הָא לְמֶהֱוֵי כִּי יַתִּירָא, הָא לְמֶהֱוֵי כִּי נַפְיָא. פירש הרמ"ה ז"ל הירח בתחילתו קודם שבעה הוא כקשת בלי יתד ונקרא פגום בדבר שאינו מלא מכל רוח שאויר נכנס לתוך חללו כזה שהוא דוגמת קשת בלי יתד אבל אחר שבעה נתמלא חללו שהוא כחצי עיגול מלא שאין הרקיע נראה בתוכו ואז הוא דומה לקשת ביתד כזה ומאן דאמר 'כִּי נַפְיָא' כלומר עגול שלם כזה [הציור חסר] ואינו חצי עיגול עד כאן דבריו. נמצא למאן דאמר 'עַד שִׁבְעָה' הוא חצי עיגול שהוא דוגמת כ"ף כפופה ולמאן דאמר 'עַד שִׁיתְסַר' הוא עיגול שלם דוגמת אות סמ"ך שהוא עגול שלם וסימניך כִּי יָד עַל כֵּס יָ־הּ (שמות יז, טז).
ונראה לי דוגמת חצי עיגול יש בו רמז לומר מה שעתה נראה מיעוט וחסרון בלבנה הוא בשביל דאין השם שלם דהחסרון הוא החצי ולעתיד כאשר ישתלם השם לא יהיה חסרון ומיעוט בלבנה ודוגמת עיגול שלם יש בו רמז לגלגל החוזר בעולם לומר דאף על פי שעתה הלבנה עניה וחסירה ולית לה מגרמא כלום ומקבלת אורה מהשמש שנחשב בעלה דירח מכל מקום גלגל הוא החוזר בעולם שעתידה היא להתעלות ולהיות אשת חיל עטרת בעלה.
ונראה לי דוגמת חצי עיגול יש בו רמז לומר מה שעתה נראה מיעוט וחסרון בלבנה הוא בשביל דאין השם שלם דהחסרון הוא החצי ולעתיד כאשר ישתלם השם לא יהיה חסרון ומיעוט בלבנה ודוגמת עיגול שלם יש בו רמז לגלגל החוזר בעולם לומר דאף על פי שעתה הלבנה עניה וחסירה ולית לה מגרמא כלום ומקבלת אורה מהשמש שנחשב בעלה דירח מכל מקום גלגל הוא החוזר בעולם שעתידה היא להתעלות ולהיות אשת חיל עטרת בעלה.
וְאָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּתִיב הָכָא ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה״, וּכְתִיב הָתָם ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִילְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ, דַּיָּים. אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ מְעוּמָּד.
And Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who blesses the new month in its proper time, it is as if he greets the Face of the Divine Presence. Alluding to this, it is written here concerning the sanctification of the new month: “This month shall be for you the beginning of months” (Exodus 12:2), and it is written there, where the Jewish people encountered the Divine Presence at the splitting of the sea: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The term “this” is employed in both verses. The school of Rabbi Yishmael taught: If the Jewish people merited to greet the Face of their Father in Heaven only one time each and every month, it would suffice for them, since in the blessing of the moon there is an aspect of greeting the Divine Presence. Abaye said: Therefore, we will say the blessing while standing, in honor of the Divine Presence.
אָמַר אַבַּיֵי: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד (שמות יב, ב). הקשה הרב בעל 'פתח עינים' אמאי קבע אביי דבריו על תנא דבי רבי ישמעאל ולא על ממרת רבי יוחנן דמייתי לה הש"ס ברישא? עיין שם.
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו הרב שלום שרעבי ז"ל בסוד ברכת הלבנה שצריך לכוין תחילה לעשות זווג באו"א [אבא ואימא] שהם חו"ב [חכמה ובינה] ואחר כך לעשות זווג בזו"ן [זעיר ונוקבא] שהם תפארת ומלכות עיין שם.
גם ידוע מה שאמר בשער הכונות בתפלת השחר צריך לומר שני פסוקים של הֳ' מֶלֶךְ הֳ' מָלַךְ הֳ' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד. וְהָיָה הֳ' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט) מעומד, מפני שבכל תיקון דא"א [אריך אנפין] או דאו"א [דאבא ואימא] צריך לאומרם מעומד.
והנה רבי יוחנן אמר 'כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה' רמז בזה על תיקון השני התחתון הנעשה במלכות שהיא רחל הנקראת שכינה לכן לא אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה שם אין צריך לעמוד. אך תנא דבי רבי ישמעאל דאמר 'לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם' שרמז על תיקון העליון הנעשה בחו"ב [חכמה ובינה] שבחינה זו נקראת אבינו שבשמים לכך אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה באו"א [אבא ואימא] צריך לעמוד.
ונראה דרמז בתיבת הִלְכָּךְ על זה כי אותיות 'כָּךְ' רומזים לשני תיקונים של חו"ב [חכמה ובינה] ושל תפארת ומלכות שהם תיקון עליון ותיקון תחתון כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות דף מ"ח ע"ג) בסוד מאמר 'כך עלה במחשבה' דהיינו זווג תחתון הוא כ"ף כפופה וזווג עליון כ"ף פשוטה עיין שם. ולכן אמר כאן 'הִלְכָּךְ' אותיות 'לָהּ כָּךְ' רצונו לומר לברכת הלבנה יש שני זווגים שהם סוד כך ולכן 'נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' בשביל זווג העליון שהוא כף פשוטה.
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו הרב שלום שרעבי ז"ל בסוד ברכת הלבנה שצריך לכוין תחילה לעשות זווג באו"א [אבא ואימא] שהם חו"ב [חכמה ובינה] ואחר כך לעשות זווג בזו"ן [זעיר ונוקבא] שהם תפארת ומלכות עיין שם.
גם ידוע מה שאמר בשער הכונות בתפלת השחר צריך לומר שני פסוקים של הֳ' מֶלֶךְ הֳ' מָלַךְ הֳ' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד. וְהָיָה הֳ' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט) מעומד, מפני שבכל תיקון דא"א [אריך אנפין] או דאו"א [דאבא ואימא] צריך לאומרם מעומד.
והנה רבי יוחנן אמר 'כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה' רמז בזה על תיקון השני התחתון הנעשה במלכות שהיא רחל הנקראת שכינה לכן לא אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה שם אין צריך לעמוד. אך תנא דבי רבי ישמעאל דאמר 'לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם' שרמז על תיקון העליון הנעשה בחו"ב [חכמה ובינה] שבחינה זו נקראת אבינו שבשמים לכך אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה באו"א [אבא ואימא] צריך לעמוד.
ונראה דרמז בתיבת הִלְכָּךְ על זה כי אותיות 'כָּךְ' רומזים לשני תיקונים של חו"ב [חכמה ובינה] ושל תפארת ומלכות שהם תיקון עליון ותיקון תחתון כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות דף מ"ח ע"ג) בסוד מאמר 'כך עלה במחשבה' דהיינו זווג תחתון הוא כ"ף כפופה וזווג עליון כ"ף פשוטה עיין שם. ולכן אמר כאן 'הִלְכָּךְ' אותיות 'לָהּ כָּךְ' רצונו לומר לברכת הלבנה יש שני זווגים שהם סוד כך ולכן 'נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' בשביל זווג העליון שהוא כף פשוטה.
והנה למה ברא הקב"ה הצמצומין שיהא צריך לעבור אותו, הוא שאם היו תופסין בהקב"ה בהזכות ולבנונית שבו בלא צמצום רק כמו שהוא האדם מגושם היה מושך חס ושלום הלבנונית לקליפה, אך אם עובר תחילה דרך הצמצום אז הלבנונית יקר בעיניו ושומרו מהקליפה, הרי הצמצום אינו אלא כדי להשיג הלבנונית. וזהו (סנהדרין מב.) אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש, פירוש אף שהלבנה נקרא מקבל מהשמש שהוא צמצום, אלא שכל זה הוא כדי שישיג הלבנונית והפנימיות שבשמים. וזה שאמר אביי (שם) הילכך צריך למימר מעומד, פירוש כי עיקר הכוונה להשיג הדכר שהוא נקרא עולם העמידה, אבל נוקבא נקרא עולם הישיבה שאין לה אלא מה שנותנין לה ושומרת אותה. וזהו (שה"ש ג, ו) 'מי זאת עולה', פירוש ע"י מה יהיה עלייה להזאת שהוא מקבל, 'מן המדבר', כשהוא עושה את עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל, כמו שאמרו ז"ל (תנחומא חוקת - כא) אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר, שעובר דרך הצמצום תחילה, אבל באמת שהצמצום אינו עיקר שיהא נשאר לעולם מדבר ובשחרורים, רק צריך לעבור אותו:
בגמרא דסנהדרין תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דים אמר אביי הילכך צריך למימרא מעומד. להבין הענין נקדים מה שאמרו רז״ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה כי כבר נודע כי סוד מיעוט הירח הוא כי נפלו כל המדריגות בסוד קטנות ומזה בא גם כן קטנות הדעת והגליות והמיתה והנה קטנות הדעת הוא בסוד מיעוט הירח כי אנחנו ישראל עיקר כוונת הבריאה וכוונת הבורא ב״ה שנעבוד אותו בשלימות הדעת והיה ראוי שהאדם תיכף בעת הולדו יהיה נולד עם הדעת השלם בכדי שיהא ראוי תיכף לעבודה השלימה שהיא צריכה הדעת השלם אך מה שמנהג העולם על פי הבורא ב״ה שהאדם בעת הולדו אינו ראוי לשום עבודת הבורא ובכל עת מוסיף והולך דעת יותר עד בהגיעו לי״ג שנים שאז נשלם בגידולו בכדי שיקרא איש כל זה הוא בבחינת סוד מיעוט הירח עבור קטרוג הלבנה שנתמעטה הירח ואנחנו בני ישראל מונין ללבנה ומשולים אליה כנודע על כן בא המיעוט בכל עניני האדם בכלל ובפרט שהדעת צריך להיות מקודם בבחינת מיעוט. וגם סוד הגלות הוא גם כן סוד קטנות הדעת כנודע ואחר כך בא החידוש והגדלות לכל ישראל אף שכהיום אינו בתמידות שהוא בסוד מילוי וחסרון ולעתיד בימי המשיח במהרה בימינו יהיה אור הלבנה כאור החמה וכמו שאמר הכתוב וירחך לא יאסף כי אז יצאו כל המדריגות מן הקטנות ועל כן יהיה הרחבת הדעת השלם בלי בחינת קטנות קודם כמו שאמר הכתוב ומלאה הארץ דעת את יהוה שיתרחב כל כך הדעת וההשגה על דרך שאמרו חז״ל שיהיה כל אחד ואחד מראה באצבעו ויאמר זה יהוה קוינו לו שהכוונה הוא על השגת השכל והשגת אלהותו בגדלות הדעת ועל כן יהיה עולם התחיה וביטול המיתה כי המיתה היא גם כן מקטנות הירח כאמור ואז יהיה תמידית בלי הפסק ובלי העדר הדעת הגדול שנזכה אז:
ובפרק היו בודקין (סנהדרין מ"ב ע"א) אמר רב אחא בר חנינא א"ר יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם וכתיב התם זה אלי ואנוהו תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש דים אמר אביי הלכך נמרינהו מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא כרב יהודה דאר"י בא"י אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. דע כי דבר זה מה שאמרו כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה הוא ענין עמוק מאד, כי יש לך לדעת כי הירח הוא בפרט קרוב אל האדם, כאשר ידוע כי הירח בגלגל התחתון, ומפני כך ימצא בירח מה שלא ימצא בשאר הכוכבים שהוא מתמעט וחוזר ומתחדש כמו בני אדם שמתמעטים ומתחדשים, וכמו שאמר אח"כ עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה. ושייך בירח קבלת פנים ביותר מכל הכוכבים מפני כי הירח הוא מן העליונים ויש בו קבלת פנים, כי יש לירח חבור אל התחתונים כמו שאמרנו כאשר הוא בגלגל התחתון, והוא דומה כמו אורח שבא אל בעל הבית והבעל בית מקבל פניו, אבל החמה אין לה חבור אל התחתונים לכך על הירח בלבד אמרו כאלו היה מקבל פני שכינה. ודבר זה תמצא בכמה מקומות כל מקום שיש דמיון מה כאשר יש קבלה ראשונה נאמר על זה כאלו היה מקבל פני שכינה, שכך אמרו ז"ל (שבת קכ"ז ע"ב) שקולה קבלת אורחים כקבלת פני שכינה כי האדם נברא בצלם אלהים, וכאשר הוא מקבל פני האורח שלא היה אצלו כלל ובא עתה אליו מצד קבלתו עתה הפנים מחדש נחשב כאלו קבל פני שכינה מצד הדמיון הזה, כי אותו שלא היה אצלו עתה מקבל עיקר צלמו כשנראה לו מחדש, וזה כאלו היה מקבל פני שכינה כי האדם הוא בצלם אלהים והבן מאד כי הוא דבר עמוק, וכן הירח הוא מן העליונים ויש לו התיחסות מה אל הש"י כי שכינה יש לה חבור אל האדם כמו שבארנו זה בכמה מקומות, וכמו שאמרו חכמים ז"ל (ברכות ו', ע"א) כל מקום שיש עשרה שכינה עמהם ואין כאן מקום זה, וכן הירח יש לו חבור לאדם שהיא בתחתונים מה שאין לכל צבא השמים שאין להם חבור אל התחתוני' כמו שיש לירח. לכך אמרו כאשר מקבל פני הירח ומברך עליו שיהא חשוב כאלו מקבל פני השכינה, כמו שאמרו על האורח ג"כ דהוא כאלו מקבל פני שכינה, בשביל שהאדם דומה ליוצרו שנברא בצלם אלהים וכך כאשר מקבל פני הירח אשר יש לו דמיון זה שהוא עם האדם כמו שהוא ית' אל האדם שנחשב קבלתו כאלו מקבל פני שכינה. ועוד אמרו ג"כ בפ"ק דקידושין (ל"א ע"ב) רב יוסף הוי שמע כרעא דאימא דאתת אמר איקום מקמי דשכינתא, וכל זה מפני שהאדם יש לו דמיון לשכינה כמו שאמרו ז"ל הקב"ה משותף עם אב ואם ולפיכך הוקש כבודם לכבוד השכינה. ודוקא כאשר שמע כרעא דאימא ונראה אליו עתה שאז נקרא פנים חדשות ר"ל צורה חדשה, ומצד הצורה אשר הש"י משפיע הצורה מתאחד הצורה עם הש"י הנותן הצורה כמו שיתאחד הניצוץ עם הנר, רק שיש כאן חלוק ע"י החומר וכאשר מקבל מחדש דבר זה נחשב כאלו מקבל הצורה הפשוטה הנבדלת לגמרי שהצורה מתאחדת עם אשר מאתו הצורה. ולפיכך כל אותם אשר אמרנו הם כאלו היה מקבל פני שכינה, כי הירח מצד שהירח מן העליונים יש לו בדבר מה דמיון אל השכינה שהיא בעליונים, וגם הוא מיוחד מכל צבא השמים שיש לו חבור עם האדם כמו שיש לירח אשר הוא ברקיע התחתון יש לו חבור עם האדם לכך נחשב כאלו קבל פני שכינה. וכן האדם שהוא בצלם השכינה כמו שאמרנו למעלה, ומצד הדמיון הזה מתאחד עם השכינה אשר השפיע הצורה הזאת, ולפיכך כאשר מקבל פנים זה מחדש בזה הוא מתחבר לעיקר עד כי נאמר על זה כאלו היה מקבל פני שכינה, והדברים הם עמוקים למי שמבין אותם, ומה שתקנו בברכה זאת ששים ושמחים לעשות רצון קונם ואלו בברכות יוצר אור תקנו עושים באימה וביראה רצון קוניהם, ובלא זה גם כן קשה דמה שייך בזה לשון רבים, ונאמר כי כאשר אמר ששים ושמחים אמר אצל זה רצון קונם וכאשר אמר עושים באימה וביראה אמר אצל זה רצון קוניהם:
וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ (שמות יב, ב). נראה לי בס"ד על פי מה שפירש הגאון מהר"א [רבי אליהו] מווילנא ז"ל בנוסח תפלת מוסףשאומרים'גַּלֵּהכְּבודמַלְכוּתְךָעָלֵינוּ מְהֵרָה' והוא דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה יג:) בחרבן בית המקדש אמעוט כנפי החיות ואמר רבי חננאל אמר רב דאמעוט אותם שתי כנפים האמצעים שאומרות בהם שירה וכתב הגאון ז"ל דפסוק 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' הוא ששה תיבות וכתוב על כל כנף תיבה אחת וכיון דאמעוט אותם האמצעים שאומרות בהם שירה נמצא אמעוט אותם שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' ולכן מתפללים 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ' הם שנים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' שיתגלו ויחזרו לומר שירה ויהיו שש כנפים שלמים עד כאן דבריו.
ובזה פרשתי בס"ד כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ (תהלים קמה, יא) רצונו לומר בזמן אשר שתי כנפים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ' יאמרו שירה שיתגלו ויחזרו לומר שירה אז אותו זמן 'גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ' כי בזמן החרבן אין ניכר גבורתו יתברך כי יש אומרים איה גבורותיו (יומא סט:) אבל בזמן הגאולה גבורתך ידברו שיתקיים כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו) ובזה מובן כאן מה שאומריםבברכת הלבנה על זמן העתיד לבוא וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ רצונו לומר בעבור גילוי כנפים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ'.
ובזה פרשתי בס"ד כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ (תהלים קמה, יא) רצונו לומר בזמן אשר שתי כנפים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ' יאמרו שירה שיתגלו ויחזרו לומר שירה אז אותו זמן 'גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ' כי בזמן החרבן אין ניכר גבורתו יתברך כי יש אומרים איה גבורותיו (יומא סט:) אבל בזמן הגאולה גבורתך ידברו שיתקיים כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו) ובזה מובן כאן מה שאומריםבברכת הלבנה על זמן העתיד לבוא וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ רצונו לומר בעבור גילוי כנפים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ'.
אֶלָּא כִּדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: ״בָּרוּךְ [וְכוּ׳] אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקֵים, וּבְרוּחַ פִּיו כׇּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם. פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעוּלָּתָן אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים״.
Rather, the full version of the blessing is the version of Rav Yehuda. As Rav Yehuda says: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who by His word created the heavens, and by the breath of his mouth all their hosts. He set for them a law and a time, that they should not deviate from their task. And they are joyous and glad to perform the will of their Owner; they are workers of truth whose work is truth. And to the moon He said that it should renew itself as a crown of beauty for those He carried from the womb, as they are destined to be renewed like it, and to praise their Creator for the name of His glorious kingdom. Blessed are You the Lord, Who renews the months.
וכל אחד בפני עצמו הוא ג"כ קומה שלימה כלול משבע שיש בכל כח בפני עצמו כמה מדרגות אשר כללותם הוא שבע שזהו מספר המדרגות שבפעולה שקבע השם יתברך בחוקו חוקי הבריאה, והשביעי שבשביעי. שהוא יום מ"ט הוא השלמת כח השביעי שהוא כח השביתה והשלמת הפעולה, ובכל שבוע יום השביעי הוא מדריגת השביתה והשלמת קומת אותו הכח והוא דוגמת השבת, והשבת השביעית הוא השלמת כל הכחות, והספירה היא מה שאדם מוסר כל כחותיו להשם יתברך ומכיר שכאשר השם יתברך רוצה שיהיו נקיים ומבוררים לשם שמים הם נקיים, וכל כחו הוא רק מה שהוא משים אל לב לדעת ולהכיר זה שכל כחותיו צריכים להיות נקיים וטהורים מכל פסולת מחשבה ורצון שלא לשם שמים, ובזה מקדש גם כל ימי החול שלו להיות על טהרת הקודש ומעין קדושת השבת, וזהו ענין שבתות דחול הנז' בזוהר סוף פרשת קרח, ויום המ"ט קרי ליה שבת סתם שהוא דוגמת השבת הראשונה דג"כ תחלתו על ידי ישראל דמקדשי, ועל ידי התעורורת השתדלות שלהם זוכים שנעשה מקדושה שלהם קדושה דקביעא וקיימא, וכך כל ענין הספירה לעשות מכל פעולת והשתדלות אדם קדושה דקביעא והשלמת זה הוא ביום האחרון שבו נשלמה הספירה, וצריך שיהיה תמימות שיוכל להגיע אח"כ ליום השבועות דתקריבו מנחה חדשה שבו היא ההתחדשות, דאין כל חדש תחת השמש וכל דבר כשמתיישן אין חשוב עוד שכבר הורגל בו, אבל דברי תורה צריכים להיות כל יום כחדשים וחביבים כל שעה כשעה ראשונה, דרק תחת השמש אין חדש אבל למעלה מהשמש שהוא התורה יש דבכל רגע יוכל להשיג התחדשות מה שלא נודע ונתגלה עדיין בעולם כלל, וזהו על ידי ספירה הקודמת כאשה שמתחדשת לבעלה דג"כ אמרו ז"ל (נדה ל"א ע"ב) כדי שתהיה חביבה עליו, והוא דוגמת הלבנה שמתחדשת בכל חודש וע"כ נקרא חודש דיש על ידי זה בכל פעם חידוש, והתחדשות שאין מתיישן על ידי שיש העלם בנתים, והחידוש שאחר ההעלם הוא דבר חדש ולא מה שהיה מקודם, וכך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל (גיטין מ"ג ע"א) היינו התחדשות דברי תורה צריך להיות על ידי העלם ומכשול הקודם על ידי זה בא אח"כ להתחדשות, וזהו ההתגלות מתן תורה דשבועות שנקרא חג שבועות בקרא על שם ספירת השבועות הקודמות שעל ידי ההעלם הקודם, והספירה שהוא החשק וההשתוקקות להגיע לאור הגילוי שזהו ספירת הימים עד אותו יום שמשתוקק עליו ושמח כל רגע ורגע שמתקרב אליו, וע"כ סופר הימים כדרך אדם המתגעגע על איזה דבר שנקבע לו זמן דסופר הימים שיש עד אותו זמן מרוב תשוקתו וגעגועיו להגיע לאותו דבר ועל ידי אותו ההשתוקקות אחר כך כשנתמלא תשוקתו הוא מוצא בו טעם חדש הבא מרוב החביבות, וע"כ הקרבת המנחה חדשה הוא בשבועותיכם שספירת השבועות הקודמות הוא הגורם למנחה חדשה זו שזוכין לה ישראל המונין ללבנה (סוכה כ"ט ע"א) שעתידין להתחדש כמותה (סנהדרין מ"ב ע"א) ולהשיג התחדשות אחר כל העלם והוא הגורם ומביא לקדושת החג אחר שכבר קידש השבועות הקודמות בספירתו שיהיו כל כחותיו קודש לד' על ידי זה זוכה לקבלת תורה מחדש בכל שנה באותו יום:
הדבר הראשון הוא זכרו הרמב"ן ז"ל, בשם רבי נחוניא בן הקנה בפרשת וישב והוא כי כמו שהלבנה היא נפרצת ונבנית נפרצת ונבנית כך הוא ענק האומה הזאת ומלכות בית דוד מתחלת היותם עתים נפרצים עתים נבנים עד יבא זמן בניינו לעד שנאמר ובניתי לדור ודור כסאך סלה (תהלים פ"ט). והנביא נבא גם כן בסגנון הזה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם (עמוס ט'). וגם על הירח נאמר ג"כ בדרך משל והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל') כלומר שלא תקבל עוד חסרון וכמו שאמר במקום אחר וירחך לא יאסף (שם ס'). לומר שהאומה הנמשלת אליה ומלכותה תהיה קיימת בממשלתה ואורה לא יסור הדבר השני כי כמו שנתייחדה הלבנה מזולתה מהככבים להיותה מורה ומישרת דרך נכונה בפני הלומדים בחכמת הככבים להיות תנועתה יותר מהירה ועקבותוה יותר נודעים עד שכבר קראוה בשם, בעלי החכמה ההיא המורה כי ע"פ מהלכה ומסעיה יכירו כל המחנות ומזלותיהם ושאר כוכבי לכת אם ישימו אליהם לב. כן ועל הדרך הזה האומה הזאת הנבחרת היתה מקדם כלי חמדה ביד י"י על ידה הכירו וידעו כל באי עולם אמתת מציאותו ועוצם יכלתו והשגחתו על כל ענייני העולם כמו שהיה הענין בימי אברהם ראש יחסם ונמשך לפרעה ולמצרים ולכל ממלכות האדמה כמו שהוא מבואר על ידי הפרסום: הדבר השלישי כי כמו שהלבנה בהיותה נוסעת על פי דרכה והולכת בתומה במסלולה המכוון כמעט נוכח גלגל המזלות בפוגעה בכל כתות צבא השמים אם מן הצורות המזלות ואם בככבי לכת על ידי דבוקיהם ונגודיהם ושאר המצבים יתחדשו על כן עניינים נפלאים ושנויים מפורסמים באלו הנמצאות השפלות כמו שנתבאר אצל בעלי המשפטים. כן ועל הדרך הזה מצד שנויי הפעולות אשר תעשה האומה הזאת אם לטוב ואם לרע יתחדשו עניינים חדשים נפלאים בכל העולם וכאשר גברה ידם ממעשים טובים יגרש גוים גדולים ועצומים מפניהם וכאשר יעצלו וירפו ידיהם וגבר עמלק פלשת וצור עם כוש כמו שהוא מבואר מכל הנבואות וכמו שאמרו ז"ל בזמן שישראל עושין רצונו וכו' (ר"ה כ"ט.): הדבר הרביעי כי כמו שהלבנה כל עוד שתתישר לעמוד נוכח השמש תוסיף לקבל מאורה חלק יותר גדול בפניה הנראים לנו ממנה עד שבהיותה נכחו לגמרי תתמלא כלה אורה וכל עוד שתצדד עצמה לצדדים יעלם אורה ממנה עד שכאשר יהיו פניה אל הנסתרים ממנו לגמרי לא נראה באורה כלל. כן ישראל בהתישר לעמד נכח פני י"י יאר י"י פניו להם ויחנם ובהסתר ממנו לנטות מפניו כן הסתר יסתיר גם הוא את פניו עד שישובו אליו כבתחלה ואז ישוב י"י לשוש עליהם באורה ושמחה וששון והוא טעם ופניתי וכו' (ויקרא כ"ו). ובתוכחה (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' והסתרתי פני מהם והיה לאכל ונאמר האר פניך ונושעה (תהלים פ'): הדבר החמישי כמו שהלבנה עם היותה קטנה הפלא ופלא מגוף השמש תספיק בשיעורה כשתעמוד בתוך משופע קוי ההבטה שתלקה החמה על ידה לאותו אקלים שהקוים ההם ניצוצי הבטתם כמו שנודע מסבות לקיות השמש. כן ישראל אף על פי שהם מעטי האומות כמו שאמר הכתוב כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז') יספיקו לשילקו על ידם גוים גדולים ועצומים מהם כענין שנאמר ויוכח עליהם מלכים (תהלים ק"ה) ונאמר לרשת גוים גדולים ועצומים ממך מפניך (דברים ט'). וכן בכל דור ודור: הדבר הששי כי כמו שבהלקות הירח לא ילקנה השמש ולא יעשה לו מאום רע כמו שהוא הענין בלקות החמה שהלבנה תלקה אותה במה שעמדה לפניו ובהסתר ממנה אורו. אבל היא תלקה מעצמה בהכנסה על פי דרכה ונטיית שבילה אל צל הארץ הנטוי על פני מקום מעברה. כן כשהאומה הזאת תלקה על ידי אומה מהאומות על דרך הכתוב אין הלקות בא אליה מצדם כי אם מצד הכנסם בדרכיהם המקולקלים אל מקום החשך הענן והערפל ועל זה נאמר והעם לא שב עד המכהו (ישעיה ט'): הדבר השביעי כי כמו שיתחלפו לקיות הלבנה בשיעורם לפי מעמדה בגבולי חק מרחבה פעם תלקה פחות מחציה ופעם חציה או יותר מחציה ופעם כל ארך אלכסונה. כך ישראל כשמקבלים לקיותיהם על ידי השונאים פעם ילקו בקצתם כגלות יהויכין ושריו והחרש והמסגר וכו' על ידי נבוכדנצר (מ"ב כ"ד). ופעם יגלו גלות שלמה כגלות צדקיהו וכל יהודה על ידי נבוזראדן (שם כ"ה) ואז יאמר שנתפשטה החושך בכלה כמ"ש ונבט לארץ והנה חשך (ישעי' ה'): הדבר השמיני כי כמו שבשיעורו זמני לקיות הלבנה הכוללים יש חלוף רב והוא כי כשתהי' עוברת ונוטה מנקודות ראש התלי או זנבו אל הצדדים כבר תעבור במקום צר מעגולת האופל שישוה למדת אלכסונה ולא תתעכב אז בלקות כלל ולא יהיה לו שיעור זמן אפלה. ככה יהי' להם לישראל בקצת צרותם והוא כאשר לא ישקעו בחשכת הפשעים שיצאו מיד מאפלה לאורה כמ"ש בזמן מרדכי ליהודים הית' אורה וכו' (אסתר ח') וכמו שבהתקרב מהלכה אל הנקודות הנזכרות תעבור בעגולת האופל במקום יותר רחב ממדת אלכסונו ואז ימצא לה שיעור זמן אפלה כל מה שיוסיף לקותה על שנים עשר אצבעות שהיא שיעורה כן היה בגלות בבל שהיו בחשך זמן מה כענין שנאמר לפי מלאת לבבל ע' שנה (ירמי' כ"ט). אמנם אפלות גלות מצרים הית' הרבה מזה מאד וכאשר תגיע ענינה לעבור בנקודת הראש או בזנב עצמה וכל שכן אם תהי' אז בשפל גלגלה שכבר תתעכב בשיעור אפלתה זמן שוה אל לקות שיעור אלכסונה ואז יאמר שלקתה כ"ד אצבעות שהוא כדי גופה פעמים. כך היה ענין האומה הזאת בגלות המר הזה והארוך אשר נשתקעה באפלתו זמן רב ועצום אשר תארו הנביא בנחמה ממנו בזה התואר עצמו באומרו (ישעי' מ') כי לקחה מיד יהוה כפלים בכל חטאתי' ירצה שקבלה בחטאתי' כפלים מכדי כחה מהייסורין בגלות הארוך הזה כמו שהלבנה כך דרכה בגדול שבלקייתיה שתלקה כפלים משיעורה וכאשר הגיעה אל זה השיעור כבר מלאה ונרצה עונה וראויה נצאת מהלקות והוא מה שאמר הנביא אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך יהוה אור לי (מיכה ז'): והכונה כי כשתהי' בתכלית האפלה מיד היא בטוחה לקבל אורו יתברך. הדבר הט' כי כמו שהלבנה לא תלקה כ"א בהיותה בתוך חוקי המרחב שאצל ראש התלי או הזנב כמו שאמרנו כן האומה הזאת לא תלקה כ"א בהיותה במצרי עוניה וכמו שאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים (איכה א') וכן גם כן אז ילקו אחרים על ידה כמו שאמר (תהלים ק"ו) וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וגו' וכן נאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב') מה כתיב בתריה וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים וכן היה משפטו בהלו נרו עלי ראשנו כי כל שהיה מיצר לישראל היה נופל על ידה. וכן לעתיד לבא נאמר (ישעי' נ"ט) כי יבא כנהר צר וסמיך ליה ובא לציון גואל וגו'. ואמרו ז"ל (סנהדרין צ"ח.) אם ראית דור שהצרות תכופות בו חכה לו כי כן דרכה של לבנה ללקות לזולתה בעודה במצריה. הדבר העשירי כי כמו שהלבנה תמיד היא מלאה אור מצדה האחד ולא יחסר ממנה כלום רק שבהתחלף מקומות מעמדה מיום ליום מסתרת מנגד עינינו חלקי אורה עד שיסתירם כלם ואחר חוזרת ומראה אותנו את אורה מעט מעט עד שתראה כלה. ככה ועל זה הדרך יהי' ענין האור המגיע מהאל ית' אל האומה הזאת כי תמיד לא סרה ולא תסור השגחתו ואור פניו מעליהם ואפילו בהיותם בתוך חשכת אפלתם כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אייביהם לא מאסתים ולא געלתים וגומר להפר בריתי אתם (ויקרא כ"ו). ולזה לא נאמר בתוכחות והסירותי פני או אסיר אלא והסתרתי או הסתר אסתיר כי תכלית הזעף הוא היות לו עמהם אהב' מסותרת עם תוכחה מגולה וכן אמר הכתוב כי אל רחום יהוה אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם (דברים ד') כי אפי' בשעת ההסתר יזכר רחמיו וכן נאמר בשצף קצף הסתרתי פני רגע וגו' (ישעי' נ"ד). הדבר האחד עשר הוא מה שאמרוהו חכמינו ז"ל (ש"ר פ' ט"ו) בפרשת החדש הזה הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ב) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ברמז הודיע להם המקום שאין המלכות באה להם אלא עד שלשים דור שנאמר החדש הזה לכם. הלבנה שלכם שלשים יום מלכות שלכם שלשים דור. הלבנה יום ראשון של חדש מתחלת האור וכל שהיא הולכת מאירה עד חמשה עשר יום ודיסקוס שלה מתמלא. מחמשה עשר ועד שלשים אורה הולך וחסר ובשלשים אינה נראית כך ישראל מאברהם עד שלמה חמשה עשר דורות. אברהם התחיל להאיר שנאמר (ישעי' מ"א) מי העיר ממזרח צדק וגו' וכן הוא אומר אני יהוה קראתיך בצדק וגו' (שם מ"ב) בא יצחק אף הוא האיר שנאמר אור זרוע לצדיק (תהלים צ"ז) וכתיב ויזרע יצחק (בראשית כ"ו) בא יעקב והוסיף אור שנאמר והיה אור ישראל לאש (ישעי' מ') ואחר כך יהודה פרץ חצרון רם עמינדב מזשון שלמון בועז עובד ישי דוד. כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה שנאמר וישב שלמה על כסא י"י למלך (ד"ה א' כ"ט). וכי יכול לישב בכסאו של מקום שנאמר בו כרסייה שביבין דינור (דניאל ז'). אלא מה הקב"ה שולט מסוף העולה ועד סופו שנאמר יודוך י"י כל מלכי ארץ וגו' (תהלים קל"ט) כך שלמה שלט מסוף העולם ועד סופו ומשל בכל המלכים שנאמר (ד"ה ב' ט') וכל מלכי ארץ מבקשים את פני שלמה והמה מביאים איש מנחתו לכך וישב שלמה על כסא י"י וגומר הרי נתמלא דיסקוס של לבנה, ומשם התחילו המלכים הולכים ופוחתים רחבעם אביה אסה יהושפט אחזיה אמציה עוזיה יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיהו יהויקים כיון שבא צדקיהו נאמר (מ"ב כ"ה) ואת עיני צדקיהו עיור חסר אורה של לבנה. וכל אותם השנים אף ע"פ שהיו ישראל חוטאים היו האבות מתפללים עליהם ומשימים שלום בין ישראל למקום שנא' (תהלים ע"ב) ישאו הרים שלום לעם ואין הרים אלא אבות שנאמר (מיכה ו') שמעו הרים את ריב י"י הוי ורב שלום עד בלי ירח. הנה שראו הלבנה סימן גדול לכל מדרגותיה בעליותיה וירידותיה והיה סוד כמוס נרמז להם עד הזמן ההוא שלא היה האור שלם תמיד אלא מוסיף וגורע כאור הלבנה. אמנם בשוב י"י את שיבת ציון עלינו יזרח י"י וכבודו עלינו יראה הולך ואור לא יחסר לעולם ולא יהיה לנו עסק בדוגמתה אמר הכתוב (ישעי' כ"ה) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך י"י צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד אמר כי לא יהי' כזמן העבר במלוך המלכים ההם המוסיפים והגורעים בממשלתם כמו הלבנה כי מעתה תחפור ותבוש ולא תהי' לסי' למלכות ישראל לפי שהמלך י"י צבאות בציון ומלכותו נכון וקיים לעד וענין המלכים שיהיו אל האומה לא יהיו אלא כזקנים וסגני מלוכה מופקדים מאתו ית" לנהוג בהם כבוד אבל הוא יתברך יהי' יושב תמיד על כסא מלכותו. ועל זה הענין נאמר (שם ס') לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף: הדבר השנים עשר מה שכתבו עוד שם (ש"ר שם) למה נקראו ישראל בני בכורי לפי שכתוב בתורה (דברים כ"א) כי את הבכור בן השנוא' יכיר לתת לו פי שנים כך ישראל יורשים שני עולמות העולם הזה והעולם הבא ולכך מסר צורה של לבנה לישראל שיהיו הם מונין בה והעכו"ם מונין למנין החמה לומר, מה חמה אינה אלא ביום כך העכו"ם אינן מושלים כ"א בעולם הזה מה חמה היא של אש כך עתידין לידון בה שנאמר הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג'), וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא וכשם שהלבנה היא של אור כך ישראל נוחלין אור שנאמר, אור זרוע לצדיק (תהלים צ"ז) ונאמר (ישעי' ס') קומי אורי כי בא אורך ולכך נאמר החדש הזה לכם ראש חדשים שהוא שלכם שאתם כדוגמא החדש הזה לכם. הנה באמת דוגמא זו יותר נפלאת ומועילה מכלן לפי שהוא בעקר עצמותנו והוא מה שראיתי שדורשין עליו במדרש (חולין ס':) קיטרוג של לבנה אשר זכרנוהו למעלה לומר שכנסת ישראל קיטרגה על זרעו של עשו לומר שאי אפשר לשני הבנים האלה שישתמשו בכתר ההצלחה הנפשית. לפי שהתחלפם בתכונותיהם יחייב חלוף בענין עצמותם. והטוב ההוא אם יהי' משותף ראוי שימשך מסבה עצמית משותפת ואינה. ושעל כן באה התשובה לכי ומיעטי עצמיך בעולם הזה כדי שתתעטרי בכתר ההוא לעולם הבא כלומר שאי אפשר לזכות בשתי שלחנות. ואם שלא מצאתי להם פירוש לשאר השאלות והתשובות אשלים אותו לפי הנרא' בעיני לפי המשך הכוונה כי טובה היא אמרה ובשביל שאמרתי דבר הגון בענין זאת ההצלחה אלך ואמעיט את עצמי והלא איפשר הוא שאזכה לשתי שלחנות. אמר לה לך משול ביום ובלילה כי שלמים וכן רבים מישראל אשר זכו להם. אמרה שרגא בטיהרא וכו' אמרה שלא נכרה ממשלתה בעולם הזה כנגד גדולות שאר האומות. אמר לימנו בך ישראל וכו' כי פמליא של מעלה מסכימים עמה בכל מעשיה וכאומרם ז"ל (פרקי היכלות דר' ישמעאל) חיה אחת עומדת באמצע הרקיע וישראל שמה וכו' וכמו שאמר (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב) בענין הקביעות אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי ודי כבוד ומעלה בעוה"ז. והיתה תשובתה לחמה נמי מימנו מנו לומר כי גם בית דין של מעלה מסכימים בחשבונות ההם עם המונים לחמה לצורך האביב, כמו שדרשו (ילקוט ר"פ מסעי מפסיקתא) על עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים ק"ד) אמר לה יקראו צדיקים על שמך וכו' כלומר רב לך אל תוסף לשאל יותר מזה כי אי אפשר להגיע אל ההצלתה ההיא אם לא כשתוקדם ההקטנ' בענייני העולם ועדין אולי והראיה מיעקב ודוד כמה הקטינו עצמן בתחלה להגיע אל מעלתה בעולם הזה וכל שכן שיהי' זה להצלחת העולם הבא ראה שלא נתיישבה דעתה כי עול הגלות וצרות השעבוד כבדו מנשוא אמר הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח כלומר עלי יש עוד הביאו נוסף על שמיעטתי את הירח והכוונה כי עם כל זה בכל מה שמיעטה לא סר קושי ערפה ולא רוככה לבה כראוי עד שעדין תצטרך להביא עליה כפרה כל שכן אם לא מיעטה או שיאמר כן דרך הלצה כלומר שיפרעו בעדו מה שחטא לה בהמעיטה כלומר שלא חטא לה אלא שהועילה. ועתה אחר שהלבנה הית' דוגמא שלמה לכל ענייני אומתינו וכאלו היא כמגלת ספר כתוב עליה כל תלאותינו וקורותינו. יפה אמר רב יצחק אם כיון לומר שלא היה צריך להתחיל התור' לענין הצורך הזה כי אם מהחדש הזה וגו'. עד שיהי' זה המאמר כולל כל השלשה תועלות שזכרנו בענין המצוה הזאת. הראשון להרחיק עניני עבודת עכו"ם וכל מיניה. והשני לבטל אפוקרוסות ההזדמן. והשלישי לחזק הבטחון ולהיטיב התוחלת בהצלחות המקוות. ואתה תחזה כי שלשה העניינים האלה בדמותם וצלמם הזכירום חכמים ז"ל (סנהדרין מ"ב.) בברכת הלבנה בלי תוספת ומגרעת אמרו אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. הנה בזה תארוהו יתברך בשהוא אשר ברא השמים וכל צבאם ושהוא מצוה אותם בכל פעולתם ושאין להם רשות לשנות את תפקידם ואחרי שהשלימו התואר על זה האופן אמרו ששים ושמחים לעשות רצון קונהם והוא ממש מה שיורה שאין בהם ממש מצד עצמם לענין אלהות ולא לענין אמצעיות כי כל מה שעושים אינו אלא רק למלאות רצון קונהם. ואח"כ אמר פועלי אמת שפעולתם אמת והוא מה שיורה שאין עניינם תחת ההזדמן בשום פנים כי הפעולות אשר יעשו על ידי ההזדמן אין בהם שום קיום ולא הבטחה כלל כמו הפעולות האלו שהם פעולות קיימות ואמתיות ועל היותה דוגמא לזאת האומה ולטוב תוחלת כמו שאמרנו אמר וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן כלומר כי חידושה מסר בידם לעטרת תפארת והוא כדי שיובטחו וידעו נאמנה שאף הם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצר' על שם כבוד מלכותו והנה הדבר הזה נכון וקיים:
At this point, the author discusses 12 symbolisms in connection with the moon's behavior, linking these to the twelve tribes of the Jewish people. The list is omitted in the interest of brevity. A different way of looking at the aggadah in Chullin 60 is this: Israel (moon) complained against Esau (sun) that it is impossible for both to wear the crown of spiritual success. The difference in their essence makes that impossible. G-d’s suggestion to the moon then was that the moon give up some of its claim to glory in this world, so as to merit the crown of success in the world to come. G-d’s message was that Jews could not expect to be both spiritually and materially successful in the present world as well as in the world to come. When the moon wanted to know why this was impossible, G-d said in effect, "Go ahead and try." Although a few Jews succeeded, it became clear that whatever measure of success they did attain, was viewed by the world as essentially belonging to the realm of the material world. They were not credited with being different from other gentiles. So G-d told the moon that in that case it must find its satisfaction in the recognition it would obtain in the eyes of the Almighty. Although it is true that the sun too, plays a part in calendar calculation, since the righteous achieve their status by claiming smallness, it behooves the moon to act likewise. Success in this world, though sometimes forthcoming, cannot be guaranteed; but to try for it with any chance of success, one must be prepared to be humble and unassuming. Proof that the Almighty Himself was not totally happy with the need to advise this path, is provided by the fact that He requested the he-goat offering as an act of atonement for having made this demand on the Jewish people. If we consider all the sufferings undergone by the Jewish people despite the fact that they were persuaded by G-d to reduce their claim to the enticements this world has to offer, imagine what greater suffering would have been in store for us had we not voluntarily agreed to this contraction in size. To sum up then, our Parshah has a threefold purpose: 1) To debunk theories about the moon that are idolatrous. 2) To rebut the argument about the accidental nature of the universe. 3) To strengthen Jewish faith in the ultimate fulfilment of our hopes.
סא) [סעיף ד'] עד שיעברו ז' ימים עליה, כ"כ ב"י בשם הר"י גיקטיליא שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים אבל בשם הר' יונה כתב שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים ולזה הסכים הב"ח וכתב וכן קבלנו מרבותינו שכך נהגו כל הקדמונים לקדש אותה במו"ש לאחר שעברו עליה ג' ימים יעו"ש, וכן הסכים הפר"ח וכתב וכן נהגנו אנו ורבותינו יעו"ש. וכ"כ הלבוש דאם חל מו"ש הראשון ו' ימים בחדש או אפי' יהוה ורואין בו הלבנה שאורה רב ומתוק שיש לסמוך על הר' יונה ולברך עליה אפי' קודם ז' יעו"ש, והב"ד הט"ז סק"ג ומ"א ס"ק י"ג. וכתב הא"ר או' י"ד משמע שאם לא קידש במו"ש אין לקדש כלל באמצע שבוע עד שיעברו ז' ימים כמ"ש בש"ע יעו"ש וכ"מ בח"א כלל קי"ח או' י"ד. מיהו בפר"ח משמע דגם בחול יכול לקדש אחר ג' ימים וע"כ כתב המש"ז או' ג' דמי שנוהג לקדש אחר ג' ימים מעת המולד אף בחול אין לגעור בו יעו"ש. אמנם בס' מגיד משרים על שיר השירים כתוב שאמר לו המגיד למרן ז"ל דאין מברכין עד שיעבור ו' ימים לפי שכחות החיצונים מתדבקים בכ"י תתאה בהתתדשותה ולכן צריך לעבור עליה ז' ימים רמז לז' ימי בראשית וע"י כן הם נפרדים ממנה וכו' ואם היו מברכין קודם ז' ימים שעדיין כחות החיצונים דבקים בה לא היה כח בנו להפרידם והיו מערבין קודש בחול יעו"ש. וכ"כ בסי' הרש"ש ז"ל דאין לקדשה עד שיעברו עליה ז' ימים שלימים מהמולד שהם כנגד כחב"ד חג"ת דז"א עד שתגיע הארת כחב"ד חג"ת דז"א לכתר דמלכות שכנגד ת"ת דז"א עכ"ל, וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ו' או' קפ"ב דאין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו ז' ימים שלימים מעת המולד עכ"ל, וכ"כ בסי' הגר"ז, חס"ל או' ג' בן א"ח פ' ויקרא או' כ"ג:
R. Hirsch Exodus 12:2
Thus In “the land of Egypt” (12:1), in the land of consistent and radical paganism, where this pagan rigidity reached into the social structure of the state itself, creating the fetters of the caste system; in Egypt, God called the future leaders of His people, showed them the crescent of the moon struggling to emerge from darkness to new light, and said: “This is to be your model!” Just as the moon renews itself by the laws of nature, so you, too, should renew yourselves, but of your own free will. Each time the new moon appears, let it remind you to affect your own free willed rejuvenation. As as I renew you, and you renew yourselves, you shall pass, like the moon, across the night sky of the nations and, wherever you go, proclaim the message of chidush, the teaching of God Who creates in freedom and Who leads men to freedom, the teaching of man who, through this God, becomes morally free and master of his own destiny.
Thus In “the land of Egypt” (12:1), in the land of consistent and radical paganism, where this pagan rigidity reached into the social structure of the state itself, creating the fetters of the caste system; in Egypt, God called the future leaders of His people, showed them the crescent of the moon struggling to emerge from darkness to new light, and said: “This is to be your model!” Just as the moon renews itself by the laws of nature, so you, too, should renew yourselves, but of your own free will. Each time the new moon appears, let it remind you to affect your own free willed rejuvenation. As as I renew you, and you renew yourselves, you shall pass, like the moon, across the night sky of the nations and, wherever you go, proclaim the message of chidush, the teaching of God Who creates in freedom and Who leads men to freedom, the teaching of man who, through this God, becomes morally free and master of his own destiny.
ומז"א נמשך למל' שהוא שם ב"ן וכידוע בכוונת תיבת לעומר כו' והנה בהיות מולד הלבנה הוא התחלת הארת המ' מז"א כנ"ל וע"ד הנ"ל בקידוש הלבנה שזמנה דוקא בז' ימים בחודש מטעם שאז נשלם בה ז' ספי' דז"א כך בענין הספירה בז' שבועות נשלמו כל המשכות ז"א במל' מבחי' מ"ט שע"ב כו'.
וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל – זֶה בְּחִינוֹת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. כִּי עִקַּר קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, כִּי בִּתְחִלַּת הַחדֶֹשׁ, בְּעֵת שֶׁרוֹאִין אֶת הַלְּבָנָה לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, אֲזַי הִיא קְטַנָּה וְדַקָּה מְאֹד מְאֹד, וַאֲזַי הִיא רַק בִּבְחִינַת נְקֻדָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה הַנַּ״ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת ״שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.
Reb Noson now clarifies how our sanctifying the new moon rectifies the moon’s blemish.Therefore when a Jew on a low spiritual level wakes up and finds a good point inside himself, and through this returns to HaShem, it is akin to the restoration of the moon from its blemish, the concept of Kiddush HaChodesh. This is so because Kiddush HaChodesh is essentially this idea of looking for and finding the good point concealed by the darkness. For at the very beginning of the month, when we look for the moon in order to sanctify it in beit din, the moon is then extremely small and thin, merely a point in the nighttime sky. This point corresponds to the good point, which says about itself, “I am black but pleasing.”
וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינָה הַנַּ״ל. כִּי עַל־יְדֵי קִטְרוּג הַיָּרֵחַ נִתְמַעֲטָה, וְאָז נָתַן לָהּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֶת הַכּוֹכָבִים לְהָפִיס דַּעְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (בראשית רבה ו, ד), וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י (בראשית א, טז). כִּי הַכּוֹכָבִים מְרַמְּזִין עַל בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יָדָם נִכְנָסִין לְכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל.
After explaining the moon’s waning as its blemish and the moon’s waxing as its tikkun, Reb Noson adds that the stars that HaShem created to appease the moon are the good points that assist the moon in returning to wholeness.
So we see that this idea of the moon’s completion itself expresses the concept of the good points effecting tikkun. This should be clear to us because we know that although the moon was diminished on account of its complaint, HaShem then gave it the stars in order to conciliate it, as Chazal teach and Rashi brings in his commentary.The stars, as points of light, actually hint to the aspect of the good points that are found inside every Jew, through which people genuinely move to a position of merit by being judged favorably.
So we see that this idea of the moon’s completion itself expresses the concept of the good points effecting tikkun. This should be clear to us because we know that although the moon was diminished on account of its complaint, HaShem then gave it the stars in order to conciliate it, as Chazal teach and Rashi brings in his commentary.The stars, as points of light, actually hint to the aspect of the good points that are found inside every Jew, through which people genuinely move to a position of merit by being judged favorably.
וזְֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קמח, ג): ״הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר״, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוה, בִּבְחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״, כַּנַּ״ל.
This is also the significance of David HaMelekh’s words in Tehillim, “Praise Him, all stars of light.” For the good points, which are the stars that shine, enable us to thank and praise HaShem, as in “I will sing to my God with what I still have left.” On account of the “little bit,” which is my good point, I will be able to sing praises to Him.
ונראה דהנה בברכת הלבנה אנו אומרים שהם עתידין להתחדש כמותה, ובמדרש שלכך נאמר החודש הזה לכם שאתם בדוגמתה, ויש לפרש דהנה הלבנה אין לה אור מעצמה אלא שמקבלת מהחמה, והיא כדמיון מראה המלוטשת העומדת נגד החמה שניצוצות ניצוצין הימנה. וע"כ היא נבנית לעתים ונפרצת לעתים לפי מעמדה נוכח החמה, בדוגמא זו הם ישראל שאין להם מציאות בעולם הטבע מפאת המערכת וגרמיים השמימיים, אלא כל מציאתם הוא מהש"י למעלה מסדר הטבע, וע"כ אמרו ז"ל אין מזל לישראל, ומובן שכל ענינם תלוי לפי מצבם נוכח פני יהוה ומסתכלין כלפי מעלה ומשימים בטחונם באביהן שבשמים כדמיון הלבנה לפי מצבה נוכח השמש, וכמו שבהלבנה שכיח ליקוים היינו שאחד הכוכבים או הארץ עצמה מפסיקים בינה לבין השמש ומסתירין ממנה אור המאיר כן נמי בישראל אם ח"ו הם חוטאים מושכין עליהם כחות חיצונים המטמטמים את הלבבות ומפסיקין בין ישראל לבין אביהן שבשמים, ואין מגיע אליהם אור פני מלך חיים, ואין מועיל מה שמסתכלין כלפי מעלה ושמו בטחונם בו, וכענין שאמרו ז"ל בש"ס יומא על שעת חורבן בית ראשון רשעים היו אלא שתלי בטחונם בהקב"ה, וכמאמר הכתוב כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, והוא כדמיון ליקוי הלבנה, ואז ח"ו ישראל הם בדיוטא התחתונה שפלים וירודים מכל האומות, כי האומות יש להם מציאות בעולם הטבע, ואפי' כשהגלגל שלהם למטה מ"מ יש להם מציאות בצד מה, אבל ישראל בהעדר מהם אור האלהי אין להם מציאות של כלום, וידועין דברי מהר"ל בספר הנצח בדברי הש"ס כתובות (ס"ו:) שאמר ר' יוחנן בן זכאי, כשראה ריבה אחת מלקטת שעורים מבין גלולי בהמתן של ערביים, אשריכם ישראל שבזמן שאתם עושין רצונו של מקום אין שום אומה ולשון שולטת בכם וכשאי אתם עושין רצונו של מקום הוא מוסר אתכם ביד בהמתן של אימה שפלה כזו, שמזה עצמו, שנמסרו ביד בהמתן של אומה שפלה כזו שנחשב כאלו ח"ו אינם במציאות כלל, נראה מעלת ישראל שכל מציאותם הוא מהש"י לבד, והנה הם כדוגמת הלבנה דלית לה מגרמה כלום, ואין לה אור אלא כפי מעמדה נוכח השמש, וכשאין בינו לבינה דבר המפסיק:
ויובן עוד דברי המדרש כשם שהלבנה נראית ביום ובלילה כך ישראל נוחלין עוה"ז ועוה"ב, כי באשר אין להם מגרמם כלום אלא מהש"י א"כ אין נ"מ בשינוי העולמות ושינוי הזמנים, כי אצל הש"י הכל שוה, וכל אימת שישראל מסתכלין כלפי מעלה ואין ביניהם דבר החוצץ אורם מבהיק, ומובן שלעוה"ב יושלם תנאים אלו ביותר, אבל אומה"ע שמציאותם מצד עצמם בסדר הטבע אין להם ענין אלא בעולם הטבע: