וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.
וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן, וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם!
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן, וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה, וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ, וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ, מִי בַמַּיִם, וּמִי בָאֵשׁ, מִי בַחֶרֶב, וּמִי בַחַיָּה, [מִי בָרָעָב, וּמִי בַצָּמָא,] מִי בָרַעַשׁ, וּמִי בַמַּגֵּפָה, [מִי בַחֲנִיקָה, וּמִי בַסְּקִילָה], מִי יָנוּחַ, וּמִי יָנוּעַ, מִי יִשָּׁקֵט, וּמִי יְטֹּרֵף, מִי יִשָּׁלֵו, וּמִי יִתְיַסָּר, מִי יַעֲנִי, וּמִי יַעֲשִׁיר, מִי יֻשְׁפַּל, וּמִי יָרוּם. וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.
[כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ, קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה, וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ, אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ.]
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם וְיוֹדֵעַ יִצְרָם, כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, כְּחָצִיר יָבֵשׁ, וּכְצִיץ נוֹבֵל, כְּצֵל עוֹבֵר, וּכְעָנָן כָּלָה, וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת, וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ, וְכַחֲלוֹם יָעוּף.
[וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם.]
וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן, וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם!
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן, וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה, וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ, וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ, מִי בַמַּיִם, וּמִי בָאֵשׁ, מִי בַחֶרֶב, וּמִי בַחַיָּה, [מִי בָרָעָב, וּמִי בַצָּמָא,] מִי בָרַעַשׁ, וּמִי בַמַּגֵּפָה, [מִי בַחֲנִיקָה, וּמִי בַסְּקִילָה], מִי יָנוּחַ, וּמִי יָנוּעַ, מִי יִשָּׁקֵט, וּמִי יְטֹּרֵף, מִי יִשָּׁלֵו, וּמִי יִתְיַסָּר, מִי יַעֲנִי, וּמִי יַעֲשִׁיר, מִי יֻשְׁפַּל, וּמִי יָרוּם. וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.
[כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ, קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה, וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ, אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ.]
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם וְיוֹדֵעַ יִצְרָם, כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, כְּחָצִיר יָבֵשׁ, וּכְצִיץ נוֹבֵל, כְּצֵל עוֹבֵר, וּכְעָנָן כָּלָה, וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת, וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ, וְכַחֲלוֹם יָעוּף.
[וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם.]
We lend power to the holiness of this day. For it is tremendous and awe filled, and on it your kingship will be exalted, your throne will be established in loving-kindness, and you will sit on that throne in truth.
It is true that you are the one who judges, and reproves, who knows all, and bears witness, who inscribes, and seals, who reckons and enumerates. You remember all that is forgotten. You open the book of records, and from it, all shall be read. In it lies each person's insignia.
And with a great shofar it is sounded, and a thin silent voice shall be heard. And the angels shall be alarmed, and dread and fear shall seize them as they proclaim: behold! the Day of Judgment on which the hosts of heaven shall be judged, for they too shall not be judged blameless by you, and all creatures shall parade before you as a herd of sheep. As a shepherd herds his flock, directing his sheep to pass under his staff, so you shall pass, count, and record the souls of all living, and decree a limit to each persons days, and inscribe their final judgment.
On Rosh Hashanah it is inscribed, and on Yom Kippur it is sealed - how many shall pass away and how many shall be born, who shall live and who shall die, who in good time, and who by an untimely death, who by water and who by fire, who by sword and who by wild beast, who by famine and who by thirst, who by earthquake and who by plague, who by strangulation and who by lapidation, who shall have rest and who wander, who shall be at peace and who pursued, who shall be serene and who tormented, who shall become impoverished and who wealthy, who shall be debased, and who exalted. But repentance, prayer and righteousness avert the severity of the decree.
For your praise is just as your name. You are slow to anger and quick to be appeased. For you do not desire the death of the condemned, rather, that they turn from their path and live and you wait for them until the day of their death, and if they repent, you receive them immediately. (It is true -) [For] you are their Creator and You understand their inclination, for they are but flesh and blood.
(We come from dust, and return to dust. We labour by our lives for bread, we are like broken shards, like dry grass, and like a withered flower; like a passing shadow and a vanishing cloud, like a breeze that passes, like dust that scatters, like a fleeting dream. But You are the king who lives eternal.
It is true that you are the one who judges, and reproves, who knows all, and bears witness, who inscribes, and seals, who reckons and enumerates. You remember all that is forgotten. You open the book of records, and from it, all shall be read. In it lies each person's insignia.
And with a great shofar it is sounded, and a thin silent voice shall be heard. And the angels shall be alarmed, and dread and fear shall seize them as they proclaim: behold! the Day of Judgment on which the hosts of heaven shall be judged, for they too shall not be judged blameless by you, and all creatures shall parade before you as a herd of sheep. As a shepherd herds his flock, directing his sheep to pass under his staff, so you shall pass, count, and record the souls of all living, and decree a limit to each persons days, and inscribe their final judgment.
On Rosh Hashanah it is inscribed, and on Yom Kippur it is sealed - how many shall pass away and how many shall be born, who shall live and who shall die, who in good time, and who by an untimely death, who by water and who by fire, who by sword and who by wild beast, who by famine and who by thirst, who by earthquake and who by plague, who by strangulation and who by lapidation, who shall have rest and who wander, who shall be at peace and who pursued, who shall be serene and who tormented, who shall become impoverished and who wealthy, who shall be debased, and who exalted. But repentance, prayer and righteousness avert the severity of the decree.
For your praise is just as your name. You are slow to anger and quick to be appeased. For you do not desire the death of the condemned, rather, that they turn from their path and live and you wait for them until the day of their death, and if they repent, you receive them immediately. (It is true -) [For] you are their Creator and You understand their inclination, for they are but flesh and blood.
(We come from dust, and return to dust. We labour by our lives for bread, we are like broken shards, like dry grass, and like a withered flower; like a passing shadow and a vanishing cloud, like a breeze that passes, like dust that scatters, like a fleeting dream. But You are the king who lives eternal.
וְיִכָּנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙ וִיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י וְיָשֻׁ֖בוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָרָעִ֑ים וַֽאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּ֖א אֶת־אַרְצָֽם׃
when My people, who bear My name, humble themselves, pray, and seek My favor and turn from their evil ways, I will hear in My heavenly abode and forgive their sins and heal their land.
אָמַר רִבִּי לָעְזָר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִין אֶת הַגְּזֵירָה קָשָׁה. וְאֵילּוּ הֵן. תְּפִילָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ. זוֹ תְפִילָּה. וִיבַקְשׁוּ פָנַיי. זוֹ צְדָקָה. כְּמַה דֵאַתְּ אָמַר אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. וְיָשׁוּבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים. זוֹ תְשׁוּבָה. אִם עָשׂוּ כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. וַאֲנִי אֶשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם.
Rebbi Eleazar said, three things annul the harsh decree. They are: prayer, charity and repentance. All three are from one verse: My people, over whom My Name is called, will submit and pray, this is prayer, and desire my presence, this is charity as you are saying, by charity I shall see Your presence. They will repent their evil ways, this is repentance. When they act in this way, what is written there? Then I shall hear in Heaven and forgive their sins and heal their land.
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁינּוּי הַשֵּׁם, וְשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה. צְדָקָה, דִּכְתִיב: ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״. צְעָקָה, דִּכְתִיב: ״וַיִּצְעֲקוּ אֶל יהוה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם״. שִׁינּוּי הַשֵּׁם, דִּכְתִיב: ״שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ״, וּכְתִיב: ״וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן״. שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה, דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם״, וּכְתִיב: ״וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה״.
And Rabbi Isaac said [further]: Four things cancel the decree against a person, and they are: charity, crying out [in prayer], changing one's name, and changing one's conduct. Charity (tzedaka), as it is written, "and righteousness (tzedaka) saves from death," (Proverbs 10:2). Crying out, as it is written, "they cried out to the LORD in their suffering, and God took them from their distress," (Psalms 107:28). Change of name, as it is written, "as for your wife Sarai, do not call her by the name Sarai, for Sarah is her name" and continues, "I will bless her and further I will give you a son from her" (Genesis 17:15-16). Change of conduct, as it is written, "And God saw their conduct [as they turned from their evil ways]," and continues, "and God renounced the punishment that had been pronounced upon them and did not carry it out" (Jonah 3:10).
...אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, תְּפִלָּה, צְדָקָה, תְּשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ז, יד): וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְּלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם. וְיִתְפַּלְּלוּ זוֹ תְּפִלָּה. וִיבַקְשׁוּ פָנַי, זוֹ צְדָקָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים יז, טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים, זוֹ תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כֵּן וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וגו'. רַבִּי מוֹנָא אָמַר אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, כ): יַעַנְךָ יהוה בְּיוֹם צָרָה.
Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Eliezer: There are three matters that abrogate evil decrees, and they are: Prayer, charity, and repentance. All three are in one verse; this is what is written: “My people, upon whom My name is called, will submit, and pray, and seek My countenance, and repent their evil ways; I will hear from the heavens, and forgive their sin and heal their land” (II Chronicles 7:14). “And pray” – this is prayer; “and seek my countenance” – this is charity, as you say: “I will behold your countenance in righteousness” (Psalms 17:15); “and repent their evil ways” – this is repentance. Then, “I will hear from the heavens…” Rabbi Mona said: Fasting as well, as it is stated: “The Lord will answer you on your day of trouble” (Psalms 20:2).
תּוּ, מִסְכְּנָא אַחֲרָא אַעְבָר קָמֵיהּ דְּר' יִצְחָק, וַהֲוָה בִּידֵיהּ פְּלַג מְעָה דְּכֶסֶף. אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי יִצְחָק, אַשְׁלִים לִי וְלִבְנַי וְלִבְנָתַי נַפְשָׁאָן. אָמַר לֵיהּ וְהֵיךְ אַשְׁלִים נַפְשַׁיְיכוּ, דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח גַּבָּאי בַּר פְּלַג מְעָה. אָמַר לֵיהּ, בְּדָא אַשְׁלִימְנָא, בִּפְלַג אַחֲרָא דְּאִית גַּבָּאי, אַפְקֵיהּ וְיָהֲבֵיהּ לֵיהּ.
עוֹד, עָנִי אֶחָד אַחֵר עָבַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק, וְהָיָה בְּיָדוֹ חֲצִי מָעָה כֶּסֶף. אָמַר לְרַבִּי יִצְחָק: הַשְׁלֵם לִי וּלְבָנַי וְלִבְנוֹתַי אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ. אָמַר לוֹ: וְאֵיךְ אַשְׁלִים לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצָא אֶצְלִי כִּי אִם חֲצִי מָעָה? אָמַר לוֹ: בָּזֶה אֲנִי אַשְׁלִים בַּחֲצִי מָעָה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי. הוֹצִיאָהּ וְנָתַן לוֹ.
עוֹד, עָנִי אֶחָד אַחֵר עָבַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק, וְהָיָה בְּיָדוֹ חֲצִי מָעָה כֶּסֶף. אָמַר לְרַבִּי יִצְחָק: הַשְׁלֵם לִי וּלְבָנַי וְלִבְנוֹתַי אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ. אָמַר לוֹ: וְאֵיךְ אַשְׁלִים לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצָא אֶצְלִי כִּי אִם חֲצִי מָעָה? אָמַר לוֹ: בָּזֶה אֲנִי אַשְׁלִים בַּחֲצִי מָעָה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי. הוֹצִיאָהּ וְנָתַן לוֹ.
A similar tale is told of R. Isaac. One day he was walking along the highway when a poor man passed him, having in his hand half a mea (small coin) in silver. He said to R. Isaac: ‘Save, I pray thee, my life and the life of my sons and daughters.’ Said R. Isaac: ‘How can I do this, seeing that I possess no more than half a mea?’ ‘Nevertheless,’ the poor man replied, ‘two half meas are better than one.’ So R. Isaac took out his coin and gave it to the man.
אַחְזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ, דְּהֲוָה אַעְבָר בִּשְׂפָתָא דְּיַמָּא רַבָּא, וּבָעָאן לְמִשְׁדְּיֵיהּ בְּגַוֵּויהּ, (ויחי רי"ח ע"א) חָמָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהֲוָה אוֹשִׁיט יְדוֹי לָקֳבְלֵיהּ, וְאָתֵי הַהוּא מִסְכְּנָא וְאַפְקֵיהּ, וְיָהֲבֵיהּ בִּידוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְאִשְׁתֵּזִיב. כַּד אִתְּעַר, נָפַל בְּפוּמֵיהּ, הַאי קְרָא, (תהילים מ״א:ב׳) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהוה'.
הֶרְאוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל שְׂפַת הַיָּם הַגָּדוֹל וְרָצוּ לִזְרֹק אוֹתוֹ לְתוֹכוֹ, רָאָה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ כְּנֶגְדּוֹ, וּבָא אוֹתוֹ עָנִי וְהוֹצִיאוֹ, וּנְתָנוֹ בִּידֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִצַּל. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, נָפַל בְּפִיו פָּסוּק זֶה, (תהלים מא) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהוה.
הֶרְאוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל שְׂפַת הַיָּם הַגָּדוֹל וְרָצוּ לִזְרֹק אוֹתוֹ לְתוֹכוֹ, רָאָה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ כְּנֶגְדּוֹ, וּבָא אוֹתוֹ עָנִי וְהוֹצִיאוֹ, וּנְתָנוֹ בִּידֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִצַּל. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, נָפַל בְּפִיו פָּסוּק זֶה, (תהלים מא) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהוה.
Later, R. Isaac dreamt that he was walking by the sea in a strange place, and some persons wanted to throw him into it, and then he saw R. Simeon stretching out his hand to him, and the poor man whom he had assisted came up and pulled him out, and brought him safe and sound to R. Simeon. When he awoke, the verse: “Blessed is he who considereth the poor: the Lord will deliver him in time of trouble” came automatically to his lips.
הֶרְאוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל שְׂפַת הַיָּם הַגָּדוֹל וְרָצוּ לִזְרֹק אוֹתוֹ לְתוֹכוֹ, רָאָה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ כְּנֶגְדּוֹ, וּבָא אוֹתוֹ עָנִי וְהוֹצִיאוֹ, וּנְתָנוֹ בִּידֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִצַּל. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, נָפַל בְּפִיו פָּסוּק זֶה, (תהלים מא) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהוה.
Later, R. Isaac dreamt that he was walking by the sea in a strange place, and some persons wanted to throw him into it, and then he saw R. Simeon stretching out his hand to him, and the poor man whom he had assisted came up and pulled him out, and brought him safe and sound to R. Simeon. When he awoke, the verse: “Blessed is he who considereth the poor: the Lord will deliver him in time of trouble” came automatically to his lips.
אֲמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָכִי הוּא. אֲבָל בְּהַאי זִמְנָא, אֵיךְ אִשְׁתַּכְּחֵי מְזוֹנֵי אִלֵּין. אֲמַר לֵיהּ וַדַּאי יֵאוֹת שָׁאִילְתָּא. תָּא חֲזֵי, וְדָא הוּא בְּרִירוּ דְּמִלָּה, מְזוֹנָא קַדְמָאָה, הוּא מְזוֹנָא דְּכָל עָלְמָא, הַהוּא דְּאַתְיָא מִן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְהוּא מְזוֹנָא דְּגוּפָא. (ס"א דכלא)
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ הוּא. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵיךְ נִמְצָאִים מְזוֹנוֹת אֵלוּ? אָמַר לוֹ, וַדַּאי שֶׁיָּפֶה שָׁאַלְתָּ. בּא רְאֵה, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, מָזוֹן רִאשׁוֹן הוּא מָזוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, אוֹתוֹ שֶׁבָּא מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהוּא מְזוֹן הַגּוּף (של הכל).
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ הוּא. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵיךְ נִמְצָאִים מְזוֹנוֹת אֵלוּ? אָמַר לוֹ, וַדַּאי שֶׁיָּפֶה שָׁאַלְתָּ. בּא רְאֵה, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, מָזוֹן רִאשׁוֹן הוּא מָזוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, אוֹתוֹ שֶׁבָּא מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהוּא מְזוֹן הַגּוּף (של הכל).
R. Eleazar thereupon remarked: ‘It is indeed so, but where do we find these foods in our days?’ R. Simeon replied: ‘This is also a good question,and the real answer is this. First, there is the food for the whole of humanity, natural food for ordinary men.
מְזוֹנָא דְּהוּא עִלָּאָה מִנֵּיהּ, הַהוּא דְּאִיהוּ דְּקִיקָא יַתִּיר, וְאָתָא מֵאֲתָר דְּדִינָא שַׁרְיָא, דְּאִקְרֵי צֶדֶק, וְדָא הוּא מְזוֹנָא דְּמִסְכְּנֵי. וְרָזָא דְּמִלָּה, מַאן דְּאַשְׁלִים לְמִסְכְּנָא, אַשְׁלִים לֵיהּ אָת חַד, וְאִתְעָבִיד צְדָקָה, וְרָזָא דָּא (משלי י״א:י״ז) גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד. גְּמִילוּת חֲסָדִים מַשְׁמַע, דְּהָא בְּדִינָא שַׁרְיָא, וְאַשְׁלִים לֵיהּ חֶסֶד, כְּדֵין הוּא רַחֲמֵי.
מָזוֹן שֶׁהוּא יוֹתֵר עֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ, אוֹתוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר דַּקִּיר, וּבָא מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין שָׁרוּי, שֶׁנִּקְרָא צֶדֶק, וְזֶהוּ מְזוֹן הָעֲנִיִּים. וְסוֹד הַדָּבָר - מִי שֶׁמַּשְׁלִים לֶעָנִי, מַשְׁלִים לוֹ אוֹת אַחַת וְנַעֲשֶׂה צְדָקָה, וְסוֹד זֶה - (משלי יא) גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד. גְּמִילוּת חֲסָדִים מַשְׁמָע, שֶׁהֲרֵי בְּדִין שָׁרוּי, וְהִשְׁלִים לוֹ חֶסֶד, אָז הוּא רַחֲמִים.
מָזוֹן שֶׁהוּא יוֹתֵר עֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ, אוֹתוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר דַּקִּיר, וּבָא מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין שָׁרוּי, שֶׁנִּקְרָא צֶדֶק, וְזֶהוּ מְזוֹן הָעֲנִיִּים. וְסוֹד הַדָּבָר - מִי שֶׁמַּשְׁלִים לֶעָנִי, מַשְׁלִים לוֹ אוֹת אַחַת וְנַעֲשֶׂה צְדָקָה, וְסוֹד זֶה - (משלי יא) גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד. גְּמִילוּת חֲסָדִים מַשְׁמָע, שֶׁהֲרֵי בְּדִין שָׁרוּי, וְהִשְׁלִים לוֹ חֶסֶד, אָז הוּא רַחֲמִים.
Then there is the food which emanates from the sphere of “righteousness” (zedek), the food of the poor, which is turned into “beneficence” (zedakah), both to him who gives and to him who receives: “righteousness” is turned into “mercy” (hesed), and “a man of mercy does good to his own soul” (Prov. 11, 17).
(ויקרא כ״ו:ד׳) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְגוֹ'. כָּל חַד וְחַד, יִתֵּן חֵילָא דִּילֵיהּ עָלַיְיכוּ. מַאן אִינּוּן. הַהוּא תִּקּוּנָא דַּעֲבַדְתּוּן דְּהַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (בראשית י״ח:י״ט) וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהוה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. וְכִי כֵּיוָן דִּכְתִּיב וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהוה', אֲמַאי לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. אֶלָּא מַאן דְּנָטִיר אוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. וּמַאי צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, דְּלָא יַדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן, מַאן עָבִיד שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּכָל יוֹמָא, הֲוִי אֵימָא מַאן דְּיָהִיב צְדָקָה לְמִסְכְּנֵי.
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְגוֹ'. כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִתֵּן כֹּחוֹ עֲלֵיכֶם. מִי הֵם? אוֹתוֹ תִקּוּן שֶׁעֲשִׂיתֶם שֶׁל אוֹתוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ זֶה כָּתוּב (בראשית יח) וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהוה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. וְכִי כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהוה, לָמָּה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט? אֶלָּא מִי שֶׁשּׁוֹמֵר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. וּמַה זֶּה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט? זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם. מִי עוֹשֶׂה הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם? הֱוֵה אוֹמֵר, מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים.
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְגוֹ'. כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִתֵּן כֹּחוֹ עֲלֵיכֶם. מִי הֵם? אוֹתוֹ תִקּוּן שֶׁעֲשִׂיתֶם שֶׁל אוֹתוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ זֶה כָּתוּב (בראשית יח) וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהוה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. וְכִי כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהוה, לָמָּה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט? אֶלָּא מִי שֶׁשּׁוֹמֵר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. וּמַה זֶּה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט? זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם. מִי עוֹשֶׂה הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם? הֱוֵה אוֹמֵר, מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים.
And if ye strive to establish thus the Holy Name, all those blessings from above shall abide firmly with you. Similarly it is written: “And they shall keep the way of the Lord to do justice and judgement” (Gen. 18, 19), to signify that he who keeps the ways of the Torah, as it were, “makes” justice and judgement. And who are these? The Holy One, blessed be He.’ R. Simeon here wept and exclaimed: ‘Alas for mankind that they know not and heed not the honour of their Master! Who is it that “makes” the Holy Name every day? You must say, he that gives charity to-the poor.
תָּא חֲזֵי, הָא אוּקְמוּהָ הָכִי הוּא, דְּמִסְכְּנָא אָחִיד בֵּיהּ בְּדִינָא, וְכָל מֵיכְלַיְיהוּ בְּדִינָא הוּא, אֲתַר דְּאִקְרֵי צֶדֶק, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים כב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. תְּפִלָּה, דָּא תְּפִלָּה שֶׁל יַד, וְאוֹקִימְנָא. וּמַאן דְּיָהִיב לֵיהּ צְדָקָה לְמִסְכְּנָא, הוּא עָבִיד לְעֵילָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא שְׁלִים כְּדְקָא יָאוּת. בְּגִין דִּצְדָקָה דָּא אִילָנָא דְּחַיֵּי, וּצְדָקָה יָהִיב לְצֶדֶק. וְכַד יָהִיב לְצֶדֶק, כְּדֵין אִתְחַבָּר דָּא בְּדָא, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח שְׁלִים. מַאן עָבִיד דָּא אִתְּעָרוּתָא (ד"א דעביד אתערותא דא) דִּלְתַּתָּא, וַדַּאי כְּאִלּוּ עָבִיד שְׁמָא קַדִּישָׁא בִּשְׁלִימוּ. כְּגַוְונָא דְּאִיהוּ עָבִיד לְתַּתָּא, הָכִי אִתְּעַר לְעֵילָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״ו:ג׳) אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּט עוֹשֵׂה צְדָקָה בְּכָל עֵת. עוֹשֵׂה צְדָקָה, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ.
בֹּא רְאֵה, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ כָּךְ הוּא, שֶׁהֶעָנִי אָחוּז בַּדִּין, וְכָל מַאֲכָלוֹ הוּא בְּדִין, הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא צֶדֶק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. תְּפִלָּה, זוֹ תְפִלָּה שֶׁל יָד, וּבֵאַרְנוּ. וּמִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי, הוּא עוֹשֶׂה לְמַעְלָה שֵׁם קָדוֹשׁ שָׁלֵם כָּרָאוּי. כִּי צְדָקָה זֶה עֵץ הַחַיִּים, וּצְדָקָה נוֹתֵן לְצֶדֶק. וּכְשֶׁנּוֹתֵן לְצֶדֶק, אָז מִתְחַבֵּר זֶה עִם זֶה, וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא שָׁלֵם. מִי שֶׁעוֹשֶׂה זוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת (שעושה התעוררות זו) שֶׁלְּמַטָּה, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ עָשָׂה אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁלֵמוּת. כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְמַטָּה, כָּךְ מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם קו) אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. עֹשֵׂה צְדָקָה - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ.
בֹּא רְאֵה, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ כָּךְ הוּא, שֶׁהֶעָנִי אָחוּז בַּדִּין, וְכָל מַאֲכָלוֹ הוּא בְּדִין, הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא צֶדֶק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. תְּפִלָּה, זוֹ תְפִלָּה שֶׁל יָד, וּבֵאַרְנוּ. וּמִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי, הוּא עוֹשֶׂה לְמַעְלָה שֵׁם קָדוֹשׁ שָׁלֵם כָּרָאוּי. כִּי צְדָקָה זֶה עֵץ הַחַיִּים, וּצְדָקָה נוֹתֵן לְצֶדֶק. וּכְשֶׁנּוֹתֵן לְצֶדֶק, אָז מִתְחַבֵּר זֶה עִם זֶה, וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא שָׁלֵם. מִי שֶׁעוֹשֶׂה זוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת (שעושה התעוררות זו) שֶׁלְּמַטָּה, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ עָשָׂה אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁלֵמוּת. כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְמַטָּה, כָּךְ מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם קו) אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. עֹשֵׂה צְדָקָה - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ.
As we know, the poor man takes hold of judgement and all his food is judgement, the place that is called Zedek (righteousness). Hence he that gives charity (zedakah) to the poor makes the Holy Name complete as it should be above, since zedakah is the tree of life, and when it gives to Zedek the Holy Name becomes complete. Hence he who sets this activity in motion from below, as it were, fully makes the Holy Name.
תָּא חֲזֵי, מִסְכְּנָא הָא אִתְּמַר מַאן הוּא אַתְרֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמִסְכְּנָא לָא אִית לֵיהּ מִדִילֵיהּ כְּלוּם, אֶלָּא מַה דְּיָהֲבִין לֵיהּ וְסִיהֲרָא לָא אִית לָהּ נְהוֹרָא מִדִילָהּ, אֶלָּא מַה דְּיָהִיב לָהּ שִׁמְשָׁא.
בֹּא רְאֵה, הֶעָנִי הֲרֵי נִתְבָּאֵר מִיהוּ מְקוֹמוֹ. מָה הַטַּעַם? כִּי הֶעָנִי אֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ כְּלוּם אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ, וְהַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מִשֶּׁלָּהּ אֶלָּא מַה שֶּׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹתֵן לָהּ.
בֹּא רְאֵה, הֶעָנִי הֲרֵי נִתְבָּאֵר מִיהוּ מְקוֹמוֹ. מָה הַטַּעַם? כִּי הֶעָנִי אֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ כְּלוּם אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ, וְהַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מִשֶּׁלָּהּ אֶלָּא מַה שֶּׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹתֵן לָהּ.
It has been stated elsewhere which is the place of the poor man. Why is it so? Because the poor man has not anything of his own, save what is given him, and the moon has no light save what is given her by the sun.
תָּא חֲזֵי, אֲמַאי עָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת, מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהַהוּא אֲתַר גָּרִים לֵיהּ, דְּהָא בַּאֲתַר דְּמוֹתָא הוּא שְׁכִיחַ, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי מֵת. הַהוּא דְּחָיִיס עָלֵיהּ, הוּא יָהִיב לֵיהּ צְדָקָה, אִילָנָא דְּחַיֵּי שַׁרְיָא עֲלוֹי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי י׳:ב׳) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוְת. וּכְגַוְונָא דְּעָבִיד בַּר נָשׁ לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי עָבִיד לְעֵילָּא מַמָּשׁ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּזָכֵי לְמֶעְבַּד שְׁמָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא, בְּגִין כָּךְ צְדָקָה סָלִיק עַל כֹּלָּא.
בֹּא רְאֵה, לָמָּה עָנִי חָשׁוּב כְּמֵת? מָה הַטַּעַם? כִּי אוֹתוֹ מָקוֹם גּוֹרֵם לוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּמְקוֹם הַמָּוֶת הוּא מָצוּי, וְלָכֵן נִקְרָא מֵת. אוֹתוֹ שֶׁחָס עָלָיו הוּא נוֹתֵן לוֹ צְדָקָה, עֵץ הַחַיִּים שׁוֹרֶה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וּכְמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם לְמַטָּה, כָּךְ גַּם הוּא עוֹשֶׂה לְמַעְלָה מַמָּשׁ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הַזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת שֵׁם קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, מִשּׁוּם כָּךְ הַצְּדָקָה עוֹלָה עַל הַכֹּל.
בֹּא רְאֵה, לָמָּה עָנִי חָשׁוּב כְּמֵת? מָה הַטַּעַם? כִּי אוֹתוֹ מָקוֹם גּוֹרֵם לוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּמְקוֹם הַמָּוֶת הוּא מָצוּי, וְלָכֵן נִקְרָא מֵת. אוֹתוֹ שֶׁחָס עָלָיו הוּא נוֹתֵן לוֹ צְדָקָה, עֵץ הַחַיִּים שׁוֹרֶה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וּכְמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם לְמַטָּה, כָּךְ גַּם הוּא עוֹשֶׂה לְמַעְלָה מַמָּשׁ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הַזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת שֵׁם קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, מִשּׁוּם כָּךְ הַצְּדָקָה עוֹלָה עַל הַכֹּל.
Why is a poor man counted as dead? Because he is found in the place of death. Therefore, if one has pity on him and gives him charity, the tree of life rests upon him, as it says, “Zedakah (charity) delivereth from death” (Prov. 10, 2).
וְהָנֵי מִלֵי, צְדָקָה לִשְׁמָהּ. דְּהָא אִתְּעַר צְדָקָה לְצֶדֶק, לְחַבְּרָא לוֹן כַּחֲדָא, וּלְמֶהֱוִי כֹּלָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יָאוּת. דְּהָא צֶדֶק, לָא אִתְתָּקַּן, וְלָא אִשְׁתְּלִים, אֶלָּא בִּצְדָקָה. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ד:י״ד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי, וְלִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, וּבְגִין כָּךְ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם וְגוֹ'.
וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהַצְּדָקָה לִשְׁמָהּ, שֶׁהֲרֵי מְעוֹרֵר צְדָקָה לְצֶדֶק לְחַבְּרָם כְּאֶחָד, וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל שֵׁם קָדוֹשׁ כָּרָאוּי. שֶׁהֲרֵי צֶדֶק לֹא מִתְתַּקֵּן וְלֹא נִשְׁלָם אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁכָּתוּב (ישעיה נד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי. וְלִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְגוֹ'.
וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהַצְּדָקָה לִשְׁמָהּ, שֶׁהֲרֵי מְעוֹרֵר צְדָקָה לְצֶדֶק לְחַבְּרָם כְּאֶחָד, וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל שֵׁם קָדוֹשׁ כָּרָאוּי. שֶׁהֲרֵי צֶדֶק לֹא מִתְתַּקֵּן וְלֹא נִשְׁלָם אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁכָּתוּב (ישעיה נד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי. וְלִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְגוֹ'.
This applies only to charity done for its own sake, for then the doer links together zedakah with zedek so that the whole forms the Holy Name, since zedek is not established without zedakah.’
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁינּוּי הַשֵּׁם, וְשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה. צְדָקָה, דִּכְתִיב: ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״. צְעָקָה, דִּכְתִיב: ״וַיִּצְעֲקוּ אֶל יהוה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם״. שִׁינּוּי הַשֵּׁם, דִּכְתִיב: ״שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ״, וּכְתִיב: ״וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן״. שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה, דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם״, וּכְתִיב: ״וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה״.
And Rabbi Yitzḥak said: A person’s sentence is torn up on account of four types of actions. These are: Giving charity, crying out in prayer, a change of one’s name, and a change of one’s deeds for the better. An allusion may be found in Scripture for all of them: Giving charity, as it is written: “And charity delivers from death” (Proverbs 10:2); crying out in prayer, as it is written: “Then they cry to the Lord in their trouble, and He brings them out of their distresses” (Psalms 107:28); a change of one’s name, as it is written: “As for Sarai your wife, you shall not call her name Sarai, but Sarah shall her name be” (Genesis 17:15), and it is written there: “And I will bless her, and I will also give you a son from her” (Genesis 17:16); a change of one’s deeds for the better, as it is written: “And God saw their deeds” (Jonah 3:10), and it is written there: “And God repented of the evil, which He had said He would do to them, and He did not do it” (Jonah 3:10).
