[הוספה מחסרונות הש"ס: וכן עשו לבן סטדא בלוד ותלאוהו בערב הפסח בן סטדא בן פנדירא הוא אמר רב חסדא בעל — סטדא בועל — פנדירא בעל פפוס בן יהודה הוא אלא אֵימא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשיא הואי כדאמרי בפומדיתא סטת דא מבעלה:]
And the court did the same to an inciter named ben Setada, from the city of Lod, and they hanged him on Passover eve. The Gemara asks: Why did they call him ben Setada, when he was the son of Pandeira? Rav Ḥisda says: Perhaps his mother’s husband, who acted as his father, was named Setada, but his mother’s paramour, who fathered this mamzer, was named Pandeira. The Gemara challenges: But his mother’s husband was Pappos ben Yehuda, not Setada. Rather, perhaps his mother was named Setada, and he was named ben Setada after her. The Gemara challenges: But his mother was Miriam, who braided women’s hair. The Gemara explains: That is not a contradiction; Setada was merely a nickname, as they say in Pumbedita: This one strayed [setat da] from her husband.
כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא יתיב וקא משתבח כמה נאה אכסניא זו א"ל (אחד מתלמידיו) רבי עיניה טרוטות א"ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה הוה בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא פלחא אמר ליה חזור בך א"ל כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה דאמר מר [יש"ו] כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל
(1) “Who can believe what we have heard? Upon whom has the arm of the LORD been revealed? (2) For he has grown, by His favor, like a tree crown, Like a tree trunk out of arid ground. He had no form or beauty, that we should look at him: No charm, that we should find him pleasing. (3) He was despised, shunned by men, A man of suffering, familiar with disease. As one who hid his face from us, He was despised, we held him of no account. (4) Yet it was our sickness that he was bearing, Our suffering that he endured. We accounted him plagued, Smitten and afflicted by God; (5) But he was wounded because of our sins, Crushed because of our iniquities. He bore the chastisement that made us whole, And by his bruises we were healed. (6) We all went astray like sheep, Each going his own way; And the LORD visited upon him The guilt of all of us.” (7) He was maltreated, yet he was submissive, He did not open his mouth; Like a sheep being led to slaughter, Like a ewe, dumb before those who shear her, He did not open his mouth. (8) By oppressive judgment he was taken away, Who could describe his abode? For he was cut off from the land of the living Through the sin of my people, who deserved the punishment. (9) And his grave was set among the wicked, And with the rich, in his death— Though he had done no injustice And had spoken no falsehood. (10) But the LORD chose to crush him by disease, That, if he made himself an offering for guilt, He might see offspring and have long life, And that through him the LORD’s purpose might prosper. (11) Out of his anguish he shall see it; He shall enjoy it to the full through his devotion. “My righteous servant makes the many righteous, It is their punishment that he bears; (12) Assuredly, I will give him the many as his portion, He shall receive the multitude as his spoil. For he exposed himself to death And was numbered among the sinners, Whereas he bore the guilt of the many And made intercession for sinners.”
(א) [קנג] העגמת נפש שיש לאדם על עונותיו הוא תמורת יסורין וכמ"ש בזוהר (ויקהל ריב א) ממשיח ע"ש. וידוע דנפש מנהיג הדור הוא הכוללת כל נפשות הפרטיות שבדור. ונפש משיח הוא כלל נפשות כל הדורות אחר השלימות של השתדלותם בעוה"ז [כמו שהאבות כוללים נפשות כל הדורות בהתחלתם ושורשם ומקור מוצאם] ונמצא בכל נפש פרטי נקודת השתדלותו אל התכלית האמיתי הוא נקודת משיח ובאותו נקודה הוא סובל צער על עונות שטעם מדוכא מעונותינו ומקיל בזה העונשים דיסורין. וע"ש דמקבלם בג"ע ר"ל שמתעורר ע"ז מכח ד"ת ע"ש (ר"י א') דרקיע שעל הג"ע נעשה מד"ת ע"ש והיינו שרואה חומר העונות וכיוצא. וע"י הצער והעג"נ שיש לו בנקודת הלב מעונותיו עי"ז מתעורר תוקף נקודת משיח הגנוזה בו ומאיר לו. וע"ש (רי"א ב') דמאור של גיהנם בא לג"ע וזהו הסימן על העג"נ שנתקבל לפניו ית' כאשר בא עי"ז לעונג דהיינו ג"ע והיינו שמאיר לו מנקודת משיח דר"ל השלימות שבסוף. וע"ש דההוא אשא נחית מלעילא רק כיון דמטי לארעא לא דקיק ר"ל שהוא מיראה עילאה וע"ד שאז"ל (חגיגה יג:) נהר דינור מזיעתן של חיות מתוקף היראה שלהם ויורד על ראש רשעים ועי"ז מתלבנים וזוכים יראי שמי דייקא לשמש צדקה יעו"ש:
The pain that a person feels when he does something wrong replaces the punishment he would otherwise have received, as is brought down in the Zohar. It is known that the soul of the leader of the generation contains all the souls of the individuals in that generation, and the soul of the Messiah contains all the souls of all the generations after their completion of all their attempts (endeavours) in this world. According to this, every single moment of a person endeavouring to be a better human being is an element of the Messiah, and at the very moment in time, he suffers pain for our sins as the verse in Isaiah states: depressed by our sins (53:5)