(א) עַ֥ל נַהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃ (ב) עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ׃ (ג) כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃ (ד) אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־יְהוָ֑ה עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר׃ (ה) אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃ (ו) תִּדְבַּ֥ק־לְשׁוֹנִ֨י ׀ לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֑ם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי׃ (ז) זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃ (ח) בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ׃ (ט) אַשְׁרֵ֤י ׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע׃
(1) By the rivers of Babylon, there we sat, sat and wept, as we thought of Zion. (2) There on the poplars we hung up our lyres, (3) for our captors asked us there for songs, our tormentors, for amusement, “Sing us one of the songs of Zion.” (4) How can we sing a song of the LORD on alien soil? (5) If I forget you, O Jerusalem, let my right hand wither; (6) let my tongue stick to my palate if I cease to think of you, if I do not keep Jerusalem in memory even at my happiest hour. (7) Remember, O LORD, against the Edomites the day of Jerusalem’s fall; how they cried, “Strip her, strip her to her very foundations!” (8) Fair Babylon, you predator, a blessing on him who repays you in kind what you have inflicted on us; (9) a blessing on him who seizes your babies and dashes them against the rocks!
אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם--
תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי--
אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם--
עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי....
הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ-- עַד, הַיְסוֹד בָּהּ.
If I forget thee, O Jerusalem,
Let my right hand forget her cunning.
Let my tongue cleave to the roof of my mouth,
If I remember thee not;
If I set not Jerusalem
above my chiefest joy.
(Against) who said:
'Raise it, rase it, even to its very foundation.
אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.
ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב...
אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.
כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב
ירושלים של זהב...
חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב...
The mountain air is clear as wine
And the scent of pines
Is carried on the breeze of twilight
With the sound of bells.
And in the slumber of tree and stone
Captured in her dream
The city that sits solitary
And in its midst is a wall.
Chorus:
Jerusalem of gold
And of bronze, and of light
Behold I am a violin for all your songs.
x2
How the cisterns have dried
The market-place is empty
And no one frequents the Temple Mount
In the Old City.
And in the caves in the mountain
Winds are howling
And no one descends to the Dead Sea
By way of Jericho.
Chorus:
But as I come to sing to you today,
And to adorn crowns to you (i.e. to tell your praise)
I am the smallest of the youngest of your children (i.e. the least worthy of doing so)
And of the last poet (i.e. of all the poets born).
For your name scorches the lips
Like the kiss of a seraph
If I forget thee, Jerusalem (Psalm 137)
Which is all gold...
Chorus:
We have returned to the cisterns
To the market and to the market-place
A ram's horn calls out on the Temple Mount
In the Old City.
And in the caves in the mountain
Thousands of suns shine -
We will once again descend to the Dead Sea
By way of Jericho!
Chorus