואָה לְהַאי מִזְבֵּחַ, מִמַּיָּא דְּיִצְחָק, בְּגִין דְּאִתְמַלְיָא מַיָּא הַאי בֵּירָא דְּיִצְחָק, וְכַד הוּא אִתְמַלְּיָא, כָּל עָלְמָא אִתְבָּרְכָא בְּמַיָּא.
On the seventh day of Tabernacles the judgement of the world is finally sealed and the edicts are sent forth from the King, and God’s might is aroused, and the “willows of the brook” depend on it, and we require to awaken the might which sends the rain and to go round the altar seven times and sate it with the water of Isaac, because the well of Isaac is filled with water, and then all the world is blessed with water.